ירידי החגים שיערכו במהלך חודש אפריל, יהיו הרחבים ביותר שנעשו אי פעם ויתקיימו בלא פחות משבע ערים בישראל: ירושלים (כ"ד-כ"ה באדר, 31.3-1.4), גוש עציון (כ"ז באדר, 3.4), רמת גן (ב-ג בניסן, 7-8.4), אריאל (ה' בניסן, 10.4), באר שבע (ו' בניסן 11.4), גבעת שמואל (י-י"א בניסן, 15-16.4) ובשוהם (י"ב בניסן, 17.4).
הכניסה חינם!

רגע לפני שהירידים הגדולים מתחילים ריכזנו רבות מהמעצבות המובילות שישתתפו בירידים הקרובים להפקת חג מיוחדת וחגיגית, וביקשנו שידגמנו כל אחת בגד או אקססורי נבחרים בעיצובן ואהובים עליהן במיוחד אל מול המצלמות של הצלמים המוכשרים, סאן רובין, שי ניר ועדי כץ מהמכללה לעיצוב, צילום וניו מדיה "מנטור" ברמת גן. את כל הפריטים הללו ורבים נוספים ניתן יהיה למצוא בירידי האופנה ומתנות החג "אסופה" תחת קורת גג אחת

*הירידים יתקיימו בכל אחת מהערים בתמהיל שונה של מעצבות. ניתן להתעדכן בזמני הפעילות והמעצבות בעמוד הפייסבוק של הירידים.

מיקומי הירידים: ירושלים- מרכז פיס ארנה (31.3-1.4), גוש עציון- אלעזר, אולם שמחות שני, (3.4), רמת גן- מכרז וואהל- מקס ואנה ווב, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן (7-8.4), אריאל- מלון אשל השומרון (10.4), באר שבע- ישיבת אהל שלמה (11.4), גבעת שמואל- זבולון המר 4 (15-16.4),  שוהם- שוהם מרקט (17.4).

לפרטים נוספים ושעות פעילות ניתן להכנס לעמוד הפייסבוק sheekme limor katz

הפוסט מחפשת בגד לחג? יריד האופנה שיסגור לך את הפינה הופיע לראשונה ב-פנימה.

אך יחד עם זאת נשים רבות מרגישות שהגיעה העת ומותר לחשוב גם על הצרכים האישיים.
בגיל חמישים פלוס חלק מהילדים כבר בוגרים, מתחילים ללמוד מקצוע ולחשוב על העתיד שלהם.
ההתעסקות בכך יכולה לעורר גם בהורים את הרצון לממש את עצמם. אנחנו ממליצים לילדים ללמוד מקצוע שיאהבו וירגישו בו מסופקים, ואיזו דוגמה אישית אנחנו מהווים בשבילם?
לבחור לעבוד במשהו שאני רוצה משמעותו לתת לעצמי רשות להיות מי שאני ולהשקיע פחות בלנסות להיות מי שאני חושבת שציפו ממני עד עכשיו. אחרי גיל חמישים אנחנו דואגות בקפידה לבדוק את מצב בריאות הגוף פעם בשנה, ומה עם בריאות הנפש? מתי בפעם האחרונה בדקתן האם העבודה שלכן בריאה בשבילכן? האם עיקר
העשייה היומיומית שלכן, העבודה, עונה על הצרכים שלכן?

בלי מגבלות

הגישות הרווחות כיום בתחום פיתוח הקריירה מניחות שהאדם מצוי בתהליך מתמיד של צמיחה והתפתחות וצובר מיומנויות וידע באמצעות חוויות והתנסויות לאורך הדרך. לפיכך אפשר בכל שלב בחיים, ובוודאי בגיל חמישים, לאחר שצברנו ניסיון חיים משמעותי, להתפתח בכל מיני תחומים שמעניינים אותנו, ובלבד שיש בנו מוטיבציה ונכונות ללמוד, להתמקד ולהשקיע.
בעולם בלי מגבלות, או לו היה ניתן להשיב את הגלגל לאחור, במה הייתן עוסקות? לא פעם נתקלתי בנשים בגיל המעבר שבתשובה לשאלה זו עונות לי בשליפה מהירה מהו החלום התעסוקתי שלהן, ומוסיפות הסברים מלומדים מדוע הוא יישאר לעד בגדר חלום. לרוב נגלה כי לא מאוחר מדי להגשים את החלום.

לתת לעצמי רשות להיות מי שאני. אילוסטרציה מתוך שאטרסטוק

להתחיל עבודה חדשה בגיל המעבר נשמע לעתים “מעבר לקשת”. אנחנו לא מאמינות שזה בר ביצוע. אבל חשוב לדעת ששינוי קריירה ממש לא חייב להיות דרמטי. יש כאלו שאם ימשיכו לעשות אותו הדבר אבל בסביבה אחרת – ירגישו את האושר המיוחל. פעמים אפשר להישאר במקום העבודה ולקבל על עצמנו משימות חדשות שיותר מעניינות אותנו, או לעשות אותו הדבר במינונים משתנים וללמוד משהו חדש.
וכמובן, יש גם את אלו שישנו במאה ושמונים מעלות. גם שינוי כזה לא ייחווה כדרמטי אם ייעשה באופן איטי והדרגתי, כמו מעבר לעיסוק החדש לצד שימור הישן.
הסביבה התומכת של המשפחה והחברים היא חלק בלתי נפרד מהיכול שלנו לחולל שינוי בחיינו. לפעמים להחלטה על שינוי באמצע החיים יש השלכות כלכליות, ולכן יש צורך בהירתמות של כל בני המשפחה.

אם לא נחפש את הייעוד שלנו, לעולם לא נוכל להגשים אותו.
ואם לא חיפשנו אותו עד עכשיו – זה הזמן! אפשר לייצר שתי קריירות במקביל. האחת – עשייה למען הפרנסה, והשנייה – עשייה שמשרתת את הצורך במימוש. התחילי בכך שתעני לעצמך על שלוש השאלות הבאות: מה אני רוצה לעשות? מה עוצר אותי? מה אני עושה עם זה?
וזכרי שהשמים הם הגבול!

***

הכתבה מתוך מגזין פנימה

לרכישת מנוי במחיר מיוחד לחצי כאן!

הפוסט לעולם לא מאוחר: התחלה חדשה בגיל המעבר הופיע לראשונה ב-פנימה.

ועדיין,הייתי במוּד אחר.
כל הזמן חשבתי לעצמי שזה כל כך מקביל לנפש,
בטח לנפש שלי.

ב- 31 שנות חיי על האדמה
כמה מחלפים בניתי בנפשי כדי להצליח לנוע בתוכי
בין הטיפות,
במצבי רוח שונים  ומשתנים, אתם יודעים, כמו ארבע עונות,
כדי לצלוח את התנועה הנפשית הזו בתוכי.
בניתי מחלפים
כבישים מקבילים עליהם אני יכולה לנסוע כשיש עומס בחלק מהצירים
בניתי בעמל רב
מנהרות שלא יקרסו בתוכי
מכל גשם ודמעה
שלא אסדק ואשבר מכל משפט שנאמר לכיווני
שלא אקבור את עצמי תחתיי
אחרי כל העמל של השנים והדרכים.

אין דד ליין לסיום עבודת הנפש. אילוסטרציה

וכשאדם בוחר ללכת לטיפול אישי,
אגב, אתם ראויים לטפל בעצמכם, לכו
אזי כולו נמצא בעבודות בכביש
ושם, בנבכי הנפש,
אין דד ליין לסיום
כי העבודות אף פעם לא נגמרות.

תמיד יש צורך בבנייה של מחלפים נוספים
כי הנפש בונה עוד קומה בתוכה
וצריכה מענה חדש ועמוק יותר
רחב יותר,
שיאפשר ליותר נתיבים להתפרס בפנים
כדי שהתנועה תוכל לזרום,
כדי שהכול ייסע כמו שצריך.

ורק מתפללת לא להפסיק לבנות
ורק מודה על המתנה הזו שקוראים לה חיים
חיים שיש בהם יגיעה ובניה
וכלום בהם לא מובן מאליו.
שניבנה
ונגדל ונתרחב,בתוכינו
שזה יהיה עם כמה שפחות הפרעה לתנועה של אלה שסביבנו.
או שלפחות נתחשב בשעות שנוחות להם.

הפוסט עבודות בכביש הופיע לראשונה ב-פנימה.

הפחד מהסוף מנהל אותי, גורם לי להיאחז במוכר, לחשוב שגם אם אפשר להשתנות, לשנות, להחליף או להתחלף – תמיד עדיף שלא, כדאי להיצמד אל הוותיק. אחרי הכול, עם מה שיש עכשיו כבר למדתי להתמודד. כבר סידרתי לעצמי את החיים על מדפים, הכול מקופל ומסודר. לא בא לי לבלגן, לא בא לי לערבב ובעיקר – לא בא לי לסדר הכול מהתחלה. תקראו לי עצלנית, אבל למי יש כוח עכשיו לשינויים גדולים?

פחד גורר פחד

הפחד מסופים מקפל בתוכו עוד פחד, והוא הפחד מהתחלות. כמו בתוך ביצת הפתעה או בבושקה קטנה, הם מונחים שניהם בתוכי, פחד בתוך פחד בתוך פחד, הסתרה שבתוך הסתרה שבתוך הסתרה, ככל שאני ממשיכה לפתוח, ככל שאני מעזה לגלות. לא פלא שככל שתשרי מתקרב העצלנית הקטנה שבתוכי משתדלת לעצום עיניים ולהתעלם מלוח השנה. כי זה סוף השנה והסוף של הסדר העולמי של חיי כפי שהוא.

מחדש עולמו בכל יום. התחדשות, תמונת אילוסטרציה

תכף יחלקו לכל החיים על האדמה שפע חדש. הכול הולך להשתנות, או לפחות יש סיכוי שהכול ישתנה. משמיים מצפים מאיתנו לשחרר את הישן ולקבל בברכה את החדש, אבל איך? איך עושים את זה כשהפחד מהתחלות חדשות מקנן בתוכי, גורם לי לקבע ולהתקבע, להזדקן ולחשוב על עצמי מחשבות ששייכות לשנה שעברה? קונספציות שקרסו מזמן ימשיכו לזלוג לי מהפה בשיחות נפש או ליד שולחן השבת רק כי אין לי אומץ להשליך אותן לפח ולרכוש לעצמי הכול מחדש. כאילו להכעיס, ההתחדשות והאמונה שהכול ממנו והכול נזיל קשות לי.

ראויה?

כמו תמיד בהתקפי החרדה הרוחניים שלי, אני משתדלת לנשום לתוך הפחד. שאיפה-נשיפה-שאיפה-נשיפה. עד שהחמצן יכריח אותי לשוב לעצמי, להתמודד. אני מרימה עיניים ומודה: ריבונו של עולם, אני פשוט מבוהלת.
מה אם חס ושלום חס ושלום תחליט שאיני ראויה? אני במתח, בגלל האמונה ולא בגלל שהיא חסרה לי.
אני כל כך עתיקה, רגילה אליי ואליך, רגילה רגילה ורגילה, אבל אתה מחדש עולמך בכל יום ואתה בראת מין חודש כזה שבו הכול מתחדש. בבקשה אל תשאיר אותי מאחור, תן לי כוח לבחור, תן לי לעמוד מול ארגזי הזבל של השנה שעברה ולצפות בהם נערמים על גבי משאית שכתוב עליה “תשע"ח", נוסעים לאן שהזבל של השנה שעברה נוסע. תן לי לעמוד נרגשת כמו ילדה בחנות ממתקים ולדעת שאתה בוחר בשבילי את הכי טוב, את החדש, המחודש, המתחדש ללא הרף. עזור לי להרפות ולדעת שאתה אלוקים ואין בלתך, להרפות ולשחרר את הקיפאון, להפשיר לך בתוך הידיים ולנזול מתוך התבניות הישנות.

תן לי להעז לבטוח בך ובכך שהאני של מחר תהיה קרובה יותר אליך מהאני המשומשת של אתמול. תן לי לזרוק את עצמי על הרולטה, לעצום עיניים ולתת לה להסתובב. לדעת שיש מנהיג לבירה, יש מנהל לזירה והוא אוהב אותי הרבה יותר ממה שאני אוהבת את עצמי.
הוא מבקש בשבילי את הטוב האמיתי בראייה ברורה הרבה יותר משלי, כי הוא אבא שלי. ככה סתם, אבא טוב.

הפוסט ככה סתם, אבא טוב הופיע לראשונה ב-פנימה.

פצצה מתקתקת

החגים מזמנים שהייה ממושכת עם המשפחה, חוויה שמאיימת פעמים רבות על הדימוי העצמי של הרווקות, שנבנה ביושר ובעמל, בהציגה לעיני כול, ולעיניהן במיוחד, תמונה צרה, פוגענית ולחלוטין לא מדויקת של עצמן.
חגי תשרי מסמלים התחלה. מבחינה פסיכולוגית, התחלות מעוררות בנו אי שקט ותחושה מסוימת של אובדן שליטה.

מחקרים מצביעים על כך שבני האדם, כמו יצורים אחרים ובדומה לחומרים ומולקולות, שואפים לשיווי משקל (הומאוסטזיס), לשגרה ולאיזון. מאחר שהתחלה כרוכה בשינוי, הרי שיש בה הפרה בוטה ואיום על הסדר הטוב.
בחלוקה גסה, אפשר לסווג את ההתחלות שאנו מכירות בחיים לשרירותיות – שמקורן חיצוני, ולטבעיות – שמקורן פנימי. את ההתחלות שלא אנחנו יזמנו אני נוטה לכנות "התחלות לוח שנה". התחלות אלה מתרחשות בתאריכים שנקבעו בהתאם לסכמות תרבותיות, שאינם לוקחים בחשבון את הפרט על התהליכים הפנימיים המתחוללים בו, על מידת בשלותו ומוכנותו להתחיל.
אם לא די בכך, הרי שלהתחלות מסוג זה מתנקזות ציפיות, תקוות וגם דרישות חברתיות ברורות.
דוגמאות להתחלות מסוג זה הן הראשון בספטמבר, מועד הגיוס, מועד תחילת הלימודים באוניברסיטה וכדומה. גם ימי ראשון הם מעין התחלה חיצונית שכזו, ובמובן מסוים גם ראש חודש וראש השנה.

התחלות מסוג שונה הן התחלות שדומות לצעד הראשון שעושה הפעוט ואולי אף לרגע הלידה עצמו, אשר מתרחשות בעתן ובזמנן, כשהגוף והנפש סקרנים דיים ובשלים להתנסות נחושה הכוללת השקעת מאמץ, נפילות, תסכולים, כישלונות, אימון והצלחה.
רובנו חוששות מן ההתחלות השרירותיות. במקרים קיצוניים אף נכנה אותן "אויב" או "עונש משמים".

הרווקות לא מגדירה אותך. איור מתוך מאגר שאטרסטוק

לימון ללימונדה
לנוכח האתגר שמציבים בפנייך חגי תשרי, יש תכנית התמודדות ששאלתי מיעקב אבינו בעת שנערך לפגישה עם עשיו אחיו. תכנית זו כוללת שלושה מרכיבים: דורון, תפילה ומלחמה .
דורון – מתנה שראוי להכין לקראת המפגש עם החגים, מלבד זו שתוגש למארחים, היא מתנת הזיכרון והפרופורציה. על פי רוב התחלה, חדשה ככל שתהיה, מושתתת על ידע וניסיון קודם.
בהקשר זה, מאחר שחגי תשרי וראש השנה אינם מגיעים השנה בפעם הראשונה, אציע לך להתכונן מראש לאיחולי זוגיות טובה ולשפוט לכף זכות את המאחלים ואת כוונתם המקורית והטובה. הם באמת אוהבים אותך!
ועוד טיפ חשוב: היכנסי לפרופורציה. הכינוי "רווקה" אינו מגדיר את מי שאת. וחשוב לזכור שכל חג נגמר בסופו של דבר.

מרכיב שני בתכנית העבודה שאציע הוא התפילה. כאן אשים דגש דווקא על מרכיב ההודיה.
בטוחני שיש לך המון על מה להודות לבורא עולם. בהקשר זה אמליץ על הכנת רשימה של לפחות חמישה חסדים שבורא עהולם גמל עמך עד היום. ניסיוני מלמד כי מי שמסוגלת לחוש רגש של תודה, תהיה פנויה גם לקבל וגם להעניק, לאחרים ולעצמה.

המרכיב השלישי הוא מלחמה. גייסי כוחות נפש כדי להדוף ולחסל מחשבות של כעס, עלבון ותבוסה. עשי זאת באמצעות מעורבות ושותפות אמיתית בהכנות לחג (לא מומלץ לבוא כאורחת שאין כלפיה ציפיות), וכן על ידי זיהוי החג המתקרב כהזדמנות לגיבושה של תכנית עבודה אישית, הכוללת רשימת התחלות שאת מבקשת להתחיל השנה, מטרות שתרצי להשיג ונקיטת הצעדים הראשונים הדרושים למימושן, למשל, השקעה בקשרים ובתחומי עיסוק שנתפסים כמהנים ובעלי משמעות עבורך.

גם אם ההר גבוה והטיפוס מאתגר – הנוף למעלה יהיה שווה את המאמץ.
חג שמח!

הכתבה מתוך מגזין פנימה

להצטרפות לחצי כאן!

הפוסט זהירות, חגי תשרי לפנייך! הופיע לראשונה ב-פנימה.

לא סתם מתחילים לתקוע בשופר לפני ראש השנה. החג הזה דורש הכנה, חשיבה, תכנון, התמקדות. זה תהליך שמתאסף ונבנה לקראת הרגעים המתוקים של מעמד הר סיני שהוא בבחינת "זיכרון ליום ראשון".
יש לבנות את העומק, להזיז את המוכר והאוטומטי כדי לראות מבעדו את ההתחדשות והראשוניות.

קריאת השופר באה לעורר אותנו משנת השגרה. מהותה של התשובה, היא היכולת להתחדש, הערת יכולת האדם להיות הוא עצמו, במקום להיות רק העתק של הדברים; העתק של תמונות פרסומת מתוך עיתון, העתק של השכנים, או אפילו העתק שלו עצמו… ('אור פני מלך' / הרב עדין שטיינזלץ).

נכון, זה קצת מאוחר מידי לכתוב עכשיו על ראש השנה, הוא ממש כאן וימי ההכנה אליו כבר עברו, אז קחי בחשבון שאני כותבת את הדברים מכל הלב וההמלצה שלי היא לגזור ולשמור ולפתוח שבועיים לפחות לפני כל חג.

כרמי אור | צילום: דני כתרי

חגי תשרי מביאים איתם את בשורת הסתיו הנהדר ואת התחדשות הדברים. מאידך, זה חודש מלא אמוציות, מפגשים משפחתיים וקהילתיים, סיומו של קיץ עמוס ובעיקר המון צרכנות שנובעת מהרגלים. האם ההרגלים האלה מתאימים לך ? מתיישבים עם המטרות שלך בחיים?
קחי למשל את החג הקרב, שימי לב כמה את חוזרת על שנה שעברה וכמה מחדשת.
רוב הסיכויים, שאם את נשואה אי אלו שנים רוב החגים נראים פחות או יותר אותו הדבר. יכול להיות שאת מאוד שמחה בהם כפי שהם, אבל גם יכול להיות שלא.
אולי את רוצה יותר פנאי לתפילות? אולי נמאס לך לבשל כל כך הרבה (האם הם באמת אוכלים את כל מה שהכנת? לרוב לא..) ואולי הנסיעות להורים כשהמשפחה גדלה כבר פחות מתאימות?

האם עצרת רגע לחשוב ולפתוח את הראש לרעיונות חדשים?

ביקשתי מחברי קבוצת הפייסבוק שלי "מרתון פיננסים" לתת את הטיפים שלהם רגע לפני החג, וכתבו שם דברים מעניינים ויפים כמו; להכין רשימות לקנות לפי המתכונים, לזכור כמה אוכל זרקתם בחג שעבר ולבשל כמויות מתאימות יותר, לקנות מספיק זמן מראש כדי להימנע מהלחץ של ערב חג.
אבל התגובה הכי מרעננת הייתה של מישהי שכתבה שלארח עולה לא מעט כסף ואולי שווה לוותר כי כשאת מארחת פתאום צריך שתי מנות בשר ושלוש תוספות ודגים וחמישה סלטים וכמה סוגי קינוחים, לעומת ארוחה משפחתית שכוללת שניצלים טריים, אורז סלט ופופאייסים לקינוח. ואז, היא הוסיפה את שורת המחץ ששימחה אותי מאוד – "אפשרות אחרת: להזמין אורחים בראש קליל ולקבוע מראש: בואו נזרום על ארוחה קטנטונת, קלילה" – אם המטרה היא ליהנות מאורחים, צאו מנקודת ההנחה שלאורחים שלכם אין קיבה גדולה יותר משלכם ולא צריך להרשים אף אחד (אולי קצת את חמותך 😉 ) בשביל ליהנות ולהיות שבעים בפשטות.

לעורר אותנו משנת השגרה. תקיעת שופר מתוך מאגר שאטרסטוק

טיפים זה אחלה, אבל חשוב לזכור ששינוי עמוק הוא תהליך שמצריך תכנון ארוך טווח ולמידה של ידע והרגלים חדשים שיתמזגו לאורח חיים מלא ושלם.

הרב עדין שטייזלץ היטיב להסביר זאת:
"בצירוף הלשוני "שנה חדשה" יש מעין סתירה פנימית. "שנה" פירושה דבר החוזר ונשנה שוב ושוב, ו"חדשה" מלשון שינוי, יציאה מאותו מחזור של חזרה. אכן, שנה רודפת שנה ויכול אדם לבלות את כל ימי חייו בחזרה על דברים חיצוניים וכל שנה תהיה עבורו עוד שנה ישנה, מעגל שאין ממנו יציאה.
לשם כך נשמע קולו של שופר! הקול הזה, שכולו צעקה פשוטה שאין בה מילים כלל – פעמים בתרועת יללה על מה שהיה, על מה שאבד, פעמים שהוא תרועת אזהרה ופעמים שהיא קול ניצחון – של הבטחה, כי בכל זאת אפשר, ואפשר השנה, שהחיים לא יהיו רק חזרה בלבד, שבתוך מעגל הזמנים יש פתח של תקוה, שתהיה באמת שנה חדשה."

יהי רצון שנקשיב לשופר של עצמנו ונוודא שנתחיל מחדש באמת, בלי מסיכות, בלי הרגלים לחוצים, רק פשטות ושמחת הבחירה.

שנה טובה ומתוקה!

הפוסט בין כסף לעשור: תכנון כלכלי לתקופת החגים הופיע לראשונה ב-פנימה.

והנה, פתאום, משהו השתבש. אירוע מיוחד מחזיר אותך אחורה, מפגש נדיר עם חברת ילדות העלה באוב הרגלים ישנים, עוגה אחת החריבה את כל המבנה המפואר שבנית.
או אז צפים ועולים רגשות של צער, כאב ותסכול. תחושות האשמה, הבושה והאכזבה עולות ומציקות שוב. אנו מחריבות את ביתנו, שורפות את ההיכל ויוצאות לגלות מרה וארוכה. איך נישמר מהחרבת ההישגים שעמלנו עליהם ביזע ודמעות?
כיצד נאפשר לעצמנו להמשיך בתהליך השינוי למרות הנפילות שבדרך? יציבות או תקיעות?

הדבר הראשון שראוי לזכור הוא ששינוי הוא תהליך קשה ומייגע, גם אם הוא שינוי לטובה. אחד הגורמים לקושי של התהליך הוא המנגנון ההישרדותי הטבוע בנו, מנגנון השואף לשמירה על איזון, ברובד הפיזי והנפשי. ברובד הפיזי המנגנון הזה נקרא מנגנון ההומאוסטזיס.
תפקידו לדאוג שהגוף יוכל לשמור על סביבה פנימית יציבה, למרות השינויים שחלים בסביבה החיצונית. כך למשל, בין אם נהיה עכשיו בבומביי באקלים של 50 מעלות או באנטרקטיקה באקלים של מינוס 40 מעלות, חום גופנו יישמר הודות לתהליכים ביולוגיים בגופנו כמו הזעה, שינוי קוטר כלי הדם ועוד.
ברובד הנפשי, על דרך הטבע, הנפש מבקשת לשמר את המצב הקיים ולשמור על איזון פנימי ויציבות. כל אדם נורמלי לא רוצה להשתנות. שמירה על יציבות דואגת לשפיותו של האדם, ומאידך – לא מאפשרת לו להשתנות. בעוד שברובד הפיזי שמירה על המצב הקיים מבטיחה בריאות, ברובד הנפשי היא מבטיחה תקיעות. הרי מטרתנו היא להתפתח, להשתנות ולהשתכלל, וכל אלה כרוכים לעיתים בביצוע שינוי. הנוחות הכרוכה בהישארות במוכר ובידוע, גם אם הוא מזיק, מונעת מאיתנו להתקדם, לגלות צדדים חדשים באישיותנו ולהשתנות. לסלוח לעבריינית שבי.

לצמוח בכל יום ובכל רגע מחדש. תמונת אילוסטרציה מתוך shutterstock

אחת הפרשנויות היפות ששמעתי למילה עבריין היא שעבריין הוא מי שסוחב איתו את העבר. כל מהות התשובה היא התחלה מחדש, היטהרות מכל חטאינו ומכל הזיכרונות הכרוכים בהם. מי שלא מסוגל להניח את העבר במקומו ולחזור להווה מתוך מקום חדש, נקי ומלא באמונה שמעתה יכול להיות אחרת – משול לעבריין. מי שלא מסוגל לסלוח לעצמו ממילא לא נסלחים לו חטאיו.
שמו של חודש אב מרמז לנו על הקשר הבלתי ניתן לניתוק בינינו ובין אבינו שבשמיים. לא משנה מה יעשה הבן – לעולם הוא יישאר בנו של אביו. הביטוי “בני אתה היום ילדתיך“ טומן בחובו את ההתחדשות הכרוכה בהתמקדות בהווה. מה שהיה היה. היום הוא יום חדש, הרגע הוא רגע חדש. אל לנו לאחוז בהרגלים ובדפוסים של העבר, שמשאירים אותנו כפי שהיינו ומונעים מאיתנו להתחדש. נופל וקם מסופר שמיד אחרי שריפת ההיכל עברו חכמים ליד בית המקדש וראו שועל יוצא מקודש הקודשים. בעוד שכולם נשאו קולם בבכי, רבי עקיבא היה מצחק מפני שראה לנגד עיניו את בניית הבית השלישי. בכך מלמד אותנו רבי עקיבא סוד גדול: יש בכוחנו להתאושש אחרי שהכול נחרב, להתחיל מחדש אחרי שהקודש חולל ולשמוח תוך כדי.
חייו האישיים של רבי עקיבא היו רצופי אכזבות ומפלות, אלא שבסיפור חייו הוא מלמד אותנו שאף פעם לא מאוחר מדי. גם המשברים הקשים ביותר לא שוברים אותו. עשרים וארבעה אלף תלמידיו שמתו, בר כוכבא שהכזיב, חורבן הבית והגזירות הקשות – כל אלה מלמדים אותו שכל מה שעושה הקב“ה – לטובה הוא עושה. רבי עקיבא שוחק בראותו את החורבן משום שהוא רואה את התמונה השלמה. במעשה זה הוא אומר שבתוך הגלות טמונה הגאולה. תמונת השועל שיוצא מקודש הקודשים היא חלקית, זמנית, חולפת. יש תמונה רחבה יותר ועלינו להתבונן ממרחק כדי לראות אותה.

אז קדימה, גם את יכולה. קומי עורי, התנערי מעפרך. אל תתמקדי בחורבן, אל תשליכי את כל הישגייך בגלל נפילה אחת. לכי כמה צעדים אחורה והביטי בתמונה הכללית, במה שבנית, בהישגים שהשגת, ששום נפילה זמנית לא באמת יכולה להחריב. למדי להיכשל בלי להתאכזב אלא מתוך שחוק,
והמשיכי לבנות.

הפוסט על עליות וירידות הופיע לראשונה ב-פנימה.