לשמור על האוצר
התשובה נעוצה בהבנה עד כמה אנחנו חשובות, ומתוך כך איזו חובה מדויקת מונחת עלינו לשמור על האוצרות המדהימים שה' נתן לנו. לא לבזבז אותם – וגם לא לבוז להם. שערכו של דבר יקר לא יתבטל בעינינו ולא יתמעט. מרגע שמשהו הופך בטל בעינייך, לא מועיל ולא עובד בשבילך מספיק, אין אבידה גדולה מזו.
אני לא אוהבת את הביטוי “בטלה לבעל". ממש לא. אבל כשהבעל בטל בעינייך, ויש מיליון דברים חשובים ממנו, זה רע. גם הוא אוצר שניתן בידייך, אל תבוזי ואל תבזבזי אותו.

גם אוצרות אחרים קיבלת. קול, שיער, גוף. אלה אוצרות. תאצרי אותם – למבינים בלבד.
כל זמן שכיסוי הראש נובע מאיזשהו טרנד חברתי-אתני- הודי, אין לנו ערובה לכך שדור הבנות יספוג לתוכו את התוכן הערכי של כיסוי הראש ולא ייסחף לטרנד אחר, כשהוא יעבור. האמת היא שהציווי על האישה לכסות את השיער הוא אחד הציוויים שזוכה ליחסי הציבור הגרועים ביותר. למרביתנו אין מושג מה המקור והסיבה של האיסור לגלות את שיער הראש, אולם המקור נמצא בפרשת סוטה: אחד מהעונשים שמשיתים על האישה שנחשדה הוא “ופרע הכהן את ראש האישה" לפרוע משמעו לגלות. אז מלכתחילה, ההקשר הראשוני הוא בקונטקסט שלילי, קונטקסט מבייש ומאשים.

לא רק צו אופנתי כזה או אחר – ראיה לדורות. | תמונה מתוך מאגר שאטרסטוק

היופי שבצניעות
נשים שואלות: האם אני אמורה להתכער, כי אני נשואה עכשיו ועליי להיראות מושכת פחות (חלילה!? )
זו תפיסה שגורמת לנשים מסוימות לסלוד מכיסוי הראש. ואולי עליי לגלוש לנזירוּת ולהזניח את המראה שלי בעקבות כיסוי הראש – אולי אישה מוזנחת זה מצווה… (חלילה גם!) ואולי הפוך – אולי אני אמורה לשדרג את המראה שלי, ממראה של נערה למראה נשי ומושך. לא נזירוּת, כי אם אישה שנזר אלוקים על ראשה?

או שמא כיסוי הראש הוא בעצם שלט אזהרה: “עצור, נשואה לפניך!" ואז באמת מספיק כיסוי ראש סמלי בדמות סרט או מעין חצי כובע סרוג?
לכיסוי ראש אין טעם מובן. אנחנו רואות סביבנו את כל הווריאציות הללו, והן נובעות מחוסר הבנה של הציווי הלא פשוט הזה. כל מי שחושב ש"זה בסך הכול כיסוי ראש" – תבינו, זה לא שינוי זניח במראה, זה שינוי הראש!
הכלל הוא שאין לך יפה מן הצניעות. אם יש צניעות, אז תופעת הלוואי המיידית שלה היא היופי. ואם לא מצאתן
יופי, אז זו אינה צניעות אלא נזירוּת.

בנזירות יש גאווה, אומר הכלי יקר. כך גם בהזנחה המכוונת. זו צניעות מאוד לא צנועה. כשהמראה הצנוע כל כך יוצא דופן ומושך מבטים, אז הפקעתן את הצניעות מצניעותה. הזוהר הקדוש כותב בפשטות שאישה שמכסה את ראשה בבית, בניה יהיו חשובים. מה הקשר? ילדים שרואים אימא מכסה ראש בבית, רואים אמת. הם לא רואים מסר כפול – הנהגה אחת בבית והנהגה אחת לאנשים זרים. אימא שמכסה ראש גם בבית מודיעה: “אני עושה כי אני חשובה, כי אתם חשובים, כי הקב"ה חשוב, ולא כי השכנים חושבים כך או כך".
המדרש כותב דבר מדהים: דווקא ביום מתן תורה קיבלו על עצמן בנות ישראל כיסוי ראש. עד מעמד הר סיני לא היה להן כיסוי ראש. וביום אחד, בשבועות (מלכות שבמלכות) – הן בעצם אמרו: “עד היום ספרנו את העומר. יום פה ויום שם, משהו מפוזר. ומהיום – הכול אסוף ומרוכז", הוציאו מטפחות או פיאות קאסטם, או מה שהיה נהוג בימים ההם ושמו על ראשיהן.

השיער קשור לחשיבות. אינך פרועה, אינך אסופית – את אסופה. את מלכה.

הפוסט הכול בראש: בין ראש השנה לראש האישה הופיע לראשונה ב-פנימה.

וכך מספר המדרש:

"כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל
לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. תחילה הלך אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה, אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם לא תרצח
אמרו כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא, שנאמר  "והידיים ידי עשו" (בראשית כז, כב) ו"על חרבך תחיה" (בראשית כז, מ)
הלך אצל בני עמון ומואב, אמר להם מקבלים אתם את התורה
אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם, לא תנאף
אמרו לו כל עצמה של ערוה להם היא שנאמר "ותהרין שתי בנות לוט מאביהן" (בראשית יט, לו)
הלך אצל בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה
אמרו לו מה כתוב בה, אמר להם לא תגנוב
אמרו לו כל עצמם אביהם ליסטים היה שנאמר "והוא יהיה פרא אדם" (בראשית טז, יב)
וכן לכל אומה ואומה שאל להם אם מקבלים את התורה…"

בספרי דברים פיסקא שמג'

המדרש מקשר וממשיל כל אומה לתאווה מסוימת שאופיינית לה ומסביר שכיוון שהיו כה שקועים בתאוותיהם לא נמצאו ראויים לקבל את התורה ולזכות בה.
בפרשתנו משה מגלה לנו עצה נפלאה בעבודת המידות:

"כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם…"

משה ממשיל את הגויים לתאוות כמו במדרש ההוא, ומעלה את הקושי שכל אחד מתמודד איתו: איך אוכל לנצח את כל המידות שלי? את כל התאוות שיש בי והרי הם רבות וחזקות ממני?

לא לדחוק את השעה
תשובתו של משה לסוגיה הזו היא כה פשוטה וכה יפה:

"וְנָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ–מְעַט מְעָט: לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר,"

הסוד בתיקון המידות נמצא כאן ב"מעט מעט," לאט לאט, כמו שמה של הפרשה – עקב, עקב בצד אגודל, צעד אחר צעד.
כל הרגל רע, כל תאווה וכל מידה לא רצויה היא דבר שטמוע בנו בצורה שלפעמים נדמה כי היא בלתי ניתנת לתיקון, אך משה אומר לנו, רגע, לאט לאט, להתקדם מעט מעט בכל פעם. לעשות את ה-הכי טוב שלנו  ולהאמין ש:"נָשַׁל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת-הַגּוֹיִם הָאֵל, מִפָּנֶיךָ.."
אנחנו עושים את שלנו, ואת השאר הקב"ה כבר יעשה אך בתנאי שזה ייעשה "מעט מעט".

רבי נתן כותב בספרו "השתפכות הנפש":

"וְהַכְּלָל כִּי אִי אֶפְשָׁר לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה כְּלָל.
כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצִין לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת אָז צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד מֵהֲרִיסָה שֶׁלֹּא לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי רֹב הַהַרְפַּתְקָאוֹת חַס וְשָׁלוֹם, הוּא רַק עַל־יְדֵי־זֶה שֶׁזֶּה בְּחִינַת אַזְהָרַת "פֶּן יֶהֶרְסוּ" שֶׁהִזְהִירָם לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה.
רַק צְרִיכִין לְהַמְתִּין וּלְחַכּוֹת הַרְבֵּה לִתְשׁוּעַת הַשֵּׁם. שֶׁזֶּה בְּחִינַת 'הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן' דַּיְקָא,
וּצְרִיכִין לְהַרְבּוֹת רַק בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ"

שבת שלום!

הפוסט מסע של אלף צעדים – פרשת עקב הופיע לראשונה ב-פנימה.