הקושי האמיתי הוא בידיעה שזה יקרה שוב. הדר זכריה. צילום: יוחאי בן נעים

לא הספקתי להבין מה קורה, וכבר הוכרזה הפסקת אש.
לא שאני חובבת מלחמות גדולה, כן? אבל את יודעת איך זה.
יורים טיל. שניים. שלושים.

הגוף מתחיל להכין את עצמו נפשית למלחמה.
למודת ניסיון, אני מתחילה לתכנן מה נעשה, לאן נלך. מה מתבטל ועם מי צריך לדבר. לחץ כללי.
ואז כשכבר כל המערכות בגוף ובסביבה מוכנות, הלימודים מבוטלים, המזרון בממ"ד,
הנפש מחזיקה את עצמה חזק חזק חזק ומוכנה למתקפה,
אז, בדיוק אז, אומרים לך: עזבי לא משנה.
בוטל. חוזל"שת.
שגרה.
מה שהיה זה סתם. תתקדמי כפרה.

וזה לא רק חמאס, כן?
זה קורה כל כך הרבה פעמים בחיים. את בונה משהו. מתכוננת אליו. כל כולך בתוך זה, מכינה מתייעצת מדברת, ובעיקר מכינה את הקרקע נפשית לזה,
ואז בבת אחת זה עוצר. נגדע באיבו.
בכל תחום. בכל דבר. לכל אחת.
זה תמיד קורה.

והקושי הוא לא האכזבה, זה לא הלחזור לשגרה, להוריד את כל הציפיות מהחבל, להשתחרר מהדמיונות בראש.
לא.
הקושי האמיתי הוא הידיעה הברורה שזה יקרה שוב.
הידיעה הברורה שממש בעוד קצת זמן, שוב יגיע משהו, שאת תרצי בו בכל מאודך,
ותראי כבר איך כל החיים שלך נבנים לפיו, ושניה לפני שזה יקרה,
הוא עלול לברוח לך מבין האצבעות.

לחזור לשגרה ולהוריד את הציפיות מהחבל. אילוסטרציה

אז לחמאס כבר אין לי כוח.
אני פשוט משתדלת להיות מוכנה כמה שיותר. תמיד. בכל יום.
לא שזה קל, זה לא קל בכלל, להיות בכוננות תמידית, אבל זה עדיף מאשר להיבהל ולהתפרק.
אותי הם לא יתפסו לא מוכנה.

אבל החיים עצמם הם לא חמאס. והדבר הכי טוב שלימדתי את עצמי לעשות
זה להמשיך הלאה.
מיד כמשהו בורח לי, אני מחפשת זנב חדש לאחוז בו. משהו חדש לשאוף אליו. להמשיך להתגלגל.
לא לשקוע.
החיים תמיד נמצאים שם, בחלק הזה,
בהפסקה שבין אש לאש.
וצריך לדעת, שהרי בסופו של דבר,  זאת רק הפסקת אש.
מה שאומר שהאש תגיע בסוף. נעימה או לא נעימה, רצויה או לא רצויה.
אש.

הפוסט הפסקת אש הופיע לראשונה ב-פנימה.

כוויות נחלקות על פי דרגת חומרתן, ומסווגות לפי עומק הפגיעה בעור:
כוויה מדרגה ראשונה משפיעה רק על שכבת העור החיצונית. היא מתבטאת באודם, כאב, רגישות למגע ונפיחות קלה, אך בלי שלפוחיות.
כוויה מדרגה שנייה היא כוויה חמורה יותר. היא הורסת את השכבות העליונות של העור ומזיקה גם לרקמות. כוויה זו מתבטאת באודם, שלפוחיות וכאב עז.
כוויה מדרגה שלישית גורמת לחריכת העור והרס של כל השכבות שלו, ולעיתים אף של רקמות החיבור והשריר שמתחתיו. צבע הכוויה לבן דמוי שעווה, ואם נהרסו גם קצות העצבים באזור הנפגע לא ירגיש כאב.

