באותם ימים,לפני חמישה חודשים יצאנו לצלם עם הצלם המוכשר יליד המושב – אמנון ארד.
את ילדנו ביער שהפך לשחור ומפויח. רגעים ספורים לפני הצילומים פרצה שריפה גדולה ביער והמציאות שוב הפכה למוחשית וכואבת.
כשהגענו ליער בתחילה הילדים נחרדו, חששו להתקרב לאדמה השחורה, התקשו לזהות את היער שבו אנו נוהגים לעשות פיקניק ולבלות בעיקר בתקופת 'דרום אדום', חלקם אף רצו לחזור הביתה. אבל לאט לאט הילדים התחילו להתבונן,לדבר ביניהם,לגעת, לשחק בטבעיות ולהתלכלך. כוח טבעי ויפה כל כך של ילדים להתמודד עם משברים שאנו לעיתים כמבוגרים עומדים מולם חסרי מילים.

התחושה הייתה שהצילום ביום הזה הייתה הרבה יותר מתיעוד, היא הייתה תרפויטית ממש, היכולת להתבונן למציאות כואבת בעיניים ולהתיידד איתה, לתת מקום לכל הרגשות שעולים: פחד, כאב, וגם לראות את היופי. כמה יופי יש בשחור- שחור הזה. הבנה שה' ברא יופי גם במצבים שנראים כעורים וקשים.

באותם ימים הזדמן לי לנסוע עם נהגת מונית מבוגרת שאמרה לי בביטחון ומניסיון חיים קשה: "את עוד תראי.. לשריפה יש גם כוח להצמיח, ליצור משהו חדש בטבע, הוא ישתקם"
האמת התקשיתי להאמין, אז חיכיתי בסבלנות ורק עכשיו אחרי חמישה חודשים הלכתי לראות.
השבוע יצאנו שוב אמנון הצלם והמשפחות לאותה נקודה בטבע בה הצטלמנו וראינו, ראינו את כוחו המדהים של הטבע להשתקם מאסון. נשארו עצים מפויחים שלא ישובו לחיים וזה כואב, אך יחד עם זאת, צצו להן כלניות ראשונות והכל כל כך ירוק.
הילדים רצו בבטחה והנאה בטבע ואנחנו רק תיעדנו את החיבור המתוק הזה בין האדם לטבע גם כששחור וגם כשירוק. בדרך חזור דיברנו עם הילדים על האפשרות שלנו ללמוד מהטבע ולהתגבר גם באופן אישי על מכשולים, וגם כששחור, לדעת שהירוק מחכה לנו ממש מעבר לפינה.

צילום: אמנון ארד

הפוסט כוחו של הטבע: פרויקט צילומים מיוחד מהיער שנשרף בעוטף עזה וחזר לחיים הופיע לראשונה ב-פנימה.

אוריה וטל עובדות בפנימיה עם נערות, וישנות במרחק כמה צעדים מהפנימייה. הכי מתבקש זה להתגלגל עם הפיג'מה או עם החולצת סוף מסלול של מישהו (כי כל אחת יש כזאת בארון) ולהתחיל יום עבודה. אך מבחינתן זאת לא אופציה לא עבורן ולא עבור סביבת העבודה שלהן.

"הבחירה כל יום מחדש להתלבש היא קודם כל בשביל עצמי," אומרות השתיים, "וגם כמסר כלפי הנערות שתחת אחריותי, להתייחס לכל יום ברצינות ,למקום העבודה ואליהן בכבוד הראוי… לפעמים, עצם הידיעה שמחכה לך בגד יפה ללבוש מסייעת לך לקום ולהתארגן בכיף".

נשים עצמאיות שעובדות מהבית מכירות את הדילמה הקבועה בבוקר, האם להשקיע ולהתלבש או לעבוד עם טרנינג נוח. גם טלי לוי הצלמת שלנו עובדת מהבית ומכירה את הקושי, אך היא מקפידה בכל בוקר לקום מוקדם בליווי קפה ומוזיקה טובה ,להתלבש ולהתאפר כמו יציאה למקום עבודה, ולהתחיל כך את היום כחלק מארגון המחשבות וסדר היום. כי סדר חיצוני משפיע על הפנימי.

ומה איתך? בשביל מי את מתלבשת?

*סטיילינג תרפי' על פי שיטת דר' אלי סטולובי

צילום: טלי לוי – גוונא

הפוסט בשביל מי את מתלבשת? הופיע לראשונה ב-פנימה.