היא מככבת על המסך הקטן ומוכרת בלא מעט בתים בישראל,
אבל נדמה שהפער בין הדמות הטלוויזיונית לבין השחקנית שמאחוריה מעולם לא היה גדול יותר.
לידור אדרי הצטלמה לפני שלוש שנים לתוכנית טלוויזיה ששודרה לאחרונה על המסך,
ומאז הצילומים הספיקה לחזור בתשובה, ללמוד במדרשה, להתחתן ולעבור לגור בכפר חב"ד.
מסלול חייה של השחקנית לידור אדרי קיבל תפנית דרמטית לפני כחמש שנים, כשבדרכה חזרה מאודישן עברה תאונת דרכים. עד אז היא הייתה סטודנטית מצליחה באחד מבתי הספר הנחשבים ביותר ללימודי משחק בארץ, מאחוריה היו כבר מספר תפקידים משמעותיים וחלום חייה לפרוץ אל התעשייה החל להתממש.
החלום אומנם התגשם ופניה מוכרות היום על המסך הישראלי, אך במקומו צמח חלום חדש, שנוגע לקודש ולקרבת אלוקים.
כבר בראשית השיחה לידור לוקחת אותי אחורנית ומשתפת בתחושת ריקנות שקיננה בה שנים רבות. לימודי המשחק, היא מגלה, העבירו אותה תהליך נפשי שזיקק ודייק את תחושותיה מול עצמה, "העיסוק העצמי בבית הספר למשחק גרם לי לנבור פנימה, לשמוע את הקולות בתוכי, להבין מי אני ומה אני רוצה, לגלות את לידור באמת".
השאלות הקיומיות עלו בה ללא הרף, אבל תשובות מספקות לא היו בנמצא. "תמיד חיפשתי תשובות להמון שאלות, ובעיקר לשאלה למה אני מהלכת כאן בעולם. תמיד מצאתי איזה תירוץ – באתי לפה בשביל 'להגשים את עצמי', 'להיות שחקנית' או כל מיני קלישאות. אוקיי, הלאה, ואז מה? אז אני שחקנית, מתישהו גם זה עובר. שחקנים מתחלפים כל הזמן, בית ספר למשחק נגמר, מה יהיה אחר כך? באמת בשביל זה הגעתי לעולם? להחזיק חשבון אינסטה יפה, להראות את חיי, ויאללה ביי?
"זאת בדיוק הייתה החוויה שלי כשנדרסתי", היא ממשיכה, "כל חיי עברו לי מול העיניים. כל מה שעשיתי, כל מי שהייתי עד עכשיו. תוך כדי שאני שוכבת על הכביש חשבתי: 'טוב, אני הייתי לידור אדרי… בדיוק חזרתי מאודישן… אני לומדת בבית הספר למשחק הכי טוב בארץ… יש לי חבר… יש לי חשבון אינסטגרם ואני מעלה אליו תמונות של אוכל שמצטלם טוב… יש לי משפחה… הייתי מצחיקה… אפילו שחקנית מוכשרת… כבשתי את העולם, ויאללה ביי, הייתי.
"אני לא מאחלת לאף אחד להיות בסיטואציה שהייתי בה, בין חיים למוות, אבל כשאת בסיטואציה הזאת פשוט מתברר לך שזאת כל כך לא האמת, זה לא מה שבאת לעשות פה, את הרבה יותר מזה והעולם לא יכול להתקיים בלעדייך. יש תכלית. ואז חזרתי בתשובה".
צילום: רות שרעבי
חסרת שליטה
אדרי (28), נשואה ומתגוררת בכפר חב"ד, למדה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין ושיחקה בשורה של סדרות טלוויזיה ישראליות, בהן 'זה לא הגיל', 'שעת נעילה' ו'ילדים ביער'.
היא גדלה בעיר לוד, "בשכונה מאוד פריפריאלית ופשוטה", למשפחה של ארבע נפשות, כשאחיה הגדול מבוגר ממנה בכמה שנים טובות. האווירה סביבה הייתה מסורתית ומכבדת מאוד, "רק אחרי שעברתי מלוד לתל אביב הבנתי עד כמה לוד היא עיר מלאה באמונה. בכל יום שישי כל היהודים הולכים לבית הכנסת, וגם אבא שלי כמובן. אני אוהבת את זה בלוד, לראות אנשים בגיל של סבא שלי קמים בשש בבוקר לפתוח את בית הכנסת. זה מרגש אותי. בכלל, יהדות מרוקו, ממנה אני מגיעה, מאופיינת בקסם הזה, ביראת שמיים שהיא בילט־אין".
למרות הרקע המסורתי, עם השנים הלך והתרופף הקשר של לידור לדת. "ההורים שלי מרוקאים מתוקים מהדור של פעם, ותמיד היו בבית פלטה, קידוש, חגים. מגיל קטן ידעתי שיש ה' והאמנתי בו, אבל מבחינתי הוא היה אי שם בשמיים, כתובת לבקש ממנה דברים. החיים התנהלו בלי קשר אליו כביכול. לא הלכתי בצניעות, לא שמרתי שבת, ובשורה התחתונה הייתי די מנותקת מהתורה ומהמצוות".
המשיכה לבמה, לעומת זאת, הייתה תמיד חלק משמעותי מחייה, "זה אפיין אותי מגיל צעיר מאוד. היינו הולכים לבתי מלון עם המשפחה ואני תמיד רצתי לחטוף את המיקרופון", היא משחזרת בחיוך, "יש סרטונים שבהם אני רוקדת ושרה בקולי קולות ובשיא הביטחון, העיקר להיות על הבמה".
צילום מסך מתוך הסדרה "מחנה אבא"
את מי אני עובדת?
כשקיבלה בליבה את ההחלטה לחזור בתשובה, הייתה לידור בתחילת השנה השלישית בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. היא הפכה למראה חריג בנוף התל אביבי. "פעם יורם צחק איתי ואמר 'זה עוד בחיים לא קרה לי, שבאמצע הלימודים חוזרים לי בתשובה'".
לא חששת שהחזרה בתשובה תגביל אותך מבחינת תפקידים, ואולי אפילו תהרוס לך את הקריירה?
"ודאי שחששתי. עברתי ניסיונות בלתי פוסקים, הן מחשבתיים והן מציאותיים, עד היום ועד הרגע הזה ממש. פחדתי שיעיפו אותי מבית הספר למשחק, איך אשבש להם את כל תוכנית הלימודים וההצגות? איך אני פתאום אקבע שאני לא יכולה להופיע בשישי בערב בהצגות שאנחנו מעלים? ה' לא הקל עליי בכלל בניסיון הזה ולא ויתר לי, הוא הביא לי את זה הכי מפחיד ובלתי אפשרי, כדי שתהיה לי באמת בחירה".
אדרי כמעט מצאה את עצמה מחוץ לספסל הלימודים, "רק בעזרת הרבה תפילות ועקשנות שלי ה' הפך את המציאות ועשה שאמשיך את השנה האחרונה בבית הספר למשחק, כי הראיתי לו שבחרתי בו. בעיניים נפוחות מבכי אמרתי לה': תשמע, אם זה או אתה או זה, בסדר, קח, שיעיפו אותי. היה ברור לי ששבת אני לא אחלל. כשה' ראה שאני איתנה, שאני לא עובדת שום אדם ושום מוסד אלא רק אותו, הוא כבר הפך לי גם את כל הטבע, וסיימתי בוגרת יורם לוינשטיין".
דווקא בתקופה שבה הלכה אדרי והעמיקה את שורשיה בדת היא קיבלה הצעות יוצאות דופן לתפקידים, והיה עליה לבחור מה חשוב לה יותר – הרצון להשתלב בתעשייה או אורח החיים שביקשה לסגל לעצמה.
קרדיט צילום לתמונה הראשית: רות שרעבי
הכתבה המלאה בגליון תמוז של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן