אנחנו מתיישבות לקפה קר בבית קפה קטן בגני תקווה, עיר מגוריה בשנים האחרונות, ומפעם לפעם עוצרים אותם אנשים לבקש ממנה סלפי, לספר לה כמה הם אוהבים את השירים שלה (ואף להדגים בקולי קולות), ולומר לה שוב ושוב כמה שהיא "פשוט חמודה!"

זה טייטל שמלווה אותך הרבה שנים, החמודה הזה.

"נכון, היו תקופות שזה הפריע לי, רציתי שידעו שאני גם עוד דברים, לא רק חמודה", היא מחייכת, "אבל עם הזמן שחררתי מזה". 

רוני דלומי, בת 32, היא כבר לא רק זמרת חמודה. היא זמרת־יוצרת ושחקנית לילדים, נוער ומבוגרים. השם שלה מתחבר מיד עם שירים מוכרים שהשתרשו בפלייליסט הישראלי כמו 'תן', 'סתם שני אנשים' ו'איש של לילה', וקל לשכוח שהאומנית המוערכת, שמופיעה ערב־ערב על במות בכל הארץ, הייתה פעם נערה אלמונית תכולת עיניים שרק רצתה לשיר.

היא התפרסמה לראשונה באודישנים ל'כוכב נולד', תוכנית הכישרונות הפופולרית שהוציאה כוכבים רבים לתעשיית המוזיקה הישראלית. בעונה השביעית, אחרי שהתוכנית כבר ידעה כוכבים כמו נינט טייב, שירי מימון, והראל סקעת, חיפשו את הכוכב הבא שיגיע גם עם תום מסוים, אולי אפילו אנדרדוגיות, והיא שבתה את לב השופטים ואחר כך גם את הקהל עד שהגיעה לניצחון.

עדיין מתייחסים היום לעובדה שאת יוצאת ריאליטי?

"כוכב נולד לא היה ריאליטי במובן של יחסים ודינמיקות חברתיות, אלא תוכנית שמבוססת על יכולות. לא הרגשתי שזה טיקט לא טוב או ששופטים אותי לפי זה, ועדיין לאורך הדרך חובת ההוכחה הייתה עליי. יש לי הרבה תודה למקום הזה, ועל ההזדמנות שניתנה לי. אני לא מתכחשת לזה וזה אף פעם לא היה מכשול בשבילי".

יוצרת בקצב 

היא נולדה בבאר שבע וגדלה ביישוב עומר שבדרום, הבת השלישית והצעירה אחרי שני בנים. העובדה שרצתה להיות זמרת ולהופיע על במות, היא אומרת, לא הפתיעה אף אחד בסביבתה. 

"תמיד שרתי והופעתי מגיל קטן, כולם ידעו שאני רוצה להיות זמרת", היא נזכרת, "כשהתקשרו להזמין אותי לאודישנים של כוכב נולד לא רציתי ללכת בהתחלה, ואבא שלי אמר לי: לכי רק בשביל החוויה. עברתי את האודישנים הראשונים וויתרתי. ממש שלחתי פקס וכתבתי שאני מסירה את מועמדותי. ביום האחרון של האודישנים התקשרו אליי ושאלו אותי: את בטוחה? זאת ההזדמנות האחרונה. החלטתי שאני הולכת על זה, פותחת את הדלת הזאת ומאפשרת לדברים לקרות".

12 שנה אחרי שניצחה בגמר, היא עדיין על הבמות, ועושה גם וגם וגם. היא כותבת, שרה, רוקדת, משחקת וחיה את היצירה במלוא העוצמה. 

הדרך שלה נסללה לאט ובעקביות עם עוד שיר, עוד הצגה ועוד סדרה, עד להיטמעות מלאה במיינסטרים. את הקצב, מהיר או רגוע יותר בתקופות מסוימות – היא זו שמכתיבה.

"אני מרגישה שהתמזל מזלי ואני עם אותו מנהל מאז כוכב נולד, שהלך איתי יד ביד. הכרנו תוך כדי העונה, עם זכייה שלא הייתה מובנת מאליה. הוא רצה להיות איתי לפני שמישהו חשב שאגיע לאן שהוא, וזה נתן לי המון ביטחון. אני עדיין בטדי הפקות, גם מאז כוכב נולד, ויש איתי צוות – אבל הרצון ליצור והקצב בוער לי יותר מכולם. התשוקה מגיעה ממני וזה המנוע הכי בריא. 

