מים הם עתיקים כמו הזמן עצמו. הפלסטיק לעומת זאת נכנס לחיינו לא מזמן, קצת פחות מ-200 שנה – אבל מי סופר, ואין ספק שהוא חומר חיוני ושימושי, אבל גם בעייתי מאד.
מעבר לבעיות המוכרות של פסולת לא מתכלה ונזק משמעותי לאיכות הסביבה – לפלסטיק יש השפעה מיידית יותר על איכות החיים שלנו. באופן כללי – אם ניקח בקבוק מים שזה עתה יצא מהמפעל ונשתה ממנו – לא צריכה להיות בעיה. אבל המצב במציאות שונה.
שים לי קצת בקבוק במים
ברחבי העולם ובעולם המערבי במיוחד, חלק ניכר מצריכת מי השתיה נעשית באמצעות בקבוקים, כאשר בד בבד כניסתו של בר המים הידידותי והבריא יותר לשוק תופסת תאוצה. ברחבי העולם מנוצלים מדי דקה כמיליון בקבוקי פלסטיק, כ-50% מהם של מי שתיה. משמעות הדבר היא ייצור המוני של בקבוקי מים בכמות שקשה לדמיין, ושוב – בלי להכנס להשלכות על איכות הסביבה – בקבוקי המים האלו עומדים ומחכים לנו שנשתה מהם, איפשהו.
המים לא מתקלקלים, הבקבוק כן
אם תשימו לב – כשאתם רוכשים בקבוק מים מפלסטיק תראו שמוטבע עליו תאריך תפוגה. והנה עובדה מעניינת – תאריך התפוגה אינו מתייחס למים, אלא לבקבוק עצמו. עכשיו, הרבה פעמים תראו כי התוקף הוא לכמה שנים קדימה, נתון לא ממש מאיים. אבל כאן נכנס מרכיב סודי שהרבה יותר קשה לנו להתחקות אחריו – היכן המתינו לנו בקבוקי המים?
אחד המקומות העיקריים בהם אנו קונים בקבוקי מים הוא בחנויות הנוחות בתחנות הדלק – הרכב קרוב אליהם ואם המתדלק נחמד הוא אפילו עוזר לנו להעמיס שישיה לתא המטען. אך העניין הוא שאנחנו לא יודעים כמה זמן עמדו שם אותם הבקבוקים. אנחנו כן יודעים שהם עמדו בחוץ, שבחוץ בדרך כלל חם במדינת ישראל ושפלסטיק מושפע לרעה מחום. אנחנו גם יודעים שבתחנות דלק יש אדים מנדפים וכימיקלים מאד מזיקים שעלולים אף לפגוע בבקבוקים שעומדים שם. אותו הדבר כמובן תופס גם לגבי בקבוק שהושאר במושב האחורי של הרכב במשך תקופה.
H2O עם BPA
הגיע הזמן לקצת כימיה. המים שאנחנו שותים מורכבים מפחמן דו חמצני, קל ופשוט, מחייה ובריא. הפלסטיק שאנחנו שותים ממנו מורכבים מהרבה חומרים, וביניהם BPA או בשמו המוכר יותר – ביספינול A. בכמויות קטנות מאד לא ניתן לחוש השפעה, אך הכימיקל הזה רעיל לבני אדם ובכמויות גדולות יותר הוא עשוי להוביל לבחילות, כאבי ראש ובטן וגם להקאות וסחרחורות. בריכוז גבוה ומתמשך – ה-BPA פוגע באיזון ההורמונלי בגוף ועלול להוביל למחלות לב ולהגברת הסיכון לסרטן.
כאשר הפלסטיק חשוף לחום, שמש עזה ותנאים כימיים בעייתים, הכימיקל הרעיל הזה מתחיל להשתחרר אל תוך המים שאנו שותים להנאתנו. לא מעט יצרני בקבוקים משפרים כל הזמן את תהליכי הייצור ועוברים לפלסטיק ללא BPA, אבל מחקר מעניין שנערך על-ידי אוניברסיטת פלורידה מצא כי חשיפה ממושכת לחום גבוה עדיין מפרישה BPA מהבקבוקים האלו לתוך מי השתיה. הסיבה לכך נעוצה בתהליך מחזור הפלסטיק, שבו עדיין ניתן למצוא את הכימיקל הבעייתי הזה. אז מחזור אמנם עוזר לאיכות הסביבה, אך גם בו יש מורכבות מהבחינה הבריאותית. חומר למחשבה – אך לא מומלץ לשתיה.
בקבוקים בכל מקום
עכשיו בואו נחזור לתחנות הדלק. בעצם, בואו נצא מהן. את בקבוקי הפלסטיק אנחנו רוכשים בעוד המון מקומות – בסופרמרקט, בבתי הקפה ובמסעדות, לפעמים אפילו באתרי אינטרנט. בכל המקרים האלו אין לנו מושג כמה זמן הבקבוקים האלו עמדו ובאילו תנאים. מעבר לכך – הרבה פעמים אנו משאירים בקבוק פלסטיק כזה ברכב שלנו, וכשהרכב שלנו עומד בשמש – לפעמים ימים שלמים כשהבקבוק בתוכו – המים האלו הם הדבר האחרון שכדאי לנו לשתות. לא מעט פעמים אנו עושים בבקבוקי הפלסטיק שימוש חוזר וממלאים אותם מחדש במים. גם המצב הזה אינו בריא במיוחד. קחו בחשבון ששריטות ושפשופים בגוף הבקבוק מאיצים את שחרור הרעלים למים, ומגבירות את הסיכוי לחשיפה אליהם.
בריאות זה עניין של הרגל
בסופו של דבר, שתיית מים חשובה יותר מהמנעות מהם בגלל פלסטיק. אבל יש דרכים טובות ובריאות יותר לצרוך מי שתיה. אם תשבו בבית קפה ותבקשו בקבוק מים קרים (לא מינרליים) – תראו שתקבלו אותם בבקבוק זכוכית. הם כבר למדו ששימוש חוזר בבקבוקי פלסטיק עלול להזיק ללקוחות שלהם, ועכשיו גם אתם למדתם.
*תוכן שיווקי*