ילדים חכמים, שואלים ועונים באותו המשפט. מובן שמשעמם לו, והאוכל שאתן לא ייתן מענה לזה, כי הוא יאכל משהו ועוד משהו קטן אח"כ, ועוד דבר, וכשיגיע זמן הארוחה הוא לא יהיה רעב.
אך מצד שני, איך אני בתור אמא יכולה לסרב לילד שמבקש אוכל? זה לא בדנ"א שלי.

איך ניתן לומר פחות 'לא' לילדים, ולתת תחושה כמה שיותר טובה בבית? וכמובן איך לא לשאת תחושה שהותרתי ילד רעב ואומלל כי אמרתי לו 'לא'…?

סיפרו לי על בית ספר ישראלי בגישה 'ליברלית', שמאפשר לכל ילד להחליט מתי הוא מעוניין לקחת לעצמי הפסקת אוכל. על פניו נשמע נפלא, כך כל ילד קשוב לתחושות הפנימיות שלו. לא מקבל הנחיות מן החוץ, ממבוגר שרק חושב שהוא יודע טוב ממנו.

מהניסיון בבית השיטה הזו לא עומד במבחן המציאות, הם עוד לא בשלים לכך: ילד אחד אומר שהוא רעב יש עוד כמה בעקבותיו, ואז חלקם מעוניינים ואוכלים וחלקם לא וכך חלק מהאוכל פשוט נזרק לזבל.
ילד אחד רוצה שאכין לו מזון שונה מהאחרים. ואז כשאותו אחד שדחה את הארוחה שלו נזכר שהוא מעוניין- מריבות למה הוא כן ואני לא. ותתני לו פחות כי הוא קיבל מקודם. ועוד ועוד.

עושים סדר

כשהייתי אמא לראשונה וילדתי תאומות, העצה הכי טובה שקיבלתי הייתה לאמץ סדר יום מובנה. העצה הזו ממש שיפרה את איכות החיים, כך פתאום היו לי זמנים של שקט ומנוחה לעצמי. מאז אני מנסה לשלב את הפטנט הזה כמה שיותר בחיים האישיים, וגם המקצועיים.

גם לתקופה של החופש יש לנו סדר יום. אנחנו משתדלים לדבוק בו כמה שיותר בימים שאנחנו מבלים בבית, ומגלים גמישות ללוח הזמנים בימים שיוצאים. אחד הדברים החשובים ביותר בסדר היום הוא שזמני הארוחות יהיו מסודרים.

מתחילים את היום עם ארוחה טובה ומשביעה, יש ארוחת פרי ב'נוהל'. בין לבין מאפשרים מנוחה לבטן, כן כן, גם לה מגיע, וכך אני לא צריכה לומר 'לא' לילדים.
במהלך היום אני אומרת 'כן'. כן עכשיו אוכלים. כן עכשיו זמן מנוחה, וכך יש לילדים רעיונות כיצד להעסיק את עצמם חוץ מהאוכל.

לו"ז לדוגמא:

שותים תה
תפילה
ארוחת בוקר
מפנים שולחן
פעילות
טיול
ארוחת פרי
מסדרים את הבית
סרט
ארוחת צהריים
משחקי קופסה.

החכמה היא להשתדל לבצע כמה שיותר אלמנטים מהרשימה, ולגלות גמישות עם המציאות.
בברכת חופש נעים ושפוי לכולנו.

הפוסט למה הם כל הזמן רעבים בחופש? הופיע לראשונה ב-פנימה.

לא סתם מתחילים לתקוע בשופר לפני ראש השנה. החג הזה דורש הכנה, חשיבה, תכנון, התמקדות. זה תהליך שמתאסף ונבנה לקראת הרגעים המתוקים של מעמד הר סיני שהוא בבחינת "זיכרון ליום ראשון".
יש לבנות את העומק, להזיז את המוכר והאוטומטי כדי לראות מבעדו את ההתחדשות והראשוניות.

קריאת השופר באה לעורר אותנו משנת השגרה. מהותה של התשובה, היא היכולת להתחדש, הערת יכולת האדם להיות הוא עצמו, במקום להיות רק העתק של הדברים; העתק של תמונות פרסומת מתוך עיתון, העתק של השכנים, או אפילו העתק שלו עצמו… ('אור פני מלך' / הרב עדין שטיינזלץ).

נכון, זה קצת מאוחר מידי לכתוב עכשיו על ראש השנה, הוא ממש כאן וימי ההכנה אליו כבר עברו, אז קחי בחשבון שאני כותבת את הדברים מכל הלב וההמלצה שלי היא לגזור ולשמור ולפתוח שבועיים לפחות לפני כל חג.

כרמי אור | צילום: דני כתרי

חגי תשרי מביאים איתם את בשורת הסתיו הנהדר ואת התחדשות הדברים. מאידך, זה חודש מלא אמוציות, מפגשים משפחתיים וקהילתיים, סיומו של קיץ עמוס ובעיקר המון צרכנות שנובעת מהרגלים. האם ההרגלים האלה מתאימים לך ? מתיישבים עם המטרות שלך בחיים?
קחי למשל את החג הקרב, שימי לב כמה את חוזרת על שנה שעברה וכמה מחדשת.
רוב הסיכויים, שאם את נשואה אי אלו שנים רוב החגים נראים פחות או יותר אותו הדבר. יכול להיות שאת מאוד שמחה בהם כפי שהם, אבל גם יכול להיות שלא.
אולי את רוצה יותר פנאי לתפילות? אולי נמאס לך לבשל כל כך הרבה (האם הם באמת אוכלים את כל מה שהכנת? לרוב לא..) ואולי הנסיעות להורים כשהמשפחה גדלה כבר פחות מתאימות?

האם עצרת רגע לחשוב ולפתוח את הראש לרעיונות חדשים?

ביקשתי מחברי קבוצת הפייסבוק שלי "מרתון פיננסים" לתת את הטיפים שלהם רגע לפני החג, וכתבו שם דברים מעניינים ויפים כמו; להכין רשימות לקנות לפי המתכונים, לזכור כמה אוכל זרקתם בחג שעבר ולבשל כמויות מתאימות יותר, לקנות מספיק זמן מראש כדי להימנע מהלחץ של ערב חג.
אבל התגובה הכי מרעננת הייתה של מישהי שכתבה שלארח עולה לא מעט כסף ואולי שווה לוותר כי כשאת מארחת פתאום צריך שתי מנות בשר ושלוש תוספות ודגים וחמישה סלטים וכמה סוגי קינוחים, לעומת ארוחה משפחתית שכוללת שניצלים טריים, אורז סלט ופופאייסים לקינוח. ואז, היא הוסיפה את שורת המחץ ששימחה אותי מאוד – "אפשרות אחרת: להזמין אורחים בראש קליל ולקבוע מראש: בואו נזרום על ארוחה קטנטונת, קלילה" – אם המטרה היא ליהנות מאורחים, צאו מנקודת ההנחה שלאורחים שלכם אין קיבה גדולה יותר משלכם ולא צריך להרשים אף אחד (אולי קצת את חמותך 😉 ) בשביל ליהנות ולהיות שבעים בפשטות.

לעורר אותנו משנת השגרה. תקיעת שופר מתוך מאגר שאטרסטוק

טיפים זה אחלה, אבל חשוב לזכור ששינוי עמוק הוא תהליך שמצריך תכנון ארוך טווח ולמידה של ידע והרגלים חדשים שיתמזגו לאורח חיים מלא ושלם.

הרב עדין שטייזלץ היטיב להסביר זאת:
"בצירוף הלשוני "שנה חדשה" יש מעין סתירה פנימית. "שנה" פירושה דבר החוזר ונשנה שוב ושוב, ו"חדשה" מלשון שינוי, יציאה מאותו מחזור של חזרה. אכן, שנה רודפת שנה ויכול אדם לבלות את כל ימי חייו בחזרה על דברים חיצוניים וכל שנה תהיה עבורו עוד שנה ישנה, מעגל שאין ממנו יציאה.
לשם כך נשמע קולו של שופר! הקול הזה, שכולו צעקה פשוטה שאין בה מילים כלל – פעמים בתרועת יללה על מה שהיה, על מה שאבד, פעמים שהוא תרועת אזהרה ופעמים שהיא קול ניצחון – של הבטחה, כי בכל זאת אפשר, ואפשר השנה, שהחיים לא יהיו רק חזרה בלבד, שבתוך מעגל הזמנים יש פתח של תקוה, שתהיה באמת שנה חדשה."

יהי רצון שנקשיב לשופר של עצמנו ונוודא שנתחיל מחדש באמת, בלי מסיכות, בלי הרגלים לחוצים, רק פשטות ושמחת הבחירה.

שנה טובה ומתוקה!

הפוסט בין כסף לעשור: תכנון כלכלי לתקופת החגים הופיע לראשונה ב-פנימה.