שרה בר אשר, נטורופתית

הילד חוזר מתוסכל מהלימודים ומספר שאינו מצליח להתרכז ולקלוט את החומר? יכולת הקשב שלו מאוד מוגבלת ולפעמים נראה שהוא "חולם" או "הולך לאיבוד"? יכול להיות שהסיבה לכל זה נמצאת בתפריט התזונה של הילד. הנטורופתית שרה בר אשר, מרצה בנושאי תזונה ותעשיית המזון, מסבירה על ההשלכות שמביאה איתה תזונה לקוייה ומפרטת על מזונות שיכולים לעזור להתגבר על קשיי קשב וריכוז.

מה היחס של נטורופתיה לנושא של קשב וריכוז?

המוח כמו שאר אברי הגוף, ניזון ממזון. המוח "פוגש" את המזון כל יום במשך כל היום. לכן, ישנו קשר ישיר בין התפריט של הילד לבין היכולות הקוגניטיביות שלו. תפריט שמכיל הרבה סוכרים, קמחים לבנים ומרכיבים מעוררים ישפיע באופן שלילי על המוח וימנע ממנו את היכולות הטבעיות שלו. נטורופתיה מביאה איתה עקרונות תזונתיים שיעזרו לגוף ולמוח להוציא אל הפועל את היכולות הטמונים בכל אחד מאיתנו בצורה הכי טובה.

האם ישנה השפעה לשעות בהם הילד אוכל?

ישנה השפעה רבה לשעות האכילה ולארוחות מסודרות במהלך היום.

בבוקר: חשוב לזכור שרעב מפריע לריכוז ולכן כדאי שהילד לא יגיע רעב לכיתה. עלינו לדאוג למלא מאגרים לפני כן.

בערב:  ארוחת ערב צריכה להיות לא בשעה מאוחרת כדי שלא תעיק על מערכת העיכול ולא תפריע לשינה. כמו כן, כולנו מודעים היטב לעובדה שכשאנחנו עייפים אנחנו פחות ממוקדים, פחות מרוכזים וגם כועסים יותר מהר ולכן חשוב מאוד להקפיד על שינה מסודרת ועל אכילת ארוחת ערב לא בסמוך לשינה.

במהלך היום:  כדאי לאכול כל שלוש שעות ארוחות קטנות. כך אנחנו שומרים על משק סוכר אחיד ולא יוצרים רעב שמפריע לריכוז.

אלו מזונות משפיעים לטובה על יכולת קשב וריכוז של הגוף?

מזונות שמשפיעים לטובה הם בין היתר חומצות שומן טובות ואיכותיות שמשפיעות באופן חיוני על המוח. חומצות שומן טובות נמצאות באבוקדו, באגוזים ובשקדים שלא עברו קלייה, בשמנים שהם בכבישה קרה וכו'.

אחת החומצות השומן שרבים מכירים היא אומגה 3 שנמצאת בדגי ים, בזרעי פשתן ובזרעי צ'יה. בנוסף כדאי לשלב מזונות שנותנים אנרגיה לטווח ארוך, למשל, מזונות שיש בהם פחמימות מלאות- לחם מלא אורז מלא וכדומה משפיעים לטובה על הריכוז של הילדים.

מאלו מזונות כדאי להימנע באופן גורף?

מדובר בעיקר בשמנים בכבישה חמה, סוכר וחומרים מעוררים.

שמנים בכבישה חמה: מגבירות את כמות חומצות השומן הרעות ומשפיעות באופן שלילי על פעילות המוח.

על ילדים הסובלים מבעיות קשב וריכוז יש להתרחק מסוכר וצבעי מאכל

סוכר וחומרים מעוררים: נותן אנרגיה לטווח קצר מפריע ליכולת הריכוז. למשל, אכילת פרוסת לחם עם שוקולד על הבוקר בהחלט מפריעה לילד להתרכז. כמו כן גם דגני בוקר שמכילים צבעי מאכל. צבעי מאכל הם בעלי השפעה רעה על הגוף בכלל ועל המוח בפרט.
שוקולד, שוקו ומשקאות אנרגיה למיניהם בעלי השפעה מידית שמעוררת לטווח קצר. המלצתי- אם הילד סובל מהפרעות קשב וריכוז, שיתרחק מהם!

סדרת הרצאות על תזונה בריאה בתוך המשפחה מאת שרה בר אשר. לחצי להגדלה

הפוסט ההצלחה שלהם – מתחילה בצלחת הופיע לראשונה ב-פנימה.

אחת הבעיות הרציניות שלי מול הילדים היא עצם היותי אימא שלהם. כבר הבנתי שכתוב לי על המצח במקום שרק הם רואים “כבר התלוננת היום?". לא משנה מה אבחר לעשות, הם יתלוננו. הם מתלוננים מהיום שהגיחו לאוויר העולם, ומאז התלונות משתנות בהתאם לגיל. מרגע שהם נולדים עד שהם לומדים לדבר (גיל אפס עד
שנה) : “אהההההה". מרגע שהם לומדים לדבר עד שהם ממש לומדים לדבר (גיל שנה עד שנתיים) : “א ב א… א בא… אבא…". מרגע שהם ממש לומדים לדבר עד שהם הופכים לאושיית אופנה (גיל 2-5) : “לא בא לי את החולצה הזאת!" מרגע שהם הופכים לאושיית אופנה עד שהם מתבגרים (גיל 5-10): “למה אורז עם דג ולא שניצל עם צ'יפס?!" מרגע שהם מתבגרים עד שהם ממש מתחילים להתבגר (10-15):  “למה מבקשים תמיד רק ממני?!" מרגע שהם ממש מתחילים להתבגר עד שהם חושבים שהם כבר מבוגרים (15-20): “למה?!"
הם ימשיכו להתלונן עליי גם לבן הזוג שלהם, לפסיכולוגית שלהם, לאורחים שלהם, למשפחה המורחבת שלהם, לילדים שלהם, לחברים שלהם ולכל מי שיקשיב להם.
זה שלהם.

עושה כמיטב יכולתי

לא מפרידה כוחות אין לי כוח לחופש, לא לחופש של הילדים.
אני עושה כמיטב יכולתי ויכולתי מוגבלת. החופש מותח את יכולתי עד קצה הגבול שלה, ויש לכך כמה סיבות או הצדקות. כואב לי השכל רק מלהתחיל לחשוב על עיסוקים שמותאמים לגיל שנתיים עד עשרים, ואל תמליצו לי להפריד כוחות, אין לי כוחות לזה.
מהו חופש אידיאלי בשבילי? אז ככה, אחרי שבדקתי המון יעדים בארץ ובעולם, בחרתי בסוף – בסוף. סוף המסלול. היום שבו יוחלט שסיימתי את עבודות השירות פה ואחזור לחבק את השם יתברך.
הרגע שבו אשמע בת קול משמיים שתכריז בקול עמוק עם אפקט אקו מרגש: “הגעת ליעד!".
אחרי פרוצדורות מעוררות לתשובה אהיה מוכנה לקבורה, יגידו עליי אי אלו הספדים (תקצרו בבקשה, אתם מעכבים לי את תחילת החופש הכי גדול). הליכה איטית להניח אותי במקום השקט בעולם (למה אתם הולכים כל כך לאט?!) , ואז תהילים ועניינים ואחר כך יכסו בחול את מה שקוראים לו אני. כמעט שקט.
"בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שׁכְֹבֵי קֶבֶר" (תהילים, פ"ח, ו).
עכשיו הם יניחו עליי אבנים בלי לדעת למה ויתנצלו על זה שהם חיים (לכו הביתה כבר!), ורק אז הם ילכו – והחופש
שלי יתחיל. איזו שלווה, אימא'לה. איזה שקט. חופש.

ברור לי שרגע אחרי השקט אשמע קול רעש גדול. שופרות, בלגן ורעש. “כולם לקום! תחיית המתים!".
במתים חופשי.

מתוך הטור החודשי במגזין פנימה

להצטרפות ורכישת מנוי לחצי כאן!

הפוסט במתים חופשי? על החופש ועל המוות הופיע לראשונה ב-פנימה.