ועדיין,הייתי במוּד אחר.
כל הזמן חשבתי לעצמי שזה כל כך מקביל לנפש,
בטח לנפש שלי.

ב- 31 שנות חיי על האדמה
כמה מחלפים בניתי בנפשי כדי להצליח לנוע בתוכי
בין הטיפות,
במצבי רוח שונים  ומשתנים, אתם יודעים, כמו ארבע עונות,
כדי לצלוח את התנועה הנפשית הזו בתוכי.
בניתי מחלפים
כבישים מקבילים עליהם אני יכולה לנסוע כשיש עומס בחלק מהצירים
בניתי בעמל רב
מנהרות שלא יקרסו בתוכי
מכל גשם ודמעה
שלא אסדק ואשבר מכל משפט שנאמר לכיווני
שלא אקבור את עצמי תחתיי
אחרי כל העמל של השנים והדרכים.

אין דד ליין לסיום עבודת הנפש. אילוסטרציה

וכשאדם בוחר ללכת לטיפול אישי,
אגב, אתם ראויים לטפל בעצמכם, לכו
אזי כולו נמצא בעבודות בכביש
ושם, בנבכי הנפש,
אין דד ליין לסיום
כי העבודות אף פעם לא נגמרות.

תמיד יש צורך בבנייה של מחלפים נוספים
כי הנפש בונה עוד קומה בתוכה
וצריכה מענה חדש ועמוק יותר
רחב יותר,
שיאפשר ליותר נתיבים להתפרס בפנים
כדי שהתנועה תוכל לזרום,
כדי שהכול ייסע כמו שצריך.

ורק מתפללת לא להפסיק לבנות
ורק מודה על המתנה הזו שקוראים לה חיים
חיים שיש בהם יגיעה ובניה
וכלום בהם לא מובן מאליו.
שניבנה
ונגדל ונתרחב,בתוכינו
שזה יהיה עם כמה שפחות הפרעה לתנועה של אלה שסביבנו.
או שלפחות נתחשב בשעות שנוחות להם.

הפוסט עבודות בכביש הופיע לראשונה ב-פנימה.

בנס לא קרה כלום לה או לרכב שלה, אך המבט שלה, המוכיח, אמר הכול ולא הייתי צריכה שתגיד מילה על הפלאפון שנפל לי מהיד לתחתית הרכב. היא המשיכה בדרכה ואני בדרכי למוסך וכל הדרך התרוצצו לי מחשבות מבוהלות בראש. מה היה קורה אם.. אם הילדים היו איתי. אם הייתי מעמיקה יותר בהודעה והרכב היה לגמרי בנתיב הנגדי, אם היה קורה משהו למי שבצד השני, אם היה קורה משהו לי.
הודעה, מבט חטוף, סטייה מהנתיב, התנגשות. זה יכול היה להיגמר כל כך אחרת.

אחרי טלטלה כזאת, גם קטנה בתזכורת של מראה חדשה עם ניילון וקבלה מנופחת מהמוסך, מבטיחים לעצמנו מלא הבטחות. מבטיחים שהנייד לעולם לא יהיה ביד בזמן נהיגה ומבטיחים לחגור גם בנסיעה קצרה בתוך היישוב, אבל הזמן, כמו תמיד, עושה את שלו ושוכחים. ככה זה, יש לנו זיכרון קצר כשמדובר בטרגדיות.

אני לא חוקרת תאונות, ולא יודעת מה גרם לתאונה המחרידה היום להתרחש. אני לא רוצה להפוך לשופטת בכיכר העיר וגם לקטגור והתליין. זה לא תפקידי או מקומי. אני רק יודעת שמשפחה שלמה נמחקה. אבא, אמא ושישה ילדים. שישה! ריבונו של עולם. שישה ילדים! זה לא נתפס. אין לנו כלים בכלל להבין את זה.

הודעה, מבט חטוף, סטייה מהנתיב. זה יכול היה להגמר אחרת. | אילוסטרציה מתוך shutterstock

קשה עוד יותר לראות שיש פנים מאחורי השמות, פנים קטנטנות מאחורי הפושים של אתרי החדשות בין פושים נוספים על בחירות בקלפיות.
והכול מתערבב יחד, בחירה בכלל למען הפרט, ובחירה בפרט למען הכלל. המתמודדים לרשויות המקומיות מבטיחים הבטחות ומצהירים הצהרות כבר חודשים, ובידם, ובידנו הכוח לשנות.

אם רק נבחר להלחם על זכותנו לכבישים מוארים ובטוחים, אם רק נבחר לאכוף על עצמנו את החוקים והמשפטים של תרבות נהיגה זהירה ונלחם על אכיפה נרחבת וענישה מחמירה בכבישים המועדים. אם רק נבחר בכל פעם מחדש לארגן הכול מראש לפני נסיעה שלא נתעסק בזה בדרך ונבחר לעשות הכול כדי לא לשכוח ילד במושב הבטיחות. נבחר לשים בראש מעייננו את חיינו, חיי ילדינו וחיי שאר האנשים שעל הכביש או על המדרכה.

אם רק נבחר בחיים.

הפוסט ובחרת בחיים הופיע לראשונה ב-פנימה.