לשמור על האוצר
התשובה נעוצה בהבנה עד כמה אנחנו חשובות, ומתוך כך איזו חובה מדויקת מונחת עלינו לשמור על האוצרות המדהימים שה' נתן לנו. לא לבזבז אותם – וגם לא לבוז להם. שערכו של דבר יקר לא יתבטל בעינינו ולא יתמעט. מרגע שמשהו הופך בטל בעינייך, לא מועיל ולא עובד בשבילך מספיק, אין אבידה גדולה מזו.
אני לא אוהבת את הביטוי “בטלה לבעל". ממש לא. אבל כשהבעל בטל בעינייך, ויש מיליון דברים חשובים ממנו, זה רע. גם הוא אוצר שניתן בידייך, אל תבוזי ואל תבזבזי אותו.

גם אוצרות אחרים קיבלת. קול, שיער, גוף. אלה אוצרות. תאצרי אותם – למבינים בלבד.
כל זמן שכיסוי הראש נובע מאיזשהו טרנד חברתי-אתני- הודי, אין לנו ערובה לכך שדור הבנות יספוג לתוכו את התוכן הערכי של כיסוי הראש ולא ייסחף לטרנד אחר, כשהוא יעבור. האמת היא שהציווי על האישה לכסות את השיער הוא אחד הציוויים שזוכה ליחסי הציבור הגרועים ביותר. למרביתנו אין מושג מה המקור והסיבה של האיסור לגלות את שיער הראש, אולם המקור נמצא בפרשת סוטה: אחד מהעונשים שמשיתים על האישה שנחשדה הוא “ופרע הכהן את ראש האישה" לפרוע משמעו לגלות. אז מלכתחילה, ההקשר הראשוני הוא בקונטקסט שלילי, קונטקסט מבייש ומאשים.

לא רק צו אופנתי כזה או אחר – ראיה לדורות. | תמונה מתוך מאגר שאטרסטוק

היופי שבצניעות
נשים שואלות: האם אני אמורה להתכער, כי אני נשואה עכשיו ועליי להיראות מושכת פחות (חלילה!? )
זו תפיסה שגורמת לנשים מסוימות לסלוד מכיסוי הראש. ואולי עליי לגלוש לנזירוּת ולהזניח את המראה שלי בעקבות כיסוי הראש – אולי אישה מוזנחת זה מצווה… (חלילה גם!) ואולי הפוך – אולי אני אמורה לשדרג את המראה שלי, ממראה של נערה למראה נשי ומושך. לא נזירוּת, כי אם אישה שנזר אלוקים על ראשה?

או שמא כיסוי הראש הוא בעצם שלט אזהרה: “עצור, נשואה לפניך!" ואז באמת מספיק כיסוי ראש סמלי בדמות סרט או מעין חצי כובע סרוג?
לכיסוי ראש אין טעם מובן. אנחנו רואות סביבנו את כל הווריאציות הללו, והן נובעות מחוסר הבנה של הציווי הלא פשוט הזה. כל מי שחושב ש"זה בסך הכול כיסוי ראש" – תבינו, זה לא שינוי זניח במראה, זה שינוי הראש!
הכלל הוא שאין לך יפה מן הצניעות. אם יש צניעות, אז תופעת הלוואי המיידית שלה היא היופי. ואם לא מצאתן
יופי, אז זו אינה צניעות אלא נזירוּת.

בנזירות יש גאווה, אומר הכלי יקר. כך גם בהזנחה המכוונת. זו צניעות מאוד לא צנועה. כשהמראה הצנוע כל כך יוצא דופן ומושך מבטים, אז הפקעתן את הצניעות מצניעותה. הזוהר הקדוש כותב בפשטות שאישה שמכסה את ראשה בבית, בניה יהיו חשובים. מה הקשר? ילדים שרואים אימא מכסה ראש בבית, רואים אמת. הם לא רואים מסר כפול – הנהגה אחת בבית והנהגה אחת לאנשים זרים. אימא שמכסה ראש גם בבית מודיעה: “אני עושה כי אני חשובה, כי אתם חשובים, כי הקב"ה חשוב, ולא כי השכנים חושבים כך או כך".
המדרש כותב דבר מדהים: דווקא ביום מתן תורה קיבלו על עצמן בנות ישראל כיסוי ראש. עד מעמד הר סיני לא היה להן כיסוי ראש. וביום אחד, בשבועות (מלכות שבמלכות) – הן בעצם אמרו: “עד היום ספרנו את העומר. יום פה ויום שם, משהו מפוזר. ומהיום – הכול אסוף ומרוכז", הוציאו מטפחות או פיאות קאסטם, או מה שהיה נהוג בימים ההם ושמו על ראשיהן.

השיער קשור לחשיבות. אינך פרועה, אינך אסופית – את אסופה. את מלכה.

הפוסט הכול בראש: בין ראש השנה לראש האישה הופיע לראשונה ב-פנימה.

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.
אֶת-הַבְּרָכָה–אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם

(דברים, י"ד כו-כח)

שתי אפשרויות יש לו לאדם, ברכה וקללה.
הקב"ה פורש בפנינו את הדרך להגיע לכל אחת מהאפשרויות ועלינו רק לבחור, בטוב, או ברע. בדרך ה' או יציאה מהשביל אל אלוהים אחרים.
במסכת מכות נאמר:

"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו"

התורה וגם חז"ל מפרשים כך,שבעצם הכול תלוי ברצון שלנו,אם נרצה לראות את הטוב שבעולם, באחר ובעיקר בנו, אנחנו נראה אותו. ואם לחילופין נבחר להסתכל ברע, ב"קללה" או במילים אחרות-בחצי הכוס הריקה, גם אותו נמצא.
והרי ברור לכולנו שמי שרוצה לראות רע יראה רע ומי שרוצה לראות טוב יראה טוב, אבל החידוש פה הוא לא רק שתראה את הטוב שכבר קיים, אלא שבזכות זה שראית את הטוב הקיים – אתה תראה את כל הברכה שהשם נותן ואם תבחר לראות את חצי הכוס הריקה גם שאר הכוס שלך תתרוקן.

הבחירה בידיך. מתוך מאגר שאטרסטוק

המילה "ראה" היא המילה היחידה בפסוקים האלו שנאמרת בלשון יחיד, לעומת שאר הפסוקים שנכתבו בלשון רבים, רמז לכך שהבחירה נתונה בידיו של האדם ונלמדת מעצם המילה 'ראה' – ציווי, הנעה לפעולה ונתינת האחריות בידיים של כל אחד על עתידו וגורלו, לפי הדרך שיבחר ללכת. אין כאן ציווי של עשה ואל תעשה, אלא רק 'ראה את הברכה והקללה', תראה בעצמך כמה כוח יש בידיים שלך.

החפץ חיים מוסיף בספרו שמירת הלשון וכותב:

"דַע עוֹד כְּלָל גָּדוֹל וְעִקָּר בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, אִם הוּא רוֹאֶה אָדָם, שֶׁדִּבֵּר דָּבָר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, בֵּין מִמַּה שֶּׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם אוֹ מִמַּה שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ לִשְׁפֹּט דְּבָרוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ לַצַּד הַטּוֹב וּלְצַּד הַזְּכוּת, אִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹהִים, נִתְחַיֵּב לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר קָרוֹב וְנוֹטֶה אֵצֶּל הַדַּעַת יוֹתֵר לְכף חוֹבָה. וְאִם הוּא מִן הַבֵּינוֹנִים, אֲשֶׁר יִזָּהֲרוּ מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ, אִם הַסָפֵק שָקוּל, צָּרִיךְ לְהַטּוֹת הַסָפֵק וּלְהכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, הַמָּקוֹם יְדִינֵהוּ לְכַף זְכוּת"

בפתחו של חודש אלול מצווה אותנו התורה – ראה את הברכה, ראה את הטוב בעולם,את הטוב באחר והכי חשוב את הטוב בך, ואז ממילא- תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם.."

הפוסט הברכה והקללה – פרשת ראה הופיע לראשונה ב-פנימה.