יוצאת אל האור: רעות קרמר סגל מדברת לראשונה

היא מגיעה מעולמות ההפקה, השיווק והאסטרטגיה, אך בשנים האחרונות התאהבה בתחום האוצרוּת ומצאה את עצמה צוללת אל עולם האומנות. השנה יצא לאור ספר פרי עמלם המשותף שלה ושל בעלה. על אף שסירבה להתראיין בעבר, רעות קרמר סגל מספרת על עולמות היצירה, על שילוב בין עצמאות לאימהות ועל חיים לצד דמות מוכרת ואהובה ברחוב הישראלי. 

 

"לא מעניין אותי פוליטיקה", מפתיעה רעות סגל (37), מי שנשואה לפרשן הפוליטי המוכר ביותר ואולי גם האהוד ביותר בישראל. "לעמית אין פרטנר בבית לנושא. כשהוא הגיע לבית של ההורים שלי הוא לא הבין למה בשולחן שבת אף אחד לא מדבר על פוליטיקה".

רעות רחוקה מסדר היום התקשורתי והפוליטי, את היום יום שלה גודשות משימות רבות ומגוונות בתחומי האסטרטגיה, התוכן, השיווק וההפקה, שהם העיסוק המרכזי שלה זה שנים. לפני כשנתיים בחרה ללמוד גם אוצרוּת, "כי עברו כבר כמה שנים מבלי שלמדתי משהו", היא מחייכת, וניכר כי התפתחות אישית ומקצועית מתמדת היא חלק בלתי נפרד מחייה.

מאז סיום הלימודים, נשאבה אל עולם האומנות והיצירה. "לימוד אוצרות הוא משהו שעשיתי בשביל עצמי, ומסתבר שזה משהו שבעצם עשיתי תמיד, רק לא ידעתי שכך זה נקרא. גם להפיק אירוע או טקס זה להיות אוצֵר – לבחור, ללקט ולאסוף את כל הפרטים לכדי דבר אחד שלם עם אמירה".

את הדוגמאות הטריות סגל מביאה מביאה מתוך התערוכה 'בִּרְכַּת הַמְּאַיֵּר', תערוכה שנערכה בשיתוף מוזיאון ישראל ירושלים. התערוכה הוצגה בגלריה של מרכז אדמונד דה רוטשילד בתל אביב. אורנה גרנות הייתה האוצרת הראשית, ולצידה עבדה רעות כאוצרת משנה.

היא נושמת את מה שהיא עושה; האיורים, הספרות, העיצוב, האומנות, כל פיסה מקבלת מקום של כבוד. "העבודה הזו מרגשת אותי. אני לומדת ומעמיקה בכל פרויקט ושמחה לפתח את היכולות ואת הידע המקצועיים שלי. זה ממש חלום שמתגשם".

אהבה בשחקים

היא למדה תואר ראשון בממשל ותקשורת ותואר שני במנהל עסקים עם התמחות בשיווק. את השלב האקדמי בחייה עברה כשבמקביל לקורסים, להגשות ולמטלות הבית, עבדה גם בתור דיילת באל על, עבודה שהייתה עבורה הגשמה של חלום ילדות.

"כשהייתי בת 12 טסתי לדודים שלי, וכשירדתי מהמטוס אמרתי לאמא שלי: אני אהיה דיילת. הייתי גוזרת מהעיתון מודעות דרושים לתחום, תולה על הלוח ומסמנת וי בכל פעם שהגעתי לעוד דרישה של דיילת. זו תחושה מיוחדת להגשים חלום ילדות".

העבודה הלא סטנדרטית, שכללה שעות לא שגרתיות והיעדרויות ממושכות מהלימודים, לא הייתה פשוטה. "שילמתי הרבה מחירים. אלו היו ארבע שנים קשוחות שכללו החלפת טיסות ולילות ללא שינה, הייתי נוחתת מניו יורק ומגיעה לשיעור ונרדמת. לא היו לימודים מקוונים אז…" היא מזכירה עידן נשכח, ומספרת כי נעזרה לא מעט בחבריה לספסל הלימודים.

אל על לא הייתה רק מקום עבודה, אלא גם השדכנית שזימנה את עמית בעלה לחייה. "הכרנו בטיסה. עמית נסע לתואר שני בלונדון באיזו מלגה שחבר טוב שלי, מיקי, גם התקבל אליה. הפתעתי את מיקי והצטרפתי לטיסה הזו ללונדון. אני זוכרת את עמית מבקש ממני את עיתון הארץ".

