ארץ עוץ

"אל תתייעצי איתי יותר" אמר הבעל, ואני שאינני מסוגלת להחליט לבד איזו חולצה ללבוש בבוקר, נותרתי ללא מילים. והוא המשיך "אל תתייעצי איתי אם ללבוש את השמלה השחורה או הירוקה, כי כשאני אומר לך ללבוש את הירוקה את לובשת את השחורה! אז בשביל מה את שואלת אותי אם גם ככה תעשי הפוך?"

"אבל… אבל…" ניסיתי לחשוב על תשובה מוחצת וחכמה שתראה לו שהוא טועה ושאני חייבת לעשות יחד איתו סיעור מוחין לגבי הדברים החשובים בעולמנו ובהם איזה בגד ללבוש, האם להתאפר היום, איזה כיסוי ראש לשים, איזה נעליים לנעול, האם לנסוע להיפגש עם חברות, לאיזה סרט ללכת, האם בכלל ללכת?

"אני חייבת אותך! אתה ממש עוזר לי! אתה חייב לשתף איתי פעולה" ניסיתי את כוחי בשכנוע, אבל הוא המשיך לטעון שכל פעם כשאני מתייעצת איתו אני עושה בדיוק ההיפך ממה שאמר.

כך התחלתי לחשוב האם יש צדק בדבריו? האם באמת בכל פעם שאני מתייעצת איתו אני עושה את ההיפך ממה שהציע? ואז הבנתי שכן.
תכל'ס כן.

ניסיתי לחשוב מדוע, והסברתי לו שהוא בעצם המראה המשקפת שלי וכשהוא אומר שכדאי לי ללבוש את השמלה הירוקה הוא בעצם מראה למוח שלי איך אראה באמת עם השמלה הירוקה לעומת השחורה, וברור שכדאי ללבוש את השחורה! מה גם שהוא חושב שמנומר זה יפה. ובינינו –היצור היחיד שיפה עליו מנומר הוא נמר, אז צריך לשים את הדברים בפרופורציות ולהבין את גבולות הטעם הטוב.

ואת זה הבנתי כבר בשבוע שלפני החתונה. כשקנינו אחד לשני שבע מתנות – אחת לכל יום, לשבוע בו לא נתראה עד החתונה, וכך מצאתי את עצמי משרכת את רגליי בין טריליון חנויות, מנסה לחשוב על המתנות המושלמות: הדפסתי את ההזמנה שלנו על תמונה (הוא טען שהמתנה בשבילי כי הוא לא אוהב את התמונה בכלל), קניתי לו סט סכינים לבשר (גם כאן הוא טען שקניתי לעצמי כי אני אהיה במטבח), סרגתי לו כיפה לחתונה ("היית צריכה ריפוי בעיסוק כדי להירגע לפני החתונה"),  קניתי לו חולצה שטותית שילבש בחתונה בריקודים (הוא שכח אותה בבית), ועוד שלל מציאות מקוריות יותר ופחות, שכאמור לא נמצא להן שימוש יותר מדיי.

והוא? הוא נכנס ל-TOPTEN וקנה לי: כיסוי ראש מנומר בגווני חום, כיסוי ראש מנומר בגווני אפור, עגילים מנומרות (כן! בחיי! בשלושה צבעים!!!), שעון מנומר.. רק הייתי צריכה כרטיס לגן החיות התנכ"י וסגרנו את העניין.

ושם הבנתי שכנראה הטעם שלנו קצת שונה, וכל פעם שאנחנו מצליחים לנסוע יחד לאיקאה ועדיין נשארים יחד- מבחינתי זו הצלחה מסחררת.

"לכן כשאני שואלת אותך מה ללבוש, המטרה הברורה היא לראות מה אתה חושב, ואז לעשות הפוך!" אמרתי בחוסר טאקט משווע "ועכשיו, כשאתה לא מוכן לעזור לי יותר – איך אדע מה ללבוש?"

לא יודעת למה הוא לא אהב כל כך את התשובה, מפה לשם, לאחר שיחת פיוס קצרה, התחייבתי להקשיב למה שהוא אומר ובגלל שהוא בחר למחרת שאלבש את כיסוי הראש ההוא מ- Topten בשילוב העגילים והשעון, החלטתי להתגבר על עצמי ולהקשיב לו, לבשתי את כל גן החיות הזה, ולא יצאתי מהבית.