"התחתנו בחודש כסלו", נזכרת בוזנח, "וידענו שאת ליל הסדר הראשון שלנו בתור זוג נחגוג עם המשפחה המורחבת של שבי, כמיטב המסורת המשפחתית שלו. כשהתחיל השיח על הסגר והבנו שהסדר הגדול לא יתקיים, חשבנו להגיע להוריי באלקנה ולהשתתף איתם בסדר במתכונת מצומצמת. אבל גם התוכנית הזו התבטלה לנוכח המצב, ונשארנו בבית לסדר זוגי מרגש".

בפעם הראשונה יחד בליל הסדר, ולבד. שבי ואורית בוזנח מסכמים חוויה מיוחדת

בעוד שזוגות רבים בחרו להגיע להוריהם לפני כניסת הסגר ולהישאר למשך כל ימי החג, אורית משתפת שלהם הייתה אומנם מחשבה לעשות זאת, אך היא ירדה מהפרק לאור הפחד להדביק את ההורים ולסכן אותם. וכך, שלושה ימים לפני ליל הסדר, החליט הזוג הטרי: נשארים בבית.

בית חדש, שנה ראשונה לנישואין, איך מתארגנים לחג בהתראה כה קצרה?

"זה היה אתגר עצום. לנקות ולהכשיר את כל הבית בשלושה ימים, ובנוסף להצטייד בכלים ובמצרכים מתאימים לפסח. כל זה כשאנחנו עוד בהתאקלמות לדירה החדשה, לנישואין ולחיים המשותפים. אבל לקחנו את הפרויקט בשתי ידיים, עשינו קנייה ענקית שכוללת גם כלי מטבח, סירים ומחבתות, ויצאנו בהלם מהעלויות הכספיות של פסח בבית".

לדבריה, מה שהקל מעט על ההתארגנות מבחינתה, היה דווקא קבלת המנהגים הספרדיים של בעלה, שכמי שגדלה בבית אשכנזי היו חדשים ומרעננים עבורה.

היו לכם חששות לפני החג?

"בהתחלה הייתה דאגה גדולה, איך נתארגן ומה יקרה בחג עצמו. תוך כדי הכנות פתאום הבנו שחסרים לנו דברים בסיסיים ואנחנו חייבים את עזרת ההורים. הגדות של פסח ומחזורי תפילה, למשל. לא חשבנו שנחגוג לבד, לכן כשהתחתנו השארנו אותם בבית הורינו. אז נסענו להוריי יום לפני החג, עמדנו בחוץ עם מסכות, במרחק, והם הביאו לנו הגדות וקערת ליל הסדר וציידו אותנו בכל מה שהיה חסר לנו".

אורית ושבי, שניהם סטודנטים שכאמור נישאו רק כמה חודשים לפני הפסח, לא הספיקו להתארח אצל משפחת המוצא זו של זה באופן שמאפשר להכיר את מנהגי הבתים שמהם הגיעו. אורית מודה בפניי שהתקשתה מעט לשנות מההרגלים המוכרים והאהובים עליה מבית אבא.

אבל מה שיכול היה להפוך בקלות לקונפליקט, התברר דווקא כחוויה מיוחדת. "עשינו כמעט הכל פעמיים", היא נזכרת, "הכרפס היה גם תפוח אדמה וגם סלרי, שרנו שירים פעם במנגינה שלו ופעם במנגינה שלי, למדנו את המנהגים זה של זו ונהנינו מאוד.

העושר הזוגי בא לידי ביטוי גם במאכלים שהכנו. עשינו שילובים מגניבים ממאכלים שכל אחד אהב במשפחתו, כמו מרק עוף עם קניידלך שאמא שלי מכינה אבל הפעם בשילוב קטניות ואורז, או 'מצברייט' עם טחינה. ניסינו לשלב בין כל המנהגים ויצרנו משהו חדש משלנו".

קיבלתם הדרכה איך לנהל את הסדר?

"מה עושים עם שנשאר? זה סודות שרק ההורים יודעים". קערת ליל הסדר המסורתית

"אבא שלי הסביר לנו איך להכשיר את הבית ולהתארגן לפני החג, אבא של שבי עבר איתו על ההגדה, נתן דגשים והדריך אותו לעשות את הקידוש המסורתי והמיוחד שעובר אצלם במשפחה. והיו גם פרוספקטים לעורכי סדר שלמדנו יחד, כדי ללמוד מעבר למה שאנחנו מכירים ויודעים מהבית.

למרות ההכנה, היו דברים שגילינו רק אחרי", היא משתפת בחיוך, "דובר רבות על ההכנות ועל ליל הסדר, אבל אף אחד לא גילה לנו מה עושים בסיומו עם כל מה שנשאר. פתאום נוכחנו לדעת שאין לנו מושג מה עושים עם הזרוע, הביצה מהקערה והכוס של אליהו הנביא. למדנו את זה בדיעבד וצחקנו שאלו סודות שרק ההורים יודעים".

את החוויה המיוחדת מסכמת בוזנח כחיובית, ומוסיפה כי למדו להקשיב זה לזו, גם בזמני לחץ ואתגר, באופן שאפשר להם לעשות חיבורים בין העולמות השונים שמהם הגיעו ולייצר משהו חדש משלהם.

"אנחנו קוראים לזה ליל הסדר של ירח הדבש. גם במהלך הסגר שבא אחריו היינו כל הזמן רק שנינו, וזה היה מבחינתנו זמן שייצב וביסס את הבית ואת הזוגיות. ובכל מקרה, זכינו השנה בתינוק מתוק, כך שליל הסדר הזוגי שחווינו יישאר תמיד חוויה שלא תחזור".

קופצת למים העמוקים

בעוד שבני הזוג בוזנח חגגו אומנם הרחק מבני משפחתם אבל עדיין בזוג, נאלצה רעות קורנברג (30) להתמודד עם האתגר לבדה. באופן לא צפוי, מצאה עצמה עם שלושת ילדיה הקטנים (6, 3.5, ושנה וחצי) בבית המשפחה בקדומים, בזמן שבעלה, המשרת כרב צבאי בקבע, נמצא אי שם בבסיס.

באיזה שלב הבנת שתחגגי את החג בנפרד מבעלך?

"לכתחילה היינו אמורים להיות כולנו יחד בבסיס שבו הוא משרת. תכננו זאת כמה חודשים מראש, והמשפחות ידעו שהשנה לא נהיה איתם אלא בצבא. כשהתחילה הקורונה, בעלי נשאר זמן רב יותר בבסיס, גם בגלל הסגר שהחיל הצבא וגם בגלל כל ההכנות שם לפסח.

חג בדגש על הילדים, ויש אפילו תמונות לתיעוד. צילום עצמי: רעות קורנברג

התחיל דיבור על זה שהחיילים יישארו בבסיסים בחג ויאסרו גם כניסה של משפחות. בשלב הזה עדיין לא האמנתי שיש אופציה שאשאר לבד, היה לי ברור שהוא יחזור. אבל ככל שהתקרב החג הבנו שזה לא יקרה, והוא נדרש להישאר בבסיס כדי לבצע את תפקידו".

רעות התלבטה רבות אם לנסוע להוריה או לאחד מהאחים כדי לא להישאר לבד, אבל גם היא, כמו הזוג בוזנח, חששה להדביק את היקרים לה, וזה מה שהכריע את הכף. "כיוון שבתקופה שקדמה לחג בעלי היה כל הזמן על הציר של בית–בסיס ופגש הרבה אנשים בחוץ, חששתי שנחשוף את המשפחה לסכנת הדבקה", היא משתפת בכנות. "אז למרות שמאוד רציתי, ויתרתי על האפשרות להתארח. עלתה גם מחשבה ללכת לשכנים, אבל הרגשתי שזה יבליט את החוסר של בעלי ולא היה לי נוח עם העניין. החלטתי להישאר בבית ולהעביר לילדים את מנהגי החג שלנו".

אני מבקשת ממנה לשתף בחששות שצפו בה לקראת החג בתור אמא שנשארת לבד עם חבורת ילדים קטנטנים, ואני נותרת נפעמת מול הנחישות והיכולת שלה לא להיכנע לפחד, כפי שעולה מדבריה. "בהתחלה זה נשמע מאוד מלחיץ", היא נזכרת. "לא ידעתי מה עושים. אף פעם לא ערכתי ליל סדר, לא למדתי את ההגדה ולא הכרתי אותה באופן שמאפשר לי להעביר אותה לילדים. תמיד בונים על הבעל או על האבא שינחה את הסדר. אז כן, בהחלט חששתי. אבל מהר מאוד לקחתי את זה בתור פרויקט, למדתי, השתתפתי בזום לעורכי סדר שהעניק דגשים והדרכות, וכמה ימים לפני החג ישבתי עם עצמי להתכונן וללמוד מה אומרים ומה עושים מתי".

איך הילדים קיבלו את זה?

"הבן הגדול היה שותף בהתלבטויות. שאלתי אותו אם הוא רוצה שנלך לשכנים או שנישאר בבית, והוא דווקא התלהב מהאפשרות שנישאר רק אנחנו. נתתי לו את תפקיד האבא של החג, ושלושתם נהנו ונשארו ערים הרבה יותר שעות ממה שחשבתי. הכל זרם בפשטות והיה לי כיף איתם".

איך מתנהל בפועל ליל סדר עם מבוגר אחד ושלושה ילדים?

"הכנתי את עצמי מראש שזהו ליל סדר של ילדים, והוא היה מוכוון אליהם. קראתי את קטעי ההגדה יחד עם בני הבכור, שרנו, התחפשנו וערכנו הצגות, הכנתי משחקים לילדים, היינו בתנועה והכל היה קליל יותר.

לי כן היה חשוב לומר את כל ההגדה, לעצמי, וכתבתי הערות ליד כל משפט, מה אומרים ומה המשמעות", היא צוחקת, ומוסיפה שהערב הזה היה די דומה ליום בחייה של אמא: "הייתי צריכה לבשל, להגיש, לפנות, להניק, לערוך את הסדר, להגיד דברי תורה, לספר סיפורים ולשחק עם הילדים. הכל היה דינמי, תזזיתי ומעניין".

דינמי, תזזיתי ומעניין. ליל הסדר לבד עם הילדים. איור: נעמה להב

כדי לאפשר לילדיה להתחבר גם לחוויה של אביהם שנמצא בבסיס, הוסיפה קורנברג למהלך הערב תרגילי דמיון על מה אבא עושה עכשיו ואיך הוא חווה את הסדר בלעדיהם.

איך את מסכמת את החוויה?

"חוץ מזה שבעלי לא היה, הייתה חוויה מדהימה. היה לי מוזר לשבת בראש השולחן, אבל הכל היה מותאם בדיוק לצרכים שלי ושלהם. התינוק שלי היה בן כמה חודשים, וכשהייתי צריכה להניק אותו עצרנו את הסדר והמשכנו כשסיימתי. במציאות אחרת האמא ניגשת לחדר להניק והסדר ממשיך בלעדיה.

הייתי מאוד פעילה ומשוחררת עם הילדים, וברור לי שאם היינו בסיטואציה אחרת, עם שכנים או משפחה, הייתי תופסת מקום צדדי יותר. נשארתי עם חוויה שזה היה ליל סדר הרבה יותר עוצמתי עבורי, שכל מילה בהגדה נכנסה למקום עמוק אצלי. זה היה הדבר הכי נכון בשבילנו".

אילו תגובות קיבלת מהסביבה על ההחלטה להיות לבד עם הילדים?

"היו אנשים שהרימו גבה או שאלו אם אני בטוחה בזה. השכנות לא הבינו איך אסתדר ובמשפחה חששו, אבל כולם הבינו שהכל נסגר ואין באמת ברירה. אני מודה שהתגובות ערערו אותי והעלו בי תהיות האם אני פועלת נכון.

בנוסף, הפער מול בעלי שהולך לשליחות שנראתה גדולה ומלהיבה בהרבה, עשה קצת קווצ' בלב. אבל בסוף, כשנשארה החוויה הטובה, הבנתי שזה היה מדויק, הייתי שלמה עם זה ויכולתי לשתף את הסביבה בטוב שהיה לנו".

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה ניסן. להצטרפות וקבלת המגזין הביתה כבר היום לחצו כאן

הפוסט הכל בסגר? חוזרים לליל הסדר הלא שגרתי של שנה שעברה בצל הקורונה הופיע לראשונה ב-פנימה.

לקלוט את האור. צילום: שאטרסטוק

לשם כך, הורו לנו חז"ל 'חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים' קודם כל אנחנו צריכים להבין שגם היום אנחנו משועבדים. אמנם אנחנו בארץ ישראל ולא במצרים אך אם לא נבין נקודה זו אנחנו נחווה את הערב הקדוש הזה מתוך זיכרון לעבר שפעם יצאנו ממצרים.

וזו המטרה בבדיקת חמץ בערב פסח, ודאי שהבדיקה הינה לוודא שאין חמץ אמיתי בבית, אך בהחלט זהו זמן מיוחד בו כדאי גם לעשות בדיקה וחיפוש פנימי בחמץ הקיים בנפש אותו אנחנו רוצים לנקות השנה.

בשביל להבין לעומק מה אנחנו באמת רוצים לנקות, נבין קודם מהו חמץ?

חמץ זה קמח ומים שתפחו על ידי חומר מתפיח – שמרים או שאור או שעמדו בשמש זמן רב ותפחו.

בואו נראה לאור זה, מה זה חמץ רוחני. ראיתי הרבה שמפרשים שלתפוח מבחינה רוחנית זו גאווה, ואני שואל, לחם זה קמח ומים שתפחו וזה אחד הדברים הכי נפלאים ביהדות. אנחנו נוטלים ידים על לחם, מברכים ברכת ה'מוציא', מקפידים לא לזרוק חתיכות של לחם. בשבת אנחנו בוצעים על 12 חלות, אז כל השנה אנחנו נותנים מקום לגאווה?איך יכול להיות, שכל השנה כולה אתה אומר הגאוה היא מדהימה, פתאום עכשיו אתה שורף אותה?

להשאר בפרופורציה

אלא חשוב לדייק: הקמח זה מי שאתם, תכונות האופי שאיתם נולדתם. והמים- זה החינוך והתורה שספגתם. נוצרת מזה עיסה מאוד יפה. וההתפחה נעשית דרך העולם, משהו בך קורא לך להתנפח במובן החיובי.

תארו לכם אם היה יושב אדם שיש לו יכולות וכשרונות של מדען, יש לו תכונות אופי מסוימות, שבזכותן הוא יכול לשבת וללמוד 20 שנה פיזיקה. והוא עכשיו למד את תורת הפיזיקה, ועכשיו העולם צועק לו שיש בעיה וחייבים להמציא משהו לצורך עם ישראל והאנושות. ופתאום הוא ישמע קול פנימי שלוחש לו מי אתה שתמציא? מה זה הגאווה הזאת? אם הוא יגיד אני לא ראוי, מי אני שאני אמציא? איזה עולם יהיה?

אנחנו חייבים להתנפח בשביל לפעול טוב בעולם! אם אנחנו לא מתנפחים, אנחנו לפעמים בוגדים בייעוד האלוהי שלנו. בשביל מה ה' נתן לך את כל הכשרונות והכוחות האלו? בשביל שנצא ונפעל בעולם!

החשש הוא שנתנפח מעבר למי שאנחנו. כשמאבדים את האיזון, זה מסוכן. ואת החלק הזה שבו התנפחנו מעבר למי שאנחנו באמת אותו אנחנו מחפשים ורוצים לבדוק מהו ולשרוף אותו בליל פסח.

בערב פסח יש סגולה מיוחדת, מראש חודש ניסן, שאז עם ישראל קשר את קרבן הפסח מול עיני המצרים, זה סגולה מדהימה להביט על עצמנו, וה' יעזור לנו. כמו פרוז'קטור. כמו שה' הכניס אותנו למצרים והוציא אותנו משם כך ה' יעזור לנו השנה להתבונן היכן אנחנו משועבדים והיכן קצת סטינו מהאמת שלנו והוא עוזר לנו לצאת מהם ולקבל קומה חדשה.

