קשה שלא לאהוב את הניה מהרגע הראשון ; היא צוחקת על הכול ועל עצמה, היא מלאת קסם וחום אנושי יחד עם ציניות עוקצנית,  וכמו סטנדאפיסטית טובה – היא מדייקת בניואנסים הקטנים והיום- יומיים ומעצימה אותם לכדי פילי קרקס ענקיים במופע החיים. הבמה נראית כמו ביתה הטבעי והיא מצליחה להעמיד מופע יחיד של שעה וחצי וללהטט בין טקסט בועט לשירים מצחיקים וחלקים נוגעים ומרגשים באופן חלק וטבעי.

אך לא תמיד הבמה הייתה אזור הנוחות שלה. מי שרואה את שוחט על הבמה עם מיקרופון מריצה פאנצ'ים – לא יכול לנחש שעד לפני שנה היא ישבה על כיסא משרדי במחלקת גביה, ומנהלת חשבונות של לקוחות. המעבר המפתיע הוא ללא ספק אחת המתנות שקיבלנו לשנה החדשה – מופע נשי, אמיתי ודוקר ובלי הרבה מילים מפוצצות – פשוט מצחיק וטוב.

במופע שלה, שוחט מדברת על הכול; על עדות וגזענות בסמינרים, על שידוכין, הורות, אוכל ועבודה וגם על המקום ההוא שכל הנשים הולכות אליו אך לא מדברות עליו, הטאבו על המקווה. גם מי שלא מתמצא בשפה החרדית או בסלנגים הבני-ברקים – יכול היה להבין היטב את הג'יבריש שמתנהל אחרי נטילת ידיים או לצחוק איתה על ההלם במגזר החילוני כשמגלים שהיא חובשת פאה, וכמה היא עלתה.

מרגישה בבית על הבמה. צילום מתוך המופע 'דברים שעיבדתי בדרך'

הקהל מלא בנשים עם פאות מכל הסוגים והסגנונות, אך ממש לא רק. במשך חייה, כך מתגלה לאורך כל המופע – אספה שוחט מעגלי חברות מכל הקשת, והיה מקסים לראות נשים ממעגלים שונים ומתקופות שונות בחייה –  מהסמינר ומהעבודה הקודמת כמו גם קולגות למקצוע האמנות – באו, פינו ערב, שילמו כרטיס וצחקו יחד עם 300 הנשים שהיו באולם, בלי להרגיש שזה מופע חרדי או דתי – אלא מופע שמדבר לכל אחת, לכל אמא, לכל אישה.

כי אין אישה שלא תתחבר לקרב המתנהל תמידית מול המשקל, או על הקושי בחינוך ילדים נורמליים ולהשאר אף היא שפויה – ובכישרון רב היא משחקת דמויות רבות שעברו בחייה, כאלה שכל אחת פגשה אף היא מתי שהוא; אם זו פקידת העירייה, הבלנית או השכנה המאנפפת שמעירה לה על איך לחנך את הילדה שלה.
הקוטביות המשעשעת שהיא מציגה – בין החצי האשכנזי לחצי הספרדי שלה מצליח לייצר תמהיל מדויק בין העולמות ומציג בצורה הומוריסטית יחד עם ביקורת עקיפה כלפי הגזענות הסמויה או הבלתי סמויה בה נתקלה בעיקר בשנות ילדותה – כששמה הניה הציל אותה לעיתים אך הקוסקוס מבית הסגיר אותה.

באותנטיות נוגעת ללב, מצליחה הניה שוחט להצחיק עד דמעות לאורך כל המופע אך גם לרגש גם כן עד דמעות, כשהיא מודה לקהל שוב ושוב על שהגיע ולספר עד כמה זה לא מובן מאליו עבורה. קולה המקסים חודר ללבבות בשירה כשחתמה את הערב עם הפיוט "אוחילה לא-ל" לקראת ראש השנה.
אם אנסה כן לסכם במשפט את הערב הזה – שוחט יצרה מופע הדוק, מצחיק ונוגע ומוכיחה כי כשיש כישרון ודבקות במטרה – השמיים הם הגבול.

הפוסט דברים שעיבדתי בדרך: ביקורתרבות הופיע לראשונה ב-פנימה.

אחת מהנגניות שיופיעו השנה בפסטיבל היא עליזה קרן, כנרית שהגיעה לז'אנר הזה כמעט במקרה, אחרי שנים של לימודי מוזיקה קלאסית.

"לפני עשרים שנה הכרתי קלידן שניגן בכליזמרים והוא חשף אותי למזוזיקה הזו אחרי שכבר למדתי קלאסית וג'אז ומייד התאהבתי בה," מספרת עליזה, "המוזיקה היהודית היא עממית ופשוטה, ויש בה אנרגיות ושורשים ועוצמות מיוחדות של עם. בקונסרבטוריון לימדו אותנו שגדולי המלחינים לקחו מנגינות עממיות פשוטות ועיבדו אותן ליצירות קלאסיות ואני רואה איך אנשים שונים ממגזרים שונים מתחברים לנשמה שבמוזיקה הזו."

Keren Aliza project – עליזה קרן והלהקה. צילום: ולרי לפשוב

היא עלתה לארץ לפני כעשרים וחמש שנה מרוסיה והיא בעלת תואר שני במוזיקה קלאסית מטעם הקונסרבטוריון בסן -פטרבורג. בשנים האחרונות, היא מספרת, היא עברה תהליך נפשי ורוחני עמוק. לפני שנתיים ביתה נפטרה ממחלה. מהרגע שחלתה, הפסיקה עליזה לנגן לחלוטין והתמסרה לטיפול בביתה.
לאחר שנתיים של מאבק במחלה ביתה נפטרה, ובכל הזמן הזה, היא מספרת, במהלך ארבע שנים בהן לא מתחה את מיתרי הכינור ולאחר המשבר על מות ביתה, היא עברה תהליך עם עצמה, עם תובנות נפשיות ורוחניות והרגישה שהיא גדלה, ומתפתחת נפשית. היא שינתה את שמה מאינה לעליזה ושם משפחתה לקרן 'כדי להביא שמחה לעצמי ולאחרים' והקימה את הלהקה שלה 'Keren Aliza project' איתה היא מופיעה בפסטיבל הכליזמרים עם עיבודים שיצרה יחד עם נגנים נוספים.

"עד כה לא הרביתי לנגן במופעים, הופעתי אבל לא בצורה אינטנסיבית. העדפתי להישאר עם ילדיי הקטנים בבית, ולימדתי נגינה ילדים ומבוגרים באופן פרטי. אבל עכשיו התחלתי להופיע בפני הקהל הרחב."

הפסטיבל פונה לאוכלוסיות דתיות רחבות, חלקן שמרניות מאד. איפה זה פוגש אותך?

עליזה: "אני לא שומרת שבת לדוגמא, אבל עוד ברוסיה גדלתי עם הידיעה שאני יהודיה לגמרי וככל שהתבגרתי אני מעמיקה בזה יותר. המוזיקה מחברת אותי לא-לוהים ואני מרגישה שליחות לחבר דרכה גם אנשים אחרים מכל הגוונים."

פסטיבל הכלייזמרים השנתי. צילום: אשר אלמקייס

פסטיבל הכלייזמרים הבינלאומי בצפת יתקיים בתאריכים: 

ג'-ה' באלול, 14-16 באוגוסט

הכניסה חופשית!

הפוסט בנבל וכינור הופיע לראשונה ב-פנימה.

המוזיקאי יצחק מאיר חלם לקיים הופעה שונה, אחרת ומקרבת, בלי אולמות גדולים, בלי פנסים מסנוורים ובלי הגברה. פשוט מעגלי שירה ותפילה, במטרה שאנשים יגיעו ויביאו את הלב שלהם תחת כיפת השמיים. ואם לצטט אותו: "משהו שכשאתה יוצא ממנו, אתה מקבל את עצמך בגירסא משודרגת. חוזר לחיים חי יותר ומשמעותי".
אז לשמחתנו, מאיר מגשים את החלום ולנו ההזדמנות להיות שותפים לדרך וליהנות מערב של התרוממות רוח ושדרוג רוחני.

מעגלי התפילה מגיעים בדיוק בזמן. יום אחרי שהתחלנו לספור את הימים עד לראש השנה אפשר כבר לחוש את ימי אלול באוויר, והמעגל המשלב בין ניגון, תפילה וחיבור לעם ישראל – עוזר לנו להרגיש, ולחזור אל עצמנו, פנימה (!).

לוח ההופעות של מעגלי התפילה

איפה?

המעגלים מתקיימים בארבעה מוקדים בחודש הקרוב: בעין כרם, בגולה בפתח תקווה, בתקוע ובלב שכונת נחלאות בשאיפה להמשיך ולקיים ערבים כאלה גם בהמשך.
כמה?
מלבד היתרון הרוחני המהנה – יש גם יתרון חומרי והוא שההופעה ללא תשלום, ובמהלך הערב, כך מספרים, יועבר בין הקהל כובע בו כל אחד מוזמן יהיה לשים את אשר ידבנו ליבו.

איפה אפשר להתעדכן על הופעות נוספות?
באתר אודות מעגלי התפילה  של מאיר, שם יש גם קישור לקבוצת וואטספ לעדכונים בלבד (בלי הודעות מיותרות) על מעגלי שירה נוספים, דרכי הגעה למעגלים השונים, עדכונים בדבר שינויים ועוד.

ועכשיו, נשאר רק ליהנות!

הפוסט מעגלים של תפילה הופיע לראשונה ב-פנימה.