בתוך ימים של צער וכאב, הפרויקט שנרקם אט אט היה עבורי כמו מים קרים על נפש עייפה. הוא הזכיר לי שעוד רגע קט נעמוד כולנו בהר סיני ונקבל את התורה הנצחית. לכל אחת מאיתנו האות שלה בתורה – אות הצופנת רזים, ונוגעת עמוק.
בפרויקט שלפניכן פגשתי שש נשים למדניות שמתענגות על התורה. הן חלקו איתי את האות המיוחדת במסע שלהן בארון הספרים היהודי, ספר אחד שהוא מנגינת חייהן ודרכו הן מוצאות חיבור לעצמן ולריבונו של עולם.
שליחה של תורת הרב
שם הספר: "לזמן הזה" מאת הרב חיים דרוקמן, בעריכת עומר פדור
הדס לוינשטרן (41), אם לשישה, היא אלמנתו של אלישע הי"ד, לוחם שריון שנפל בקרב בדרום רצועת עזה. עוסקת ב"ללמוד וללמד תורה ולעשות טוב בעולם".
צילום: אורי טוסון, עבור 'תכשיטים באהבה צרופה'
סדרת הספרים 'לזמן הזה' של הרב דרוקמן זצ"ל מלווה את הדס "בכל צעד ובכל רגע". בסדרה פורש הרב את תוכנם של מועדי ישראל והאופן שבו הם מאירים לדור שלנו. "הספרים האלו הם הכי משומשים והכי בלויים אצלינו בספרייה", מעידה הדס.
מה מיוחד בספרים?
"זה לא רק ללמוד על החגים, אלא ללמוד על האור המיוחד לזמננו, דור הגאולה", משתפת הדס בלהט. "זו הייחודיות של התורה של הרב דרוקמן. אני מאוד אוהבת איך שהרב מקשר את האירועים שבאותו חג לדורנו. סביב חנוכה עולה סוגיית גיוס חרדים; הרב אומר שהכהנים הקדושים הם גם הלוחמים הגיבורים. בפורים זה להתבונן איך הקב"ה מגלגל את המציאות גם בדורנו. בפסח לומדים איך הגאולה האחרונה תהיה כמו גאולת מצרים, ויש גם התייחסות למועדים בני זמננו, כמו יום העצמאות ויום ירושלים".
הדס מכירה את תורת הרב דרוקמן עוד לפני שלמדה את ספריו, ולדבריה, היה לה קשה להכיל את המעבר מהתורה המדוברת לתורה הכתובה. "זה היה בשבילי כמו לשים חתיכת אור בתוך גוף. אני פגשתי את התורה הזו בשיעורים של הרב בצורה חיה ומהדהדת. בספר לא רואים שהרב בוכה או זועק או מחייך, וחשבתי שאי אפשר להעביר תורת חיים לספר".
רק אחרי פטירת הרב היא הבינה פתאום שהספרים נחוצים כדי להעביר את תורת הרב לדורות הבאים. "יש שיעורים שאני יודעת בעל פה מרוב הפעמים שזכיתי לשמוע אותם בבית המדרש, ושימח אותי שהצליחו לקחת את תורת הרב ולהכניס לספרים כדי שכל עם ישראל יפגוש את גדלותו".
את האור הגדול שפגשה הדס בתורתו של הרב דרוקמן היא בחרה להפיץ הלאה למאות נשים. "זכיתי לשלוח פעם בשבוע לאורך כל השנה שאחרי פטירת הרב דבר תורה קצר ל־400 נשים. הפרשה האחרונה הייתה פרשת מקץ, בתוך השבעה של אלישע. הרב ואלישע נפטרו בסמיכות: אלישע בא' בטבת והרב בב' בטבת, בהפרש של שנה.
"עד שאלישע נהרג לימדתי במדרשות, בבתי מדרש ובאולפנות והעברתי שיחות בכל הארץ. מאז שהוא נהרג הבקשות לשיחות התרבו באופן מטורף. אנשים מתחברים למסרים שאני אומרת, ואני יודעת שזו תורת הרב. זה נותן לי כוח וגאווה שאני שליחה, כמו שלחב"ד יש שליחים. אני גאה להיות שליחה של הרב דרוקמן זצ"ל בעולם".
עונג ומתיקות
שם הספר: "נפש החיים" מאת רבי חיים מוולוז'ין
ד"ר מירב כהנא (51) היא אם לשלושה "שכל אחד מהם הוא נס וילד של תפילות", מלמדת במדרשה בבר אילן, חוקרת לשון חז"ל, יועצת הלכה ומלווה נשים וזוגות במסע לפוריות.
צילום: דוד שטיין
"אני מרגישה בת מזל גדולה שהקב"ה סלל את נתיב חיי באופן כזה שעולמי סובב סביב לימוד תורה", פותחת מירב. "יש לי זכות אדירה לבחור בכל שנה מה אני רוצה ללמוד לעצמי, ואז ללמוד את זה בחבורה עם התלמידות במדרשה. זכיתי לגמרי".
מהי התורה בשבילך?
"ללמוד תורה זה הכול. זה מה שמהווה אותי, את תפיסת עולמי, את הראייה שלי את המציאות, את חינוך ילדינו. זה עמל יומיומי שיש בו כל כך הרבה עונג ומתיקות. לדידי, עיקר העניין בלימוד הוא חשיפת החוכמה והרצון האלוקיים והאינסופיים. הזכות שלנו להכיר את בורא עולם דרך תורתו, וממילא הדבקות וההתכללות בו".
במשך השנים היא למדה ספרים רבים שהפכו לספרי יסוד בעולמה, החל מהגמרא ומספרי ההלכה של הראשונים ועד לחסידות ופנימיות התורה. אך על ספר שפגשה בראשית הדרך היא מעידה שעיצב את רוב היחס שלה לתורה ואת אידיאל הלימוד שלה לאורך השנים. "כשהתחלתי ללמוד תורה, אבי, מורי ורבי אמר לי שאני צריכה להכיר את 'נפש החיים' של רבי חיים מוולוז'ין, וכך נפתח בפניי עולם מרתק".
מה הרעיון המרכזי שלקחת מהספר?
"בפרק הרביעי של הספר ר' חיים מציג את תפיסתו ביחס לאידיאל של לימוד התורה, את הגדרתו ללימוד תורה לשמה – לשם התורה, את הדרישה לעמל בתורה, בלי הנחות, את חובת העיסוק בכל הענפים ובכל מקצועות התורה. הפרק מדבר על ההשפעה של הלימוד על עולמות רוחניים גבוהים, על החיבור שלנו בלימוד עם נותן התורה, ועוד הרבה יותר מזה.
"המפגש עם השער הזה טלטל אותי במובן שהוא בנה לי אופק מאוד מאוד גבוה של לימוד תורה. ידעתי שלא אגשים את האופק הזה לעולם, אבל הוא סרטט ומסרטט לי מאז את כל תפיסת לימוד התורה. בעיקר את ההבנה שכל מה שאנחנו לומדים בתורה, כל תיבה, כל משפט, ולא משנה באיזה מהחיבורים – הרי זה גילוי של חוכמתו ורצונו של הקב"ה, ומכיוון שהוא וחוכמתו הם אחד – זו הזכות להכיר בכל פעם חלקיק קטן מהאינסוף".
מירב חותמת בפנייה אלינו, הנשים, להזין את עולמנו בתורה מחיה: "בגיל 30 מישהי ריאיינה אותי במסגרת נשים מלמדות תורה ושאלה אותי למה חשבתי שר' חיים מדבר אליי, הרי הוא ודאי פנה לגברים. אני זוכרת שהייתי המומה מהשאלה. היה לי כל כך פשוט שהאידיאל הכי גבוה ומרכזי בעם ישראל שייך לכל חלקי העם, וכל אחד מממש אותו באופן שהוא יכול בהתאם לכישרונותיו ולנטיותיו. הייתי עדיין רווקה, כך שגם היה לי זמן רב פנוי ללימוד. בהמשך שמעתי את השאלה הזו בווריאציות שונות, ועם הקמת הבית והזכייה באימהות, התשובה גם התגוונה. אבל בכל מקרה אני בטוחה שכל אישה צריכה למצוא לה עוגן של לימוד שמחיה את עולמה הרוחני, שמזין אותו, שמקדם אותו".
מחפשת משמעות
שם הספר: "תשע קריאות תלמודיות " מאת עמנואל לוינס
ליזה זרקה (69), אם לשניים, היא תושבת תל אביב ופסיכולוגית קלינית שעבדה שנים ארוכות במגזר הציבורי. אהבתה לארץ ולציונות הובילה אותה לעלות ארצה מפריז בגיל 21, אך במשך שנים רבות לא מצאה חיבור עמוק ליהדות.
"החיבור שלי למסורת הוא קשר טבעי, אך אינני דתית", מספרת ליזה. "אני אוהבת את החגים, אני מתרגשת מהם ואפילו מתלהבת, אבל הקשר לאלוקים הוא קשר של תנועה, של הלוך וחזור. תמיד שאלתי את עצמי מה משמעות החיים וחיפשתי תשובות. חיי היומיום לא הספיקו לי".
כפסיכולוגית, חיפשה בתחום עיסוקה מה משמעות האדם, ואף חיפשה באומנות תשובות לשאלותיה, אך לא מצאה דבר שיניח דעתה. כעבור זמן נרשמה ללימודים במדרשת מתן בירושלים, ושם פגשה לראשונה עולם חדש שלא הכירה. שיעור שבועי עם הרב דניאל אפשטיין פתח בפניה צוהר לכתביו של המחנך והפילוסוף היהודי עמנואל לוינס.
לוינס נולד ב־1906 בקובנה שבליטא להורים שומרי מסורת, למד תנ"ך ואת השפה העברית. החברה שבה גדל הייתה חברה שכלתנית. "למדנו את הספר 'תשע קריאות תלמודיות', שתרגם הרב אפשטיין, ועוסק בסוגיות תלמודיות ואגדות חז"ל", היא משחזרת. "בספר פגשתי תפיסה מאוד חדשנית ומעניינת. אהבתי את החיבור בין יהדות לפסיכולוגיה ופסיכואנליזה. אמרתי לעצמי: 'זה זה', והרגשתי חיבור מאוד חזק".
מה למדת בספר שנגע בך?
"בספר של לוינס פגשתי אלוקים רחב שדיבר אליי. רציני, שווה, עמוק, מוחלט".
מה לקחת מהספר לחיים?
"החיבור שפגשתי בספר הפך להיות חיבור שמלווה אותי. האמונה מלווה אותי כל הזמן, אבל המפגש עם הספר הרחיב לי את האמונה. הטקסט הוא חיבור רוחני שמביא את הדברים להתבהרות. כשאני מול קושי או ייאוש אני צריכה להדליק את הניצוץ האמוני מחדש, ואז אני קוראת את הטקסטים וחוזרת לחוויה הרוחנית.
"אין לי שאלה מול האלוקים הגדול והקולקטיבי", חותמת ליזה. "השאלה שהולכת איתי היא איך להתחבר לאלוקים הפרטי שלי. אלוקים שלי דורש עבודה וחיבור מחדש, ואצלי זה קורה דרך קריאה או באמצעות אדם שמדבר על הטקסט בצורה אמונית ויוצר אצלי התרגשות".
קרדיט: עדי בן ישי
צילום: שילת מזרחי
איפור: אסתר בן אלבז
סטיילינג: מלי סגל
מודליסטית:תבל לביא
מתוך גיליון סייון תשפ"ד,
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן