אחיות קרובות ואוהבות. בן עמי עם תמונת אחותה, מיכל סלה ז"ל. צילום: דאפי ספונר, מגזין פנימה

"במהלך הסדנה הסתכלתי במשך שתי דקות לאחותי בעיניים. חשבתי לעצמי שמעולם לא הסתכלתי כך בעיניים שלה, וכמה היא יפה וחזקה וכמה אני אוהבת אותה ורוצה להתקרב אליה", מספרת בן עמי על השעות האחרונות בחייה של מיכל. "בדרך הביתה דיברנו על כך שהיא מסיימת חופשת לידה ומתחילה עבודה חדשה. היינו מוארות, שמחות ומאושרות. ואז מיכל תפסה את הטלפון ואמרה לי שאלירן לא מצליח להרדים את התינוקת ושהיא צריכה לחזור הביתה. זה היה נשמע הכי 'בנאלי' ורגיל. שעה וחצי אחרי כן היא כבר הייתה מתה".

"מיכל היתה מלאה באור". צילום: באדיבות פורום מיכל סלה

הרצח של מיכל סלה, עובדת סוציאלית מסורה, היכה בזעזוע מדינה שלמה. על פי כתב האישום, באוקטובר 2019 דקר אלירן מלול את מיכל לעיני בתם, שהייתה אז בת שמונה חודשים. הוא שהה עם סלה והתינוקת במשך 17 שעות לאחר הרצח ואז יצא לשכנים וביקש עזרה. לדברי בן עמי, מלול סירב שיבדקו אותו בזירת הרצח והשוטרים נענו לבקשתו ונתנו לו מורפיום. בדיעבד, לא ניתן היה לדעת אם היה תחת השפעת אלכוהול או סמים. בחקירות שיגיעו בהמשך יטען מלול שמיכל היא זאת שפגעה בו. עד לנקודת הרצח, משפחתה של מיכל עדיין לא ידעה כי בן זוגה של מיכל היה אלים, נקמן וקנאי באופן קיצוני גם כלפי בנות זוגו הקודמות.

"לפני שהוא רצח אותה מיכל הייתה בפיג'מה, היא הניקה. היא נרצחה במקום הכי בטוח, בבית שלה. האיש הראשון שהיה צריך לשמור עליה הוא שפגע בה", אומרת לילי בכאב, ומשחזרת את תסריט האימים שעבר עליה ועל בני משפחתה.

"אבא שלי התקשר ואמר שאבוא לבית של מיכל. כשהגעתי הרחוב היה חסום והיו ניידות משטרה. לא עלה לי בראש תסריט של אלימות. הגעתי לבניין של מיכל, הרמתי את הסרט של המשטרה וניסיתי לעבור, אבל שוטר עצר אותי והשפיל מבט. דודה שלי היא זאת שאמרה לי שאלירן הרג את מיכל. לא האמנתי. הלכתי לשוטר ושאלתי אם הוא בדק לה דופק. הוא אמר שכן".

"כמו שחקנית בסרט אימה"

דקות אחרי בשורת האיוב על מות אחותה האהובה, כשהיא רואה את אמה הנסערת מחזיקה את הבת של מיכל, לילי מבינה שהיא צריכה לקחת את המושכות. היא לוקחת את התינוקת הקטנה בידיה ומודיעה לאחיה על הטרגדיה שפקדה אותם.

"הרגשתי שאני חלק מסרט אימה. השכנה החליפה לתינוקת את החולצה שהייתה מלאה בדם. השוטר אמר לנו ללכת מהמקום כי מגיעה תקשורת, ואני נכנסתי לאוטו, התקשרתי לאיש שלי, בכיתי והתחלתי להתקשר לכל האחים. כל הסיטואציה הייתה קשה מנשוא. משהו שאי אפשר להכיל. כל הגוף כאב לי".

"זה היה סיוט שאת מוצאת את עצמך שחקנית ראשית בו", היא משחזרת את הרגעים, שמטלטלים אותה גם ממרחק הזמן. "אחותי נרצחה ואני הפכתי לעדה במשפט רצח. בשבעה הגיעה אלינו מטפלת הומאופתית. הייתי מרוסקת ואמרתי לה שכל כך כואב לי שהלוואי שהייתי יכולה לדלג על השנה הזאת, כי אני לא יכולה לשאת את הכאב, ומצד שני אני לא רוצה לדלג על השנה כי רק אתמול הייתי עם מיכל ואני לא רוצה להתרחק ממנה".

נלחמת בכל דרך למנוע את הרצח הבא. בן עמי בכנסת. צילום: ערוץ הכנסת

במהלך השבעה החליטו בני משפחתה של מיכל שהתינוקת תגדל אצל האחות ליאת ברמת הגולן. "ליאת לקחה על עצמה לטפל בילדה עוד בשבעה, והיא זאת שהרדימה אותה כל לילה. כיום התינוקת היא הבת של ליאת וירדן לכל דבר. היא יודעת על מיכל ויודעת שיש אמא של למעלה ואמא של למטה".

בן עמי מצידה הפכה להיות נציגת המשפחה מול המשטרה, הפרקליטות והתקשורת. בעל כורחה היא זו שנאלצה לזהות את גופת אחותה. "כשזיהיתי את מיכל, איש מחברה קדישא בא והגיש לי את טבעת הנישואין. ראיתי טבעת זהב דקה ש'הוא' נתן לה, ולא יכולתי להסתכל עליה. הכל התערבב. עמודי התווך שהחזיקו את העולם התמוטטו. האמון בטוב האדם, האמון באנשים הכי קרובים. פחדתי על ההורים שלי ועל הילדים שלי. בהלוויה אמא שלי אמרה שזאת בעצם ההלוויה שלה עצמה. זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את אבא שלי בוכה, ומאז הרצח הוא בוכה כל יום. לא נתפס שזה קרה לבת שלו. הוא היה אבא מגונן ושמרן מאוד, תמיד אמר לא לחזור מאוחר הביתה".

"אם זה קרה לנו זה יכול לקרות לכל משפחה", היא מוסיפה בכאב. "שלושה ימים לפני הרצח מיכל והרוצח ישבו איתנו אצל ההורים, והיו צחוקים ושמחה. ארבעה ימים אחר כך אותו דשא הפך לחצר השבעה של ההורים שלי".

מאז הרצח בן עמי מקדישה כל דקה מזמנה לפורום שהקימה. מתוך כאב השכול היא בחרה לעשות הכל כדי למנוע את הרצח הבא. הסלוגן שמלווה את הפורום הוא 'יהי זכרה מהפכה', והמטרה שלה היא לעורר מודעות לנושא בכל דרך אפשרית ולקדם יוזמות חברתיות וממסדיות שישנו את תמונת המצב של רצח נשים בידי בני זוגן בישראל. בפגישת הזום היא מעודדת את הצוות שלה לעשות הכל ובגדול. "אין 'אי אפשר' בפורום מיכל סלה", זה המשפט ששגור בפיה מאז החליטה לקחת על עצמה להיות בחזית המאבק.

ידע שיכול להציל חיים. בן עמי נואמת בכנס. צילום: באדיבות פוכום מיכל סלה

"אני עשיתי תאונת דרכים עם הרֶשע", היא מסבירה את הבחירה הלא קלה. "כשעושים תאונת דרכים עם הרוע הטהור הזה, כמו עם מי שרצח את אחותי, התגובה של אנשים נורמליים היא להתכנס פנימה, ללקק את הפצעים כדי להירפא ולהמשיך הלאה. קשה לבוא ולנבור בדבר הזה, וזאת הסיבה שהרֶשע מצליח. התגובה הנורמלית היא להתבייש ולשתוק. וזה המזון לרשע. הרוצח רוצה שאני אשתוק.

"אחרי הרצח של מיכל שחזרתי מאות פעמים את המפגשים שלי איתו, את ההתנהגות שלו, ולא ראיתי כלום. כולם היו בטוחים שהוא מקסים. הוא היה הראשון שקם לעזור ולדבר בנועם. כזה 'טוב לב'", היא אומרת בחיוך מר. "ניסיתי להבין מה עבר על מיכל, איך לא ראיתי כלום? האם אפשר היה להציל אותה? במשך חצי שנה חקרתי את הנושא. ישבתי עם מומחי אלימות, והתשובה הכי קשה הייתה – כן. אפשר היה להציל את מיכל".

מהחקר שלה בנושא גילתה בן עמי כי על פי מומחים לאלימות במשפחה, כמחצית מהנרצחות לא חוו אלימות פיזית קודמת. לגברים האלימים יש דפוס פעולה זהה, ועל כן ניתן לזהות את הסימנים ואת תמרורי האזהרה מראש. אולם גם מיכל סלה, עובדת סוציאלית בהכשרתה, לא הכירה את תמרורי האזהרה ולא ידעה שעליה להיזהר.

"לפני הרצח של מיכל לא הכרתי אישה אחת שחוותה אלימות. אחריו פנו אליי נשים בכירות, שופטות ומגישות טלוויזיה שחוו אלימות במשפחה. אשת מקצוע שהכרתי אמרה לי שגם היא לא סיפרה למשפחה. שאלתי אותה למה, והיא אמרה שזה כמו פגיעה מינית, שהיא התביישה ממה שבן הזוג עשה לה. שאלתי אותה מה היה גורם לה לספר, והיא ענתה שיש שלוש שאלות שצריך לשאול כדי לגרום לאישה לדבר: טוב לך? את מאושרת איתו? את מפחדת ממנו?"

"גם אם מיכל הייתה משתפת אותי במתרחש בזוגיות שלה ובקנאות האובססיביות שלו היא הייתה נרצחת", מבהירה לילי. "כי ככל הנראה אני הייתי מזדעזעת מהקנאה שלו ואומרת לה לקחת עורך דין ולהתגרש. אז היא הייתה הולכת אליו הביתה, אומרת לו שהיא רוצה להיפרד, והוא היה רוצח אותה. מי מתארת לעצמה שפרידה מבן זוג יכולה להיות סכנת חיים? מתברר שכל המומחים לאלימות במשפחה יודעים את זה. כשיש אובססיביות בקשר אסור להיפרד לבד. אני שואלת, למה הידע הזה לא קיים? כשיש חפץ חשוד כולם יודעים לזהות אותו. למה לא יודעים שצריך להתייעץ עם מומחי אלימות במשפחה? למה אנשים לא מכירים את המספר 118?"

הצלת חיים במשרה מלאה

לקחה את הרצח לשליחות חייה במלחמה באלימות. צילום: דאפי ספונר, מגזין פנימה

קשה שלא להתפעל מבן עמי. אישה כריזמטית ועוצמתית, יזמית ופעילה חברתית בנשמתה. כשהייתה בת 24 הקימה רשת תינוקיות בקמפוסים ומערך תומך להורים סטודנטים, בהמשך קידמה מהלך לאיגוד מורי הקבלן בישראל והייתה עסוקה בעשייה ציבורית. אולם דבר לא משתווה למהפכה שחוללה בנוגע לאלימות כלפי נשים. מיד לאחר הריאיון שלנו היא ממהרת לפגישה עם שופט לענייני משפחה שביקש להיוועץ איתה. "אנחנו מתכננים לעשות לשופטים השתלמות על אלימות במשפחה", היא מספרת. היומן שלה עמוס בפגישות עם אנשי משרד הביטחון והשב"כ, והיא בקשר צמוד עם משרדי הממשלה במטרה לקדם אכיפה נגד בני זוג אלימים באמצעים שונים, כמו אזיקים אלקטרונים.

לא בכדי במערך לשכת הרווחה מגדירים את הרצח של מיכל סלה כקו פרשת המים. "יש לפני רצח מיכל סלה ואחרי רצח מיכל סלה. פורום מיכל סלה עשה מהפכה", קבעה מיכל חנוך אחדות, מפקחת ארצית של אלימות במשפחה במשרד הרווחה.

לפני כחודשיים התקיים 'האקתון מיכל סלה', אירוע טכנולוגי ענק בשיתוף google בבית הנשיא. במסגרתו התאגדו טובי המוחות בישראל במטרה למצוא פתרונות טכנולוגיים למניעת אלימות כלפי נשים בביתן. "מדינת ישראל אלופה בביטחון, יודעת לעצור מחבל מתאבד לפני שהוא רוצח, את אינתיפאדת הסכינים עצרנו בעזרת בינה מלאכותית, באותה דרך אפשר להציל חיים גם בתוך הבית".

כשלילי מדברת על הצלת נשים אחרות היא מתייחסת בין השאר גם לשירה איסקוב, שניצלה מרצח בעלה, אביעד משה, והשיאה משואה בטקס יום העצמאות. איסקוב העידה בעבר כי במהלך התקיפה היא נזכרה בסרט על מיכל סלה ששודר בתוכנית התחקירים 'עובדה', כך היא הבינה שהיא צריכה לצרוח, מה שגרם לשכנתה עדי גוזי לשמוע אותה ולהזעיק משטרה, מעשה שהציל את חייה.

"הצטמררתי לשמוע את זה", אומרת לילי. "דמיינתי מה היה קורה אם מיכל הייתה רואה סרט כזה. אולי היא הייתה חיה היום. השכנה של מיכל שמעה רעשים חזקים ואישה בוכה חרישית. אם היא הייתה מתקשרת למשטרה יכול להיות שמיכל הייתה חיה, כי המוות שלה לא היה מהיר. היא מתה בצורה הכי אכזרית. זה היה אירוע אלים מאוד".

אחת היוזמות היצירתיות שמקדם הפורום, ואף יצא בקמפיין מימון המונים בימים אלה עבורו, הוא הכשרת כלבי שמירה עבור נשים שמאוימות באלימות. "יש בישראל אלף נשים ששוהות במקלט לנשים מוכות", מסבירה לילי את הרציונל שמאחורי המיזם, "חייהן של נשים אלה ושל ילדיהן מלאים בפחד ובחשש תמידי מפני אלימות רצחנית. כלב השמירה יספק להן הגנה וביטחון, ובמקרה הצורך יציל את חייהן". הכלבים עוברים תהליך של אילוף מיוחד על ידי בוגרי יחידת 'עוקץ' בצבא. במסגרת התהליך הם לומדים להכיר את האישה ואת בני משפחתה, ומאומנים לזהות את האדם שמסכן את חייה כדי להציל אותה בעת הצורך.

העשייה שלך בפורום מיכל סלה מחזירה אותך בכל יום מחדש לעסוק במוות המיוסר של מיכל. הכאב לא מקשה עלייך?

"זה כואב, אבל אני מסרבת להיפרד ממיכל. הפורום כאילו משאיר אותה בחיים. מה שאני עושה בפורום זה מיכל ואני ביחד, כי אני מעולם לא עסקתי בתחומים האלה לפני הרצח. ניטשה אמר שמי שיש לו 'למה' יכול לשרוד כל 'איך'. העשייה הציבורית היא סוג של ריפוי עבורי, היא נותנת משמעות למוות המיותר של מיכל.

"כשאני שומעת שנשים ניצלות בזכות מיכל", היא חותמת, "זה מחזק אותי, זה מרפא אותי ואני לא יכולה אחרת. אני לא יכולה לשבת מנגד. אם מישהו אחר היה עושה את זה קודם, מיכל הייתה חיה היום".

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה אב. להצטרפות לפנימה וקבלת המגזין לחצי כאן 

הפוסט שומרת אחותי: לילי בן עמי עושה מהפיכה באלימות במשפחה הופיע לראשונה ב-פנימה.

נכון למועד כתיבת שורות אלו, מתחילת שנת 2020 נרצחו 11 נשים על ידי בני זוגן. לכל אחת סיפור חיים, משפחה וחלומות שנגדעו באיבם. בכל אחד מהמקרים היו גם סימנים מקדימים, שהעידו על הסכנה המתקרבת, אבל לא תמיד היה מי שיזהה אותם ויסייע. אלו רק מקרי הקיצון, שהגיעו לתקשורת ומשם אל התודעה הציבורית.

כמיליון נשים וילדים בישראל הם חלק ממעגל האלימות, שנדמה כי הפך למגפה של ממש. הנתונים מעידים שאלימות במשפחה נוכחת בכל רובדי החברה ובכל המגזרים, היא חוצה השכלה, מעמד סוציואקונומי או השתייכות דתית. הסגר והבידוד שכפה וירוס קורונה, החמירו את מצבם של הלכודים בביתם שלהם, והותירו אותם ימים רבים מסוגרים עם הדמות המתעללת.

על פי נתוני משרד הרווחה, בימי הסגר נרשמה עלייה של 760% במקרי האלימות במשפחה (מצד גברים ונשים כאחד), לצד עלייה של כ-17% במספר התיקים שנפתחו במשטרה בגין אלימות נגד נשים. גם בקו הסיוע של משרד הרווחה, שמציע מענה ראשוני, דווח על עלייה ניכרת בהיקף הפניות, ובחודש מאי לבדו הגיעו 1,840 תלונות בנושא.

מיטלי כהן, רבקה (שמות בדויים) ומשה (שוקי) בסו, הם שמות ופנים בתוך הסטטיסטיקות המצערות. שלושתם גדלו בצל אלימות קשה בבית, כששתי הראשונות אף מצאו את עצמן בבגרותן נישאות לבני זוג אלימים. הם נענו לבקשה לשתף בדרך שעברו מאז ועד היום, בקשיים ובחשבון הנפש.

דור שני לאלימות

מיטלי כהן (36) היא דמות מוכרת ברחבי הרשת. פוסטים, בהם היא משתפת בחוויותיה כילדה מוכה שנישאה בבגרותה לבעל מכה, זוכים למעורבות גדולה ומאות לייקים. בין מגוון העוקבות שלה אפשר למצוא נשים שחוות אלימות מצד בני זוגן ומחפשות תמיכה, לצד נשות מקצוע מתחומי הרווחה, המבקשות להבין יותר את עולמן של נפגעות האלימות. מי שנחשפה למילותיה יודעת שהן מטלטלות, מעוררות הזדהות עמוקה עד כאב ותסכול על אוזלת היד של המערכת, כפי שזו מתבטאת מתוכן.

פוסט של מיטלי כהן. צילום מסך

"גדלתי במשפחה חילונית, להורים משכילים, בעלי מקצועות חופשיים", היא מתחילה מראשית, "ילדת סנדוויץ' שנולדה לתוך האלימות. בעוד שלילדים אחרים יש זיכרונות ילדות משפחתיים, לי רצים בראש קטעי סצנות אלימות של אבי. הוא יכול היה לחזור הביתה מהעבודה ולהרביץ, ככה סתם, אפילו לא היה צריך טריגר. עד היום, הרעש של פתיחת הדלת מקפיץ אותי".

אחד ממקרי האלימות שחרוט בזיכרונה במיוחד, אירע כשהייתה בסך הכול בת 4. "הוא חזר הביתה", היא נזכרת, "והתחיל להשתולל ולשבור דברים. התחבאתי מאחורי הספה, התקשרתי למשטרה וצרחתי לתוך השפופרת 'בואו מהר, אבא מרביץ לאימא', כשדברים עפים מעל לראשי. הגיעו שני שוטרים כשהכול מסביב כבר הרוס. אי אפשר היה לא להבין שקרה כאן משהו. הבטתי בהם כמו על שני גיבורים שמגיעים לחלץ אותנו מהתופת, ובחצי עין ראיתי על המבט של אבי שאם לא לוקחים אותו עכשיו, אוי ואבוי מה שיקרה כאן".

לדבריה, מה שבאמת קרה, גרם לילדה שהייתה להבין לראשונה שהיא לבד בעולם. השוטר שאסף את העדות, סיים לכתוב את הדברים, סגר את הקלסר ואמר לאימה בכעס: גברת, להבא עד שאין כאן דם אל תקראי לנו, אנחנו לא גנון. את המשפט הזה, היא אומרת, תיקח איתה עד המוות, כי מאותו היום והלאה, אביה עשה בהם כרצונו. "ובתוך כל זה, כל הזמן קיוויתי שיקרה נס והוא ישתנה. הרי כל ילדה רוצה משפחה נורמלית".

המשפחה, השכנים או מערכת החינוך ידעו מה קורה בין כותלי ביתכם?

"סבתי מצד אימי ידעה אבל לא היה לה מה לעשות. היא הייתה מגיעה אלינו הרבה והיו גם פעמים שברחנו אליה. כשבגרתי, הבנתי שהמשפחה של אימי ראתה בו את המורכבות עוד בשלבי ההיכרות והתנגדה לקשר. שכנים? סביר שידעו כי אי אפשר היה שלא לשמוע. אבל מה הם כבר יכלו לעשות?".

"שיוועתי לעזרה, של הרווחה, של המשטרה", היא אומרת בכאב, "עד שהבנתי שאין מה וממי לצפות ובאופן הכי קיצוני – פשוט הפסקתי לדבר כמעט לגמרי במשך כמה שנים. היום אני מבינה שההתכנסות הייתה ממקום מיואש ובודד, של דימוי עצמי נמוך וחוסר אמון בבני אדם".

כשאני שואלת מה בכל זאת נתן לה כוח להמשיך בתוך מציאות החיים הקשה, היא מספרת על קשר מיוחד שנרקם עם מורה בבית הספר והציל אותה בילדותה, "את החיבוק הראשון בחיי קיבלתי ממנה, זה היה בגיל 12. עד היום אנחנו בקשר ואני מודה לה על כך".

באיזה שלב התחלת לטפל בפצעי הילדות?

"במהלך השירות הצבאי, בו היה לי טוב, פגשתי קב"ן דתי והשיחות איתו היו הטיפול הראשון שלי. הייתה לו השפעה רבה עלי, והיה לו גם חלק בתהליך החזרה בתשובה שלי. לפני השחרור הוא קישר אותי למדרשה לחוזרות בתשובה בירושלים, ועם הקיטבג של השחרור נסעתי ישר לשם".

שנתיים וחצי אחר כך, פגשה מיטלי בשידוך את מי שיהפוך לבעלה ויחזיר אותה שוב למעגל האלימות. כשאני שואלת האם לא היו סימנים מקדימים בתהליך ההיכרות, שיכלו להעיד על הבאות, היא עונה שבדיעבד כן, אבל בתוך הקשר לא היו לה את הכלים לזהות אותם בזמן. "אחת ההשלכות של ילדות כמו שלי, היא שאת כל הזמן מחפשת בית. תוסיפי לזה את העובדה שלא היה לי מודל בריא לזוגיות ומשפחה והנה התוצאה. הוא היה האדם הראשון שהציע לי משפחה, קפצתי על העגלה ונזרקתי שוב למעגל האלימות. כבוגרת, זה יותר קשה, כי כאן את כבר מרגישה כישלון. את אימא לא טובה כי הבאת לילדייך בדיוק את אותו האבא שהיה לך, הוא מכה אותך, הוא מכה אותם, בעל אין לך, משפחה אין לך. את תלושה".

נקודת האל-חזור בקשר הייתה לפני שלוש שנים. בבוקר לאחר הרצח המזעזע של דור כרסנטי ושני ילדיה במושבה מגדל, הניח בעלה של מיטלי על שולחן ביתם עותק של עיתון יומי שסקר את הרצח, תוך איום שסופה יהיה דומה. היא אזרה אומץ, ברחה עם ילדיה ופתחה בהליך גירושין.

היום, כשאת כבר כמה שנים מחוץ למעגל האלימות, מה יש לך לומר על הטיפול של הרשויות בנושא האלימות כלפי נשים?

"לצערי, כילדה מוכה וכאישה מוכה אין לי חדשות טובות – היום ולפני 30 שנה המציאות היא אותה מציאות. כשהתקשרתי לרשויות בגיל 4 וכשהתקשרתי בגיל 33 קיבלתי את אותן תשובות. אני חושבת שהמערכת לא יודעת להכיל אלימות קשה ולטפל בה".

מה תרצי לומר לאישה שקוראת אותך ונמצאת במציאות דומה?

"אל תישארי במקום הפוגע בשום מחיר. אם אין לך מעטפת משפחתית, פני לסיוע דרך מקלטים לנשים מוכות. המקלטים הם משהו שלא הכרתי ולא התנסיתי בו, וזה נראה לי מקום נכון להיות בו. אורלי וצילית (אורלי טובולסקי-חדד וצילית יעקובסון מעמותת 'בת מלך' – ל.י.) עוקבות אחריי בפייסבוק ונוצר ביננו קשר סביב נשים שפונות לעזרתי. רציתי ללמוד על המקום אליו אני מפנה את אותן נשים וגיליתי מקום נפלא. במקלט יש מעטפת של עזרה, בעוד אני התמודדתי עם הכול לבד".

בימים אלו מסיימת מיטלי בהצלחה תואר ראשון במשפטים, אליו נרשמה ביום שבו קיבלה את הגט. חלומה הוא להתמחות בשני תחומים: משפחה ופלילי, כדי לתת לאישה שסובלת מאלימות ונמצאת בהליך גירושין מעטפת בדמות מענה שהיא עצמה ייחלה לו. בינתיים באמצעות הכתיבה בפייסבוק, היא משמיעה קול לכאבן של נשים רבות. בסבלנות רבה היא עונה למאות ההודעות שמגיעות לפתחה ומנסה לסייע, לקשר לגורמי עזרה שקיימים ולמנוע בכל מחיר את הרצח הבא.

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה אב. להצטרפות למגזין לחצי כאן

הפוסט חורבן הבית של ימינו: מדברים על אלימות במשפחה הופיע לראשונה ב-פנימה.