"גדלתי בכפר חב"ד", פותחת חני. "אבא שלי, הרב מרדכי צבי דוברבסקי, נשלח על ידי הרבי מלובביץ' לפני 46 שנים להיות מהשליחים הראשונים של חב"ד לארץ הקודש. כשהייתי בתיכון אבי מונה לרב קהילת חב"ד בראשון לציון ועברנו לכאן". הרב שניאור אשכנזי הוא בנו של הרב מרדכי אשכנזי זצ"ל, שהיה רבה של כפר חב"ד במשך שנים ארוכות. הם הכירו בשידוך, כמקובל בחב"ד, והתחתנו כשחני הייתה בת 19 וחצי והרב שניאור בן 23. 

מה זה אומר להיות שליחים של הרבי?

"אתן לך דוגמה", אומרת חני. "לאחר החתונה עבדתי כמחנכת של כיתה י"ב. באחת ההפסקות קיבלתי טלפון מבעלי. הוא אמר לי 'מזל טוב', והסביר שצריך להקים מעונות וגני חב"ד בראשון לציון – ואני זכיתי לקבל את התפקיד. שאלתי: איך זה קשור אליי? אני מורה בתיכון, מכינה לבגרויות, אין מצב שאני עושה דבר כזה!"

ובכל זאת עשית.

"כן. אני שליחה של הרבי. גדלתי על חיים של שליחות, וכשיש משימה אני עושה מה שצריך לעשות גם אם זה לא בדיוק מה שתכננתי". 

הרב שניאור, הפלת על אשתך משימה רצינית.

"בראשון לציון היו גני חב"ד ותיקים שהיה צריך לרענן", מסביר הרב. "המנהל היה מבוגר, ולפני שהוא הניח את המפתחות הוא פנה לצעירי הקהילה כדי לשאול מי מוכן להתנדב למשימה. אני ועוד חבר לקחנו אחריות על הנושא, אבל עיקר השליחות שלי הייתה להביא את חני לתפקיד", הוא מחייך. "ידעתי שזה לא התפקיד שלי כי זה לא מה שאני יודע לעשות, והבנתי שצריך פה אשת מקצוע מסודרת ומאורגנת. אני יודע להגיד דברי תורה, לא להזיז דברים, וחני אלופה בניהול". 

"השליחות היא המניע העיקרי שלי", אומרת חני, "ובכל זאת המעבר מחינוך בתיכון לחינוך בגיל הרך היה טראומה אמיתית בשבילי. הייתי מאוד רחוקה מהעבודה עם הגיל הזה". יחד עם זאת חינוך ילדים בכל גיל בער בה מאז ומתמיד, והיא מסבירה כי לאדם שיש בו את הבערה הזאת, בסוף הגיל פחות משחק תפקיד. 

במשך שמונה שנים עסקה חני בהקמת מוסדות חינוך לגיל הרך בראשון לציון. "היום יש לנו עודף רישום ואנחנו לא יכולים לקבל את כולם כי אין מקום. המוסדות שלנו מאוד מבוקשים". 

יהדות מסביב לשעון 

כשהרב שניאור התחיל למסור שיעור בפרשת השבוע בבית הכנסת המרכזי בראשון לציון, שבו הוא משמש כרב, הוא לא חשב שהשיעור יהפוך לפופולרי כל כך. אדם בשם מיקי בהגן, במאי מצרפת, שהגיע לארץ לזמן קצר כמו היה שליח משמיים רק כדי לפרסם את השיעורים של הרב, החל לצלם את שיעוריו ולהעלות אותם לאתר שלו. "בשיעור השני שהעברתי הגיע פתאום אדם עם ציוד צילום והחל לצלם", נזכר הרב. "לאחר השיעור הוא ביקש רשות להעלות את השיעורים לאתר האינטרנט שלו". 

השיעורים עלו לרשת ונהיו פופולריים מאוד באתרי אינטרנט של חב"ד ואחר כך ביוטיוב. כיום, לאחר 14 שנים שבהן השיעור מתקיים, הוא מגיע ביוטיוב לכ־60 אלף צפיות מדי שבוע, וכן משודר בתחנות רדיו ומופץ בקבוצות ווטסאפ ובאמצעים דיגיטליים אחרים. 

צילום אריק סולטן

הרב גם עורך ספרים בנושאי חינוך ילדים ויחסים בין־אישיים, מוסר שיעור שבועי ברדיו קול חי ומוזמן להרצאות רבות בארץ ובעולם. הפופולריות שלו נובעת, בין השאר, מיכולתו להעביר דברי תורה עמוקים בצורה נגישה, בהירה ורהוטה, משולבת בסיפורים ומשלים. הרב מקשר את המסרים שלו, שבמרכזם עומדת השליחות האישית של כל אחד וההשגחה הפרטית המכוונת כל פרט במציאות, לחיי היומיום ולסוגיות שמעסיקות רבים.

הרבי ידע מראש 

אם נחזור שמונה שנים לאחור, חני הייתה אז בשיא העשייה שלה כמנהלת מוסדות הגיל הרך של חב"ד בראשון לציון, כשחשה שהגיע הזמן למשימה הבאה: הקמת בית ספר יסודי לבנות בעיר, כדי שהתלמידות לא יצטרכו לנסוע ללמוד מחוצה לה. "רציתי לחזור לבית הספר, שזה המגרש הטבעי שלי. ראינו גם שיש בעיה לילדים שמתחנכים בחב"ד עד גיל שש ואחר כך נותרים בלי מענה להמשך". 

"היו הרבה סיפורי ניסים והשגחה פרטית בהקמת בית הספר, אבל יש סיפור אחד שאני מאוד גאה בו", אומר הרב שניאור. "בסוף שנת 2017 החלטנו להקים בית ספר יסודי לבנות. נפגשנו עם עיריית ראשון לציון בסוף השנה והייתה הסכמה עקרונית להקמת בית הספר מהעירייה. החלטנו יחד שחני תתפטר מהנהלת הגנים והמעונות ותעסוק בהקמה של בית הספר. היינו תמימים וחשבנו שביום אחד מקימים בית ספר. חני התפטרה, נמצאה ממלאת מקום, נעשתה חפיפה, והיו כבר תלמידות שנרשמו לכיתה א' בבית הספר החדש. יום לפני תחילת שנת הלימודים קיבלנו מהעירייה מכתב שבו היא הודיעה לנו שהם עשו מיפוי נוסף לממ"דים בעיר, והגיעו למסקנה שאם נפתח בית ספר נוסף זה יפגע בכל השאר, ולכן אין לנו אישור לפתוח את בית הספר. 

"בשביל עיריית ראשון לציון זה היה עוד מכתב, בשבילנו זו הייתה אכזבה גדולה וחני נותרה בלי עבודה. היא ויתרה על מקום עבודה בטוח, ממלכה שבנתה בעשר אצבעות, ומצאה את עצמה בתחילת שנת הלימודים בלי פרנסה". 

לאחר כשנה נבחר לראשות העיר רז קינסטליך, "בחור יקר וצדיק שעולם הבא מובטח לו על כל הדברים הטובים שהוא עושה פה בעיר", לדברי הרב. קינסטליך לקח על עצמו כמשימה להקים בית ספר חב"ד לבנות. "ראשון לציון היא אכן אחת מהערים עם ריכוז הדתיים הנמוך בישראל, יש פה רק 10 אחוז דתיים. קינסטליך לא דתי, אבל יש לו יועץ מאוד מסור לענייני דת בשם רונן זינגר, והזוג הזה הופך את ראשון לציון לעיר שאנשים דתיים יכולים לחיות בה". 

בפברואר 2019 עיריית ראשון לציון הוציאה מכתב למשרד החינוך ובו הצהירה כי היא מכירה בצורך של בית ספר לבנות חב"ד, ושאם המשרד ייתן אישור להקמת בית הספר, העירייה תספק את כל מה שצריך. "מאוגוסט 2017 עד פברואר 2019 עברה שנה וחצי, בדיוק כמו שהרבי כתב במכתב. למדתי מכך שבכל הקשור לחינוך ולהקמת דורות נוספים של עם ישראל יש סייעתא דשמיא מיוחדת", מסכם הרב.

צילום אריק סולטן

"אני מאוד אוהבת להקים מוסדות מההתחלה, לקחת משהו חדש ולעשות אותו בעשר אצבעות, מבחירת הצוות דרך הנראות הפיזית ובניית התוכניות", מתארת חני. "התחלנו את כיתה א' עם 20 תלמידות, וכיום אנחנו על סף פתיחה של כיתה א' שלישית". 

 זה הזמן שלנו 

כשהיומיום של שניהם מלא וגדוש עד כלות, יש פינה אחת שהם מקדשים לזוגיות ולמשפחה. "אנחנו מאוד משקיעים בשבת. יש לי סיכום עם חני שבשבת אנחנו נשואים", מחייך הרב. 

"אנחנו כמעט לא יוצאים לשבתות מחוץ לבית", מצטרפת חני. "בשבת אני צריכה לנשום ולהרגיש את המשפחה, להשלים פערים ולהקדיש להם את מלוא תשומת הלב". 

מלבד בשבת, הם משתדלים בכל שנה לצאת לחופשה משפחתית. "חזרנו עכשיו מעשרה ימים בניו יורק. נסענו לרבי, וזה היה מפגש רוחני מאוד נעלה וגם מפגש משפחתי חשוב. היינו 'לבד ביחד' וזה דבר עצום שאנחנו לא זוכים לו כל השנה". גם בתקופת בין הזמנים הם משתדלים לבלות כמה ימים בחופשה משפחתית שאליה הם נוסעים בלי טלפונים. "אנחנו לוקחים טלפון אחד בשביל הווייז. זה מבריא נפשית להיות בלי הטלפון ולקלוט שהעולם יכול להסתדר בלעדיך בזמן הזה". 

ושבת עד ה' אלוקיך

בשבעה באוקטובר חני הייתה בחודש התשיעי של הריונה השמיני. "בכל פעם ששמעתי אזעקה הייתי בחרדה גדולה, הבטן נהייתה קשה כמו אבן ולקח זמן עד שהתנועות חזרו. ממש חרדתי לעובר. בנוסף לכך הייתי צריכה לנהל את הלמידה מרחוק, ושלא כמו בקורונה, גם הצוותים וההורים היו בחרדות והתקשו לשדר ביטחון. חודשיים אחרי הלידה חזרתי לנהל את בית ספר. הוצאתי את בעלי לחופשת לידה", היא מחייכת. "למזלו, קיבלנו את התינוק הכי טוב שיכול להיות. הוא התאים את עצמו למצב ורק אכל וישן". 

צילום אריק סולטן

מה המסקנות הרוחניות שלכם ממה שקרה בשמחת תורה?

"חטפנו סטירה", אומר הרב. "צריך לזכור שפרשת התוכחה, פרשת כי תבוא, אומרת בצורה הכי חמורה שיכולות להיות קללות בארץ ישראל. הקדוש ברוך הוא אף פעם לא אמר שיהיה פה רק טוב אלא אם בחוקותיי תלכו. בעיניי, לפעמים הסטירה היא אפילו יותר מרגשת כי היא אומרת 'אני לא אוותר עליכם, יש לי יותר מדי ציפיות מכם מכדי שאני אאפשר לכם לאבד את הדרך'. הכוזרי אומר שאומנם אומות אחרות לא סבלו כמונו, לא עברו שואה ולא מסעות צלב, אבל קרה להן מה שקרה לכל אומה אחרת: מגיעה אימפריה חדשה ומבטלת את הקודמת. אנחנו עונינו אבל אנחנו קיימים כי עלינו הקדוש ברוך הוא לא מוותר. המחלוקת, השנאה והקיטוב שהיינו בהם הגיעו לידי כך שביום כיפור כבר אי אפשר היה להתפלל, ואז קיבלנו סטירה כדי שנחזור לפוקוס". 

הרב אופטימי כי הוא סבור שהמסר עבר והופנם: "ראינו את הגבורה, את ההתחברות של עם ישראל לעצמו. היום כולם אומרים 'אני יהודי לפני שאני ישראלי'. אנחנו יודעים מי אנחנו ועל מה אנחנו נלחמים. התברר לנו שהעולם מתחלק ליהודים ולכל השאר. זה מאוד מעודד כי גילינו את עצמנו, את הייעוד שלנו ואת החשיבות שלנו למשפחת האומות. אנחנו במקום אחר לגמרי. חטפנו סטירה אבל שמענו את הקריאה שמאחוריה. כשמסתכלים על ההיסטוריה של עם ישראל, רואים שאת השנים הטובות אנחנו לא מכירים כל כך ודווקא הקשיים הצמיחו אותנו ועשו אותנו מי שאנחנו. כיום עם ישראל נמצא במקום של חיבור ורואים שההסתה לא תופסת כמו שתפסה קודם".

ובכל זאת עיריית תל אביב אוסרת על תפילות במרחב הציבורי.

"משיח עוד לא הגיע ובית המקדש עוד לא נבנה, אבל העובדה שאת יודעת לציין רק עירייה אחת שעושה את זה אומרת שזה לא נורמטיבי. לפני שנה זה היה בדיוק הפוך, הייתה תחרות בין העיריות מי ילבה יותר את השנאה והמחלוקת". 

מהי העבודה המיוחדת של חודש אלול?

"חודש אלול הוא זמן שבו אין הסחות דעת", אומר הרב. "יש התעוררות טבעית שלא צריך להתאמץ ליצור אותה. המלך בשדה, הקדוש ברוך הוא מגיע אלינו, להיכן שהאדם נמצא בעולם האמיתי והיומיומי שלו, ורוצה אותנו כמו שאנחנו, בלי מסכות וגינונים. בזמן הזה אפשר לדרוש מעצמנו יותר, ואם היצר הרע מגיע, נאמר לו 'תבוא אחרי החגים'", הוא מחייך. "אלול הוא עיר מקלט רוחנית, ימים שבהם הנפש נמשכת לקדושה. זה הזמן להשתדל יותר בתפילה, בלימוד התורה, בהתעלות רוחנית, כי אלול זה זמן שתומך בהתעוררות רוחנית, והמקום לעשות את זה הוא בין יהודים – בבית הכנסת, בשיעורי תורה ובהתוועדויות. צריכים זמן טוב וסביבה טובה כדי לחזור בתשובה".

מה ההכנה הנכונה לשנה החדשה לאדם שמרגיש שאינו יכול לקיים הכול אבל מאוד רוצה להתחזק בחיבור היהודי שלו? 

"השאלה הזאת נכונה לגבי כל אחד מאיתנו", אומר הרב. "כל אדם רוצה להתחזק אבל אומר לעצמו 'כבר ניסיתי כל כך הרבה שנים ולא הצלחתי'. מה שה' רוצה מאיתנו זה התחדשות, שבכל שנה נוסיף משהו ונתחדש. אנחנו לא אמורים לעלות מאפס למאה, אבל אפשר לחיות בצמיחה מתמדת ובכל שנה מחדש לשאול את עצמנו: מה הגדילה שלי? לאן אני רוצה עוד להגיע? 

"עלינו לחיות בהתקדמות ובהתחדשות, כי אנחנו צריכים רעננות שמשמעותה לגלות מקום שעוד לא היינו בו. כדאי לדבר על זה בבית עם הילדים, 'אני מקבל על עצמי כך וכך בראש השנה, להוסיף שיעור תורה, להוסיף בפעולה של חסד', כי כשיש בבית אווירה של התקדמות רוחנית זה הופך את היהדות לשאיפה, לערך העיקרי שעומד במרכז חיינו, ולפעמים מעט יכול להחזיק את המרובה".

הכתבה המלאה בגיליון אלול תשפ"ד

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

"התנערי" כנס פנימה תשפ"ד | 17.09 | יום שלישי | בנייני האומה- כרטיסים אחרונים

הפוסט "אלול הוא עיר מקלט רוחנית, ימים שבהם הנפש נמשכת לקדושה"  הופיע לראשונה ב-פנימה.

אנחנו מתיישבות לקפה קר בבית קפה קטן בגני תקווה, עיר מגוריה בשנים האחרונות, ומפעם לפעם עוצרים אותם אנשים לבקש ממנה סלפי, לספר לה כמה הם אוהבים את השירים שלה (ואף להדגים בקולי קולות), ולומר לה שוב ושוב כמה שהיא "פשוט חמודה!"

זה טייטל שמלווה אותך הרבה שנים, החמודה הזה.

"נכון, היו תקופות שזה הפריע לי, רציתי שידעו שאני גם עוד דברים, לא רק חמודה", היא מחייכת, "אבל עם הזמן שחררתי מזה". 

רוני דלומי, בת 32, היא כבר לא רק זמרת חמודה. היא זמרת־יוצרת ושחקנית לילדים, נוער ומבוגרים. השם שלה מתחבר מיד עם שירים מוכרים שהשתרשו בפלייליסט הישראלי כמו 'תן', 'סתם שני אנשים' ו'איש של לילה', וקל לשכוח שהאומנית המוערכת, שמופיעה ערב־ערב על במות בכל הארץ, הייתה פעם נערה אלמונית תכולת עיניים שרק רצתה לשיר.

היא התפרסמה לראשונה באודישנים ל'כוכב נולד', תוכנית הכישרונות הפופולרית שהוציאה כוכבים רבים לתעשיית המוזיקה הישראלית. בעונה השביעית, אחרי שהתוכנית כבר ידעה כוכבים כמו נינט טייב, שירי מימון, והראל סקעת, חיפשו את הכוכב הבא שיגיע גם עם תום מסוים, אולי אפילו אנדרדוגיות, והיא שבתה את לב השופטים ואחר כך גם את הקהל עד שהגיעה לניצחון.

עדיין מתייחסים היום לעובדה שאת יוצאת ריאליטי?

"כוכב נולד לא היה ריאליטי במובן של יחסים ודינמיקות חברתיות, אלא תוכנית שמבוססת על יכולות. לא הרגשתי שזה טיקט לא טוב או ששופטים אותי לפי זה, ועדיין לאורך הדרך חובת ההוכחה הייתה עליי. יש לי הרבה תודה למקום הזה, ועל ההזדמנות שניתנה לי. אני לא מתכחשת לזה וזה אף פעם לא היה מכשול בשבילי".

יוצרת בקצב 

היא נולדה בבאר שבע וגדלה ביישוב עומר שבדרום, הבת השלישית והצעירה אחרי שני בנים. העובדה שרצתה להיות זמרת ולהופיע על במות, היא אומרת, לא הפתיעה אף אחד בסביבתה. 

"תמיד שרתי והופעתי מגיל קטן, כולם ידעו שאני רוצה להיות זמרת", היא נזכרת, "כשהתקשרו להזמין אותי לאודישנים של כוכב נולד לא רציתי ללכת בהתחלה, ואבא שלי אמר לי: לכי רק בשביל החוויה. עברתי את האודישנים הראשונים וויתרתי. ממש שלחתי פקס וכתבתי שאני מסירה את מועמדותי. ביום האחרון של האודישנים התקשרו אליי ושאלו אותי: את בטוחה? זאת ההזדמנות האחרונה. החלטתי שאני הולכת על זה, פותחת את הדלת הזאת ומאפשרת לדברים לקרות".

12 שנה אחרי שניצחה בגמר, היא עדיין על הבמות, ועושה גם וגם וגם. היא כותבת, שרה, רוקדת, משחקת וחיה את היצירה במלוא העוצמה. 

הדרך שלה נסללה לאט ובעקביות עם עוד שיר, עוד הצגה ועוד סדרה, עד להיטמעות מלאה במיינסטרים. את הקצב, מהיר או רגוע יותר בתקופות מסוימות – היא זו שמכתיבה.

"אני מרגישה שהתמזל מזלי ואני עם אותו מנהל מאז כוכב נולד, שהלך איתי יד ביד. הכרנו תוך כדי העונה, עם זכייה שלא הייתה מובנת מאליה. הוא רצה להיות איתי לפני שמישהו חשב שאגיע לאן שהוא, וזה נתן לי המון ביטחון. אני עדיין בטדי הפקות, גם מאז כוכב נולד, ויש איתי צוות – אבל הרצון ליצור והקצב בוער לי יותר מכולם. התשוקה מגיעה ממני וזה המנוע הכי בריא. 

"בשנה האחרונה התחלתי קצת לשחרר מהכתיבה, והיה לי דיון עם עצמי מתי לבצע שירים שלא שלי זה נותן לי לפרוח, ומתי זה מגביל אותי. לפעמים אני תוהה אם זה יתרון או חיסרון. כי זמר יוצר ממוקד בזה, ולפעמים אני עושה גם וגם, וזה מדהים. זה נותן מקום ליצירתיות, שלוקחים קצת מפה וקצת מפה. אני בעד, זה צריך להרגיש מדויק".

בימים אלו הלו"ז שלה מתחלק בין מוזיקה, הופעות ותיאטרון, כשהיא מופיעה במקביל במחזמר האהוב 'בוסתן ספרדי' בתיאטרון הבימה (לצד חני נחמיאס, טל מוסרי, משה אשכנזי ועוד), 'לילות ברודווי', גם הוא מחזמר של הבימה, ובחזרות ל'ג'ולי', הצגה חדשה שתעלה בקרוב המבוססת על המחזה 'העלמה יוליה'. היא כיכבה בתפקידים ראשיים במחזות זמר כמו 'ינטל', 'השנה היפה בחיי' ו'עלובי החיים', וגם בסדרת הטלוויזיה 'שישה אפסים' (כאן 11) שם גילמה את איילת, מנחת סדנה לזוכים בפרס כספי גדול, שבה מחויבים הזוכים לעבור תהליך של הכנה לחיים ורק אז יקבלו את הכסף ויתחילו את חייהם כמיליונרים. מיד אחרי הצלחת הסדרה הודיעו בהפקתה על חידוש לעונה השנייה שתצא בשנה הבאה. בנוסף לכך ממשיכה דלומי להופיע ברחבי הארץ עם השירים שלה ועובדת על שירים חדשים שיֵצאו לאוויר העולם.

בתיאטרון היא נכנסה לנעליהן של דמויות רבות, בהן דמותה של אפונין שובת הלב במחזמר 'עלובי החיים'. היא מספרת כי תהליך המיון לתפקיד היה ארוך מאוד, וכלל לדבריה לא פחות משמונה (!) אודישנים שהיו צריכים לאשר גם מול ההפקה בחו"ל, עד שקיבלה את התפקיד המיוחל. הצגה נוספת שהטביעה בה חותם הייתה 'סימני דרך', בה גילמה את דמותה של נעמי שמר הצעירה בהצגה המגוללת את סיפור חייה של המשוררת הלאומית. הצגה שעלתה 360 פעמים ועוררה הדים רבים. 

צילום הדר אלחייק

הקורא בקפה 

דלומי נשואה לאלון וייסמן, רופא עיניים במקצועו, והם יחד מאז שהייתה בת 19 ועד היום. סיפור ההיכרות שלהם מתוק ותואם לאופייה הלא מצועצע. "עברתי יום אחד ברחוב בתל אביב, והוא ישב לשתות קפה עם אחיות שלו", היא משחזרת בחיוך, ממרחק השנים. "הוא לא הכיר אותי אבל שם לב אליי. זה היה שנה אחרי 'כוכב'. אחיות שלו אמרו לו: אתה לא מכיר אותה? היא זמרת, תקום אחריה. אבל הוא התבייש. וכשהוא קם כבר לא הייתי". 

אבל הרושם הראשוני לא נמחה לו מהראש, ותקופה קצרה לאחר מכן, כשהיא הופיעה בפסטיגל, הוא פנה לאחת הלולייניות שאותה הכיר וביקש שתחבר ביניהם. "היא שידכה בינינו. הוא היה אז בן 24, אני בת 19, חסרת ניסיון לחלוטין. סיימנו דייט ראשון וחשבתי שאני קטנה עליו, שאני בטח ילדה והוא מחפש אישה. באותו לילה חלמתי עליו ואמרתי לעצמי שאיזה באסה שאני כזאת, שלא מבינה את חוקי המשחק של הדייטים, שפשוט אין לי את זה בלדעת מה להגיד ולהתקשר או לא להתקשר. ואז הוא התקשר, וזהו. מאז אנחנו ביחד. אני מרגישה שהתמזל מזלי".

אתם מגיעים מתחומים שונים מאוד. איך זה להיות בזוגיות עם מישהו שלא מגיע מהתחום שלך, מהבמה ומהאומנות?

