מעלימה ראיות. צופיה לקס, צילום: ראיה לקס

”אמא, אני רוצה שנעשה יום הולדת בבית” אומרת לי ביתי בת התשע.
“בשביל מה את רוצה יום הולדת בבית? יש לך בכיתה, יש לך עם המשפחה, יש לך בשבת, למה עוד מסיבה?”
“כי אני רוצה”.
טוב, אחרי טיעון כזה מי יכול לסרב?

הקושי הגדול ביותר כשמגיעים אורחים (גם אם הם בכיתה ד') זה הניסיון להפוך בית הפוך לבית מסודר בפרק זמן בלתי סביר. מה זה פרק זמן בלתי סביר?
שנה למשל.
הקושי הגדול הוא השלב שבו צריך להסתיר את הדברים הבלתי מוסדרים; נעליים שמפוזרות לכל עבר, (תחשבו, תשעה ילדים כפול 2 זוגות לפחות + נעלי בית וגרביים. סדר גודל של חנות נעליים ממוצעת.) ילקוטים, קלמרים וציורי אחר הצהריים שעוד לא מצאו את דרכם לפח. ומילא רק זה, תוסיפו לבלאגן הזה את ערימות הכביסה הבלתי נגמרות שאני מצליחה לקפל רק ביום שישי בקושי. ואם לא די בכך- קבלו את האויב הגדול שלנו, חדרי האמבטיה והשירותים. לפעמים אני תוהה לעצמי למה אני מחלקת לילדים מגבות אם בסופו של דבר הם מנגבות את הרצפה, או יותר נכון מתפלשות על הרצפה והופכות לשלולית מבד. בסל הכביסה בו אמורים להיות בגדים יבשים מלוכלכים נחות ערימות של בגדים בסטטוס רטובים עד רטובים מאוד מרטיבים את שאר הבגדים שבסל.

אז בכל פעם שמגיעים אורחים אני עושה הכל כדי להעלים ראיות של כביסה מלוכלכת שהרי בהיררכיה שבין כביסה נקיה לא מקופלת לזו המלוכלכת – מקומה של המלוכלכת שפל יותר ולכן כל שנדרש הוא רק להסתירה.
כן, כן, להסתיר. איפה? במכונה.

בשביל מה יום הולדת גם בבית? | אילוסטרציה מתוך מאגר shutterstock

אני מפשילה שרוולים, מוציאה את המגבות מהסלסילה, ודוחסת.
דוחסת בכוח ובלי רחמים, מכניסה כמה שיותר כבסים אל המכונה ואם נשאר עוד חלקיק מקום, אני גם דוחסת גרביים.

רק אחרי שהסלסילה ריקה, אני נרגעת. את הכביסה הלא מקופלת אני מסתירה בארון הבגדים מתחת לשמלות. מעבירה ספריי אקונומיקה בשירותים ומסירה את החומר בזרם קטלני של הדוש ומשם רצה אל חדר הילדים, דוחפת את כל הפליימוביל לארגז פלסטיק תוך כדי שאני זורקת הוראות סדר לכל עבר (רק עבר שומע, הילדים לא), זורקת כיסוי על המיטה וחוזרת על פעולות ההסתרה בסלון.

מבחינתי , מרגע זה אני יכולה לקבל אורחים. רק שלא יציצו מתחת לספה.

הפוסט עושה סדר בבאלגן הופיע לראשונה ב-פנימה.

להתייחס לכל רגע כמשהו שהוא בשליטתי היחסית. הילה בוסקילה

מה לובשים במצב חירום?
עם מטח הטילים והאזעקות התכופות, מצאתי את עצמי בעל כורחי כמו אמהות דרומיות אחרות מרותקת לביתי עם ילדיי. בהתחלה זה עוד נחמד.
קצת מנוחה, זמן איכות משפחתי, אבל מהר מאוד הריצות לממ"ד, אי הוודאות והמתח הנפשי עשו את שלהם ודורש מחיר כבד ; נפילת מתח, תחושת חוסר אונים ועייפות גדולה.

בתוך כל זה, התחלתי לחשוב שזה בדיוק הזמן לנצל את הכלי של 'סטיילינג תרפי', להיעזר בבגדים שיש לי ולעשות משהו שיעזור להתמודד עם המצב ולהרגיש טוב.
החלטתי שני דברים:
דבר ראשון, אני חייבת לצאת מהפיג'מה המפנקת שלי בהקדם, היא תדרדר אותי רק לשהות ממושכת במיטה ולחוסר מעש, מה שלא ממש עוזר בהתמודדות עם מצבי חירום.
דבר שני, שאני חייבת להתלבש כמו בשגרה, להתאפר, להתקשט בתכשיטים, ללנעול נעליים יפות, לא לוותר על שום פרט. וכך להתייחס לכל רגע, ולכל יום, כמשהו שהוא בשליטתי היחסית.

תרגיל נוסף שעשיתי עם עצמי היה בדמיון (שעובד אצלי שעות נוספות) : חשבתי על דברים שהכי חסרים לי כרגע והייתי רוצה לחזק בעצמי. הבנתי שחסרה לי אנרגיה, תקווה ותחושת ביטחון.
שאלתי את עצמי איזה בגד מייצג עבורי את התכונות האלה ונזכרתי בשמלה שלבשתי להרצאה שממש חששתי ממנה, שמלת מעטפת – שעטפה אותי ברמה הנפשית והפיזית ונתנה לי ביטחון.
השילוב של ההדפס המנומר נתן לי כוח ואנרגיה חייתית, יחד עם הצבע האדום שהזכיר לי שהצבע הזה יכול לשמש גם כקונטציה חיובית.

התמונה הזו בראש נסכה בי ביטחון, וידעתי שכמו שנהניתי ממנה בעבר אני עתידה ליהנות ממנה בקרוב שוב, שהמצב הכאוטי הזה הוא זמני ובסופו תבוא שגרה מבורכת.
בתמונות המצורפות חברותיי ואני ביום כיף בעקבות הזמנתן של 'סטייל גורו' את נשות העוטף לסדנת הסטיילינג המהממת שלהן.

צילום: גלי תורג'מן ורעות כהן

הפוסט כשהתותחים רועמים: מה לובשים בצבע אדום? הופיע לראשונה ב-פנימה.

"ישן מפני חדש תוציאו?"

( ויקרא, כו,י.)

כמה פעמים שמענו את עצמנו אומרות: "אין לי כלום בארון", "אין לי מה ללבוש" – למרות שאובייקטיבית הארון שלנו עמוס בבגדים.
אנחנו כל כך רגילות בחיי היומיום שלנו להתחדש ולקנות, אך לרוב, בוא נודה על האמת, הקנייה שלנו בכלל נובעת ממקום רגשי ואנחנו מרגישות סיפוק והנאה אחרי רכישה חדשה, החל מעגיל קטן ועד שמלה ונעליים.

בכלל אנחנו נמצאות ומגדלות את ילדינו בדור של שפע בלתי נתפס, אתרי הקניות באינטרנט מציעים לנו בגדים במחירים זולים באופן משמעותי ביחס לעבר, קניונים ומתחמי סוף עונה, סופר-מארקטים במדפים עמוסים בצבעים ומותגים והכול בשפע, ובגדול.

הפעם בחרתי לגוון ולצלם לכן לוקים ישנים, כן כן..ישנים.
מכירות את הכיף בלהתאהב שוב בבגד ישן שלך? להוציא אותו מהארון ולהיזכר מתי קנית אותו, מה הערך הרגשי שלו לגבייך? האם יש לו קשר לאירוע משמעותי בחייך? ( לידה,אירוע משפחתי, משבר חלילה..) גיהוץ קל ואנרגיות טובות יעשו טוב לכל פריט ישן ויפיחו בו חיים.

בתמונות המצורפות כל פריט ופריט בן 3-5 שנים , חרוש ולבשתי אותו פעמים רבות ,אך אני אוהבת אותם גם אחרי שנים של שימוש. השמלה שבתמונה למשל לוויתי מאימי ועם הזמן הפכה להיות שלי (או במילים אחרות ניכסתי אותה לעצמי.)
בדקתי עם עצמי מה היא מעוררת בי? אילו זיכרונות ותחושות? זה החזיר אותי לילדות ,לימים בהם הייתי משחקת בבגדים בארון של אמא שלי , מודדת, בוחנת ומחפשת 'אוצרות' שאוכל ללבוש. בכל פעם שאני לובשת את השמלה הזאת אני נזכרת בחיפוש הזה, בחוויה של להיות ילדה, בת לאמא שלי.
בכל פעם שארצה לחוש ילדה -בת, ולחזור למקום הבטוח והמוכר אוכל להיעזר בשמלה הזו כדי לחזור לתחושות האלה.

אני מזמינה אתכן לגשת לארון ולחפש בגד עם ערך סנטימנטלי, בגד שהתגעגעתן אליו, שמעורר בכן רגש כלשהוא – להפיח בו חיים. להחזיר לעצמכן את תחושות שנלוות אליו.

גם בגד יכול להיות כמו יין טוב ולהשתבח עם השנים. אז תתיישנו.

הפוסט תתיישני הופיע לראשונה ב-פנימה.

אפשר להתחיל בבחירת לבוש הכי פשוט וקליל ואז לשדרג אותו באמצעות אקססוריז כמו עגילים מעניינות עם נוכחות או מטפחת מעט מבריקה או עם דוגמא ייחודית.
הטאצ' הקטן הזה מאפשר להרגיש חגיגית גם סתם ביום של חול וגם מאפשר להביא את עצמך לידי ביטוי. באמצעות בחירת הצבע , הסגנון של הבגד או אקססוריז את יכולה לבחור בשילובים שייחודים רק לך ומאפיינים רק אותך.

טיפ קטן לסיום: אם מתחשק לך לשנות אפילו במעט את סגנון הלבוש שלך כך שייבטא את מה שאת אוהבת עשי זאת בצעדים קטנים; שינוי של עגילים, קשירה של מטפחת, או איפור עד שתגיעי לתוצאה הרצויה מבחינתך.
זה חשוב מאוד כי הרבה פעמים שינוי סטיילינג נתפס כזריקה של תכולת הארון והחלפתו – אך הסיכון בעיני במצב כזה הוא גם הוצאה כספית גדולה וגם עלול ליצור תחושה של 'תחפושת' וחבל. תני לעצמך ולסביבה להתרגל לשינוי ובצעדים קטנים תתרגלי גם את למראה החדש.
אז תתקשטי לך, ותחוללי שינויים קטנים ומנצחים?

הפוסט תמיד בסטייל: לוקים מנצחים לימי חול הופיע לראשונה ב-פנימה.