אז ההמלצה שלי – מראש חודש ניסן תיכנסו למקום של התבוננות פנימית. זה הולך מצויין תוך כדי הנקיונות של המקרר והמטבח… ותקראו בשם לשעבודים שאתם חווים השנה, זה יכול להיות משהו שמונע מכם להתחבר למצוה מסויימת, או משהו שקשור למערכת יחסים קרובה או אולי משהו שאתם מאוד רוצים לעשות ולפעול ואתם לא מאמינים שאתם יכולים לעשות אותו. כשתשימו את האצבע על הנקודה של מה שבאמת מונע מכם להיות מי שאתם ותזהו אותה, ה' ייפתח לכם השנה אור גדול לצאת לחירות בעניין שאתם מבקשים.

אני ממליץ בחום לכתוב על פתק דבר אחד משמעותי שמונע מכם להיות  מחוברים לעצמכם ולה' באמת ובערב פסח, בשריפת חמץ צרפו את הפתק יחד עם החמץ האמיתי וזרקו אותו לאש, בזה אתם מראים לה' את הרצון שלכם להשתחרר ובזה עצמו תרגישו נקיון ושחרור פנימי.

ואם אתם רוצים להבין את המשמעות הפנימית של ליל הסדר, מהו 'הסדר' של ליל הסדר, מה סודם של 15 השלבים (קדש ורחץ וכו') בהם ה' מטעין אותנו כוחות חדשים בלילה הזה, ורעיונות מעשיים איך לחוות יחד עם כל המשפחה בהתחדשות ובשמחה, מוזמנים להצטרף לכנס וירטואלי מיוחד שייתקיים ביום רביעי ז' ניסן בשעה 20:30.

מדובר בשידור חי אינטרנטי ומספר המקומות בחדר השידור מוגבל

(נשארו 100 מקומות בלבד!)

לחצו כאן והבטיחו את מקומכם בקישור הזה – https://bit.ly/2UQ1RtU

הפוסט בין חמץ למצה: לבער את החמץ שבלב הופיע לראשונה ב-פנימה.

הפנים שמאחורי עמותת "נאוה" הן שתי נשים חזקות שבחרו לפעול להצלחתו של המיזם – חוי ארנפלד, העוסקת בקידום השכלה אקדמאית לנשים חרדיות ומקימת מכללת "לינק" – מרכז לימודים לנשים בבית שמש, מתנדבת בעמותה ומפעילה את מיזם "הכיסא הריק" כ-14 שנה, ותהילה פרידמן, יזמית ובעלת מלון כשר בקפריסין, מנהלת עמותת "נאוה".

"המיזם נולד שנה אחרי הפיגוע שאירע במלון 'פארק' בנתניה, אחרי שזיהינו את הצורך של המשפחות השכולות לחוות אווירת חג בצורה שנכונה להם. אני מלווה את המיזם כ- 14 שנה, כל שנה משפחתי ואני מגיעים לחגוג יחד עם המשפחות. הילדים שלי לא מכירים ליל סדר אחר", משתפת ארנפלד.

בליל הסדר שיתקיים השנה במלון "לאונרדו בוטיק" ברחובות, יקחו חלק כ 180 איש המגיעים מכל קשת החברה הישראלית, כשרובם אינם מכירים זה את זה.

זיהינו את הצורך של המשפחות השכולות. חוי ארנפלד, צילום: מאיה חליבה אלון

"חשוב להדגיש שלא מדובר באירוע שמסתכם בקבלת חדר במלון וארוחה שכל אחד אוכל בשולחנו", מציינת ארנפלד, "המשתתפים מתארחים במקום במשך שני לילות החג ונהנים מליל סדר משפחתי ושמח במיוחד, שמי שמנחה אותו זה הרב יוסף צבי רימון, רב אלון שבות. בנוסף לכך, לאורך כל החג מתקיימות סדנאות, הרצאות ופעילויות שנושאיהן הותאמו במיוחד לקהל שמגיע. למרות אווירת החג, ההפתעות לילדים והשירים, אנחנו לא באים 'להחליף' או למלא את המקום של מי שחסר ולא נמצא איתנו. אנחנו באים לחזק ולתת אפשרות לחגוג את החג בטוב ובשמחה".

אני בטוחה שהשאלה תעלה אצל הרבה מהקוראות – למה לעשות ליל סדר עם אנשים שלא מכירים ולא להתארח אצל המשפחה המורחבת?

"אכן להתארח אצל המשפחה המורחבת זו בהחלט אחת האופציות המקובלות והמבורכות. אך ישנם אנשים שלא מרגישים בנוח להגיע אל המשפחה שטרחה והשקיעה ולשבת בשולחן החג עם פנים נפולים ועצובים. מצד שני, יכול להיות גם מצב הפוך, כשהמשפחה המארחת מצפה לאווירה של אובדן ושכול ומצב הרוח של האורחים לא תואם את הציפייה הזאת. בליל הסדר שמטעם העמותה, כל אחד יכול להיות מה שהוא רוצה. כולם חולקים סטטוס 'משפחה שכולה' ואין צורך להרשים או להתנהג בצורה מסויימת על מנת להרגיש לגיטימי".

על מנת לאפשר למשפחות להשתתף במיזם שעלותו הכוללת מסתכמת ב- 200,000 ש"ח, החליטו ארנפלד ופרידמן לגבות מהמשתתפים עלות סמלית בלבד ולגייס את שאר הסכום בעזרת גיוס המונים שמתבצע דרך אתר שנפתח למטרה זו, ובאמצעות שותפים ותומכים שמכירים את פעילות העמותה.

תהילה פרידמן, מנהלת עמותת נאוה. צילום: דוד קדוש

"אמנם לא מדובר באירוע למשפחות חסרות יכולת, אך הוצאה של כמה אלפי שקלים בהחלט יכולה להכביד על משפחה שעברה משבר אישי, נפשי וגם כלכלי. אנחנו רוצים לאפשר לכל מי שרוצה להצטרף לליל הסדר ולחגוג איתנו את החג, מבלי שיצטרך לעשות שיקולים כלכליים נרחבים או להיכנס לחובות. זו הסיבה שהחלטנו לפנות לציבור הרחב באמצעות השותפים שלנו בשטח".

כשארנפלד מדברת על השותפים בשטח, בקולה נשמעת התרגשות רבה, כאשר מבחינתה כל שקל שמגוייס לטובת המטרה מעניק מקום נוסף סביב שולחן החג בעוד כשבועיים.

בנוסף לפרוייקט הגיוס, פועלת העמותה בשיתוף המגזין "דירה נאה", ובעזרתן של עפרה שמעוני העומדת בראש המגזין ואלישבע גליקסברג העורכת, להעלאת המודעות לצרכיהן של משפחות השכול האמצעות קמפיין ידוענים שעלה ברשתות החברתיות בחודש האחרון.

ארנפלד מסבירה – "פנינו למשפיענים וידוענים בבקשה להצטלם על יד כיסא ריק ולהעלות את התמונה לרשתות החברתיות על מנת לעורר את התודעה הציבורית למצבן של משפחות השכול הרבות החיות בינינו וחווות את המציאות של כיסא ריק באופן יומיומי, כל הזמן".

בין המשפיענים שהתגייסו למען הקמפיין נמנים ישי לפידות, ענהאל שמואלי, דביר בנדק, יהודה עמאר ועוד.

בין המשתתפות למען המיזם, ענהאל שמואלי. צילום: דוד קדוש

"את לא יודעת מה זה עושה למשפחות השכולות שמשתתפות בליל הסדר, כשהן רואות את ההתגייסות של כל עם ישראל למענן. יש משפחות שחיות עם השכול עשרות שנים ומרגישות שהן קצת נשכחו מהתודעה הציבורית, ופתאום כשבא כזה חיבוק ורואים את הרצון של כל כך הרבה אנשים לעזור – זה מרגש בצורה בלתי רגילה", מסכמת ארנפלד.

לפרטים נוספים על מיזם "הכיסא הריק" ניתן להיכנס לאתר- www.shutaf.im/navah/p

הפוסט לקבל את החסר הופיע לראשונה ב-פנימה.