שם: שירה בידאני
גיל:39
ילדים: 8
מגורים: ראש העין
עיסוק: ראש צוות המכון לרפואה גרעינית בית חולים בלינסון
התחתנתי צעירה ובמהלך השנים ילדתי שמונה ילדים מתוקים, למדתי לתואר ראשון, התקדמתי בעבודה וכל חיי סובב בעיקר סביב הבית, הילדים והעבודה. נקודת המפנה הייתה לפני כ-3 שנים כאשר בעקבות בעיה רפואית שהצריכה בדיקה והמתנה מורטת עצבים לתשובה, התחלתי להרהר על צורת חיי וחייהן של אלפי נשים שונות שלמעשה נשאבות לחיים ושוכחות את עצמן בדרך, שוכחות את הצורך הפנימי שלהן כאדם, כאינדיבידואל לקחת פסק זמן ממרוץ החיים כדי להמשיך בצורה מטיבה במסע החיים ללא שחיקה. הגעתי הביתה באותו יום עם החלטה נחושה לעשות דברים שימלאו לי את הנפש ויצאתי לדרך. המחשבות הנביטו את היסודות להקמת קהילת נשים בשם פל"א (פרגני לעצמך אישה) שנועדה למלא את הצורך הזה לאוורור מחיי היום יום העמוסים של נשים, ולמלא אותן בחוויות טובות שיטעינו אותן בכוח להמשיך במסע החיים.
הרעיון צבר עור וגידים ונשים פנו אליי בבקשה להצטרף לקהילה. מצאתי את עצמי עם רשימת המתנה שהולכת ומתרחבת והבנתי שעניתי פה על צורך גדול מאוד ולא רק שלי. מאז, מידי כמה חודשים אנחנו יוצאות לטיולים, מפרישות חלות, עורכות סעודות אמנים, וסיורי סליחות מרגשים. קהילת הנשים הולכת וגדלה ואני גדלה ומתמלאת איתה, נטענת בכוחות וטוענת אחרות. הקהילה מונה כיום כ-300 נשים מכל רחבי הארץ ואין דבר שממלא אותי יותר.
שם: הלל קורן
גיל: 18
אזור מגורים: לוד
עיסוק: לומדת במדרשת לינדנבאום
מאז שאני קטנה אחד הערכים שאליהם חינכו אותי בבית זה ערך הנתינה. בין אם זה כשהסתכלתי על ההורים שלי וראיתי כמה הם תורמים בסביבה שלהם, ובין אם זה ערכי התורה שחונכתי עליהם שלימדו אותי תמיד לשאוף להיות בהתקדמות ולהיות אדם טוב יותר. מאז שאני קטנה ההורים שלי הקפידו לקחת אותי לוקחים להתנדב בכל מיני מקומות, כמו בית התבשיל, לשמח חולים בבתי חולים, מארזי משלוחי מנות לאנשים מיעוטי יכולת ועוד. כשראיתי כמה אני נהנית מהעשייה, המשכתי עם העשייה גם בעצמי והתחלתי ליזרום התנדבויות לבד. כשאני מתנדבת או עושה טוב לאחר, אני בטוחה שאני עושה יותר טוב לעצמי מאשר לצד השני, כי אני מרגישה משמעותית. הידיעה שאני עושה טוב ממלאה אותי שמחה שמלווה אותי לאורך כל היום ואפילו יותר..
אני חושבת שההבדל בין אדם שמתנדב לאדם שלא מתנדב לא נמדדת במעשים, אלא בחותם שהמעשה משאיר על אותו אדם לאחר המעשה – הרגשת המשמעות, השמחה, שהאדם מקבל בעקבות המעשה, מלווה אותו לאורך כל היום ונשארת איתו בלב. להיות בעשייה מתמדת של נתינה זה מה שממלא אותי בחיים ונותן לי כוחות להמשיך לתת.
שם: דור שהם-גת
גיל: 30
עיסוק: עורכת תוכן
מגורים: נצר סרני
ילדים: בהריון
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי מילדי ה"למה" – שואלת שאלות ללא הפסקה ותוהה על התשובות שקיבלתי. הרגשתי שבכל פיסת מידע שמגיעה אליי אני מגלה גם על עצמי משהו בדרך. כשאני חושבת על המושג התפתחות אישית, אני חושבת על מעבר בין מצב A למצב B – התפתחות היא בעצם גדילה.
אם תחשבו על זה, את כל מה שאנחנו יודעים לעשות – למדנו. הסתכלנו, שאלנו, הקשבנו ובאופן מודע או שלא הפכנו לאנשים קצת שונים ממי שהיינו בהתחלה. עד היום אני לא מאמינה בלעמוד במשבצת שלי, נוחה ככל שתהיה, ולכן אני ממשיכה ללמוד – במסגרות או מחוצה להן. אני מאמינה שלמידה והתפתחות אישית הן המפתח לחיים מאושרים יותר ומלאים יותר.
שם:אפרת ברזל
גיל: 50
ילדים: 8
נכדים: המון (לא סופרת)
מגורים: בני ברק
עיסוק: אשת תקשורת ויועצת רגשית
האם זה בסדר להגיד שהדבר הממלא אותי יותר מכל, הוא, 'רוח הממללא', שקיבלנו מאיתו יתברך, בתהליך בריאתנו, עוד אז בספר בראשית. הוי הוי, מה היינו עושים בלי אותה הרוח? מפחדת בכלל לדמיין איך היינו מתנהלות כאן כנשים ללא יכולת הקבין. אבל בתוך מטריית המלל כולה, ישנו זן אחד של דיבור הממלא אותי יותר מכולם: גלגל אינסופי המתחיל כך; קודם כל הקשבה לדיבור הפנימי שלי, זה שלוקח את המציאות סביבי, ומעביר אותה באופן סובייקטיבי אל תוך עולמי. כולנו עושות את זה כל הזמן. ובנוסף, תרגום התוספת של אותה מציאות חיצונית עם האני הפנימית וכתיבתה; בספרים, בעיתונים, באתרים, במכתבים שאני כותבת לילדים. במילת סיכום, בלי להיתפלסף יותר מדיי, מה שממלא אותי יותר מכל הוא תהליך הכתיבה. זו היוצאת ממני – החוצה. כולי תפילה שהמילים המבעבעות לי מן הלב, ממלאות חזרה לבבות של נשים אחרות.
מה ממלא אותך?
שתפי אותנו ברשתות החברתיות.
מתוך גיליון חשוון תשפ"ד, להצטרפות למשפחה פנימה לחצי כאן