בבוקר חברה טובה שלחה לי בוואצאפ את הסרטון של אותה אמא
שמתעוררת לצלילי דובי שנזרק על ראשה,
מבט חטוף אל הבית- הייאוש כי מר.
מחקתי.
הזדהיתי,
במיוחד כשכל זה לרקע "תעשי רק מה שאת אוהבת" האהוב, של גלי עטרי.
פוסט בפייסבוק גילה לי את מה שחשבתי שאני יודעת
כולנו שואלים מה זה אישה.
כולנו, כולל הנשים.
ואני חושבת לעצמי, שאשה
זו הרווקה המייחלת שיגיע האיש שלבו ימצא חן בעיניה
זו הנשואה ששפתיה נעות בתפילה, מבקשת את השלום הזוגי, שישכון
זו האמא שמודה על כל קימה בלילה וכל מכונה וכיור מלא כלים ורוצה שיהיה מותר לה לומר שהעייפות מכרעת אותה
זו הסבתא, החמות, שמתפללת על כל אהוביה, שיצליחו, שבריאותם תעמוד להם, אוספת רגעים של אושר ונחת.
זו שמרגישה שהגיע תורה לנשום ולהיות בפרונט.
אשה זה כולנו
כל אחת במקומה, הפיזי, הנפשי, המהותי.
בסוף, כולנו עשויות מאותם חומרים.
מגעגוע
מהכלה
מהתמסרות
מגדילה, בגוף, כדי להביא חיים חדשים
מסע של השלמה עם עצמה
מעגליות,
עגולות
הורמונליות
מודות על הזכות להקים בית
ועדיין להרגיש שאין תחליף לשיחות עם חברות.
רוצות להניח את הראש
להישען
מתכנסות ובורחות ונשארות והולכות
כ"כ הרבה רגשות בו זמנית
חושבת לעצמי שגם לעצמי אני לפעמים לא צפויה
חידה לא פתורה
אשה חווה את העולם בעומק החיים שלה
אשה יודעת שהיא רחם שנושאת את הזרע,
מגדלת, מטפחת, שומרת, נותנת בעבורו את גופה ואת מצבי רוחה
ממש כמו האדמה שמגדלת בתוכה, מחזיקה שורשים של עצים בני אלפי שנים
שותה את הגשמים בצמא,
מכילה לכל הריקבון להתחולל בקרבה
ואז להצמיח
לתת חיים
אשה במהות שלה היא בית
היא כלי קיבול במובן הכי פשוט והכי דו משמעי
אשה היא שיר שמתנגן ונכתב כל הזמן מחדש
אשה היא מעוננת חלקית וגשומה וסוערת ויציבה ורוח נושבת
אשה זה הרבה מילים שיוצאות בצורת שתיקה
אשה זה מסירות נפש וגם שבירת כלים
אשה זה פצע שנפתח ונסגר. מתרפא.
ואז מוצאת פצעים חדשים לרפא
אשה זה ביחד
ולחוד
והרבה לימוד על האיזון ביניהם, המשתנה.
אשה היא שדות ארוכים שמתגלים
ומתכסים
אשה נוגעת במוות בתוכה
היא חווה אותו בגופה, בנפשה.
נושאת הפכים,
באופן יומיומי.
אשה עשויה לב מקשיב
אשה היא אניה בלב ים סוער
שלפעמים לחוצה
לפעמים רגועה
אבל תמיד בתנועה.