צריך להבין, שפרעה החשיב עצמו כאלוהים, כאילו הוא מנהיג העולם ואין עוד מלבדו. ויוסף, במקום להתכונן לשיחה המפתיעה עם מלך פרעה שהכתיר עצמו ככל – יכול, יוסף לא מתבלבל ומעמיד את פרעה על מקומו מההתחלה: " וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת-פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי  אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה.(מא,טז)
תדע, קודם כל יש מישהו מעליך!

בהמשך,כאשר יוסף מתגלה לאחים,שוב הוא מקשר הכול לקב"ה: "כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם," (מה,ה)

צדיקתו של יוסף ומבטחו בקב"ה עד יומו האחרון מתארים איש אמת של ממש, ועם זאת קשה שלא לתהות על מידת הנקמנות של יוסף ביחס לאחים ובמשחק שלו בהם. הוא מכריח את האחים להביא את בנימין, על אף שהוא כלל לא השתתף במכירה, ולוקח מהם את שמעון ואוסר אותו בלי הסבר הגיוני.
אך נראה שזה לא קל לו:

"וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת-שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם."

בוכה ואז עושה? אם כואב לו כל כך על מעשיו למה לעשות זאת? ובמה חטא שמעון דווקא משאר האחים?

כשהאחים חוזרים בלית ברירה הוא מערים עליהם ומודיע כי ברצונו להפוך את בנימין לו לעבד. ושוב, חוזר בינימין ואנחנו לא מבינים מדוע יוסף קושר אותו לעניין אם הוא לא השתתף במכירה, ומדוע הוא מתעלל כך באחים במקום להתוודות מייד שהוא אחיהם, ואיך מסתדר כל הסיפור הזה עם ביטחונו המוחלט של יוסף בהשם?

כדי להבין את זה ניגש אל ספר "הלכות תשובה" של הרמב"ם:

"אי זו היא תשובה גמורה?
זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו,
ופירש ולא עשה מפני התשובה." (פרק ב,הלכה א)

אי זו היא תשובה גמורה – שבא לידו דבר שעבר ולא עשה מפני התשובה.

יוסף יודע שיש קטרוג גדול על האחים בגלל מעשה המכירה. על אף שהאחים היו רק שליחים בידי שמיים, יש עניין לא להיות שליח למקום ויוסף גם יודע, שאם יגלה להם מיד את זהותו הם יתנצלו ויתחרטו כי הרי הוא מולך על מצרים עכשיו והתשובה שלהם לא תהיה אמיתית ושלמה. הוא הבין כי הדרך היחידה של האחים לתקן היא בעצם להגיע לאותה הסיטואציה, ולפעול אחרת.

לכן ביקש יוסף להביא את בנימין, בנה השני של רחל כדי להפוך אותו לדמות יוסף בהצגה שארגן להם, הצגת המכירה והוא מציע להפוך את בנימין לעבד תמורת חירותם. את שמעון, הוא החליט להרחיק מהאחים כי לשמעון הייתה עזות ועוצמה, ויוסף פחד שינסה לבוא במלחמה על מצרים.
והנה, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, והאחים יכולים שוב למכור את בנה של רחל הפעם תמורת חייהם, אך מי שקם למנוע זאת היה בדיוק מי שלא קם בפעם הקודמת, וזה יהודה. יהודה חוזר לאותה הנקודה ובוחר לשנות את המצב.

יוסף אהב את האחים, עם ולמרות מה שעשו, והוא יודע כי הכול היה מאת השם יתברך. לאורך הפרשה רואים כי יוסף בוכה על מה שהוא עושה לאחים וזה קשה לו, אך הוא יודע, כי רק כך יוכלו אחיו לתקן, ובזכותו, הם אכן תיקנו.

הפוסט לשוב לאותו המקום, והפעם לתקן: פרשת מקץ הופיע לראשונה ב-פנימה.

"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.  טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ:  מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ–לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא."

בפרשתינו, נראה כי יש מצווה למלוך עלינו מלך על העם, יש כללים; לא נכרי, וכזה שה' בוחר בו, אך מצווה. לעומת זאת, בהמלכת שאול שכיהן כמלך הראשון על ישראל, מוצגת בקשתם של העם למלך כחטא

  "הֲלוֹא קְצִיר-חִטִּים, הַיּוֹם–אֶקְרָא אֶל-יְהוָה, וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר; וּדְעוּ וּרְאוּ, כִּי-רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה, לִשְׁאוֹל לָכֶם, מֶלֶךְ. "
(שמואל א,יב)

איך זה שבספר דברים יש ציווי להמליך עלינו מלך ובשמואל העם חטא כשביקש מלך?

התשובה  נמצאת בסיבת המלוכה. הפרשה מתחילה בפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ" – כלומר כאשר המשפט והמשטר של העם מתנהל על פי רצון השם, אז המלכת המלך הוא ברכה ואף מצווה, לעומת זאת כאשר העם פנה לשמואל בבקשת מלך:

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ- כְּכָל-הַגּוֹיִם "(שמואל א,ח), העם בעצם מבקש שהמשפט יהיה ככול הגויים, לא המלך, אלא המשפט.
כלומר, כשהעם ביקש מלך משמואל הנביא – הוא בעצם ביקש לרדת מההנהגה הניסית של השם ולעבור להנהגת הטבע, ולכן מובן למה שמואל בוחר לבקש מה' להוריד מטר על הארץ, סימָן המסמל את כעסו של השם על רצונו של העם לרדת להנהגת הטבע, אז הנה תראו, השם הוא הטבע, והכול שלו.

העם לא חטא בבקשתו למלך, אלא בסיבת הבקשה. אך עם זאת, הקב"ה נענה לבקשת העם וכאן אנחנו מגלים יסוד חשוב בתשובה:

"גַּם אָנֹכִי, חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיהוָה–מֵחֲדֹל, לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם; וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה.  אַךְ יְראוּ אֶת-יְהוָה, וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת–בְּכָל-לְבַבְכֶם:  כִּי רְאוּ, אֵת אֲשֶׁר-הִגְדִּל עִמָּכֶם"
(שמואל א, כג'-כד)

שמואל מגלה לנו את סודה של התשובה ואומר כי אם נרצה לעבוד את השם בכל לבבנו, באמת, אז הרעה שביקשנו והחטא שעשינו לא רק שיסלח – אלא גם יהפוך לנו לטובה, והמלך שהוכתר בחטא, כביכול, יהפוך למלוכה במצווה ולברכה.

שבת שלום!

הפוסט עד חצי המלכות – פרשת שופטים הופיע לראשונה ב-פנימה.

"רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם:  בְּרָכָה, וּקְלָלָה.
אֶת-הַבְּרָכָה–אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה, אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם:  לָלֶכֶת, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים–אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם

(דברים, י"ד כו-כח)

שתי אפשרויות יש לו לאדם, ברכה וקללה.
הקב"ה פורש בפנינו את הדרך להגיע לכל אחת מהאפשרויות ועלינו רק לבחור, בטוב, או ברע. בדרך ה' או יציאה מהשביל אל אלוהים אחרים.
במסכת מכות נאמר:

"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו"

התורה וגם חז"ל מפרשים כך,שבעצם הכול תלוי ברצון שלנו,אם נרצה לראות את הטוב שבעולם, באחר ובעיקר בנו, אנחנו נראה אותו. ואם לחילופין נבחר להסתכל ברע, ב"קללה" או במילים אחרות-בחצי הכוס הריקה, גם אותו נמצא.
והרי ברור לכולנו שמי שרוצה לראות רע יראה רע ומי שרוצה לראות טוב יראה טוב, אבל החידוש פה הוא לא רק שתראה את הטוב שכבר קיים, אלא שבזכות זה שראית את הטוב הקיים – אתה תראה את כל הברכה שהשם נותן ואם תבחר לראות את חצי הכוס הריקה גם שאר הכוס שלך תתרוקן.

הבחירה בידיך. מתוך מאגר שאטרסטוק

המילה "ראה" היא המילה היחידה בפסוקים האלו שנאמרת בלשון יחיד, לעומת שאר הפסוקים שנכתבו בלשון רבים, רמז לכך שהבחירה נתונה בידיו של האדם ונלמדת מעצם המילה 'ראה' – ציווי, הנעה לפעולה ונתינת האחריות בידיים של כל אחד על עתידו וגורלו, לפי הדרך שיבחר ללכת. אין כאן ציווי של עשה ואל תעשה, אלא רק 'ראה את הברכה והקללה', תראה בעצמך כמה כוח יש בידיים שלך.

החפץ חיים מוסיף בספרו שמירת הלשון וכותב:

"דַע עוֹד כְּלָל גָּדוֹל וְעִקָּר בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ, אִם הוּא רוֹאֶה אָדָם, שֶׁדִּבֵּר דָּבָר אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה, בֵּין מִמַּה שֶּׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם אוֹ מִמַּה שֶּׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ לִשְׁפֹּט דְּבָרוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ לַצַּד הַטּוֹב וּלְצַּד הַזְּכוּת, אִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹהִים, נִתְחַיֵּב לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, אֲפִלּוּ אִם הַדָּבָר קָרוֹב וְנוֹטֶה אֵצֶּל הַדַּעַת יוֹתֵר לְכף חוֹבָה. וְאִם הוּא מִן הַבֵּינוֹנִים, אֲשֶׁר יִזָּהֲרוּ מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ, אִם הַסָפֵק שָקוּל, צָּרִיךְ לְהַטּוֹת הַסָפֵק וּלְהכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל: הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת, הַמָּקוֹם יְדִינֵהוּ לְכַף זְכוּת"

בפתחו של חודש אלול מצווה אותנו התורה – ראה את הברכה, ראה את הטוב בעולם,את הטוב באחר והכי חשוב את הטוב בך, ואז ממילא- תִּשְׁמְעוּ, אֶל-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם.."

הפוסט הברכה והקללה – פרשת ראה הופיע לראשונה ב-פנימה.