"לי זה טוב שהוא לא מהתעשייה. אני מכירה הרבה זוגות ששניהם כן וזה טוב להם, אבל לי זה טוב ככה. אהבתי את זה שהוא לא מהתחום שלי ומגיע מתחום שונה לגמרי. אהבתי לדבר איתו על דברים אחרים, זה כמו מסאז' למוח מבחינתי. כל אחד מאיתנו נותן לשני משהו, וזה נותן לי גם פרספקטיבה אחרת על החיים".

בשנה האחרונה היא ילדה את בתם הבכורה, דני אביגיל, והעיניים שלה מוארות כשהיא מדברת עליה. כמו כל אמא טיפוסית, היא לא מהססת להראות תמונות ממיסות שלה מגלריית הטלפון. האימהות, היא אומרת, שינתה אותה לחלוטין.

"נורא פחדתי להיות אמא", היא מודה בכנות, "פחדתי שלא אהיה אמא טובה, ואני עדיין מפחדת. אבל אני מתרגלת. כל יום שעובר עם דני אני מסתכלת ולא מאמינה שקרה לי הדבר המדהים הזה. כל כך הכינו אותי להורמונים וכמה זה קשה שלא הייתי מוכנה ומודעת לתגמול, לכמה שזה מדהים".

"היום מנסים לנרמל מאוד את הקושי, לספר על הקשיים לפני ואחרי הלידה, וזה מבורך", היא מחדדת, "חד־משמעית, זה נורא קשה כשיש לחץ על האמא לשמוח כשבפנים היא מרגישה אחרת. חשוב לדבר על הקושי, אבל כל כך הכינו אותי שיש רגשות אחרים שכבר לא ידעתי על הרגשות הראשוניים, ואני מופתעת לטובה. האימהות שינתה אותי לחלוטין. משהו נפתח בי. יש בי יותר יכולת להבחין בין עיקר לטפל, הפניות שלי מתחלקת אחרת. ממש חיכיתי לילדה הזאת, ואיזה כיף שהיא הגיעה. הנשמה שלי מתרחבת כל יום".

אחד האתגרים שהיו לה במהלך הדרך אל הילדה הזאת הוא שמירת היריון שהגיעה במפתיע. כשהיא מופיעה בכמה הצגות והופעות במקביל, יום אחד נאלצה בהוראת הרופאים לצאת לשמירת היריון, להפסיק לעבוד לחלוטין וכן להפסיק לנוע ולעשות ספורט ("גם לעשות כלים"), ואף נאסר עליה לשיר. 

"זה היה מאתגר מאוד. לקח לי זמן לחזור אחרי הלידה, ובשלב מסוים זה גם יצר אצלי גם קצת בהלה, של איך אחזור לגוף שלי ולרקוד אחר כך. אבל גם תוך כדי ההפסקה הייתה לי תחושת ביטחון, שהכלים שרכשתי הם שלי, ואני אשתמש בהם כשאוכל תוך כדי. כשחזרתי אכן לקח לי זמן להתניע את הגוף ולחזור לכושר שהיה לי. זה קצת הבהיל אותי, אבל בסוף יש בזה גם משהו חשוב, זה חיבר אותי מחדש להכול. חיבר אותי מחדש ליכולות שלי, להבין מאיפה ואיך ולמה לעשות את זה, זה גרם לי לקפיצת גדילה משלי".

את מרגישה שהאימהות שינתה משהו ביצירה שלך?

"יש אצלי תמיד את החיפוש הזה של מי אני היום. אני מנסה לדייק את הקול הזה מבחינה מוזיקלית, ועדיין מחפשת את הביטוי של זה, וכן, זה מאוד מפעיל אותי. אני לא אוהבת לכתוב סתם. עכשיו אני מרגישה שקורה לי משהו. זה גם להיות אמא בתקופת מלחמה, אז אני לא יודעת אם זה האימהות או המלחמה, או השילוב ביניהם. אני עוד לא יודעת, ואני מרגישה שאנחנו עוד לא יודעים. אני כן מרגישה צורך לחיות את הרגע. לחגוג כל רגע. כל אחד מהדברים האלה, להבדיל, האימהות והמלחמה – מובילים למסקנה על כוחו של הרגע הזה, ליהנות מהכאן ועכשיו. ליהנות מדני, ליהנות מאלון, מהדברים הפשוטים, וגם מהדברים הלא פשוטים".

שרק תחזור 

מאז פרצה המלחמה משהו נשבר בכולנו. הפצע המדמם שנפער בשמחת תורה שינה משהו בכולם, ואומנים רבים ניסו לתרום את חלקם ולתת מעט נחמה בימים הקשים. אחד משירי המלחמה הכי מזוהים עם התקופה הזאת הוא השיר 'תחזור' מתוך הפרויקט של עידן רייכל, שאותו כתבו והלחינו עידן רייכל ואבי אוחיון, בביצועה של דלומי. השיר, שמפלח את הלב במילותיו ובקולה המהפנט, הוקדש מראשית המלחמה לחטופים המוחזקים בשבי חמאס – אך בכלל נכתב והוקלט הרבה לפני המלחמה, כך מגלה לי דלומי. 

"'תחזור' הוא שיר שנכתב והיה מוכן לאלבום של רייכל. כשהזמינו אותי לשיר אותו הייתי בהיריון ועדיין לא סיפרנו. אמא של אלון נפטרה, ובמהלך השבעה גיליתי שאני בהיריון. כשבאתי לסשן אצל אבי אוחיון והוא ורייכל השמיעו לי את השיר, אמרתי לעצמי: וואו, כל כך רצינו לספר לה שאני בהיריון, ומשם שרתי את זה. מתוך המקום האישי שלי שרציתי לספר לחמותי שאני בהיריון. זה היה סשן קצר, כמעט וואן־טייק, והוצאנו את זה ככה, בהקלטה הראשונית, זה היה אינסטינקטיבי. זה היה קול של רגע אחר בזמן אחר, וזה פשוט קרה, ועבד".

גם השיר 'תחזור' וגם 'שלחי אותו' הפכו להמנונים של ימי זיכרון לאומיים. את מרגישה שליחות ביצירה שלך? 

"שני הסיפורים של שני השירים גדולים ממני. גם 'שלחי אותו', בפרויקט של גלי צה"ל ('עוד מעט נהפוך לשיר', ט"ב) וגם ב'תחזור', משהו שם פשוט הסתנכרן, משהו גדול ממני. אני לוקחת בשתי ידיים את העניין הזה של להיות קול של משהו, של רגע בזמן, אני נותנת לזה להיות. אני חושבת שאנחנו כל כך מורכבים, וכולנו כל כך מחוברים למציאות הזאת. אני מרגישה כל כך מחוברת למקום שאני חיה בו, והלוואי שלא היינו צריכים את השירים האלה, הלוואי שהם לא היו מצליחים כי לא היה בהם צורך.

"אני מנסה כל הזמן לדייק עם עצמי מה התפקיד של המוזיקה עם כל מה שקורה בארץ שלנו", היא משתפת, "אבל אנשים עוצרים אותי ברחוב ומספרים לי כמה השיר הזה או הזה השפיע עליהם או חיזק אותם, ואז אני מאמינה שכן. שיש פה שליחות. אני יודעת שהמוזיקה חשובה, ולפעמים אני מרגישה שהיא משמעותית כשאני שרה בתקופה הזאת. אני שואלת את עצמי תמיד אם אני מספיק משמעותית. אני מקווה שכן".

"התנערי" כנס פנימה תשפ"ד יתקיים ביום שלישי | 17.09 | בבנייני האומה בירושלים- כרטיסים אחרונים 

מתוך גיליון אלול תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט קומי רוני  הופיע לראשונה ב-פנימה.

"מזל טוב למגזין פנימה. איזו עוצמה נשית, איזה כיף, מחכה לכן בגיליון שבט, בע"ה נעשה ונצליח!"
מתרגשות ומצפות לגיליון.

ואתן?

על הסטיילינג: ברוריה ברטלר
צילום ההפקה : סיגל קרימולובסקי
השמלות בהפקה: מיכל באום בוטיק וסטיילינג

הפוסט הצצה ראשונה להפקה החגיגית עם שרת התרבות מירי רגב הופיע לראשונה ב-פנימה.