אני רוצה לשתף אתכן בלב פתוח במה שעובר עליי בתקופה הנוכחית, תושבת רעננה שאין לה ילדים בצבא, ועל הנייר, כמו שאומרים, לא אמורה להיות בבעיה גדולה מדי. ובכל זאת, אני בבעיה… בעיה גדולה מאוד. 

ראיתי סרטונים. נוראיים. כמו הרבה שלא הבינו את גודל האסון בהתחלה, וחשבנו אוקיי, זה בטח יהיה נוראי, ומזעזע, אבל בואו נראה במה מדובר. 

אבל אף אחד לא הכין אותי למה שראיתי. פתחתי. ומההלם והשוק, לא הצלחתי לסגור את הסרטון. קפאתי על מקומי. הזוועות נכנסו לי ללב, לנפש, עד לנשמה. במשך כמה ימים לא הפסקתי לבכות. 

אנשים ביקשו עזרה, וניסיתי קצת לעזור, לחבר, אבל כל מי שביקש משהו מעֵבר, כמו להשתמש ברשתות החברתיות שלי, נענה בשלילה גדולה. כי אני לא יכולה. אני מרוסקת. אני חולמת חלומות זוועה. 

אני מבינה שבמסלול אחר, יכולתי למצוא את עצמי במסיבה הזאת! בעברי אהבתי מאוד מסיבות טבע. בכל אירופה הייתי נוסעת למסיבות טבע, לרקוד, לאהוב, לפתוח את הלב, להתאחד עם המון אנשים יפים באהבה קוסמית, אהבת הלב הפתוח. 

ובמקום זה הייתי בבית הכנסת, בריקוד אחר. רקדתי עם התורה, עם האור האינסופי של הטוב. עם המסע של עם ישראל. ואני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה. על הפניות בחיים שמשפיעות בצורה כל כך מטורפת על המציאות העכשווית שלנו.

על טייס אוטומטי 

המחשבות. בשבועות הראשונים טבעתי בלופ של מחשבות. לא הצלחתי להפסיק לחשוב על השבויים, החטופות, הילדים, הסבתות. מה איתם, מה עושים להם? מה עושים להן. מה.

אבל כאימהות לילדים, לאף אחת מאיתנו לא הייתה פריווילגיה לשקוע לגמרי. צריך להכין אוכל, צריך לקפל ערמות של כביסה (כי אפילו העוזרת ברחה לי), ואיכשהו, מתוך הפעולות הקטנות האלה, הרגשתי שאני קצת מרימה את עצמי. 

היה שלב שעודד בעלי חשב שאני צריכה כדור הרגעה, או משהו שלפחות יעזור לי לישון בלי לבכות מתוך שינה, אבל לא רציתי. והאמת, שגם התביישתי. מה יגידו ההורים שהילדים שלהם אינם עוד? מה יגידו המשפחות שיקיריהן אי שם בתוך עזה? את נכנסת להתקף חרדה? מה יש לך? תתאוששי! 

אבל הפסקתי עם רגשות האשם. אני מצטערת בצער העם שלי, וזה ממש בסדר. אני לא מצליחה לתת מעצמי כלום כי המילים נעתקו לי מהפה, וזה בסדר. כי כל אחד, ובעיקר כל אחת, מגיבים אחרת למה שעברנו כעם. 

בהתחלה הייתי במצב שוק. טייס אוטומטי שעושה רק, אבל רק, מה שחייבים. ואז לאט לאט התחלתי לצאת מהחושך. כי אנחנו כאלה. ב־DNA שלנו אנחנו שורדים. אנחנו קמים ומשקמים. אנחנו בונים מחדש. מתוך ההריסות אנחנו מצליחים להיבנות.

מחולשה לכוח 

ואני נוסעת לדרום לחזק שם נשים, אבל האמת שאני נוסעת בשביל להתחזק בעצמי. לאט לאט אוספת עוד כוח, בעדינות, ומתחזקת. 

לאט לאט אנחנו ניבנה, אנחנו נקום מתוך ההריסות, נתנער מעפר ונמשיך. אנחנו חייבים את זה לכל אותם קדושים שמסרו את נפשם.

אין לאף אחד מושג מה באמת הולך להיות, כל מה שנשאר לנו זה להיתלות באמונה שלנו, גם אם אנחנו מרגישים שהיא קטנה עכשיו יותר מפעם, גם זה בסדר. הכול התבלבל, ומתוך הכאוס יבוא סדר חדש, אמיתי יותר, מחובר יותר. 

אנחנו נמשיך לרקוד ולשמוח, כי זה העם שלנו. אנחנו חזקים כל כך, גם כשנראה שאולי נחלשנו. ודבר נוסף שחשוב לזכור הוא שהעובדה שהשנה התחילה ככה, לא אומרת כלום על ההמשך. הכול יכול להתהפך לטובה. מתוך החושך יבוא אור גדול.

בעזרת ה'. מתוך אהבת ישראל, מתוך האחדות, יגיעו זמנים אחרים. אמן. 

מתוך גיליון כסלו תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט על סף תהום הופיע לראשונה ב-פנימה.

כל הורה יכול להעיד שהולדת תינוק היא אכן מתנה ענקית, אושר צרוף ותחושה מדהימה שאין לתאר, אך לצד כל הרגשות הללו יש גם רגשות אחרים, קצת פחות חיוביים, ורובנו בכלל לא מודים בהם (כי אנחנו מרגישים הורים רעים להודות שלפעמים קשה לנו).
פתאום ההורים מרגישים אחריות ענקית, אין להם זמן לעצמם, הם צריכים להקדיש את כל כולם לרך הנולד, בלי שינה, בלי מקלחת טובה, בלי זמן איכות לעצמם ובטח לא זמן רומנטי.
נוסף על כך מתחילות לצוץ דאגות ומחשבות שאופייניות להורים טריים: האם התינוק מתפתח כראוי? האם להאריך את חופשת הלידה או לחזור לעבודה? במקביל מתעוררות גם מריבות בין בני הזוג לגבי הטיפול בתינוק – תור מי להחליף חיתול ולקלח? למה אימא שלך לא עוזרת לנו יותר? ההתחלה היא בהחלט לא קלה.

מחיים ספונטניים של לדאוג לעצמי ולבן הזוג – פתאום ישנו יצור פצפון וחסר אונים שצריך לדאוג לו. הספונטניות נעלמת, ובמקומה מגיע סדר יום סיזיפי הכולל בעיקר האכלות, החלפת חיתולים ולילות ללא שינה.
מחקרים מהשנים האחרונות הוכיחו כי עם הולדת הילד הראשון ניכרת הידרדרות ביחסים בין בני הזוג במשך כארבע שנים לאחר הלידה. הידרדרות זו באה לידי ביטוי בירידת רמת שביעות הרצון מהזוגיות, ירידה בתקשורת הזוגית, קושי גדול יותר לשלוט בכעסים ורמת אמון נמוכה יותר. אבל, יש גם חדשות טובות: מחקר טרי שנערך על ידי החוקרים דוס ורודס העלה כמה עצות שיעזרו להורים טריים לצלוח את המשבר של הולדת הילד הראשון.

עבדו על האמון ועל הביטחון שיש לכם בבן הזוג

ברגע שהבסיס שלכם חזק ויציב, כל הקשיים שמגיעים עם הולדת התינוק הראשון יהיו מזעריים.
לעומת זאת, כאשר לא קיים בסיס איתן של אמון וביטחון בזוגיות – הקשיים הללו עלולים להוביל למשבר ביחסים.

שמרו על הבריאות הנפשית שלכם

ככל שרמת החרדה או הדיכאון גבוהה במהלך ההיריון, כך היחסים בין בני הזוג מתערערים בשנים הראשונות של ההורות. לכן הקפידו לטפל בעצמכם, להימנע מסטרס ולהיות מודעים למצבכם הנפשי. אם אתם מזהים שלא הכול כשורה – אל תטאטאו מתחת לשטיח ותחכו שהכול יעבור או שהזמן יעשה את שלו, אלא טפלו בעצמכם. כשאתם תצאו מהדיכאון או מהחרדות – תעזרו לא רק לעצמכם אלא גם לתינוק שלכם ולבן הזוג.

הקפידו על יציבות כלכלית

המחקר גילה כי זוגות שהיו בעלי יציבות כלכלית הצליחו לשמור יותר על היחסים שלהם. לעומת זאת, בקרב זוגות שהיו באי-ודאות כלכלית, הקשיים שהתעוררו לאחר הולדת הילד הראשון השפיעו יותר על מערכת היחסים שלהם. זה הזמן להתחיל ללמוד כיצד לנהל נכון את הפיננסים שלכם. האינטרנט גדוש במידע ובטיפים להתנהלות כלכלית נבונה, וברגע שתרגישו שיש לכם שליטה על חשבון הבנק שלכם, האמינו לי שירד לכם הרבה לחץ.

חזקו את הזוגיות שלכם

הוכח כי זוגות בעלי מערכת יחסים בריאה ויציבה הצליחו לעבור ביתר קלות את הקשיים השונים שמגיעים עם ילד ראשון, וזאת לעומת זוגות שהתקשורת ביניהם לא הייתה מספיק טובה או שרמת הקונפליקטים ביניהם הייתה גבוהה מהרגיל. לכן השקיעו מאמץ ועבדו על הזוגיות שלכם. מצאו בה את נקודות התורפה ונסו לחזק את מערכת היחסים. ברגע שהזוגיות טובה, כל שאר הדברים מסתדרים.

היעזרו בסביבה

יש תינוקות נוחים מאוד שישנים כל הלילה ומעסיקים את עצמם במהלך היום. אין ספק שהם עושים להורים את החיים קלים. אבל יש הרבה תינוקות פחות נוחים – הם סובלים מגזים, ישנים מעט, יש להם טמפרמנט שדורש יותר תשומת לב. במקרים כאלה ישנה השפעה גדולה יותר על מערכת היחסים בין ההורים, מהסיבה הפשוטה שההורים עייפים, מתוסכלים ולכן הם פחות נעימים זה לזה. אמנם אי אפשר לקבל תינוק לפי הזמנה, אבל אפשר להיעזר בסביבה כמה שיותר – גם באנשי מקצוע כמו יועצי הנקה ושינה וגם במשפחה הקרובה ובייביסיטר מדי פעם, כך שתוכלו לקחת לעצמכם קצת אוויר, לחדש כוחות ולהטעין את המצברים.

לסיכום, זכרו: לא משנה כמה אתגרים מביא עמו הרך הנולד, אין ספק שכל הקשיים – לילות ללא שינה, בכי חסר אונים שצובט לכם את הלב כי אינכם יודעים מה סיבתו, העדר הספונטניות בחייכם והאחריות הענקית שהוטלה לכם על הכתפיים – הכול שווה את זה.
החוכמה היא לא להסתגר בבועה של הורים במשרה מלאה בלי חיים משל עצמכם. מצאו את הזמן, הקדישו אותו קודם כול לעצמכם ברמה האישית, וגם לכם כזוג. וזה לא משנה אם אתם טרוטי עיניים ורק חולמים על לילה של שינה רצופה. קומו על הרגליים, עשו מקלחת טובה, התרעננו, התגנדרו וצאו מהבית. אתם תודו לעצמכם אחר כך, באחריות.

הפוסט מזוג להורים: איך תינוק ראשון משפיע על הזוגיות? הופיע לראשונה ב-פנימה.