"בשנה האחרונה התחלתי קצת לשחרר מהכתיבה, והיה לי דיון עם עצמי מתי לבצע שירים שלא שלי זה נותן לי לפרוח, ומתי זה מגביל אותי. לפעמים אני תוהה אם זה יתרון או חיסרון. כי זמר יוצר ממוקד בזה, ולפעמים אני עושה גם וגם, וזה מדהים. זה נותן מקום ליצירתיות, שלוקחים קצת מפה וקצת מפה. אני בעד, זה צריך להרגיש מדויק".

בימים אלו הלו"ז שלה מתחלק בין מוזיקה, הופעות ותיאטרון, כשהיא מופיעה במקביל במחזמר האהוב 'בוסתן ספרדי' בתיאטרון הבימה (לצד חני נחמיאס, טל מוסרי, משה אשכנזי ועוד), 'לילות ברודווי', גם הוא מחזמר של הבימה, ובחזרות ל'ג'ולי', הצגה חדשה שתעלה בקרוב המבוססת על המחזה 'העלמה יוליה'. היא כיכבה בתפקידים ראשיים במחזות זמר כמו 'ינטל', 'השנה היפה בחיי' ו'עלובי החיים', וגם בסדרת הטלוויזיה 'שישה אפסים' (כאן 11) שם גילמה את איילת, מנחת סדנה לזוכים בפרס כספי גדול, שבה מחויבים הזוכים לעבור תהליך של הכנה לחיים ורק אז יקבלו את הכסף ויתחילו את חייהם כמיליונרים. מיד אחרי הצלחת הסדרה הודיעו בהפקתה על חידוש לעונה השנייה שתצא בשנה הבאה. בנוסף לכך ממשיכה דלומי להופיע ברחבי הארץ עם השירים שלה ועובדת על שירים חדשים שיֵצאו לאוויר העולם.

בתיאטרון היא נכנסה לנעליהן של דמויות רבות, בהן דמותה של אפונין שובת הלב במחזמר 'עלובי החיים'. היא מספרת כי תהליך המיון לתפקיד היה ארוך מאוד, וכלל לדבריה לא פחות משמונה (!) אודישנים שהיו צריכים לאשר גם מול ההפקה בחו"ל, עד שקיבלה את התפקיד המיוחל. הצגה נוספת שהטביעה בה חותם הייתה 'סימני דרך', בה גילמה את דמותה של נעמי שמר הצעירה בהצגה המגוללת את סיפור חייה של המשוררת הלאומית. הצגה שעלתה 360 פעמים ועוררה הדים רבים. 

צילום הדר אלחייק

הקורא בקפה 

דלומי נשואה לאלון וייסמן, רופא עיניים במקצועו, והם יחד מאז שהייתה בת 19 ועד היום. סיפור ההיכרות שלהם מתוק ותואם לאופייה הלא מצועצע. "עברתי יום אחד ברחוב בתל אביב, והוא ישב לשתות קפה עם אחיות שלו", היא משחזרת בחיוך, ממרחק השנים. "הוא לא הכיר אותי אבל שם לב אליי. זה היה שנה אחרי 'כוכב'. אחיות שלו אמרו לו: אתה לא מכיר אותה? היא זמרת, תקום אחריה. אבל הוא התבייש. וכשהוא קם כבר לא הייתי". 

אבל הרושם הראשוני לא נמחה לו מהראש, ותקופה קצרה לאחר מכן, כשהיא הופיעה בפסטיגל, הוא פנה לאחת הלולייניות שאותה הכיר וביקש שתחבר ביניהם. "היא שידכה בינינו. הוא היה אז בן 24, אני בת 19, חסרת ניסיון לחלוטין. סיימנו דייט ראשון וחשבתי שאני קטנה עליו, שאני בטח ילדה והוא מחפש אישה. באותו לילה חלמתי עליו ואמרתי לעצמי שאיזה באסה שאני כזאת, שלא מבינה את חוקי המשחק של הדייטים, שפשוט אין לי את זה בלדעת מה להגיד ולהתקשר או לא להתקשר. ואז הוא התקשר, וזהו. מאז אנחנו ביחד. אני מרגישה שהתמזל מזלי".

אתם מגיעים מתחומים שונים מאוד. איך זה להיות בזוגיות עם מישהו שלא מגיע מהתחום שלך, מהבמה ומהאומנות?

