אומרים שכשיש סדר בבית יש סדר בלב
ולפעמים אני חושבת לעצמי שיש בין הסדר שבלב ובבית, קשר של הפריה הדדית.
הנה, הבית באוגוסט לא היה מסודר על תילו
בטח לא על תילי
והלב שלי לא נמצא כל הזמן במקומו
כשחלמתי להתחתן, חלמתי על איש, אהבה, ילדים
שירים וחיוכים
באמת
זה לא שהייתי פתטית, אבל ידעתי לחלום.
בפועל, אני נדרשת להמון יצירתיות שלא ידעתי שכלולה ברעיון הזה של להתחתן ולהקים בית.
יש דברים שלכולנו הם ברורים מאליהם, מה שנקרא: ככה כולם עושים.
כמו למשל מיקום של דברים שיש בכל הבתים, גם כאלה שעוד אין בהם ילדים, ואמן יתמלאו, ברצונם וכרצונם.
ספרים – בספריה, אוכל- במקרר, יבשים במזווה, כלים בכיור (ומדי פעם בארונות, לחופשה קצרה בלבד)
מצעים בארונות, כנ"ל הבגדים
אבל איפה שמים את סלסילת אביזרי הבריכה?
ואת הציורים שהילדים מחליטים לשמור מהגן או מבית הספר?
אז לחד-פעמי מצאנו מקום וסידרנו יפה, וכבר כמה שנים שהוא במקומו ולכולנו טוב שהוא חלק ממשפחתינו, אבל איפה שמים את המשחקים שיתאימו רק לעוד 3 חודשים לתינוק?
או מתנות לילדים לחגים שיבואו?
אני זוכרת את עצמי חולמת בלב, שיהיה לי יום קבוע בחודש שבו אעבור ואבחר תמונות לפיתוח מהחודש שחלף,
יום של החלפת עונות בארונות הבגדים של הילדים,
יום שבו אשב להוציא קבלות למי שקנה ממני אלבום או הופעה,
יום קבוע לקניות השבועיות
ובפועל,
עברו שנים שבהן לא פיתחנו
וכבר נהיה לנו סלט יווני, בלי הטונה בשמן, מכל העבר הווה עתיד שיש לנו בתמונות
וכשהילדים שואלים אותי איפה לשים את השק-קמח שהם קנו בהכל בשקל עם אמא שלי, אני באמת לא יודעת מה לענות. כי אני לא יודעת איפה המקום שלו כי לא ידעתי שהוא יהיה חלק ממשפחתנו בחלוף השנים.
אתם מבינים?
יש פה צורך במשהו שמכיל המון סוגים של מקומות לכל דבר, ויש כאלה בערך 2019.
זה לא המגירות כתר שאני לא יודעת איך לסדר אותן,
זה הקיבוץ גלויות שיש לנו במגוון ובשפע
משחקים. ציורים בחול. הכל בשקל למיניהם.
בינתיים,
אני רואה שמרוב בלאגן
אני כותבת ומלחינה את חיי, באופן שמפתיע גם אותי.