"אין דבר חשוב יותר מלצחוק עם הילדים, זה גורם להם להרגיש בנוח אחר כך גם לבכות לידך. הומור הוא מאוד מקרב"
נויה מנדל (54) סטנדאפיסטית, בדרנית ובמאית. אמא לארבעה ילדים, גרה באלקנה
מקום שהיית רוצה לגור בו
ליד הים. ים מרגיע אותי, אני אוהבת לשבת ולבהות בו. מצד אחד יש בו מערבולות, ומצד שני הוא משרה עליי רוגע. זה לא אומר שאני מצליחה להגיע אליו, וזאת למרות שהוא די קרוב לבית שלי.
נקודת מפנה משמעותית בחיים
אבא שלי היה נקודת אור בחיים שלי. הוא לימד אותי להצחיק והבין הרבה לפניי את הפוטנציאל שלי. הוא ביים אותי ובזכותו הצחקתי בכל מקום. הוא נפטר במפתיע לפני 24 שנים, ואני יודעת שהילדים שלי הפסידו סבא מפנק ומצחיק. כשהוא נפטר הייתי צריכה להתרגל ללכת לבד בלי הגב שלו, וזה משהו שאני לא מצליחה להתאושש ממנו עד היום, כי היה לנו חיבור מאוד חזק.
מה מצחיק אותך
הבן שלי נועם בן 20, לומד בישיבה בעלי, והוא מאוד מאוד מצחיק אותי. אין דבר חשוב יותר מלצחוק עם הילדים, זה גורם להם להרגיש בנוח אחר כך גם לבכות לידך. הפתיחות הזו מביאה להמון דברים חיובים, הומור הוא מאוד מקרב.
צילום מכנס פנימה תשפ"ג
זיכרון ילדות שמח
כשהייתי בכיתה ו' יצאנו עם המשפחה לטיול של חודש באירופה. בשנות השמונים זה ממש לא היה מקובל. אבא שלי לקח טרנזיט ושיפצר אותו למעין רכב לטיולים עם גגון, היה לנו אוכל לחודש ימים ועצרנו בחניות קמפינג. זה היה טיול מטורף בכמה מדינות. היינו שרים בזמן הנסיעות ומבשלים בשטח במקומות מהממים, זו הייתה חוויה מגבשת ובלתי נשכחת לכל המשפחה.
לאיזה ונהפוכו את מייחלת?
אני מייחלת לגאולה. העם היהודי חי כל הזמן בפחד ובחוסר ביטחון. אני מייחלת שיהיה באמת ונהפוכו, כמו במגילת אסתר.
מה המלחמה שינתה אצלך?
אני כל היום אומרת "טאטע מה יהיה?", התפילות עכשיו הרבה יותר משמעותיות וחזקות. במדיות אני פחות מפרסמת סרטונים מצחיקים כי זה לא מתאים. כולן כותבות פוסטים עצובים, ובצדק, אז איך פתאום אני אשלח דברים מצחיקים?
אוריה בשבילך
היא זו שהפכה אותי לאמא, ולמדתי בזכותה המון. בחשיבה המקורית שלה היא מלמדת אותי איך לא תמיד ללכת עם הזרם. מאז שהיא צעירה היא שולפת דברי תורה כמו שאני שולפת בדיחות. כשהיא מדברת על תורה יש לה אור בעיניים, יש בה משהו מאוד עוצמתי.
תפילה שאת מתחברת אליה
"אנא בכוח גדולת ימינך". זה טקסט קבלי, אני אומרת אותו שלוש פעמים ביום וזו תפילה ניסית בעיניי. כשאומרים אותה קורים דברים מעל הטבע, דברים נפתחים.
מה לא יודעים עלייך?
יש לי בנייד קובץ שהכותרת שלו היא "ניסים". בכל פעם שאני נקלעת לסיטואציות הזויות וניסיות, אני כותבת אותן. חשוב לזהות ניסים ולהכיר תודה, כי זה לא מובן מאליו, וזה מכניס אותי לתודעה ניסית. אנחנו חיים בנס אחד גדול.
על מה את לא מוותרת?
מאוד נדיר שאוותר על הופעה. זה בדם שלי וזו השליחות שלי. אני לא מוותרת על הערכים שלי על הבמה, שיהיה אירוע מכבד ומכובד, לא משנה מי הקהל, בשפה, ביחס לקהל תמיד בגובה העיניים.
קיבלת עוד שעה ביממה, מה את עושה איתה?
אני אישן. אני אוהבת לישון. קצת שקט במערכת, המנוי אינו זמין כעת.
"המלחמה הביאה אותנו לקצוות שאין לנו יכולת להבין, וזה גרם לי להיות במקום הרבה יותר סומך, בוטח, מאמין ונשען על ההשגחה ועל האמונה"
אוריה אהובה לוי (27) ביבליותרפיסטית ומנחת סדנאות כתיבה והשראה. נשואה ליצחק, גרה בקיבוץ לביא.
מקום שהיית רוצה לגור בו
אני גרה איפה שהייתי רוצה לגור. באופן כללי, כבר מילדות רציתי לגור בצפון עם השקט והמרחבים. יש פה מין תחושה שהכול קורה בקצב אחר, פחות ממהרים.
נקודת מפנה משמעותית בחיים
יצאתי להדרכת חוץ בכיתה י' בסניף במרחק עשרים דקות נסיעה מהבית שלי. זו הייתה היציאה הראשונה שלי מהסביבה הטבעית. התארחתי בשבתות אצל משפחות וזה פתח אותי לעולם. פתאום נפתחו בפניי סגנונות חדשים של אנשים, אווירה ותרבות. משם היציאה מהבית הייתה מתבקשת, וזה גרם לי להבין שיש בעולם קצת יותר ממה שאני מכירה.
מה מצחיק אותך
אמא שלי. היא מאוד מצחיקה אותי, מאז שהייתי מאוד קטנה. היא בלתי צפויה, יש לה פרצופים וחיקויים מדויקים של דברים שלא מחקים אותם בדרך כלל, כמו זבוב מרגיז או נייר מקומט.
זיכרון ילדות שמח
ימי ההולדת שלי. כילדה זו הייתה הזדמנות למתנות, לחגוג ולעשות דברים חדשים. כל שנה אבא ואמא שלי היו מארגנים לי אירוע וחגיגות מיוחדות. עד היום הגדילה בשנה עושה לי כיף. ואני אוהבת את ההתקדמות, הגדילה, את ההזדמנות לחשבון הנפש.
לאיזה ונהפוכו את מייחלת?
אני מקווה שעם אחד מפוזר ומפורד יהפוך לעם אחד מאוחד, שתהיה תחושה של יחד בעם. אנחנו מדברים תמיד על כמה שזה חשוב, שצריך לקבל כל אחד, אבל בפועל אם מישהו חושב או נראה טיפה אחרת – הרבה פעמים אנחנו נעקם פרצוף. בסוף בא לי ונהפוכו של באמת לראות אנשים בטוב, באחווה, שתהיה אהבת אמת בין אנשים.
מה המלחמה שינתה אצלך?
היא גרמה לי להתקרב לקב"ה. בסוף מה שיש בעולם זה המון קליפות, ובעומק אין שום דבר חוץ מהקב"ה. אני מרגישה שהמלחמה הביאה אותנו לקצוות שכבני אדם אין לנו יכולת להבין, וזה גרם לי להיות במקום הרבה יותר סומך, בוטח, מאמין ונשען על ההשגחה ועל האמונה.
אמא בשבילך
אמא בשבילי היא השראה להמון דברים. היא עובדת מהנשמה והיא נותנת מעצמה כל כך הרבה, מופיעה המון בהתנדבות והולכת לשמח בבתי חולים. התדר והתודעה שלה הם שהיא עושה מה שהיא עושה כי זו השליחות שלה בעולם. יש לה יכולת לראות את הדברים היומיומיים בהומור ובקלילות ולגשת למציאות ולאנשים בחיוך. זה מדהים ומשהו שאני משתדלת ללמוד ממנה וליישם ביומיום.
עם מי היית מתחלפת ליום אחד?
הייתי רוצה להיות דיילת. יש במקצוע הזה משהו שתמיד מגניב אותי, לטוס בעולם ולהיות בכל מיני מקומות. אני מאוד אוהבת שמיים ועננים, בטיסות אני בוהה שעות בחלון. זה תפקיד שגורם לך להכיר הרבה מקומות בעולם ולחוות יחד עם אנשים את הרגע הזה, מאוד מיוחד בעיניי.
על מה את לא מוותרת?
לחיות טוב. הרבה פעמים אנשים עושים דברים כי צריך, אבל אני לא מוותרת על עצמי בשום שלב, ומנסה לדייק יותר את ה"לחיות טוב": לעשות את הדברים מתוך מחשבה והקשבה פנימה ומציאת הדרך הייחודית שלי.
קיבלת עוד שעה ביממה, מה את עושה איתה?
יורדת לכינרת. אני והכינרת זה סיפור אהבה. אנחנו מאוד מחוברות ואני יכולה לשבת מולה שעות. יש בה משהו צנוע ופשוט, דווקא בגלל זה היא יפה ומיוחדת.
מתוך גיליון אדר א' תשפ"ד,
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן