"כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ–לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא."
בפרשתינו, נראה כי יש מצווה למלוך עלינו מלך על העם, יש כללים; לא נכרי, וכזה שה' בוחר בו, אך מצווה. לעומת זאת, בהמלכת שאול שכיהן כמלך הראשון על ישראל, מוצגת בקשתם של העם למלך כחטא
"הֲלוֹא קְצִיר-חִטִּים, הַיּוֹם–אֶקְרָא אֶל-יְהוָה, וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר; וּדְעוּ וּרְאוּ, כִּי-רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְהוָה, לִשְׁאוֹל לָכֶם, מֶלֶךְ. "
(שמואל א,יב)
איך זה שבספר דברים יש ציווי להמליך עלינו מלך ובשמואל העם חטא כשביקש מלך?
התשובה נמצאת בסיבת המלוכה. הפרשה מתחילה בפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ" – כלומר כאשר המשפט והמשטר של העם מתנהל על פי רצון השם, אז המלכת המלך הוא ברכה ואף מצווה, לעומת זאת כאשר העם פנה לשמואל בבקשת מלך:
"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ- כְּכָל-הַגּוֹיִם "(שמואל א,ח), העם בעצם מבקש שהמשפט יהיה ככול הגויים, לא המלך, אלא המשפט.
כלומר, כשהעם ביקש מלך משמואל הנביא – הוא בעצם ביקש לרדת מההנהגה הניסית של השם ולעבור להנהגת הטבע, ולכן מובן למה שמואל בוחר לבקש מה' להוריד מטר על הארץ, סימָן המסמל את כעסו של השם על רצונו של העם לרדת להנהגת הטבע, אז הנה תראו, השם הוא הטבע, והכול שלו.
העם לא חטא בבקשתו למלך, אלא בסיבת הבקשה. אך עם זאת, הקב"ה נענה לבקשת העם וכאן אנחנו מגלים יסוד חשוב בתשובה:
"גַּם אָנֹכִי, חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַיהוָה–מֵחֲדֹל, לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם; וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם, בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה. אַךְ יְראוּ אֶת-יְהוָה, וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת–בְּכָל-לְבַבְכֶם: כִּי רְאוּ, אֵת אֲשֶׁר-הִגְדִּל עִמָּכֶם"
(שמואל א, כג'-כד)
שמואל מגלה לנו את סודה של התשובה ואומר כי אם נרצה לעבוד את השם בכל לבבנו, באמת, אז הרעה שביקשנו והחטא שעשינו לא רק שיסלח – אלא גם יהפוך לנו לטובה, והמלך שהוכתר בחטא, כביכול, יהפוך למלוכה במצווה ולברכה.
שבת שלום!