כדי להקל על אנשים למצוא שידוך לחברים שלהם הכנו מדריך מיוחד – "ממניעות לחתונות". כך כל אחת תוכל לקחת חלק בסיפור הזה. כי חלאס, הגיע הזמן, השנה יותר מתמיד, לרקוד בכל החתונות.

1. להפשיל שרוולים

פשוט ככה. לבחור חברה אחת ולקבל החלטה פנימית שאת מוצאת לה הצעה מעולה, ויהי מה! תתמקדי רק בה (או בו, אם את בוחרת בחבר) ואל תראי בעיניים. בכל מפגש בעבודה, בגינה, בסופר, בבריכה ובשיחה עם אחותך בטלפון תשתפי בפרויקט שלקחת על עצמך. "שומעת רגע, אולי יהיה לך רעיון… אני מחפשת מישהו ל…" ככה. אין שיחה שאת לא מעלה אותה. 

אל תסמכי על הודעה בווטסאפ, הרשת הזאת עמוסה כל כך, וקשה מאוד שזה ייגע ויעורר מישהו לחשיבה אקטיבית. בסוף אין כמו שיח פנים אל פנים. רוצה להגדיל לעשות? קבעי אצלך ערב מאצ'־אפ לכמה זוגות. אחת לחודש, אפשר כל פעם בבית אחר. רוצה להגדיל עוד יותר? יש מיזמים שנועדו בדיוק כדי לעזור לך למצוא הצעות. חפשי אותם: 'שגרירים בלב', 'מאצ'רס' ודומיהם. הם שם והם עושים עבודה מדהימה. לכי על זה.

2. לעבוד לבד זה מאוד נחמד, אבל לעבוד בשניים זה נהדר כפליים! 

ממש כמו בספורט, כשאת מקבלת על עצמך לעשות כושר מול היוטיוב עם עצמך בבית, את מחזיקה מעמד בערך חודש. אבל כשאת רוכשת מינוי לסטודיו עם נשים נוספות, או קובעת זמן קבוע להליכה עם חברה, זה עובד הרבה יותר. ככה גם בשידוכים. התחברי עם חברה או אפילו שלוש־ארבע חברות, פתחו לכן קבוצה, ותהיו על זה ביחד. החשיבה המשותפת, העידוד, היצירתיות, הדרבון ההדדי (וגם עידוד כשקשר מתפרק), כל אלו הם כלים מצוינים כדי למצוא הצעות טובות, להתחדד עליהן, וגם פשוט כדי להצליח להתמיד. התמדה היא הסוד האמיתי מאחורי כל שדכן רציני. 

3. חדר בריחה 

יש כאלה שבורחים ומתייאשים אחרי ניסיון אחד שלא צלח ומפסיקים לנסות לשדך. חשוב להבין שלפעמים דרושים 76 ניסיונות על הפנים, ורק בניסיון ה־77 מחכה לך בינגו. הניחי בצד את הרומנטיקה של שידוך מהיר וקל, הסכימי לקבל את האכזבה, ותחליטי שלא משנה מה, את ממשיכה ומתמידה. 

4. עם יד על הלב: את היית יוצאת איתו?

אל תציעי סתם. אומנם קשה לחזות איזו הצעה תתאים, אבל אם תזרקי לחברה הצעות בלי סינון, היא תתחיל להיות חשדנית ופחות תסמוך עלייך להבא, ובצדק. חשוב לה לשמור על עצמה ועל הכוחות היקרים שלה. תעבירי הצעה רק אחרי שדיברת עליה עם מכר נוסף שמכיר אותה. היי בטוחה שזה אדם נורמלי ולא הזוי או רחוק ממנה שנות אור, ואז, כשתציעי, הסיכוי שהיא תיענה בחיוב יהיה גדול פי כמה, כי את יודעת על מה את מדברת.

5. עם הסבר נלווה ובלי שיפוטיות

כשאת מציעה, תתחילי בלהסביר מה בו תפס אותך וגרם לך לחשוב שאולי זה יתאים. זה ממש עוזר להיענות להצעה. את לא יודעת מה בדיוק היא מחפשת? אל תלכי מדי על ביצים. פשוט תרימי טלפון, תשלחי לה הודעה, תבקשי שתכוון אותך, מה קריטי לה בהצעה. בלי שיפוטיות – זה רק ירחיק אותה ממך. 

6. יהיו לרצון אמרי פי

עשי עסקה עם הקב"ה: אני עושה בשבילה את המאמץ ונכנסת לזה, אז בבקשה, תשלים אותי מלמעלה. בסוף, הסייעתא דשמיא היא עיקר הסיפור. לכי עם התפילה הזו בכל פעולה, ובעזרת ה' תראי ניסים. כל עניין הזיווגים זה מאיתו לגמרי, זה מה שבורא עולם עושה מאז בריאת העולם. אנחנו רק השליחות שלו. 

7. כשהנס יגיע – ספרי לכל העולם ואשתו. זה מידבק ונותן כל כך הרבה כוח להמשיך! 

מתוך גיליון תמוז תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט המדריך לשידוך החברים הופיע לראשונה ב-פנימה.

אני פועלת על מנוע טורבו. משנעת בגדים ואוכל, מנענעת תינוקות, מנגבת דמעות. אני כל כך טובה עם תינוקות. מנגבת מנגבת מנגבת, טיטולים, דמעות. אחים ושכנים, כולם צריכים עזרה. וגם זרים, שעברו אסונות או ניצלו בנס. 

כשאני הולכת לישון לבד בלילה, כל לילה, אני יודעת שאסור להתלונן. אז מה אם אין למי לפרוק את כל היום המבולבל, ואין חבילות עידוד מוועד השכונה. השכנה לא יודעת איך קוראים לי, אנחנו לא נפגשות בגינה מדי צהריים. אין תינוק להחזיק ולהתנחם מחומו. אין איש להישען עליו אפילו לרגע. להניח ראש ולא לשאת את כל הלבד הזה לבד. 

אני עצמאית, כל כך עצמאית. מסתדרת לבד, אפילו עם הרכב. אבל מכונת הכביסה משמיעה רעש שאני לא מצליחה לפתור, ואני כורעת מולה ובוכה. לא ככה, אבא, לא ככה אמור להיות.

מי יחבק אותי

ואשמה, כמה אשמה. כי עכשיו עושים רק מה שצריך, ולא מה שרוצים. ואני יכולה לשרוד בלי הגבר שלי, כבר חמש־עשרה שנים עושה את זה יפה מאוד. ורק בפנים כעור מאוד. בפנים אני בוערת מקנאה, כועסת על כל בטן מתעגלת. מחשבת מכמה חתונות אני יכולה להתעלם בלי להעליב. 

זה לא נעלם במלחמה. רק מעמיק. תמונות מחתונות מרגשות בבסיס נידח. בר־מצווה, הצעות נישואין. לא יהיו לי כאלה. רציתי חתונת קורונה, רק אנשים קרובים ואהובים. לא הספקתי. רציתי ארבעה ילדים לפחות, עם רווח סביר ביניהם. אני אספיק?

מקווה שחברות עוד ירקדו אצלי בחופה. שיהיו חברות. שיהיה להן כוח ברגליים. מחשבת בסתר כמה גברים יישארו אחרי המלחמה הזאת. איזו קטנונית אני, שונאת את עצמי על המחשבה הנוראית.

בכל יום שעובר אני מאבדת קצת היגיון. הבחור שאיתו יצאתי פעם, גר קרוב. אולי אשב איתו שוב לקפה. "הוא לא מתאים לך, את יודעת!" צועק לי הקול בראש, אבל אני כל כך רוצה קשר. אז אני דוחה את הלילות, את המחשבות ואת הריק.

בימים מבשלת, המון. מכינה עוגיות לחיילים, כמה חום ואמונה אני אופה בהן. ושוכחת לאכול, כי אף אחד לא מבשל לי באהבה. איזה טעם משכר יש לאוכל שהכינו לך. מזמן מזמן לא טעמתי.

שאני לא איכנע בסוף 

אומרים תאמיני. אומרים להתפלל. איך אתפלל, אבא? הייתי היום בהלוויה, אתמול בשבעה. חייל בודד, אמא קורסת. בבית החולים אני רואה אנשים שנכרתו להם איברים. כולם חזקים, מדהימים. מרימים את עצמם מעפר ומאפר, שוב ושוב, ואם צריך שוב.

ואני שלמה, איבריי במקום, אבל הלב כל כך כואב. איזו זכות יש לי לשתוק אליך? אולי נכרתה לי האמונה. אבל בלי אמונה, מה אני?

המלחמה תיגמר, אני יודעת. כולנו נקום, איכשהו אנחנו תמיד קמים. יש מושג טיפולי של צמיחה ממשבר. עם שלם קם, גם אחרי זוועות. כאלה אנחנו.

מי ייתן לי יד לקום כשכל הסערה תשכך? אף פרשן לא מעז לנחש מתי תיגמר המלחמה שלי, כמה צלקות ייוותרו, כשהייאוש מייבש אזורים ירוקים שלמים. תראה, הכותנה כבר מלבינה בשדות. זו לא פריחה, היא פשוט מתייבשת.

אני מבקשת ממך שהמלחמה שלי תסתיים בקרוב. לא צריך עוד חללים. הלב שלי זועק עכשיו להתמלא.

מתוך גיליון טבת תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט מלחמה לשלום הופיע לראשונה ב-פנימה.