כאן בונים: איך בונים זוגיות כילדה להורים גרושים

הפחד בלהיות ילדים להורים גרושים זה שזה יקרה גם לך.
כי זה מה שאתה מכיר, כי זה מה שראית. כי זה מה שזורם לך בדם.
גדלת מתוך חורבן ואתה מגייס את כל כוחותיך הנפשיים כדי להאמין שאצלך זה יישאר שלם.
וייבנה לבנה אחר לבנה  ויעמוד יציב ואיתן, מול רוחות הסערה, והן הרי יבואו.
אצל כולם רוחות הסערה מגיעות.

כי לבנות בשניים זה האתגר הכי גדול שקיים על האדמה הזו. כי לחיות בשניים פירושו ויתור על חלקים בך,כדי לגדול מחלקים שבן או בת הזוג שלך מביאים לקשר. זה לוותר על צדקת הדרך,למען קירבה ושלום. כל אחד מאיתנו בוחר את מסלול חייו על פי הבית ממנו הוא באמת על פי התשתיות עליהן הוא גדל, וכשהתשתיות הן עלבון ופגיעה וחוסר יושרה בסיסית- אדם מרגיש שהוא צריך להתחיל מאפס.
כי האדמה עליה הוא דרך שנים רבות זזה תחת רגליו והוא מייחל להניח אותן על מקום בטוח.
כשאדם מזהה במראה שיש לו תכונות שדומות להוריו,הפחד מחלחל עמוק,שמא גם לו לא יהיו את הכוחות להשקיע ולהתמסר שמא גם הוא יבחר לפרק וללכת כל אחד לדרכו.

אני קוראת מדם לבי- אל תיפול רוחכם.
יש לנו בחירה חופשית, כל יום מחדש.
יש לנו מודעות עצמית גבוהה, יש לנו רצון לחיות בשניים, רצון לבנות גם אם הבית שלנו כבר שנים רבות נראה כמו אתר בניה, מלא גדרות ובורות בכל מקום. ככה זה,כשבונים זה אתר בניה לכל דבר.
שמעתי פעם שיעור מהרב ערן טמיר,על זוג שתלה שלא על דלת ביתם-"זהירות,כאן בונים" וכל כך הזדהיתי בתוכי.
ועוד אני מאמינה,שכל זוג צריך עזרה מקצועית מבחוץ, תהיה אשר תהיה, כדי להצליח להרכיב את הפאזל בדרך נכונה. כדי להבין את עצמינו ואחר כך את בן או בת הזוג שלנו.
כדי לזכור שבסוף זו מתנה לחיות בשניים.
ושהדרך משתלמת.

יש פחד בלתי נשלט שמקנן, שגם לי יגמרו הכוחות,
שגם אני אבחר לחדול מהעמל הבלתי נגמר והמייגע לפעמים.
חנוכה זה זמן להאיר עם נרות החג,פנימה
להאמין שלצאת מהשברים, לקום ולבנות ולחיות, זה אפשרי.
אל תיפול רוחינו, יש תקווה לאחריתנו.