ניגון מיוחד משלו

קולות השירה והריקודים הפתיעו אפילו את מי שבמשך ארבעה עשורים מפיח חיים ושמחה גם במקומות קשים וכואבים. הוא לא ידע אם הדבר יעלה בידו הפעם, לא עם הקהל המיוחד הזה והמראות שחווה, אך נראה כי לניגון יש כוח מרפא משלו. 

אברהם פריד נחת בארץ כשבועיים לאחר פרוץ המלחמה, היישר למחנה שורה, ובחר לפגוש את הגיבורים שעסקו במלאכת הקודש של זיהוי הגופות, ולהביא ולו מעט שמחה ומזור ללב דואב.

זו לא הפעם הראשונה שפריד מגיע לארץ בתקופת מלחמה. גם במבצעים קודמים הוא הגיע לארץ לחבק משפחות שכולות וחיילים פצועים. "מכיוון שאני זמר", הוא פותח בעברית השוטפת שרכש מביקוריו בארץ, "נפלה בחלקי הזכות להיות בצוותא עם חיילים ועם פצועים, ואני נתרם לא פחות משאני תורם. כשאני עם החיילים אני רואה את השמחה והביטחון שלהם וזה מדהים. שעה קודם הם היו בתוך עזה, ובעוד זמן לא רב הם כבר חוזרים לשם. לכאורה הם היו אמורים להיות הקהל הכי עצוב, שהכי קשה להופיע מולו. מה שגיליתי שוב ושוב הוא ההפך הגמור. הם רוקדים ושמחים כאילו אין להם שום קושי ושום סכנה בעולם".

את ארגון זק"א הכיר עוד לפני המלחמה הנוכחית, אך על מחנה שורה לא שמע קודם, והכינו אותו לכך שהמפגש איתם עלול להיות קשה. פריד מתאר כי פגש לא מעט אנשים שהיו נתונים בהלם מוחלט. "ברוך ה', השירה והצוותא עוררו שמחה וביטחון שנעבור את זה ויהיה טוב. זה לא קרה ברגע אחד. בהדרגה אנשים התחילו לקום מהמקום, ובסוף המופע רקדנו כולנו יחד", הוא נזכר בהתרגשות שלא שככה. "בסוף המופע ניגש אליי אדם וסיפר שכבר שבועיים הלב שלו לא מצליח לחוש שום רגש, אבל הערב הלב שלו חזר לראשונה לפעום, חזר להרגיש. אין בי מילים לתאר עד כמה אני מודה לקדוש ברוך הוא על הזכות הזו". 

בדרכו בחזרה לניו יורק הוא תיאר את הפליאה שלו מכך שבמשך שנים הוא מגיע למחוזות שונים לשיר ולשמח, אך דווקא שם, במחנה שורה, זכה להרגיש את כוחו של הניגון במלוא עוצמתו. "נכנסתי למקום שלכאורה לא היה מתאים בו שום צליל של שירה, אלא דווקא קולות של בכי, דמעות, כאב וצער. באופן מפתיע, דווקא שם, בתהומות הכי עמוקים, הניגון חיזק ונתן כוחות להמשיך בעבודת הקודש למרות הקושי".

 

ילדות לצד הרבי 

אברהם פריד (65), שמוכר כיום כאחד מגדולי הזמר החסידי, נולד בברוקלין בשם אברהם שבתי הכהן פרידמן. הוריו, הרב יעקב משה ומרים צימל פרידמן, משתייכים לקהילת חב"ד בברוקלין, ניו יורק. 

כבר כילד הוא זכה לראות לעיתים את הרבי מליובאוויטש בעת ביקוריו אצל אמו, הרבנית חנה, שהתגוררה בשכנות לבית ילדותו. את דרכו המוזיקלית החל פריד בגיל תשע, כסולן של מקהלת ילדים שהופיעה ברחבי ארצות הברית. המפיק שייע מנדלוביץ' ז"ל זיהה את הפוטנציאל הגלום בו באחת מאותן הופעות, ועודד אותו להקליט מוזיקה משלו. תקליטו הראשון, No Jew Will Be Left Behind ("אף יהודי לא יישאר מאחור"), הפך מיד ללהיט בקרב הציבור החרדי־דתי בארץ ובעולם. שמו הוא תרגום מיידיש לדברים ששמע מפיו של הרבי בהתוועדויות. 

כחסיד של הרבי, ביקש פריד את ברכתו לאורך כל דרכו המקצועית. שנים רבות הקליט מבלי להופיע בפומבי, משום שהרבי לא התיר זאת. רק בשנת תשמ"ה (1985), לכבוד 'דינר' שנועד לחגוג את הסיום הראשון של לימוד הרמב"ם היומי, פנו המארגנים מיוזמתם וביקשו את אישורו של הרבי להופעתו. 