עמית, שבאותה תקופה היה כתב חדשות 2 באירופה, הרחיב את השהות שלו שם. "במהלך השנה הגעתי ללונדון לבקר את מיקי, שגר במעונות עם עמית, וככה הכרנו בקטנה בארוחות משותפות של ערבי שישי. רק אחרי חצי שנה יצאנו לדייט רשמי".

היום הם חוגגים כמעט עשור של נישואין, ומגדלים את שני בניהם, עברי שלום (6) וענר משה (2.5). בחצי השנה האחרונה הם גם חובקים ספר חדש, עליו עבדו יחד.

את מגיעה מעולם חילוני, עמית מגיע מהתנחלות דתית. איך נראה המפגש הזה?

"אנחנו לא ממש מעולמות זרים. ההורים שלי דתל"שים, הדודים והסבים שלי דתיים, העולם הדתי לא היה זר לי. קידוש, נרות, כשרות – ככה גדלתי. גם עולם ההתנחלות לא היה זר לי, יש לי דודים בגוש עציון. נכון, כל אחד משנינו מוותר, אבל אנחנו לא חיים עם פנקסים של ויתורים. אני לא מאמינה בפנקסנות".

אם בבתים רבים בישראל שולחן השבת כולל גם דיוני פוליטיקה ערים, בבית סגל, אולי באופן מפתיע, התמונה שונה. כל עוד גרו עמית ורעות בתל אביב, חברים שהגיעו להתארח היו הופכים את הסעודה לדיון ער ולעיתים סוער. אבל בשנים האחרונות, משהפכה המשפחה הצעירה לירושלמית, הפוליטיקה נותרה בחוץ. "אין לי באמת דעה פוליטית", אומרת רעות, "זה אף פעם לא עניין אותי".

אל דור ההמשך החיידק הפוליטי דווקא עבר, היא מספרת, "עברי סקרן מאוד ומקבל תשובה לכל שאלה. הוא מעורב, ואנחנו מאפשרים לו לצפות בחדשות במינונים. כשהוא היה קטן הוא היה רואה מהדורות כי זאת הייתה הדרך שלו לראות את אבא, אבל כשהוא התחיל להבין את התוכן הורדנו את זה.

"הוא יודע שאבא שלו עיתונאי, מעורה ומעורבב. הוא בן בית באולפן החדשות, מגיל שנה וחצי הוא למד לשבת בשקט בכיסא שלו אצל מנהל האולפן. כשהיו אייטמים ביום שעמית הוציא את הילדים ואני הייתי בעבודה, עברי היה הולך עם עמית. הוא יודע לצאת לשירותים בשקט, מתי מותר לדבר ומתי לא, האולפן זה הבית שלו. אנחנו מקווים שהוא לא יהיה עיתונאי", היא מחייכת.

עולמות נפגשים

לפני חודשים ספורים, לאחר הכרזה מסקרנת בפייסבוק שגררה גלי ניחושים, השיקו עמית ורעות את ספרו של עמית, 'סיפורה של הפוליטיקה הישראלית'. עמית הוא הכותב והחתום על הספר, אך רעות היא הדמות שהניעה את התהליך מאחורי הקלעים והפכה אותו לממשי.

"זה הפרויקט הכי מורכב שעשיתי השנה", היא מספרת, "פרויקט שלקח שנה, בתהליך מדויק ומקצועי מאוד. לפעמים נראה שכל אחד יכול לקום ולכתוב ספר, אבל לולא הניסיון התעסוקתי שלי זה לא היה קורה".

מדובר בספר עיון יחיד מסוגו, הסוקר את כל ראשי ממשלת ישראל לדורותיהם דרך החלטות משמעותיות שקיבלו, החלטות שעיצבו את פניה של הפוליטיקה הישראלית מאז הקמת המדינה ועד היום. "התמה של הספר מעניינת, והמבנה שלו מאפשר לקרוא אותו כרונולוגית, כרצף, או בפרקים בודדים, ובסוף לראות את התמונה הכוללת", אומרת רעות.

איך התחילה העבודה המשותפת?

"יום אחד עמית סיפר לי שהוא התחיל לכתוב, אמרתי לו: בוא נוציא לאור. הוא אמר: מה, לבד? חשבנו על זה, התייעצנו, בדקנו, עשינו חקר שוק, ולילה אחד קיבלנו החלטה – אנחנו מוציאים לבד. קיבלנו את ההחלטה הזו כי ידענו שאני אנהל את כל הסיפור. זה העיסוק שלי, בניית מוצר, שיווק, חוויית לקוח. יצרנו ספר עיון שאין לו מקביל בשוק. זה לא אלבום, לא פרוזה, זה עיון מורכב ואחר. מה שמדהים בספר זה שהוא גרם לאנשים שלא מתעניינים בפוליטיקה, בספרי עיון או אפילו בקריאה בכלל, לפתוח את הספר. אלו התגובות הכי משמחות".

בהיותה אוצרת עמלה סגל ללקט שילוב של בעלי מקצוע, כמו האיורים של עמוס בידרמן והעיצוב בסטודיו של קרן וגולן. את תהליך הליקוט הזה היא מתארת כמסע. "כתב היד היה החלק הכי קל, הוא לקח ארבעה חודשים. אבל התהליך כולו לקח קרוב לשנה, הכל גם היה בהמתנה עד שנראה לאן הממשלה הולכת. הקפאנו את כל המערכת כי רצינו שהספר יהיה מעודכן, כולל האיורים. בסוף הוספנו את איור בנט לשורת ראשי הממשלה בפתיחת הספר. ספר על פוליטיקה צריך להיות עדכני.

"אם הייתי מבינה מה זה אומר להוציא את הספר לא בטוח שהייתי הולכת על זה", אומרת רעות. "הייתי עמוק באוצרוּת ובמקביל בעוד כמה פרויקטים, ובכל זאת נכנסתי לזה והתחלתי לעשות את מה שאני יודעת לעשות. ככל שהתקדמנו פיניתי לספר יותר ויותר זמן, הבנתי שאין מישהו שיתייחס אל הפרויקט הזה כמוני.

"מה שמיוחד בסיפור הזה הוא ששני העולמות המקצועיים שלנו חברו יחד", היא אומרת בשמחה גלויה. "מצאתי סוף סוף דרך ליישם את העולם המקצועי שלו דרך העולם המקצועי שלי. מה שעמית הכי טוב בו זה כתיבה, ומה שאני הכי טובה בו זה בניית מוצר מאפס – אסטרטגיה, בחירת ספקים, צבעוניות, אריזה, פוסטר, אתר, עד הפרטים הקטנים. בתור אשת מקצוע נוצרו הרבה דיונים עם בעל המקצוע השני, שהוא במקרה בעלי".

זו הפעם הראשונה שעבדתם ממש יחד.

"נכון, היה מורכב, אבל מעניין. קשה לעבוד לבד בשיווק, אתה שבוי בעצמך. חשוב לעבוד עם מישהו, להתייעץ. אני מחפשת את מי שלא יסכים איתי, זה מפרה את המחשבה. התייעצנו עם אפרת וחנוך דאום שעשו מהלך דומה והוציאו ספר לבד. הספר שלנו אחר משלהם, אבל קיבלנו מהם הרבה השראה – לתהליך הזוגי, לתהליך העבודה ובכלל. קיבלנו מהם עצות זהב".

חששתם?

"כן, היה חשש. מי אמר שספר כזה יצליח? אנחנו רואים כמה הקהל מגוון וכמה קשה לאפיין קהלים, עם כל הידע העצום שלי בפילוח קהלי יעד. המוצר צריך להיות כלכלי, זה לא הדסטארט, הבאנו את ההשקעה מהבית. להחלטות שקיבלנו יש מחיר, קיבלנו גם לא מעט תגובות כמו 'לקחתם את עמוס בידרמן המאייר מ'הארץ'? אנחנו לא קונים את הספר'". רעות מפרידה בין הרמה המקצועית לאישית, ומספרת כי זה לא היה שיקול עבורם. "הוא אומן מוכשר, ואנחנו לא בוחרים אנשי מקצוע לפי הנטייה הפוליטית שלהם".

ולסיום, אני שואלת אותה איך מתמודדים במדינה קטנה כמו שלנו עם חוסר הפרטיות. "בסוף עמית נמצא על המסך בכל בית בישראל מדי ערב", היא עונה. "אנחנו שמחים בזה, ונחמד לקבל בתקופות מורכבות את כל האהדה, אבל יש פעמים שזה פחות מתאים. למשל כשבאתי ללדת זה פחות התאים, או בבדיקות היריון, או כשהילד בדיוק צורח ואנשים נדחפים לבקש סלפי. למרות זאת, בדרך כלל עמית שמח ומסכים, זה כיף שאנשים אוהבים את מה שאתה כותב. מכל התגובות אני הכי אוהבת את ה'אני לא מסכים איתך, אבל אני אוהב את נקודת המבט שלך'".

 

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אדר של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן