"לעתים, בתקופה שנראה שהלומדת נוגעת באור,
נמצאת בחיבור ובאיזון, מופיע יום שיש בו עצב.
אז תפתח ראייתה למקום הזה ותעשה צפייה.
לא תחפש את סיבת העצב, לא תחטט בעומס,
אלא תראה כי נפלה בידה הזכות להכיל עצב
שחיכה שתהיה מסוגלת להכיל".

(ימימה אביטל ע"ה)

הימים שלפני חנוכה חשוכים וקצרים, ומועדים לעצבות או לנמיכות הרוח בתוכנו. החלק המקסים שלפנינו מדבר על העצבות והחרדה, אולם ימימה, בדרכה המיוחדת, מראה לנו עד כמה העצבות והחרדה הן רק סימן לכך שאנחנו בדרך הנכונה.

העצבות עלתה דווקא בזכות זה שהתחזקנו. אילוסטרציה

המבנה המתואר כאן הוא שלפעמים דווקא כשנראה לנו שאנחנו במקום טוב, מאוזן והכל עובד יחסית טוב, מופיע יום שיש בו עצב, סוג של מועקה לא מובנת.
על פי רוב, רגעים כאלה מבהילים אותנו, ואנחנו מפרשות אותם כאובדן של כל הטוב שהצלחנו להשיג עד כה. שהרי, אם הצלחנו במשך תקופה שלא לכעוס ופתאום כעסנו, סימן שאיבדנו את מה שעשינו, וכעת עלינו להתחיל מהתחלה.
בא הלימוד ומחדש לנו מבנה חדש: העצבות, או כל סוג של עומס וחולשה, לא עלו בגלל שכל מה שעשינו עד עכשיו לא היה יציב, אלא בדיוק להיפך: בזכות זה שהתחזקנו, המערכת שלנו יכולה כעת לשחרר מתוכה חלקי עומס שהיו רשומים בה ממילא, עוד מילדות. בזכות זה שהתחזקנו, נוכל להכיל את החלקים הללו, את העצבות, את הכעס, את החולשה, בלי ליפול. נפלה בידינו הזכות להכיל עצב שחיכה בתוכנו עד שהמערכת תתחזק מספיק, וכעת, משהתחזקנו, אנחנו יכולות להכיל אותו.

כשמופיעה העצבות, קשה לנו לעמוד מולה פנים אל פנים, אז אנחנו ממהרות לחטט, לחפש סיבות, "כשיש עומס – ממהרים לעשות עשייה" (ימימה), ואילו כאן נאמר לנו "לתת לדברים להיות". פשוט לפתוח את הראייה ולִצפות, כמו בסרט שמוקרן על המסך לפנינו, בלי לנסות להזיז את הדמויות ולהכניס להן משפטים לפה. רק לצפות כמעט מבחוץ, ממידת רוחק. ככל שלא נחטט בעצבות, היא תוכל להשתחרר בצורה תקינה יותר, ללא התנגדות ומאבק.

הרצון לתקן מהר מהר את העצבות נובע מעומס, כי קשה לנו להיות עצובות, המערכת מפרשת את העצבות כאי-תקינות ואף נבהלת מקיומה. ואילו כאן נאמר לנו ההיפך: ככל שנרשה לעצמנו להיות עצובות ולהרגיש את העצבות הזו במלואה, כך היא תוכל להשתחרר מאיתנו ללא שאריות של מיותר, ואף יותר מזה, אם נלמד את מלאכת העצבות, היא תוכל לתת לנו מברכותיה.

מתוך השיעור השבועי הכתוב של עידית שלו

הפוסט הזכות שנפלה בידינו לתקן הופיע לראשונה ב-פנימה.

שרה בר אשר, נטורופתית

החורף אמנם עוד רחוק מלהיות בשיאו אך זה לא מונע ממחלות לפלוש לשגרת חיינו.
על מנת שנוכל לעבור את החורף בשלום כשאנחנו מכורבלים מתחת לשמיכת פוך בריאים ושמחים, חשוב שנערך בהתאם.

בכתבה שלפניכם הנטורופתית שרה בר אשר, מרצה בנושאי תזונה ותעשיית המזון, מביאה טיפים שיעזרו לכם לחזק את הגוף ולנצח את מחלות החורף באשר הן.
בר אשר מדגישה שכל הטיפים לא פוטרים מהצורך להידבק אצל הרופא. להיפך.

להקדים תרופה למכה

על מנת שצינונים ודלקות לא יתפסו אתכם לא מוכנים, חשוב להצטייד מראש בתוספי התזונה ובצמחי המרפא שיעזרו לכם לעבור את החורף בשלום. יש לזכור שפעמים רבות המחלה תוקפת באופן פתאומי, ואין את הפנאי להכין חליטות מיוחדות או ליטול צמחי מרפא נדירים. לכן, כדאי להשתמש בתוספי תזונה ובאמצעים נוספים זמינים שניתן למצוא אותם בכל בית מרקחת או בית טבע. 

כאב גרון

מי שסובל מכאבי גרון, יודע לזהות את התחושה מיד כשזה מתחיל. אם תטפלו בזה בתוך שעה עד שעתיים הראשונות, רוב הסיכויים שתצליחו להתפטר מ"התענוג" תוך זמן קצר. לכן, כדאי שתמיד יהיה אתכם בתיק, כדור מציצה של פרופוליס. פרופוליס אינו תרופה אלא תוסף תזונה שמכיל צמחי מרפא וניתן לרכוש אותו בכל בית מרחקת או בית טבע.

למי שסובל מליחה- מומלץ לשתות כל בוקר חצי לימון סחוט במים פושרים. הדבר טוב גם למניעה וגם לטיפול.

צינון

הדבר הכי חשוב כשמצוננים הוא להוציא את הנוזלים החוצה ולא ליבש אותם בתוך הגוף.
לשם כך כדאי להשתמש בשמן מנטה סיני. תמרחו טיפה ממנו על כל נחיר. תוך שניות העיניים יתמלאו בדמעות. זה לא נעים. אבל כשהכול יצא החוצה, תוכלו לישון מצוין. כשמדובר בילדים ובתינוקות עדיף להשתמש במי מלח שגם הם עושים את העבודה מצוין. 

כאב אוזניים

אחת השיטות הטבעיות והמוצלחות ביותר בכאב אוזניים היא שיטת השמנים. קחו כפית של שמן זית והניחו אותה מעל הלהבה של הגז. תחממו מעט את השמן. הניחו את האצבע שלכם כדי לבדוק שהשמן חמים, אך לא רותח. טפטפו לתוך הכפית טיפה אחת של שמן אתרי בשם לבנדר שירגיע את הכאב וטיפה אחת של שמן אתרי שנקרא, טי טרי (עץ התה) שיחטא את האוזן. קחו צמרון של תינוקות והספיגו את השמן בצמרון. לאחר מכן הניחו את הצמרון החמים באוזן. התחושה החמימה היא מאוד נעימה ומרגיעה. כעת, הספיגו גם את צידו השני של הצמרון בתוך הכפית עם השמנים, תקלפו את צמר הגפן מהצמרון והשאירו אותו בתוך האוזן. ניתן לחזור על הפעולה כל כמה שעות עד שהבעיה תיפתר. השיטה עובדת מצוין על מבוגרים, ילדים ותינוקות.

סדרת הרצאות על תזונה בריאה בתוך המשפחה מאת שרה בר אשר. לחצו להגדלה

פרוביוטיקה

כמוסות של פרוביוטיקה מכילות מיליארדים של חיידקים ידידותיים. החיידקים הידידותיים תורמים לחיזוק מערכת החיסון וחיוניים לפעילות השוטפת של הגוף. כיום ניתן למצוא מבחר רחב של יוגורטים שנמכרים בכל סופר מרקט ומכילים פרוביוטיקה. חשוב לדעת, שפרוביוטיקה שנמצאת ביוגורטים היא בכמות יחסית קטנה למה שגוף האדם זקוק כשחולים ובנוסף לזה אצל הרבה אנשים מוצרי חלב גורמים לצינון ולליחה. לכן, אני ממליצה כשחולים לרכוש פרוביוטיקה בכמוסות, אותם ניתן למצוא בכל בתי טבע ובתי מרקחת. תוסף תזונה פרוביוטי מתאים מגיל אפס עד 120. שימו לב, לכל גיל יש את החיידקים שטובים למעיים שלו. 

ויטמין C
הוא אחד הוויטמנים החיוניים לגוף האדם, הנמצא בין היתר בפירות הדר. עם זאת כשחולים אי אפשר להסתפק רק בוויטמין C שבפירות הדר ויש לתגבר את הגוף בכמוסות עם הוויטמין. שימו לב, ישנם סוגים רבים של וויטמין C ועל מנת להגיע לתוצאה המיוחלת, יש להתאים את הסוג באופן אינדיבידואלי למשתמש.

הפוסט תרופה למכה: טיפים טבעיים לחיזוק הגוף לקראת החורף הופיע לראשונה ב-פנימה.

"בתוך הבנתך לדעת להקשיב ולא להקפיד עם לב איש.

תביני ותישארי על מקומך קשובה ונותנת תשובה ללבו של הילד, כי ישמח.

זאת אומרת: אין ערבובים,

אין חוטים מתערבבים, אין סבך,

כל אחד על מקומו וכולם ביחד ומתוך הבנה עמוקה"

(ימימה אביטל זצ"ל)

ההקשבה היא תכונה אימהית מובהקת.
אנו מפעילות אותה אל מול ילדינו על מנת ללמוד אותם, וגם על מנת ללמד אותם – כיצד להקשיב, להכיל, להתמודד עם תסכולים ולפתור בעיות שהקשבה נקיה בכוחה לפתור.
לפי ההקשבה אנו יודעות איזה מענה לתת לילד שלנו, ומה הוא צריך. אנו יודעות לתת לו את המענה המדויק מתוך מה שהאימהוּת בתוכנו נושאת, כלומר: יש בתוכנו את הידע כיצד להיות האימא הטובה ביותר לילד הזה, וכשאנו מלאות אמון בכך שיש לנו את הידע הזה, כך אנחנו פועלות טוב יותר כאימהות.

אולם, לא לכל בעיה או שאלה של הילד אנחנו חייבות לתת מענה מיידי. זוהי הבנה עמוקה כיצד לא להתערבב עם ילדנו. לעתים הוא מגיע אלינו חסר, כואב, מתוסכל, עצבני, לא רוצה להקשיב, או כל צורה אחרת של הפרה. כיוון שאנחנו האימא, יש לנו כבר ידע ואג'נדה מה הילד שלנו צריך, אך לעתים זה יוצר ערבוב.
אנחנו מנסות לתת לו תשובה מיידית ובעצם לא נותנות לו להיות במקום שאליו הוא הגיע כעת. אנחנו לא נותנות לו לרדת, אנחנו רוצות להעלות אותו משם מיד, מתוך כוונה טובה ורצון טוב, אך הוא לא יגדל ויעלה כך. תהליך ההתפתחות טומן בחובו ירידות ועליות. אם נמנע ממנו את כל הירידות, בעקיפין נמנע ממנו גם את ההתחזקות שנובעת מהתמודדות עם הירידות, וממילא נמנע ממנו גם את העליה.

רק להקשיב ולהכיל. אילוסטרציה

ויותר מזה, דווקא כשאנחנו לא עונות לילד ולא מסדרות לו את המצב, ובעיקר לא מתערבבות עם השדה שלו, דווקא אז יש תחושה חזקה יותר של יחד. כשהכאב של הילד מפעיל בנו את הכאב שלנו, ואנחנו לא מסוגלות לראות אלא את העומס האישי שלנו, כדוגמת: איך יכול להיות שהילד שלנו סובל, האם זו אשמתנו, ועוד ערבובים שונים – אין שם יחד.
יחד מתהווה בין שני אנשים נפרדים. כשאין נפרדות, העומס שלנו פוגש את העומס שלו. לכן זהו תרגיל חשוב לאימהות, ובכלל: כשהילד שלנו מגיע אלינו בתוך סערה, הפרה או עומס, לנסות שלא להתערבב איתו. אם החולשה שלו מחלישה אותנו, לזהות את העומס המחליש בתוכנו, לתחם ולתת לו מקום, אך מול הילד – רק להקשיב, לא לענות לו דבר.

כשאין ערבוב וכל אחד על מקומו, זה מאפשר לנו לתת ללבו של הילד תשובה אמיתית. תשובה שגם אם אינה מתבטאת בדיבור ובמילים שיתקנו לו את הרגשת החסר, היא כן מעניקה הקשבה ואמון עמוק וארוך טווח בכך שהילד שלנו יידע להתגבר על הירידה הזו, ולקום ממנה. אם אנחנו רצות להוציא אותו מן הירידה, אנחנו למעשה לא מקבלות אותו כפי שהוא כרגע, והוא מרגיש את זה. כשאנחנו מקבלות את מקומו, גם כשזה מקום לא נעים, כואב ומעיק, דווקא במקום הנמוך הזה נפתחת דלת חדשה שממנה הוא יכול לקום.
התרגול של ההקשבה ללבו באמת, מתוך קבלה אמיתית של המקום שבו הוא נמצא, ללא התנגדויות וללא ערבובים – זוהי פריצת דרך אמיתית, מתוך חסד, מתוך יחד, מתוך הסכמה שבשתיקה אל מה שהילד שלנו מביא מולנו, ובעיקר מתוך אמון גדול.

מתוך השיעור השבועי הכתוב של עידית שלו.

הפוסט לדעת להקשיב הופיע לראשונה ב-פנימה.