"לי זה טוב שהוא לא מהתעשייה. אני מכירה הרבה זוגות ששניהם כן וזה טוב להם, אבל לי זה טוב ככה. אהבתי את זה שהוא לא מהתחום שלי ומגיע מתחום שונה לגמרי. אהבתי לדבר איתו על דברים אחרים, זה כמו מסאז' למוח מבחינתי. כל אחד מאיתנו נותן לשני משהו, וזה נותן לי גם פרספקטיבה אחרת על החיים".

בשנה האחרונה היא ילדה את בתם הבכורה, דני אביגיל, והעיניים שלה מוארות כשהיא מדברת עליה. כמו כל אמא טיפוסית, היא לא מהססת להראות תמונות ממיסות שלה מגלריית הטלפון. האימהות, היא אומרת, שינתה אותה לחלוטין.

"נורא פחדתי להיות אמא", היא מודה בכנות, "פחדתי שלא אהיה אמא טובה, ואני עדיין מפחדת. אבל אני מתרגלת. כל יום שעובר עם דני אני מסתכלת ולא מאמינה שקרה לי הדבר המדהים הזה. כל כך הכינו אותי להורמונים וכמה זה קשה שלא הייתי מוכנה ומודעת לתגמול, לכמה שזה מדהים".

"היום מנסים לנרמל מאוד את הקושי, לספר על הקשיים לפני ואחרי הלידה, וזה מבורך", היא מחדדת, "חד־משמעית, זה נורא קשה כשיש לחץ על האמא לשמוח כשבפנים היא מרגישה אחרת. חשוב לדבר על הקושי, אבל כל כך הכינו אותי שיש רגשות אחרים שכבר לא ידעתי על הרגשות הראשוניים, ואני מופתעת לטובה. האימהות שינתה אותי לחלוטין. משהו נפתח בי. יש בי יותר יכולת להבחין בין עיקר לטפל, הפניות שלי מתחלקת אחרת. ממש חיכיתי לילדה הזאת, ואיזה כיף שהיא הגיעה. הנשמה שלי מתרחבת כל יום".

אחד האתגרים שהיו לה במהלך הדרך אל הילדה הזאת הוא שמירת היריון שהגיעה במפתיע. כשהיא מופיעה בכמה הצגות והופעות במקביל, יום אחד נאלצה בהוראת הרופאים לצאת לשמירת היריון, להפסיק לעבוד לחלוטין וכן להפסיק לנוע ולעשות ספורט ("גם לעשות כלים"), ואף נאסר עליה לשיר. 

"זה היה מאתגר מאוד. לקח לי זמן לחזור אחרי הלידה, ובשלב מסוים זה גם יצר אצלי גם קצת בהלה, של איך אחזור לגוף שלי ולרקוד אחר כך. אבל גם תוך כדי ההפסקה הייתה לי תחושת ביטחון, שהכלים שרכשתי הם שלי, ואני אשתמש בהם כשאוכל תוך כדי. כשחזרתי אכן לקח לי זמן להתניע את הגוף ולחזור לכושר שהיה לי. זה קצת הבהיל אותי, אבל בסוף יש בזה גם משהו חשוב, זה חיבר אותי מחדש להכול. חיבר אותי מחדש ליכולות שלי, להבין מאיפה ואיך ולמה לעשות את זה, זה גרם לי לקפיצת גדילה משלי".

את מרגישה שהאימהות שינתה משהו ביצירה שלך?

"יש אצלי תמיד את החיפוש הזה של מי אני היום. אני מנסה לדייק את הקול הזה מבחינה מוזיקלית, ועדיין מחפשת את הביטוי של זה, וכן, זה מאוד מפעיל אותי. אני לא אוהבת לכתוב סתם. עכשיו אני מרגישה שקורה לי משהו. זה גם להיות אמא בתקופת מלחמה, אז אני לא יודעת אם זה האימהות או המלחמה, או השילוב ביניהם. אני עוד לא יודעת, ואני מרגישה שאנחנו עוד לא יודעים. אני כן מרגישה צורך לחיות את הרגע. לחגוג כל רגע. כל אחד מהדברים האלה, להבדיל, האימהות והמלחמה – מובילים למסקנה על כוחו של הרגע הזה, ליהנות מהכאן ועכשיו. ליהנות מדני, ליהנות מאלון, מהדברים הפשוטים, וגם מהדברים הלא פשוטים".

שרק תחזור 

מאז פרצה המלחמה משהו נשבר בכולנו. הפצע המדמם שנפער בשמחת תורה שינה משהו בכולם, ואומנים רבים ניסו לתרום את חלקם ולתת מעט נחמה בימים הקשים. אחד משירי המלחמה הכי מזוהים עם התקופה הזאת הוא השיר 'תחזור' מתוך הפרויקט של עידן רייכל, שאותו כתבו והלחינו עידן רייכל ואבי אוחיון, בביצועה של דלומי. השיר, שמפלח את הלב במילותיו ובקולה המהפנט, הוקדש מראשית המלחמה לחטופים המוחזקים בשבי חמאס – אך בכלל נכתב והוקלט הרבה לפני המלחמה, כך מגלה לי דלומי. 

"'תחזור' הוא שיר שנכתב והיה מוכן לאלבום של רייכל. כשהזמינו אותי לשיר אותו הייתי בהיריון ועדיין לא סיפרנו. אמא של אלון נפטרה, ובמהלך השבעה גיליתי שאני בהיריון. כשבאתי לסשן אצל אבי אוחיון והוא ורייכל השמיעו לי את השיר, אמרתי לעצמי: וואו, כל כך רצינו לספר לה שאני בהיריון, ומשם שרתי את זה. מתוך המקום האישי שלי שרציתי לספר לחמותי שאני בהיריון. זה היה סשן קצר, כמעט וואן־טייק, והוצאנו את זה ככה, בהקלטה הראשונית, זה היה אינסטינקטיבי. זה היה קול של רגע אחר בזמן אחר, וזה פשוט קרה, ועבד".

גם השיר 'תחזור' וגם 'שלחי אותו' הפכו להמנונים של ימי זיכרון לאומיים. את מרגישה שליחות ביצירה שלך? 

"שני הסיפורים של שני השירים גדולים ממני. גם 'שלחי אותו', בפרויקט של גלי צה"ל ('עוד מעט נהפוך לשיר', ט"ב) וגם ב'תחזור', משהו שם פשוט הסתנכרן, משהו גדול ממני. אני לוקחת בשתי ידיים את העניין הזה של להיות קול של משהו, של רגע בזמן, אני נותנת לזה להיות. אני חושבת שאנחנו כל כך מורכבים, וכולנו כל כך מחוברים למציאות הזאת. אני מרגישה כל כך מחוברת למקום שאני חיה בו, והלוואי שלא היינו צריכים את השירים האלה, הלוואי שהם לא היו מצליחים כי לא היה בהם צורך.

"אני מנסה כל הזמן לדייק עם עצמי מה התפקיד של המוזיקה עם כל מה שקורה בארץ שלנו", היא משתפת, "אבל אנשים עוצרים אותי ברחוב ומספרים לי כמה השיר הזה או הזה השפיע עליהם או חיזק אותם, ואז אני מאמינה שכן. שיש פה שליחות. אני יודעת שהמוזיקה חשובה, ולפעמים אני מרגישה שהיא משמעותית כשאני שרה בתקופה הזאת. אני שואלת את עצמי תמיד אם אני מספיק משמעותית. אני מקווה שכן".

"התנערי" כנס פנימה תשפ"ד יתקיים ביום שלישי | 17.09 | בבנייני האומה בירושלים- כרטיסים אחרונים 

מתוך גיליון אלול תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט קומי רוני  הופיע לראשונה ב-פנימה.

השיחות בבית הקפה בין חברות בחודשים האחרונים עברו תפנית משמעותית: מעבודה, ילדים וטיפים לכביסה, עברנו ל"מאיפה האקדח המהמם שלך וכמה הוא עלה".

מה שהחלו רק לאחרונה להבין בשאר הארץ, תושבי יהודה ושומרון הבינו כבר מזמן: נשיאת נשק אישי יכולה להציל חיים, ואם אין אני לי – מי יגן עליי ועל ילדיי.

הכתבה 'אחיות לנשק' שהתפרסמה לפני שנה, הצביעה על תופעה הולכת וגדלה בקרב נשים, בעיקר באזור יהודה ושומרון ובקעת הירדן. מאז התרחבה התופעה לשאר יישובי הארץ, ויותר ויותר נשים בוחרות שלא לחכות להצלה מצד גבר אקראי שבדיוק יצא לאפטר עם ה־M16, אלא להיות אלה שאוחזות בנשק בעצמן.

המלחמה שפרצה בשמחת תורה הייתה גם יריית הפתיחה למבול הבקשות לרישיון נשק של אזרחים בכל רחבי הארץ. רבות מהבקשות הן של אזרחיות, נשים שנשארו בעורף כשהגבר עם הנשק האישי והצבאי בחזית. משהבינו ששימוש בכלי המטבח להגנה עצמית נחמד לסרטים כמו 'שכחו אותי בבית' אבל פחות יעיל במציאות, מיהרו אל האינטרנט הקרוב לביתן והגישו אף הן בקשה.

אם תשאלו תגלו שהן היו מעדיפות שלא להיסחב עם נשק לכל מקום (כי קשה להתאים עכשיו עוד אקססורי לשמלה, לנעליים ולמטפחת), ומטבען הן לא מיליטנטיות גדולות, אך במציאות הקיימת, בעוד אויבי ישראל קמים עלינו לכלותנו, הן בחרו להתנהל מול הפחד ולעשות מעשה, בתקווה שהנשק יישאר תמיד רק בגדר אקססורי.

שם הכתבה: אחיות לנשק

כותבת: עדי בן ישי 

גיליון 148, כסלו תשפ"ג

ציטוט לפנתאון: רעות: "פרעות תשפ"א היו בוקס לפנים עבור רבים מאיתנו, הבנתי שאם אין אני לי מי לי. התחושה שהמדינה מפקירה את אזרחיה הייתה חזקה מאוד. הבנתי שיכול להיות מצב שבעלי יהיה במילואים או מחוץ לבית ואני אהיה חסרת הגנה, וזה הטריד אותי מאוד" 

לא צפינו: שתפרוץ מלחמה שבה יגויסו אחוזים גבוהים כל כך של מילואימניקים לתקופה בלתי ידועה 

בינה יתרה

אם נתקלת לאחרונה ברשת בתמונה של ילד יפה תואר ובמבט נוסף גילית שיש לו שבע אצבעות בכל יד – ברכותיי. את נמצאת בתקופה הזאת בהיסטוריה שבה הפייק נראה כל כך אמיתי עד שזה מבהיל. 

ה־AI שפרץ בסערה לחיינו נמצא פה למעשה כבר שנים, אך בשנה האחרונה הוא הפך לכלי פרוץ בידי כל דורש, בין אם מדובר בילדה בת 12 שרוצה לגלות איך תיראה עם שיער סגול, או בחומרי תעמולה שקריים לחלוטין של שונאי ישראל המנסים לשכתב את ההיסטוריה עם יצירות פרי דמיונם.

בכתבה שלנו לפני שנתיים בדיוק, טבת תשפ"ב (2021 למניינם), סיפרה ד"ר קירה רדינסקי, מדענית בעלת שם עולמי שכבר ב־2014 הדליקה משואה על תרומתה הרבה למחקר, על נפלאות הבינה המלאכותית. ד"ר רדינסקי הצליחה לבנות מערכת מתוחכמת החוזה מתי יגיעו מגפות גדולות, שיטפונות ברחבי העולם ואפילו, לא עלינו, רצח עם – כל זאת באמצעות מערכת בינה מלאכותית. 

בעזרת איסוף ידיעות חדשותיות משנת 1800 ועד היום היא הצליחה לזהות מגמות חוזרות, לצפות ולהזהיר מפני מגפת הכולרה בקובה, לחזות את המהומות בסודאן בסוף 2013, ולבסוף פנתה להתמקד בחיזוי תהליכים בעולם הרפואה מתוך תחושת שליחות.

הכתבה הלא פחות ממדהימה הזאת, מצליחה לתת תקווה שה־AI לא רק יודע להניב תמונות נחמדות של מציאות אלטרנטיבית, אלא גם לעזור לבנות מציאות אלטרנטיבית, טובה וחכמה יותר – אם רק נדע לקרוא נכון את הסימנים.

שם הכתבה: בחזרה לעתיד

כותבת: רקפת גרוס

גיליון 136, טבת תשפ"ב 

ציטוט לפנתאון: קירה: "ניסיתי לבנות מערכת בינה מלאכותית שיודעת לקרוא את כל ההיסטוריה האנושית בצורתה הכתובה. לקחת את כל החדשות מ־1800 ועד היום, את כל המדיה החברתית, את כל החיפושים של אנשים באינטרנט, ואז לנסות לזהות תבנית שבה כששני אירועים מסוימים קורים, גם אירוע שלישי מתרחש"

לא צפינו: שבתוך שנתיים נמצא את עצמנו שואלות את הבינה המלאכותית מה להכין לשבת הקרובה

כוכבת ראשית

היום רבים יזהו אותה בתור שירה שטיינבוך, מנהלת הסופר החג'דומטית מהסדרה המצליחה 'קופה ראשית' של 'כאן 11', אך הרבה לפני שלבשה את מדי 'שפע יששכר' הייתה נועה קולר שחקנית תיאטרון כמעט אנונימית שנבחרה לשחק בתפקיד ראשי בסרט 'לעבור את הקיר' של רמה בורשטיין. בורשטיין זיהתה את המנעד הרגשי הרחב של קולר שאפשר לה לשחק דמות כל כך מכמירת לב, חמושה בתמימות ובאמונה פשוטה שתמצא חתן עד נר ראשון של חנוכה, ויחד עם זאת להיות גם קומית ואפילו מעט מרושלת, מה שהפך אותה לכל כך אנושית ואהובה על הקהל הישראלי. משם, לצד המשחק על הבמות, הדרך של קולר לתפקידי משחק גדולים הייתה קצרה. היא כיכבה בסדרות מצליחות כמו 'חזרות' (גם היא של 'כאן 11'), 'להעיר את הדוב', 'שב"ס', וכאמור 'קופה ראשית'. 

שש שנים אחרי הליהוק ל'לעבור את הקיר' לוהקה קולר שוב על ידי בורשטיין לסדרה 'ריקוד האש' בסוג של סגירת מעגל. בסדרה היא משחקת את אמה של השחקנית הראשית, אך עדיין גונבת את ההצגה בתצוגת משחק פנומנלית כאישה מתמודדת נפש ואלימה, שונה כל כך מדמותה הקופצנית של מנהלת הסופר 'שפע יששכר'.

בכתבה שלנו איתה מ־2016, רגע אחרי צאת הסרט שאיתו פרצה בגדול, סיפרה קולר על הקירות שגם היא עברה לאורך הדרך, על הכמיהה לזוגיות, על ההזדהות עם דמותה בסרט, על האמונה הגדולה ועל החוויות המרגשות שעברה כדי להצליח להיכנס לדמות, כמו השתתפות בשבת כלה של בנות מדרשה בירושלים וטיסה לאומן.

נותר רק לקוות שקולר תמשיך לככב עם תפקידים טובים, נוגעים ומצחיקים, שיהיו נקודות ציון נוספות בקריירה ארוכה ומענגת.

שם הכתבה: עברה את הקיר 

כותבת: עדי אהרון 

גיליון 73, חשוון תשע"ז

ציטוט לפנתאון: נועה: "גם בחיי האישיים הרגשתי את חוויית הרווקות. תקופה ארוכה יצאתי עם גברים שלא באמת רצו אותי, ורק כשהכרתי את בעלי מהר מאוד הרגשתי בבית. הרגשתי בנוח. הוא לא כיבה אותי"

לא צפינו: את ההשראה שנשים רבות יקבלו בעקבותיה, להתחתן בנר שמיני של חנוכה.

לא מונעות קולן 

רבות דובר בין דפי העיתון הזה על פוריות, היריון, לידה, הנקה, וגם על שלב הביניים שבו לא רוצים לא את זה ולא את זה, ומחפשים את הדרך הבטוחה והנוחה ביותר להימנע.

בשנת תשע"ב (2011) פרסמנו כתבה על הסכנות שבנטילת גלולות למניעת היריון. אומנם גלולות אלה קיימות כבר עשרות שנים, אך כמגזין הפונה לנשים דתיות בכל הגילים, ושאחוז ניכר מקוראותיו בגיל הפוריות, הכרנו בחשיבות של הדיון שלנו בנושא, מתוך רצון לתת לנשים את הידע הרלוונטי ואת המרחב לדון בו. 

בכתבה התראיינו נשים אמיצות ששיתפו בהתמודדות שלהן עם נטילת גלולות, וכן אנשי מקצוע ואנשי הלכה. בין המרואיינות לכתבה הזו הייתה גם דפנה מאיר הי"ד, אחות מוסמכת ומדריכה של שיטת המודעות לפוריות, שעסקה רבות בנושא והייתה מגדלור של ממש עבור נשים שרצו ללמוד על חיבור עמוק עם מחזוריות הגוף שלהן. המטרה הייתה בעיקר לפקוח עיניים, ולדעת שלא מדובר בשחור או לבן – או מניעה עם גלולות או אי־מניעה כלל – אלא היכרות עם מגוון השיטות, מודעות לתופעות הלוואי הפחות מדוברות, ושאיפה להרמוניה בין האישה לגופה.

כמעט 13 שנים מאז אותה כתבה, נשים הן עדיין אלה שצריכות לעבור מסכת ארוכה ולעיתים מייסרת בבחירת אמצעי המניעה, אך מגוון האפשרויות התרחב, ואיתו המודעות, הגמישות ההלכתית, והיכולת שלנו, הנשים, לשאול שאלות, לחקור, לבדוק ולבחור בחירה מושכלת ומהימנה, המתאימה בדיוק לך.

שם הכתבה: הגלולה המרה

כותבות: תמר צרור ורות עזריה 

גיליון 22, תשרי תשע"ז 

ציטוט לפנתאון: דפנה: "אי אפשר להתעלם מהעובדה הפשוטה שמאז המצאת הגלולה והעלייה בשימוש בה חלה עלייה תלולה, עקבית וחדה בכמות חולות סרטן השד, ודבר זה בולט דווקא במקומות שבהם השימוש בגלולה נפוץ"

לא צפינו: את הבחירה של יותר ויותר נשים בדרכים טבעיות ובטוחות יותר למניעה 

אם תרצי

אם את יודעת את כל המילים של 'אם תרצי', מזמזמת את 'תותים' באמצע היום ובוכה ב'אמן על הילדים' – סימן שאת ישראלית. כן כן, חנן בן ארי, הזמר הדתי מקרני שומרון ששר על החזרה לגוש קטיף אי שם לפני עשור, הפך לתו תקן ישראלי, ממש כמו שלמה ארצי, אי־עמידה בתורים ומנת פלאפל. הוא פרץ לחיינו לפני כמעט עשור, צעיר חמוש בכיפה ובמשקפיים, ושר מכל הלב שירים… ובכן… מפתיעים. הוא לא הלחין פסוקים ולא שר על אהבה נכזבת, אלא שר בפשטות על מורכבות החיים. 

ב־2019, שנה אחרי פריצת האלבום המהפכני לחיינו ולאוזנינו, ערכנו ריאיון זוגי עם חנן והדסה בן ארי. הם בדיוק עברו אז לפרדס חנה, שם הם גרים עד היום, וסיפרו איך הכירו (באתר 'כיפה'), על נקודת המפנה בקריירה המוזיקלית (מזמר בלהקת חתונות לאלפי צפיות והאזנות), על ראיונות בתקשורת ובקשות לסלפי בכל מקום, ועל ההתחבטויות המגזריות המגיעות לפתחם בכל פעם מחדש.

היום בן ארי ממלא קיסריות עם סולד־אאוטים קבועים, ומאז האלבום ההוא הוציא עוד שניים שהפכו לקאלט ישראלי. לאורך הדרך הלך איתו קהל מאזינים נאמן שצפה מהצד איך הפכו שיריו מפופיים ומקפיצים לעמוקים ומכונסים יותר, תוהים על שאלות קיומיות ואמוניות ולא מפחדים לספר בקול את הסודות והפחדים של האומן הצעיר, אב לשבעה (בלי עין הרע) שרוקד כבר עשור את מחול הכוכבות הגדולה, לצד הנאמנות לעצמו ולאמונה.

שם הכתבה: האישה שאיתו 

כותבת: טל וייזל 

גיליון 81, תמוז תשע"ב

ציטוט לפנתאון: הדסה: "היום חנן מוציא שיר ואומר לי שאפילו חברים טובים שלו לא מגיבים או כותבים פידבק, אולי חושבים שהוא כבר לא זקוק לפידבק הזה כשיש לו 100,000 צפיות ביום וכל תחנות הרדיו בישראל משמיעות אותו. אבל בסופו של דבר זה תמיד נעים וחשוב לקבל מילה טובה ולשמוע תגובות"

לא צפינו: את חנן שר 'עוד נשוב לשם' מול חורבות גוש קטיף בסמוך לעזה

טוענות לכתר 

קשה אולי לזכור את זה עכשיו כשאנחנו עמוק במלחמה קיומית, אבל לפני ממש לא הרבה זמן, היינו כאן כולנו בסגר בבתים. מי שיצא מחוץ לטווח ה־100 מטר מביתו חטף דוח, וכניסה לכל מתחם הותנתה בחבישת מסכה ולפעמים אפילו כפפות. 

בזמן שכל העולם צפה בחרדה בסרטונים אפוקליפטיים של סינים מתמוטטים ברכבת התחתית, יצאו שלוש חוקרות ישראליות למצוא חיסון לנגיף המפחיד והקטלני ביותר מאז המגפה השחורה: מגפת הקורונה.

שאלנו אותן איך נראה מרוץ נגד הזמן, כשברקע דיווחים על עוד ועוד חולים ונדבקים (זוכרים שידענו מה היה המסלול המדויק של חולה מס' 482?) ולחץ עולמי עצום על כתפיהן, ועל החלום להקים בית ספר לפיתוח תרופות, שיביא בשורות טובות לעולם.

עכשיו זה נראה לנו מובן מאליו, אבל אז חיסון נגד קורונה נראה כמו חלום רחוק, והמלחמות בין מתנגדי חיסונים ואנשי קונספירציית ה־G5 עדיין לא התחילו לפעפע וליצור קרע בין בני משפחה וחברים.

ידענו שזה רק עניין של זמן, אבל מהפרספקטיבה הצרה שהייתה לנו, כשהילדים על הראש שלנו (מילולית), בלי שגרה ובלי מסגרת, היה נדמה כי זו הולכת להיות המציאות שלנו לנצח, וחבל, כי דווקא היה נחמד עד עכשיו. 

החוקרות המכובדות, פרופסור מיכל ליניאל, ד"ר שרון שחם וד"ר מיטל גל תנעמי, סיפרו על אהבתן הגדולה למחקר, איך חוקרים וירוס חדש שעומד בפני כל מה שאנחנו יודעים עד היום ברפואה, ועל השינויים הגדולים שהביאה הקורונה לעולם, לטוב ולרע. 

בואו נקווה שכתבות מסוג זה לא יחזרו הנה לעיתים קרובות, לפחות לא במאה שנים הבאות.

שם הכתבה: תורת הווירוסים 

כותבת: רקפת גרוס 

גיליון 123, כסלו תשפ"א

ציטוט לפנתאון:"התקווה היא שבאביב רוב האוכלוסייה, בעיקר זו שבסיכון, תהיה מחוסנת. צריך להבין שגם אם מצאנו את חיסון הפלא, צריך לייצר מיליארדים ממנו, ולייצר מיליארדים לוקח חודשים. להגיד ’יש חיסון׳ זה דבר אחד, להפוך את החיסון לזמין זה אתגר לוגיסטי אחר לגמרי”(פרופ' מיכל ליניאל)

לא צפינו: שהקורונה תיעלם מחיינו כלעומת שבאה 

יובל דיין בכנס פנימה תשפ״ג | צילום: חוה לאופר

התכנסות פנימה

משנתו הראשונה הפך כנס פנימה למפגש בין בנות משפחה מכל קצוות הארץ, שהמשותף להן הוא לא קשר דם, אלא אהבה גדולה לחיבור נשי מיוחד, מוזיקה ורוח. רגע לפני ראש השנה, כשהרשת גועשת במתכונים לעוד עוף בתפוח ודבש, הקניות בסופר הופכות לעניין יומי ויש טרפת כללית באוויר – נשות פנימה עוצרות הכול, ושמות פעמיהן אל האולם הגדול בבנייני האומה, ירושלים.

"התעוררי!" – מצווה־מאחל שם הכנס, ומציע לך זמן איכות שהוא שלך ובשבילך, נותן לך הזדמנות להיכנס לשנה החדשה קצת אחרת.

היום ברור לכולנו ששמות כמו ישי ריבו, עקיבא תורג'מן ומיכל לויטין יופיעו בכנס עצום שמביא אליו נשים מכל רחבי הארץ, אבל לא תמיד זה היה כך. בתחילת דרכם עלו על בימת הכנס זמרים, אומנים וקומיקאים שעוד לא פרצו – אך כישרונם נשא את ההבטחה שבקרוב יכבשו לבבות וקהלים רבים. ישי ריבו הופיע בכנס פנימה השני, כשעדיין לא כולם שרו את 'תוכו רצוף אהבה' בכזאת דבקות, עקיבא תורג'מן היה "רק" אח של רוחמה בן יוסף, ולאט לאט הפך לכוכב בפני עצמו. 

לצד אומנים גדולים שהופיעו אצלנו, כמו יובל דיין, לאה שבת, רוחמה בן יוסף, אודהליה ברלין, דין דין אביב ונויה מנדל, וכמובן – הרבנית ימימה, הרב שמואל אליהו ומנחת הכנס המיתולוגית סיון רהב־מאיר, הבמה שלנו אירחה גם כישרונות נשיים רבים ומבטיחים בתחילת דרכן, כמו הדס דגול שמרלינג, הניה שוחט, חנה כהן אלורו, יפעת לרנר ועוד. ותודה לכן שאתן מגיעות בכל שנה בהמוניכן.

מתוך גיליון שבט תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט מקדימות את זמנן הופיע לראשונה ב-פנימה.