גילוי נאות את אסי, השחקן הראשי ויוצר ההצגה, אני מכירה מהתקופה בה עבדתי בערוץ מאיר לילדים, שם הוא משמש כשחקן במאי תסריטאי ותפקידים נוספים.  ראיתי אותו בכמה וכמה הצגות וסרטי ילדים, אבל הצגת היחיד שלו למבוגרים שונה בתכלית, כמה רמות מעל לכל מה שראיתי עד היום.

"הגעתי למקומות שאין מהם יציאה," אסי צובל, מתוך ההצגה, צילום: יח"צ תאטרון פסיק

בהצגה מגולל צובל את סיפורו האישי מהלחימה בעזה בצוק איתן בקיץ 2014  ואת המזכרת אותה לקח משם – הפוסט טראומה. בדרכו הייחודית מחבר צובל רגעי צחוק והומור לקטעי עומק ומסרים חזקים של התמודדות.
כבר בתחילת ההצגה הוא נוגע בנקודה רגישה בחברה שלנו, כשהוא מצליח להעביר את הקושי שלו להיכנס לבניין הנקרא בר"ן (בריאות הנפש) כשהוא צועק על המאבחנת שאומרת לו שהוא סובל מפוסט טראומה בטענה שזו טעות וזה לא יכול להיות.

להצגה חשיבות רבה בהעלאת המודעות לנושא  ובהצגת דרך ההתמודדות והטיפול, כמו גם המסר החד והברור של רצון לצמיחה פוסט טראומתית, לא להמשיך ולחיות עם או למרות או מעל לטראומה – אלא לצאת ממנה לצמיחה חיובית.
"אסי שהייתי לפני הטראומה לא קיים יותר, הוא לא הכיר ולא ידע את תהומות הנפש אליהם הוא יכול להגיע, הגעתי למקומות שאין מהם יציאה, ולמרות זאת מצאתי דרך ויצאתי וצמחתי, היום אני אסי חדש שגדל למקום גבוה יותר" עונה היוצר לשאלות הקהל, שמנסה להבין את היחס בין האדם שהיה לפני המלחמה לזה שחזר הביתה.

בצורה רגישה ומדויקת מציג צובל את תסמיני הפוסט טראומה אותה מכירים כתגובה המתפתחת בעקבות חוויית אירוע המסכן את שלמותו הפיזית והנפשית של האדם.
פוסט טראומה לרוב מלווה בתחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים ובזיכרונות פולשניים של האירוע (פלשבקים). תחושת הבדידות וההרגשה שאף אחד לא מבין אותו מועברות היטב בהצגה, וקל מאוד להתחבר לחרדה ולמצוקה שלו ברגעים בהם שבים אליו הזיכרונות מימי הלחימה.

להיכנס לחושך כדי שימשיך לדלוק האור. צילום: יח"צ תאטרון פסיק

בסיום ההצגה, בהמשך לשאלות הקהל מדגיש צובל את הצורך והחשיבות לפנות לטיפול, כשהוא מציג את ההדחקה, הייאוש מהטיפולים הארוכים, רגעי המשבר והדיכאונות, מול ההכרה בקשיים והרצון לטפל ולהצליח להשתקם.

"האורות שאתם רואים מימין אלו האורות של אשקלון, משמאל החושך של עזה" אומר דודי המ"פ "אנחנו הולכים להיכנס לחושך הזה כדי ששם ימשיך לדלוק האור." (מתוך ההצגה)
הבחירה בין כניסה לעזה והגנה על עם ישראל לבין האחריות והחשש לגורל האישה והילדים, היא נקודה מרכזית שחוזרת בהצגה מספר פעמים, רגשי האשמה על כך שבחר לצאת לקרב באי ודאות אם וכיצד יחזור ובכך עלול לפגוע בחיי אשתו וילדיו – אלו רגשות המלווים אותו מרגע היציאה למלחמה ועד שהוא מצליח לאחר טיפול ומאבק לסלוח לעצמו, להשתחרר מהטראומה ובאמת, לחזור הביתה.

בסיומו של הערב, הרגשתי חיבור עמוק לכל אדם המתמודד עם קושי מסוג זה או אחר, ובפרט למתמודדים עם פוסט טראומה. ההצגה נותנת כוח לצמיחה, התמודדות, בחירה בחיים ורצון לגדול ולצאת חזקים.

ההצגה מוצגת בתאטרון בית מזי"א ירושלים

הפוסט להתעסק עם חומר נפץ: ההצגה חוזר הביתה – ביקורתרבות הופיע לראשונה ב-פנימה.

הריטואל הקבוע של טרור מצד תושבי עזה וכניעה מצד מדינת ישראל לא החל היום. יש לנו רומן ארוך עם חבל הארץ הזו. את עזה כבשנו במלחמת ששת הימים, אך בשונה מכיבוש הארץ וירושתה שנעשה בזמנים אחרים, שכלל גירוש האוייב והקמת התישבויות יהודיות, בעזה זה לא קרה. השארנו שם את אוייבנו, הטרור רדף, ובהסכמי אוסלו בחרנו לברוח במקום לתקן את הטעות ולכבוש את עזה כראוי. גם לאחר אוסלו, הפלא ופלא, הטרור לא שקט. אז ב2005 מדינת ישראל נסוגה והחריבה גם את יישובי הרצועה בגוש קטיף, בתקווה לקצת שקט. אך שוב לא שקטה הארץ, הירי גבר והגענו לעופרת יצוקה,  עמוד ענן וצוק איתן אך הטרור, כרגיל, חוזר.

אדמת עזה לא מניחה לנו. היא גם לא תניח לנו עד שלא נשוב אליה, נכבוש אותה ברגלנו ונכריז עליה כחלק בלתי נפרד מארץ ישראל השלמה. ההיסטוריה מלמדת ששום הסדר, שום הסכם כניעה ושום הטבות לאוייבים לא יועילו. הטרור שם ייעלם אך ורק כשנשוב לעזה ונכבוש אותה כמצווה עלינו בתורתנו.

ההיסטוריה מדברת. פינוי גוש קטיף, לע"מ

יהיו שיגידו: זה לא יישומי.
ובכן, היו שאמרו טרום הקמת המדינה שאין סיכוי. היו שפקפקו ביכולות הצבא טרום ששת הימים. אך המציאות מראה שכאשר יש לנו אמונה בצדקת הדרך, אף אומה לא יכולה עלינו. הסיבה שאנחנו ניגפים שוב ושוב בפני ארגון טרור חלשלוש ועלוב, היא לא כי צהל לא מסוגל, אלא כי איננו רוצים. אנו לא באמת מאמינים שעזה שלנו, שהיא חלק בלתי נפרד מארצנו, שזו זכותנו האמתית והבלעדית לחבל ארץ זו. ואם אנחנו לא משוכנעים, כיצד אנחנו רוצים לשכנע את העולם שאנחנו צודקים?

הגיע הזמן להציב מטרה ולבנות סביבה פתרונות, שיעזרו לנו להשיב אלינו את חבל ארצנו, כפי שנצטוונו בתורתנו הקדושה: :"וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם… וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ" (דברים ל"ג, נ"ב)

עזה, עוד נשוב ונבנך.

הפוסט עוד נשוב ונבנך, עזה הופיע לראשונה ב-פנימה.