מערכת החינוך הישראלית עוברת תהליכים מסוכנים ביותר של החלנה ופרוגרסיה. רוני ססובר, שהקימה את פורום ההורים למען מסורת ונלחמת בכניסתם של גופים זרים ואינטרסנטיים לבתי הספר הממלכתיים, מספרת על מהלכים שאם לא ייעצרו, עלולים לפגוע עמוקות בזהות היהודית של הדורות הבאים

 

לפני שנתיים הוזמנה רוני ססובר לטקס מסיבת חומש בבית הספר של בתה מאיה, תלמידת כיתה ב‘ דאז. “חשבתי שזה מדהים שברמת אביב עושים טקס כזה, הילדה למדה פסוקים והתרגשה מאוד. הכנו מיצג, בעלי השתתף
בטקס, ובסוף הבת שלנו הצטלמה עם חוברת עטופה בזהב שחילקו לכולם. לתומי חשבתי שזו חוברת עבודה ללימוד התורה, כמו שהבכור שלי קיבל בזמנו״.
כשפתחה את החוברת חשכו עיניה, “לא היה שם כלום! נתנו לה מחברת ריקה. הלכתי למחנכת ושאלתי: למה הבת שלי הצטלמה עם זה? זה ריק, אין פה כלום!״

המקרה הזה הוא אחד מיני רבים שדחפו את עו״ד רוני ססובר (40) לפעול למען החינוך היהודי של תלמידי מדינת ישראל. היא פעילה בתחום כבר שנים, ולפני חודשים ספורים הקימה את הפורום ‘הורים למען מסורת‘, הפועל במטרה לייצר שינוי בחינוך הממלכתי וביחס ליהדות במערכת החינוך.

בחזרה אל מסיבת החומש ההיא. לאחר בירור שמעה ססובר מצוות המורות של בית הספר כי במוסד החינוכי אין חומשים ואין מערכי שיעור ביהדות או בתורה. עוד ביציאה משערי בית הספר הרימה רוני, שהייתה אז חברה במפלגת הבית היהודי, טלפון ישיר לשר החינוך דאז, הרב רפי פרץ. “הזלזול הזה במסורת ובילדים לא נתן לי מנוח״, היא נזכרת בתחושות הקשות. רק לאחר שיחות, טלפונים ובירורים, משרד החינוך דאג שילדי בתי הספר בצפון תל אביב יזכו לקבל חומש בראשית במקום מחברות ריקות.
מי הם הגורמים שעומדים מאחורי הדבר הזה?

“כוחות נעלמים שאת לא יכולה לדמיין עד כמה הם חזקים״, היא עונה. “זו עוצמה אדירה של כספים ממדינות זרות, עמותות שמאל פרוגרסיביות, בשיתוף מורים והורים מתוך המערכת שכולם משרתים את אותה מטרה: למחוק את הזהות היהודית של הילדים ולהחריב את זהותה היהודית של מדינת ישראל. יחד עם מחיקת הזהות היהודית בא גם העיסוק במגדר, שמטשטש לחלוטין את הזהות ומרסק את ערכי המשפחה״.
רוני מראה לי מודעה של הרצאה המתקיימת בעוד כמה ימים במשרד החינוך, בנושא נערים המתלבטים לגבי זהותם המינית. את ההרצאה מעביר הומוסקסואל מוצהר. “לדעתי, חלק מהשרים ומהפקידים לא יודעים מה הם מקדמים. ‘שוויון מגדרי‘ נשמע טוב, אבל זו מכבסת מילים לאג‘נדה שמטרתה להרוס את הזהות היהודית שלנו״.

 

צילום: אביטל אונגר

 

“רק תתחתני עם יהודי!״

ססובר גדלה בבית שהיה רחוק מהמסורת היהודית ומקיום המצוות. “לא הייתה הרבה יהדות בבית, אבל ספגתי הרבה ציונות״, היא אומרת. “סבתא שלי ע״ה, דמות שהשפיעה עליי מאוד, הייתה ניצולת שואה. היא ראתה את משפחתה נרצחת לנגד עיניה, שרדה את אושוויץ ואת מנגלה יימח שמו, ותמיד דיברה על מדינת ישראל כעל מקום ששומר על היהודים. היא הייתה ציונית מאוד וזה נחרט בי בצורה עמוקה ויצר אצלי קשר עמוק לעם ולארץ״.
מגיל 4 עד גיל 12 היא גדלה בניגריה, “אבא היה מנכ״ל מוטורולה באפריקה וחיינו שם. למדתי בבית ספר אמריקאי והיו לי חברים מכל העולם. חברתי הטובה ביותר הייתה לבנונית. דווקא סבתא, שביום יום שלה לא רצתה לשמוע על דת, תמיד אמרה לי: תהיי חברה של כולם, אבל תתחתני רק עם יהודי!״

כשהייתה בת 12 חזרה המשפחה לישראל. הימים היו ימי אוסלו רוויי הדם והפיגועים. “אז החלו להתעורר בי תהיות, איך ייתכן שאנחנו בעיצומו של ‘תהליך שלום‘ ובכל זאת יש כל כך הרבה נרצחים? שם התחילה התזוזה שלי ימינה, על אף שגדלתי בסביבה של שמאל מובהק״.
שנים ספורות אחרי שחזרה המשפחה ארצה, אחותה של רוני, שרון, שהייתה צעירה ממנה בתשע שנים, חלתה בלוקמיה. “זה עורר אצלי תהיות ושאלות רבות. הייתי משוחחת הרבה עם ה‘. אומנם לא ידעתי אם הוא קיים, ובכל זאת פניתי אליו ודיברתי איתו. בעקבות המחלה של שרון התחילה אצלי הבנה שיש משהו גדול מאיתנו והוא זה שאחראי על המציאות. לאחר שאחותי נפטרה, למרות האבל הכבד והכאב העמוק, הרגשתי שהיא עשתה את התיקון שלה בעולם והמשיכה הלאה״.

צילום: אביטל אונגר

כתבת בעבר בפייסבוק שהיא הייתה זו שהכירה בינך לבין בעלך, למה התכוונת?
“שרון עברה תקופות אשפוז ארוכות שבמהלכן הגיעו אומנים שונים לבקר אותה. בשלב מסוים היא ביקשה שגיל ססובר, אז כוכב בידור גדול בישראל (קומדי סטור, ערוץ הילדים, גלגל המזל ועוד.) יבוא לבקר אותה. גיל הגיע
ונשאר איתה זמן רב. הוא התחבר אליה ולכל המשפחה ונהיה חבר של כולנו. אותי זה נורא הביך כי הוא היה כוכב גדול״, היא מחייכת. “לאחר ששרון נפטרה, גיל הגיע לשבעה ושמר על קשר, וכך נהיינו זוג״.

כיום השניים נשואים, מתגוררים בתל אביב והורים לארבעה: גיא (12) מאיה (9) עדי (6) ונויה (3). בשנים האחרונות הם מתחזקים ומנהלים אורח חיים מסורתי ומאמין. “גילי בא מבית מסורתי ושומר כשרות. לי לא הייתה מודעות כזו
בכלל לפני שהכרתי אותו״, רוני משתפת, ונזכרת איך בראשית נישואיהם הייתה חוזרת מקניות ומניחה את הנקניק והגבינה יחד במקרר, “כשרציתי לקחת את הגבינה, לא הייתי מוצאת אותה. הוא היה מפריד בין הבשר לחלב במקרר. זה היה ‘מי הזיז את הגבינה שלי‘, גרסת המציאות. לא הבנתי מה הבעיה שלו עם הגבינה״, היא צוחקת.

לפני 13 שנה, כשנכנסה להיריון הראשון שלה, החלה לשמור כשרות, אבל הדחיפה המשפחתית המשמעותית ביותר לכיוון היהדות והמסורת התרחשה עם פטירתו של חמיה, אביו של גיל. “גילי רצה לומר קדיש ולא ידע איך ואיפה״, מספרת רוני, “הוא חיפש בתי כנסת, ובצפון תל אביב אין הרבה כאלה״. במשך 11 חודשים הקפיד בעלה
להגיד קדיש שלוש פעמים ביום, במסירות נפש של ממש. “הוא התמסר לזה ובכל פעם חיפש בתי כנסת שיוכל להתפלל בהם״. החיפוש הוביל אותו ליצור קשר עם הרב עידו רהב, שליח חב״ד בצפון תל אביב, והקשר שנוצר בינו ובין משפחת ססובר העמיק והתחזק עם הזמן. “הם אנשים מדהימים ומיוחדים, ואנחנו משתדלים לסייע להם בכל
מה שאנחנו יכולים בפעילות שלהם פה בשכונה״, אומרת רוני.

קרדיט צילום תמונה הראשית: אביטל אונגר

הכתבה המלאה בגליון ניסן של מגזין פנימה. להצטרפות למגזין לחצי כאן