גיל:39

ילדים: 8

מגורים: ראש העין

עיסוק: ראש צוות המכון לרפואה גרעינית בית חולים בלינסון

התחתנתי צעירה ובמהלך השנים ילדתי שמונה ילדים מתוקים, למדתי לתואר ראשון, התקדמתי בעבודה וכל חיי סובב בעיקר סביב הבית, הילדים והעבודה. נקודת המפנה הייתה לפני כ-3 שנים כאשר בעקבות בעיה רפואית שהצריכה בדיקה והמתנה מורטת עצבים לתשובה, התחלתי להרהר על צורת חיי וחייהן של אלפי נשים שונות שלמעשה נשאבות לחיים ושוכחות את עצמן בדרך, שוכחות את הצורך הפנימי שלהן כאדם, כאינדיבידואל לקחת פסק זמן ממרוץ החיים כדי להמשיך בצורה מטיבה במסע החיים ללא שחיקה. הגעתי הביתה באותו יום עם החלטה נחושה לעשות דברים שימלאו לי את הנפש ויצאתי לדרך. המחשבות הנביטו את היסודות להקמת קהילת נשים בשם פל"א (פרגני לעצמך אישה) שנועדה למלא את הצורך הזה לאוורור מחיי היום יום העמוסים של נשים, ולמלא אותן בחוויות טובות שיטעינו אותן בכוח להמשיך במסע החיים.

הרעיון צבר עור וגידים ונשים פנו אליי בבקשה להצטרף לקהילה. מצאתי את עצמי עם רשימת המתנה שהולכת ומתרחבת והבנתי שעניתי פה על צורך גדול מאוד ולא רק שלי. מאז, מידי כמה חודשים אנחנו יוצאות לטיולים, מפרישות חלות, עורכות סעודות אמנים, וסיורי סליחות מרגשים. קהילת הנשים הולכת וגדלה ואני גדלה ומתמלאת איתה, נטענת בכוחות וטוענת אחרות. הקהילה מונה כיום כ-300 נשים מכל רחבי הארץ ואין דבר שממלא אותי יותר. 

שם: הלל קורן

גיל: 18

אזור מגורים: לוד

עיסוק: לומדת במדרשת לינדנבאום 

מאז שאני קטנה אחד הערכים שאליהם חינכו אותי בבית זה ערך הנתינה. בין אם זה כשהסתכלתי על ההורים שלי וראיתי כמה הם תורמים בסביבה שלהם,  ובין אם זה ערכי התורה שחונכתי עליהם שלימדו אותי תמיד לשאוף להיות בהתקדמות ולהיות אדם טוב יותר. מאז שאני קטנה ההורים שלי הקפידו לקחת אותי לוקחים להתנדב בכל מיני מקומות, כמו בית התבשיל, לשמח חולים בבתי חולים, מארזי משלוחי מנות לאנשים מיעוטי יכולת ועוד. כשראיתי כמה אני נהנית מהעשייה, המשכתי עם העשייה גם בעצמי והתחלתי ליזרום התנדבויות לבד. כשאני מתנדבת או עושה טוב לאחר, אני בטוחה שאני עושה יותר טוב לעצמי מאשר לצד השני, כי אני מרגישה משמעותית. הידיעה שאני עושה טוב ממלאה אותי שמחה שמלווה אותי לאורך כל היום ואפילו יותר..

אני חושבת שההבדל בין אדם שמתנדב לאדם שלא מתנדב לא נמדדת במעשים, אלא בחותם שהמעשה משאיר על אותו אדם לאחר המעשה – הרגשת המשמעות, השמחה, שהאדם מקבל בעקבות המעשה, מלווה אותו לאורך כל היום ונשארת איתו בלב. להיות בעשייה מתמדת של נתינה זה מה שממלא אותי בחיים ונותן לי כוחות להמשיך לתת.

שם: דור שהם-גת

גיל: 30

עיסוק: עורכת תוכן

מגורים: נצר סרני

ילדים: בהריון

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מילדי ה"למה" – שואלת שאלות ללא הפסקה ותוהה על התשובות שקיבלתי. הרגשתי שבכל פיסת מידע שמגיעה אליי אני מגלה גם על עצמי משהו בדרך. כשאני חושבת על המושג התפתחות אישית, אני חושבת על  מעבר בין מצב A למצב B – התפתחות היא בעצם גדילה.

אם תחשבו על זה, את כל מה שאנחנו יודעים לעשות – למדנו. הסתכלנו, שאלנו, הקשבנו ובאופן מודע או שלא הפכנו לאנשים קצת שונים ממי שהיינו בהתחלה. עד היום אני לא מאמינה בלעמוד במשבצת שלי, נוחה ככל שתהיה, ולכן אני ממשיכה ללמוד – במסגרות או מחוצה להן. אני מאמינה שלמידה והתפתחות אישית הן המפתח לחיים מאושרים יותר ומלאים יותר. 

שם:אפרת ברזל

גיל: 50

ילדים: 8

נכדים: המון (לא סופרת)

מגורים: בני ברק

עיסוק: אשת תקשורת ויועצת רגשית

האם זה בסדר להגיד שהדבר הממלא אותי יותר מכל, הוא, 'רוח הממללא',  שקיבלנו מאיתו יתברך, בתהליך בריאתנו, עוד אז בספר בראשית. הוי הוי, מה היינו עושים בלי אותה הרוח? מפחדת בכלל לדמיין איך היינו מתנהלות כאן כנשים ללא יכולת הקבין. אבל בתוך מטריית המלל כולה, ישנו זן אחד של דיבור הממלא אותי יותר מכולם:  גלגל אינסופי המתחיל כך; קודם כל הקשבה לדיבור הפנימי שלי, זה שלוקח את המציאות סביבי, ומעביר אותה באופן סובייקטיבי אל תוך עולמי. כולנו עושות את זה כל הזמן. ובנוסף, תרגום התוספת של אותה מציאות חיצונית עם האני הפנימית וכתיבתה; בספרים, בעיתונים, באתרים, במכתבים שאני כותבת לילדים. במילת סיכום, בלי להיתפלסף יותר מדיי,  מה שממלא אותי יותר מכל הוא תהליך הכתיבה. זו היוצאת ממני – החוצה. כולי תפילה שהמילים המבעבעות לי מן הלב, ממלאות חזרה לבבות של נשים אחרות.

מה ממלא אותך?

שתפי אותנו ברשתות החברתיות.

מתוך גיליון חשוון תשפ"ד, להצטרפות למשפחה פנימה לחצי כאן

הפוסט מה ממלא אותך? הופיע לראשונה ב-פנימה.

לאחרונה שוטף את הרשת בארץ ובעולם גל של תמונות לפני ואחרי באתגר הנקרא 10yearschallenge, אתגר עשר השנים, וכמו כל תופעת רשת צץ משום מקום וצבר תאוצה בקרב מיליוני גולשים. אנשים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות העלו בחודש האחרון תמונות שלהם משנת 2009 ותמונה עדכנית מהשנה הנוכחית, כשבדרך כלל יש כמובן, הבדל ניכר בין התמונות. מאחורי האתגר הזה, ככל הידוע לי, לא עומד עיקרון ערכי כלשהו, אך אין ספק שזהו טרנד חביב למדי וצהוב להפליא, כמו שבתוך תוכנו, כולנו אוהבים.

View this post on Instagram

2019<——>2009 . . #לא_מתלונן

A post shared by Idan Amedi | עידן עמדי (@idan_amedi) on Jan 16, 2019 at 4:14am PST

View this post on Instagram

מפה לשם, אמנם עברו 11 שנים אבל עדיין תופס, לא? ? שבוע טוב אהובים! ❤️ אגב, כרטיסים אחרונים למערת צדקיהו? #10yearschallenge

A post shared by Hanan Ben Ari חנן בן ארי (@hananbenariofficial) on Jan 27, 2019 at 6:42am PST

אתגר עשר השנים – מתוך עמוד האינסטגרם של הזמרים עידן עמדי וחנן בן ארי.

גם פוליטיקאים רבים הצטרפו לאתגר, וברקע הבחירות הקרבות, קוראים לגיוס קולות נוספים על ידי העלאת תמונות לפני ואחרי של עשייתם הציבורית. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שידוע בשימוש הנרחב שלו ברשתות החברתיות וההתמצאות בטרנדים החמים – הצטרף בכמה תמונות של לפני ואחרי 10 שנים.

View this post on Instagram

#10yearchallenge

A post shared by Benjamin Netanyahu נתניהו (@b.netanyahu) on Jan 17, 2019 at 2:52am PST

מתוך עמוד האינסטגרם של בנימין נתניהו.

עכשיו תורן

בדור עם קשיי קשב וריכוז כמו שלנו, אנחנו לא מסתפקים רק באתגר אחד.
בשבוע האחרון הגיח ברשת אתגר חדש, שבשקט בשקט הפך לתופעת רשת של ממש בקרב בנות המגזר הדתי והחרדי.

קבוצת התמיכה הגדולה בעולם, יונת קפלן. צילום: חיה כהן

בקבוצת הפייסבוק לנשים "עכשיו תורי", החלה יוזמה קטנה בשם – "10 דברים שלא ידעתן עליי" בו משתפות בנות הקבוצה בעשרה פרטי טריוויה עסיסיים על החיים שלהן. בימים האחרונים, מספרים לנו מהנהלת הקבוצה, עלו אלפי פוסטים של נשים בקבוצה ששיתפו בעשר עובדות על עצמן וזכו למאות ואלפי לייקים זו מזו, תוך פרגון הדדי והמון הזדהות.

"קבוצת התמיכה הגדולה בעולם אני קוראת לה," אומרת יונת קפלן, מי שעומדת מאחורי הקבוצה. "זו קבוצה שהוקמה בדמדומי חופשת הלידה של הילד הרביעי שלי, בלילה אחד, עם שם שבא מהבטן – כי ככה הרגשתי, שעכשיו תורי ועכשיו תורה של כל אחת. בן לילה וחצי מנתה עכשיו תורך כ- 4,000 חברות שהרגישו שיש פה הכלה וחיבוק מסוג שלא מצוי כל כך ברשת. בזכות המנהלות היקרות שאיתי, יפעת ויעל, ובזכות החלטות שקיבלנו כשיצאנו לדרך, אנו מקפידות שלא תהיה בריונות מקלדת, פגיעה, אלימות, שפיטה וזלזול. חברות הקבוצה יודעות שיש פה נשים אדירות שתרמנה אותן מכל משבר ותענקנה את העצה הטובה "ביותר וסיעור המוחות האיכותי ביותר."

עכשיו תורך היא קבוצה סגורה לנשים מהציבור הדתי והחרדי, ומונה כיום למעלה מ-45 אלף נשים. האתגר '10 הדברים שלא ידעתן עליי' התחיל כפוסט ככל הפוסטים בקבוצה, אך במהרה צבר תאוצה וסחף אחריו את אלפי בנות הקבוצה ואף יצא גם החוצה אל עמודי הפייסבוק הפרטיים. אחת הנשים ששיתפה באתגר גם בדף הפרטי שלה היא הסטנדאפיסטית רעיה כהן, שמספרת מדוע הטרנד כל כך תפס אותה.

כוח נשי. רעיה כהן

"יש אתגרים שנוגעים בי במיוחד. אני רגילה לראות פעמיים ביום טרנדים למיניהם ולא תמיד זה עושה לי את זה, הפעם איכשהו שקעתי לתוך זה וקראתי עוד אחד ועוד אחד, נורא עניין אותי לראות מה אנשים בחרו לספר על עצמן. הרי יש מלא דברים שאף אחד לא יודע עליהן וכל אחת בחרה את הסיפור הקטן הזה הנוגע ללב, או המצחיק. הדבר היפה הוא, שכמעט לא ראיתי פוסטים שנשים מציגות את עצמן כמושלמות, כל אחת דווקא פצעה את זה קצת, הביאה סיפור שלה של חולשה או של חוזק.
"זה מאוד קלישאתי," היא אומרת בחיוך, "אבל אני חושבת שזה הכוח הנשי. בדיוק זה, לנרמל את הסיטואציה, לתת לכולן את ההבנה וההרגשה שיש פה סיפור מאחורי כל אחת. שיש פנים ואנשים מאחורי הפייסבוק הזה. והקבוצה הזאת, עכשיו תורי נותנת מקום לנשים לדבר, לבקש שיקשיבו להן, זה לא מובן מאליו בכלל."

האתגר, נתן במה לאלפי נשים 'שקופות' בקבוצה, כאלה שקוראות ואינן נראות ובזכות הפרגון וההכלה פתח פתח לשיתוף מהחיים הפרטיים של כל אחת, אך הוא רק חלק מהשינויים החברתיים המשמעותיים שמתרחשים מידי יום בקבוצה, בדיונים ובמפגשים הנוצרים בין הדעות והמגזרים השונים.

"עכשיו תורך היא פינת חמד של דעות רבגוניות בחברה הישראלית," אומרת קפלן, "אנחנו מכבדות, נותנות מקום ומאפשרות, גם כשקשה מאוד, הפידבקים בפרטי וגם בקבוצה מדהימים. הקבוצה בעלת צביון דתי מובהק, אבל מעניקה גשר איכותי בין נשים מכל המגזרים, אין 'דתומטר' בכניסה, אבל כן חשוב שיהיה כבוד הדדי למרות השוני."

בקרוב, היא מגלה תצאנה חברות עכשיו תורך מהמקלדות ותיפגשנה. "אני חושבת שאחרי שיצרנו אמון, הגיע הזמן לפגוש פיזית, להתחבק, להתרגש, לשתף, לייצר נטוורקינג אנושי. הוירטואליות היא טובה, אבל גם בשנת 2019 כדאי להיפגש פיזית מפעם לפעם. אנו קוראות לכל מי שמעוניינת בחברה טובה עם אוריינטציה של הגשמה עצמית, עסקית, נשית, אימהית, זוגית, אקדמית – להגיע. אין דמי מנוי, רק באהבה מייצרים אהבה."

הפוסט הטרנדים החמים שכובשים את הרשת לא פוסחים על נשות המגזר הופיע לראשונה ב-פנימה.

לרבים מאיתנו יש חלומות ושאיפות כאלה לגבי הילדים שלנו. רצון לשמור אותם עטופים ושמורים עם התמימות והאמון שלהם בעולם.
כך חשבו גם בבית משפחת כהן בתקופת האינתיפאדה השנייה, כשאוטובוסים התפוצצו בירושלים. יוני ושירה היו הקטנים במשפחה, ילדים מתוקים ורגישים. שירה הייתה בת שש ויוני בן שלוש.
כשהייתי באה לבקר את המשפחה דיברנו תמיד בקולות מהוסים, וכל פעם שאחד הקטנים התקרב כולם נלחצו. "ששש… אל תספרו לילדים!", "ששש… יוני שומע! אחר כך יהיו לו סיוטים בלילה".
בבית משפחת כהן היה אסור לדבר ליד הילדים. כל כך שמרו עליהם, כל כך חששו עליהם, מה יקרה אם הם ישמעו? אם יפחדו? ניסו לעטוף בשבילם את המציאות בצמר גפן.
"לא קרה כלום, הכול בסדר", היו אומרים להם תדיר.
לפעמים אחיהם הגדולים והמגוננים אפילו עזרו להם להכין שיעורי בית, כלומר – הכינו בשבילם את השיעורים.
למה שהמורה תכעס עליהם? הם הרי כל כך נעלבים כשצועקים עליהם.

בומרנג
היום יוני ושירה הם בני יותר מעשרים, ואף אחד מהם לא מתפקד.
הם עדיין סובלים מחרדות, למרות ואולי בגלל שניסו למנוע מהם לשמוע ולהתמודד. במשך שנות ילדותם ונערותם הם חוו הכול. כיכר ציון, סמים, נשירה מהלימודים.
אי אפשר באמת לחסוך מהילדים התמודדות. ואם ננסה לחסוך מהם – הם ייקחו אותה בכוח.
את דואגת, אימא? הבת שלך תראה לך שהיא יודעת להתמודד, ועוד עם דברים שאת בחיים לא התמודדת איתם.
תמימות תהיה לחשוב שאם איננו מדברים בפירוש ובקול על הדברים הרעים שמתרחשים, אז הילדים לא יודעים.
כאשר מתרחש פיגוע, תאונת דרכים קשה או כל אסון חלילה,  התחושות, הפחדים, המנגינה שמעבר למילים – נשמעים, אם נרצה ואם לא. משהו קרה, הם ירגישו. אי אפשר לעבוד על הילדים שלנו.
הם גם יידעו שמשהו קרה והם גם ילמדו לשקר, כמו אימא – שברור שמשהו קרה לה, אבל היא עומדת על כך שהכול ממש בסדר.

אי אפשר לחסוך מהילדים התמודדות. אילוסטרציה

איזון
"אני מפחדת לדבר עם הילדים שלי על דברים קשים", סיפרה לי נורית, "אבל הילד שומע בבית הספר ובא אליי. מה לעשות עם זה?". הילדים שומעים, מדברים ומרגישים.
מה הם יקלטו בחיישנים שלהם אם לא נדבר איתם בעצמנו?
אם לא מדברים עם הילדים על דברים רעים שקורים, המסר שעובר בלי מילים הוא: אני לא סומך עליך, אני לא מאמין בך שתוכל לעמוד במה שקורה, לא מאמין שתוכל להתמודד עם המציאות. אתה עוד קטן, לא יכול, לא מסוגל. חלש.

כמובן, אין צורך לרדת לפרטים ואין צורך להראות תמונות. בטח שלא לראות איך המחבל קופץ ודוקר. שכל ישר, כן? לא להעמיס במידע. אבל כן לדבר בצורה עניינית על מה שקרה, לא ברגשנות יתר ובביטויים כמו "אני לא עומדת בזה", "זה איום ונורא", "אני מפורקת כולי" וכן הלאה.
חשוב לדבר, ליידע מה מעציב אותי עכשיו.

"אימא, למה את בוהה?" שואלת אותי בתי בת התשע. "אני חושבת על משפחת עטר שנהרגה בתאונה, אני עצובה". "אימא, למה את אומרת תהילים?". "אני מתפללת על תושבי הדרום. שמעת מה קורה שם? יש טילים מעזה ואזעקות והילדים מפחדים ורצים למקלטים. רוצה שנתפלל ביחד?".
דיבור במידה על דברים רעים שמתרחשים עשוי לחזק את הביטחון אצל הילד, "סוף סוף יש מילים למה שהרגשתי, סוף סוף אני מבין מה קרה".

***
מתוך המדור חוג הורים במגזין פנימה
לקריאת החלק השני במדור 'שיתוף והעצמה' של גלית גלבוע
להצטרפות מהירה לחצי כאן

הפוסט הסתר או גילוי: מצד שני הופיע לראשונה ב-פנימה.