עזרה ראשונה
במקרה של כוויה מדרגה שנייה או שלישית, או במקרה של כוויה מדרגה ראשונה שפגעה באזורים נרחבים של הגוף – חשוב לפנות ולקבל עזרה רפואית מיידית. אולם ישנה חשיבות גם לעזרה ראשונה שניתנת עד לקבלת חשוב לדעת שהאזור שנכווה ממשיך להינזק גם לאחר שהתרחקתם ממקור החום, ולכן יש לקרר אותו כדי למנוע נזק תרמי נוסף. אין להניח קרח על האזור שנכווה – אבל אפשר לשטוף או להשרות אותו במים קרירים, וכן לעטוף אותו במגבת ספוגה במים קרירים. מטרת הטיפול הראשוני היא להוריד את חומו של האזור הפגוע. במקביל חשוב לשים לב לכך שהטיפול במים אינו מקרר את גופו של הנפגע. אם יש צורך כסו אותו בשמיכה כדי לשמור על חום גופו.
אם בגדיו של הנפגע נדבקו לאזור הפגוע אין לנסות להסיר אותם, זה עלול לקרוע את העור ולחשוף את הנפגע לסכנת זיהום. אפשר לגזור את הבגד סביב האזור הדבוק ולהשאיר את סיום המלאכה לגורמים המקצועיים. אם מדובר בכוויה מדרגה ראשונה אפשר למרוח על האזור ג'ל אלוורה להקלה על הכאב ולשיקום העור.

במקרה של כווירות מדרגה שניה ושלישית יש לפנות מידית לקבלת טיפול רפואי. אילוסטרציה

כדי למנוע זיהום חשוב מאוד לכסות את האזור שנפגע, אבל יש לשים לב לא לחבוש אותו באופן הדוק מדי או באופן שיגרום לתחבושת להידבק לאזור הפגוע.

טיפול תזונתי
לאחר הטיפול הראשוני, נוכל לעזור לגופנו להחלים מהר יותר אם נספק לו את הרכיבים התזונתיים הדרושים לשיקום והחלמה. במקרים של כוויה נפגעים העור והרקמה שמתחתיו. כדי לשקמם נחוצים לגוף יותר חלבונים – כמעט פי שלושה מהצריכה הרגילה ( 2 גרם חלבון לכל קילוגרם גוף) , יותר נוזלים ויותר פחמימות.

תזונה לנפגעי כוויות:

חלבונים:
החלבונים נחוצים לשיקום הרקמות שנפגעו.
נמצא שחומצת האמינו החיונית ביותר במקרים של כוויה היא הגלוטמין, שתורמת להפחתת הנזק החימצוני, מהווה מקור ראשוני להתחלקות מהירה של תאים ולסינתזת חלבונים ומסייעת במניעת זיהומים. מקורות מן הצומח: כרוב, חיטה, שעורה, סויה, ספירולינה, תירס, קטניות. מקורות מן החי: מוצרי חלב, בשר, עוף, דגים.

ויטמינים:
ויטמין C – לוקח חלק בייצור הקולגן שנחוץ לשיקום העור.
מקורות במזון: פירות הדר, פלפל אדום, ברוקולי, תות שדה, עגבנייה.
ויטמין A – חשוב לתפקוד תקין של מערכת החיסון ויצירת תאי אפיתל.
מקורות מן הצומח (בצורת בטא קרוטן): גזר, בטטה, דלעת, תפוז, משמש, פטרוזיליה, ברוקולי, פלפל, תרד, כרוב. מקורות מן החי (בצורת רטינול): בשר, עוף, חלמון ביצה, חמאה ושמנת.
אבץ – חשוב במטבוליזם של פחמימות וסינתזת חלבון.
מקורות במזון: גרעיני דלעת, שומשום, אגוזים, קטניות.

הפוסט חום אימים הופיע לראשונה ב-פנימה.