בשנת תשנ"ב הגיע פריד אל הרבי במעמד הידוע של חלוקת הדולרים לצדקה. הרבי איחל לו הצלחה רבה והורה לו לתת את השטר לצדקה לפני השירה, ושטר נוסף בסיומה. מאז נוהג פריד לתת צדקה על הבמה בתחילתו ובסיומו של כל מופע. כמו כן, הרבי הורה לציין על גבי כל אלבום שהוציא כי אין לשומעו בשבת וביום טוב. מספרים כי תקליטיו הושמעו בבית הרבי לעיתים קרובות, וכי בשעת הדלקת נרות השבת נהגה הרבנית לשיר את שירו של פריד, 'טאטעניו'.

באחת מן ההתוועדויות בשמחת תורה קיבל פריד מידי הרבי בקבוק משקה כשליחות. אולי אין זה מקרי כי שמחת תורה האחרון הוביל את פריד להמשיך במשימת החיים שלקח על עצמו, להביא שמחה ללב של כל יהודי. 

במקביל להופעותיו ברחבי העולם, בנה פריד קן משפחתי חם עם אשתו צביה וששת ילדיהם (וכמובן הנכדים, "יש גם עוד כמה בדרך, אבל יהודי לא סופר"). למרות טיסותיו הרבות, הוא מקפיד לחזור בשבתות הביתה. למשל, באחת הפעמים הוא הופיע ביום חמישי בישראל, שב הביתה לשבת בניו יורק על אף שעות הטיסה הארוכות ופערי השעות המבלבלים, וביום ראשון חזר להופעות נוספות בישראל.

"בכל ימות השבוע יש בי ציפייה לקראת השבת עם משפחתי", הוא מספר על מקור הכוח שלו. "גם כיום, וודאי כשהיו לנו ילדים צעירים, השתדלתי מאוד שהשבת שלנו לא תיפגע. ועל כך אני חייב להודות לאשתי היקרה ולהוקיר אותה על שהחזיקה את הבית וטיפלה בילדים במסירות כשאני הייתי בדרכים. לולא היא, לא יכולתי להגיע לאן שהגעתי". 

אף אחד מילדיו לא בחר בקריירה מוזיקלית, ולדבריו – טוב שכך. "יצאנו ידי חובה כמשפחה בכך שאבא זמר", הוא אומר בחיוך, ומוסיף: "אצלנו בבית, כשכולם סביב השולחן ושרים זמירות, איזה תענוג ואיזו נחת. כמה אני מודה לבורא עולם על השירה והקדושה". 

 

"איפה הריקוד שהבטחת לנו?" 

 

בין שמחת תורה שהסתיים בקול נהי לשמחת פורים הקרבה ובאה, אני מבקשת לשמוע מהאיש שמגיע בשעות הכי קשות לשמח ולרומם בעזרת כישוריו המופלאים בשירה, על כוחה של שמחה וכיצד ניתן לשמרה גם בימים הלא קלים שבהם אנו נתונים. מעבר ליכולותיו הווקאליות ושיריו הסוחפים, מחזיק פריד בתורה שלמה הנוגעת למקומה של השמחה בחייו של האדם המאמין, המצפה לגאולה שלמה "בקרוב ממש", ועל היותו שליח המעביר מסרים דרך המילים והניגון הנלווה אליהן.

מתי בשמחת תורה נודעו לך האירועים הקשים שהתרחשו בבוקרו של יום? 

"את זה אני לא אשכח", הוא משיב באנחה. "הגענו לבית הכנסת לתפילת שחרית, כאשר בישראל כבר שעות אחר הצהריים, ומבלי לדעת דבר על מה שמתרחש כבר שעות ארוכות. אחד המתפללים ניגש אליי ולחש: 'משהו קרה בארץ'. לשאלתי במה מדובר הוא ענה שאינו יודע, אך ציין שזה משהו לא טוב". 

בחלוף השעות השמועה עשתה כנפיים והגיעה גם לבית הכנסת. פריד מתאר כיצד אנשים מכל בתי הכנסת בסביבה, בהיותם שומרי שבת, תרו אחר מידע וניגשו לשוטרים ברחוב על מנת לשמוע פרטים על אשר קורה בישראל. "התחלנו להבין את גודל הטרגדיה", הוא אומר בקול שקט. " רקדנו כמצוות היום, אבל זה היה עם לב שבור לגמרי. כל אותו הזמן עברה בי מחשבה על אחיי בארץ שבאו לרקוד עם החתן, עם בורא עולם, אך במקום להצטרף לריקוד, החתן שינה את כל התוכנית והכלה נותרה ממתינה על רחבת הריקודים. נשאתי עיניים מעלה והלב זעק: חתן יקר, הכלה מחכה לך! איפה הריקוד שהבטחת לנו?! כל שנות הציפייה לגאולה אנחנו מורגלים לרקוד בלב שבור, אבל לא בשמחת תורה", אומר פריד, ומעיניו משתקף העצב שחש. "אני חושב לעשות על זה שיר, אם המשיח לא יבוא עד אז. אני רוצה לזעוק בשיר 'איפה הריקוד שהבטחת לנו?'. לא פשוט, עוד יום בהיסטוריה של העם שלנו שהוא כואב וקשה". 

למרות השבר והקושי, הגעת ארצה בתחילת המלחמה כדי לשמח את עם ישראל בארצו, להביא את החתן בחזרה לרחבת הריקודים. איך אספת את הכוחות לבוא ולשיר בנסיבות כל כך קשות?

"אחרי האירוע כל אדם הרגיש מחויבות לעשות משהו בשביל ארץ ישראל. כל אחד עושה את זה עם היכולות שעומדות לרשותו. היו כאלה שאספו ציוד טקטי מכל רחבי העולם, היו שבישלו או הקימו מרכזי טיפול, ואני עושה את מה שאני יכול בתור זמר". 

לדבריו, הוא חש כי המציאות במלחמה הנוכחית שונה לגמרי מכל מה שהכרנו עד כה. "אולי ככל שהחושך והכאב גדולים יותר, הגבורה מוציאה שמחה עמוקה ופנימית יותר". פריד מציין כי הוא זוכר כמעט כל מי שפגש. את העיניים והחיוך. "מה שהדהים אותי היה שהחיילים עצמם היו בשמחה של עשייה שראו בה ערך, אך יחד עם זה דאגו למשפחה, לאישה ולילדים שנותרו בבית. חיילים רבים פנו אליי בבקשה להצטלם איתם בסרטוני עידוד למשפחתם".

מלבד הביקורים אצל החיילים בשטחי הכינוס, הוא הגיע גם למשפחות שישבו שבעה על בן משפחתם שנפל בקרב, ומספר כי הופתע כשביקשו ממנו לשיר. "אני לא רגיל לשיר בבית אבלים, ועם זאת אני מגלה שוב ושוב את הכוח המעודד שיש בניגון שהיה אהוב על האב או האח שנפל". 

 

אף יהודי לא יישאר מאחור

 

פריד הוא חסיד חב"ד בכל רמ"ח איבריו, אך החיבור שלו לקהל הישראלי, ולא רק החרדי והחסידי, טבעי למדי. הוא בעל מבטא אמריקאי מורגש, אך העברית שלו רהוטה. לפני שבע שנים, בצעד לא שגרתי, הוא בחר להוציא אלבום שלם על טהרת השירה הארץ־ישראלית, ללא אף ציטוט מהמקורות.

 "הכול התחיל עם השיר 'עלה קטן' של ישי לפידות הנפלא", הוא משחזר. "היו הרבה בקשות מהקהל לעשות שירים ישראליים, וכל השנים סירבתי". בשלב מסוים הוא השתכנע מהלחץ הרב, והחליט להיענות לבקשה. "התחלנו לאסוף שירים, וברוך ה' יצא אלבום מושלם עם שירים יפים שהוסיפו עוד צבע בקשת של המוזיקה שלי. החלטנו לחדש שירים ישראליים ישנים שעד אז לא הכרתי. לא היה חשוב לי מי שר אותם לפניי, אלא שיהיה בהם מסר רוחני שיעבור דרך השיר. השיר 'רק תפילה' הוא מבחינתי תפילה לגאולה". 

השלב הבא היה שיתופי פעולה על הבמה עם יוצרים וזמרים ישראלים רבים. "חשבתי לעצמי שאף אחד לא ירצה לבוא לשיר לפני קהל דתי לצד זמר חסידי, אך להפתעתי רבים נענו בשמחה רבה ולנגד עינינו צמחה אחדות נפלאה דרך המוזיקה". 

אחד משיתופי הפעולה שזכו לסיקור ותהודה רבים הוא זה עם היוצר אביב גפן. "אחרי שנחשפתי לדברי הצער והחרטה שלו על איך שראה דתיים, הבנתי שהלב שלו במקום הנכון. פניתי אליו ואמרתי שאני לא בטוח שהוא בכלל שמע עליי, אבל הצעתי שנעשה משהו ביחד, והנה, עד היום אנחנו בקשר". 

האם לאורך השנים הרגשת שלמוזיקה יש חלק בהשבה של יהודים שאיבדו את דרכם?

"יכולתי לכתוב ספר שלם על אלה שיצרו איתי קשר וכתבו לי שהשירה והמסרים שינו את חייהם לטוב. אני שומר את כל המכתבים שאני מקבל, ואחד מהם מרגש אותי במיוחד. כתב לי אותו יהודי שהידרדר עד כדי שאיבד את ביתו והתגורר במכונית לבדו. החיים שלו הגיעו למבוי סתום והוא אפילו שקל לשים להם קץ, לא עלינו. במכתב הוא תיאר איך התחבר לשיר 'אף יהודי לא יישאר מאחור', שעורר אותו לחשוב שזה מדבר גם עליו – דבר ששינה את חייו. הוא חזר לחיים, וברוך ה' התחתן והקים משפחה", מספר פריד, וההתרגשות נשמעת בקולו. 

האם תוכל לגלות לנו מה השיר הבא, של אחרי המלחמה?

"השיר 'ברוך הבא מלך המשיח' מוכן כבר מזמן. שרק יבוא, ונשיר לו אותו יחד כולם בכל הכוח".

 

הכתבה מלאה פורסמה בגיליון אדר ב' תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן