למה צעירות דתיות נמנעות מפיתוח קריירה בתחום המחשבים? האם משפחה ועבודה בהייטק סותרים ? אילו שינויים חוללה הקורונה בתחום התכנות, ולמה היום הוא מתאים לאימהות יותר מאי פעם?
שלוש נשים השותפות בניהול קהילת המתכנתות הגדולה בארץ-;she codes, שוחות ב־JAVA, מקודדות להנאתן ומעלות עדכוני תוכנה לייצור כדרך קבע, מדברות על חסמים, תקרות זכוכית וסיסטרהוד.
אומת הסטרטאפ והאפליקציות משוועת למתכנתים, העבודה מאתגרת ומעניינת, התנאים טובים, השעות גמישות מבעבר, והשכר בתחום מרקיע שחקים. אז למה כל כך מעט נשים פונות לעסוק בתחום?
רק 23% ממשרות התכנות בישראל מאוישות על ידי נשים. על פי דוחות של הרשות לחדשנות לשנת 2020, שיעור הנשים המועסקות בהייטק עומד על 28%, אך חלק לא מבוטל נמצא בתחומים כמו משאבי אנוש או שיווק, הנחשבים לנשיים ומאפשרים יותר, ובהשוואה לגברים מעטות פונות לתפקידים טכנולוגיים.
בתוך כל אלו, שיעור הנשים הדתיות המשתלבות בתכנות הוא מזערי. באולפנות רבות קיימות כיום מגמות מחשבים, גיל החשיפה לתחום יורד, ובכל זאת, ברגע בחירת מסלול הלימודים לתואר ראשון, לרוב הפוטנציאל מתפספס. השאלה המתבקשת היא, למה?
מהן הסטיגמות שמרחיקות נשים מעולם התכנות? האם הן נכונות? מהם האתגרים שצפויים למי שנכנסת למקצוע המבוקש? האם אפשר לשלב אימהוּת וקריירה בתחום?
כדי לענות על כל השאלות האלו, פנינו לנשים ששמו לעצמן למטרה להפוך את תחום התכנות לנגיש יותר עבור אחרות. הן פועלות מתוך אידיאולוגיה, אהבה לתחום ולא מעט אחווה נשית.
בא לך לתכנת איתי?
רות פולצ'ק בכלל לא התכוונה לחולל מהפכה כשהיא הזמינה כמה חברות להיפגש ולתכנת יחד, אי אז לפני שמונה שנים. למרות זאת, המפגש החברתי והמצומצם ההוא הוליד קהילת נשים ענפה בשם ;she codes המונה כיום למעלה מ־50 אלף נשים, עשרות סניפים ברחבי הארץ, מפגשים על בסיס שבועי, הרצאות, קורסי הכשרה, תוכניות לימוד באולפנות ובתיכונים ועוד.
"הארגון צמח ממש אורגני מהשטח", מספרת פולצ'ק, המשמשת כיום בתפקידי נשיאה ויו"ר ;she codes. "ארגנו מפגש אחת לשבוע, וככה קם הסניף הראשון שלנו. אחרי מספר חודשים הצוות התרחב, כי משתתפות רבות רצו לקחת חלק, והתחלנו לארגן פעילויות נוספות מלבד מפגשי התכנות שהיו לנו, כמו הרצאות למשל."
"עם הזמן הביקוש גדל, פתחנו סניפים בכל האוניברסיטאות, והרבה חברות הייטק החלו לפנות אלינו במטרה לגייס מתכנתות, לעזור ולארח פעילויות שלנו. לאט לאט הצטרפו עוד ועוד גופים שרצו לעזור לנו ומאות מתנדבות. התרחבנו מאוד, ולשמחתנו גם פתחנו בשיתוף פעולה עם זרוע העבודה במשרד הכלכלה והתעשייה".
כיום הארגון מפעיל כ־50 סניפים ברחבי הארץ, כאשר מגוון הנשים בהם הוא עצום: מחסידות גור ועד נשים מהמגזר הערבי, מסניפי נערות לתיכוניסטיות ועד לנשים בוגרות עם ותק של עשורים בשוק התעסוקה. "אין גוף בארץ שמכשיר מתכנתות בכזה סדר גודל", אומרת פולצ'ק בחיוך.
להזיז את העניינים
פולצ'ק (38), בוגרת אולפנית תל אביב, היא בת להורים הייטקיסטים. למרות זאת, היא לא דמיינה שתפתח קריירה בתחום. לאחר השירות הלאומי פנתה לתחום הפיננסים, למדה תואר בכלכלה ופילוסופיה ועבדה בחברה בוול סטריט בניו יורק. לאחר זמן חזרה ארצה, למדה תואר בכלכלה ופילוסופיה ועבדה בחברת ליהמן ברדרס, אז בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארה"ב.
ככל שעבר הזמן הבינה פולצ'ק שהיא בתחום הלא נכון. "רציתי להשפיע, ומאוד נהניתי בתחום הפיננסים, אבל הרגשתי שאנחנו בעצם נותני שירות, ומי שמזיז את העניינים הם אלו שמקימים חברות, בעיקר בתחום הטכנולוגיה".
היא עזבה את המוכר והידוע במטרה להיות יזמית, החלה ללמוד תכנות באופן אוטו־דידקטי והקימה מספר מיזמים, המוכר בהם הוא ;she codes, בהתחלה ;she codes לא היה הדבר העיקרי שעשיתי – עבדתי על דברים אחרים ועסקתי בו 'על הדרך'", היא מספרת.
ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות
כבר בראשית ימיו של המיזם הצטרפו אליו נשים רבות. חלקן הגיעו מתחומי המחשבים וחלקן מעולמות תעסוקתיים שונים לחלוטין. חלקן ביקשו תמיכה, מנטורינג ואוזן קשבת, וחלקן ביקשו למצוא כיוון תעסוקתי חדש בתחום התכנות. עם השנים הפכו נשות ;she codes לכתובת מוכרת, הנותנת מענה לעשרות אלפי נשים המבקשות להתייעץ, ללמוד ולהתפתח.
יחד עם רות, מתראיינות לכתבה גם שירת גולדשטיין ודפנה ארמן. שתיהן בכירות בארגון, שרואות שליחות גדולה בעידוד כניסת נשים לתחום המבוקש של כתיבת קוד. חשוב לציין שמרבית הנשים בארגון הן מתנדבות, המשקיעות לעיתים שעות על גבי שעות אל תוך הלילה, מתוך מטרה חברתית ברורה: להפוך את עולם התוכנה למזמין ונגיש יותר עבור נשים.
שירת (39) למדה במקור תקשורת ומדעי המדינה, ומיד לאחר מכן המשיכה ללימודי עיצוב גרפי ובניית אתרים. לימים פתחה עסק עצמאי בתחום בניית האתרים, ולפני כשבע שנים החלה להיחשף לראשונה אל עולם התכנות באמצעות קורס פיתוח אפליקציות ב־;she codes. עם הזמן בנתה את אתר מערכת הלמידה של הארגון והתקדמה לתפקידי ניהול, וכיום היא עומדת בראש הצוות הטכנולוגי ובמקביל משלימה תואר ראשון במדעי המחשב.
דפנה (29), בוגרת לימודי הנדסת תוכנה במכון טל, היא סמנכ"לית בהתנדבות ב־;she codes. עד לא מזמן הייתה עובדת התעשייה האווירית, ובימים אלו היא מחפשת את האתגר המקצועי הבא שלה. אל ;she codes. היא הגיעה לפני חמש שנים, לקראת סיום התואר, כשהצטרפה לקורס בשפת התכנות Python. אז גם הבינה כי החממה הנשית של מכון טל אינה מייצגת את עולם התעסוקה, וכי נטוורקינג נשי בתחום הוא כמו אוויר לנשימה בסביבת עבודה שהיא לעיתים גברית מאוד.
איך נכנסתן אל עולם התכנות? זה היה משהו שחשבתן עליו עוד בגיל צעיר?
רות: "בתור יזמית התחלתי לתכנת, וראיתי שהידע בתכנות עוזר לי בניהול של החברה ובהבנה של מה המתכנתים שלי עושים. אם בעבר עולם התכנות היה נראה לי ערטילאי, עם הזמן הבנתי שהוא הרבה יותר אפשרי ופחות מפחיד ממה שחשבתי. קודם לכן אף פעם לא חשבתי ברצינות ללמוד מדעי המחשב", היא אומרת בכנות, "אבל אם הייתי יכולה לחזור אחורה, כנראה הייתי עושה את זה. אני חושבת שלכל אדם שעדיין לא עשה תואר כדאי לבחור במדעי המחשב. התחום לפעמים נראה לאנשים מרתיע ולכן הם לא באים ללמוד אותו".
דפנה: "בתיכון התלבטתי בין מגמת מחשבים לאומנות, וידעתי שאומנות כנראה לא אלמד בהמשך אבל מחשבים כנראה כן, ולכן בחרתי באומנות. כבר אז ידעתי שאני רוצה ללמוד מחשבים. במחשבים יש המון מקום ליצירתיות", דפנה מפתיעה, "אלו פשוט כלים שונים ליצור. אני זוכרת שבריאיון לתואר המראיין דיבר איתי על הקשר בין מחשבים לאומנות, ועל יצירתיות, שהיא מאוד נדרשת גם בתכנות".
שירת מצידה מספרת כי האהבה למחשבים תמיד הייתה קיימת אצלה, אבל דרכה אל עולם התכנות הייתה ארוכה ומפותלת. "אבא שלי גר בזמנו באנגליה, והוא הביא לי את המחשב הראשון עם אינטרנט כדי שאשלח לו אימיילים", היא נזכרת בחיוך. "בזמנו לא לכולם היה מחשב, ועוד עם אינטרנט. עם זאת הגישה שלי למחשב הסתכמה במשחקי מחשב ושליחת אימיילים", היא אומרת בצער. רק שנים אחר כך, ואחרי כמה וכמה גלגולים מקצועיים, הגיעה לתחום התכנות. "אני חושבת שבאיזשהו מקום תמיד ידעתי שאני רוצה לעסוק במחשבים, אבל לקח לי זמן להגיע לזה".
זמן מסך
שלושתן מכירות את עולם התכנות על בוריו, נושמות קודים, דוברות Python כשפת אם, ובעיקר אוהבות את מה שהן עושות.
שלושתן גם בוגרות של אולפנות מוכרות במגזר הדתי לאומי. רות, כאמור, היא בוגרת אולפנית תל אביב, דפנה למדה באולפנת חורב ירושלים, ושירת בצביה רחובות. השאלה המתבקשת היא למה במגזר שבו נשים יוצאות לעבוד, רוכשות השכלה גבוהה ולא פעם מפרנסות משפחות ברוכות ילדים, אין נהירה לתחום התכנות.
למה צעירות דתיות לא פונות לתכנות? היום ברוב האולפנות יש מגמות מחשבים, ויש חשיפה לעולם הזה מגיל צעיר.
רות: "נכון, אבל עדיין לא כולם נחשפים לתחום. גם בבתי ספר מעורבים, לדוגמה, הרבה פעמים מפחידים את הבנות באופן שוביניסטי שזהו תחום שהוא יותר 'של בנים'. כשאני למדתי בזמנו באולפנית תל אביב, רוב הבנות שלא בחרו מגמה בשכבה שלי הלכו למחשבים, ובשכבה תחתיי הרבה הלכו לספרות. זה חצי רנדומלי, וזה גם לא אומר שמי שלמדה במגמת מחשבים פנתה אחר כך לעסוק בתחום".
שירת: "באולפנה שלמדתי בה לא הייתה מגמת מחשבים בזמנו. היום כבר יש, אבל בהרבה אולפנות שיש בהן למשל 60 בנות בשכבה, אין מגמות מחשבים. באולפנות מסוימות יעדיפו לפתוח מגמת פיזיקה, ולא מחשבים, מכיוון שאין מספיק בנות כדי לפתוח גם וגם. אני לא מצליחה להבין את ההיגיון. בלימודי מחשבים יש יותר סיכוי לצאת עם מקצוע ביד בסוף התואר הראשון, ומבין אלו שילמדו פיזיקה מעטות הבנות שימשיכו למחקר. עם זאת, אני כן רואה שהיום נוטים יותר ויותר להכניס מגמות כאלו, אז אני מקווה שיהיה שיפור בקרוב".
כמו רות, גם שירת מסכימה שלא מדובר בבעיה של הציבור הדתי לאומי לבדו. "גם בציבור הכללי, כשבנים ובנות צריכים לבחור מגמה, בת שמגיעה למגמת מחשבים יכולה להיות יחידה בין 20 בנים. זה עלול לגרום לה להרגיש שלא בנוח, ואין סיבה הגיונית שכך יהיה. חשוב מאוד ליצור קהילה ותחושה של ביחד. גם אם במגמה היא תהיה הבת היחידה, היא תגיע אחר הצהריים לפעילות של ;she codes ותפגוש עוד בנות כמוה. זה חוזר על עצמו אחר כך באוניברסיטה ובגילאים מאוחרים יותר".
"הקהילה משמעותית מאוד ביכולת של אנשים להשתלב בתעשייה", מסכימה דפנה. "הרבה פעמים 'תקרת הזכוכית' קיימת פשוט כי יש קליקות של גברים שסיימו את היחידה בצבא והלכו ביחד לפתוח סטרטאפ, ולא הייתה שם שום נקודת כניסה לאף אישה. קהילה של נשים מתכנתות, שבה נשים יוכלו לעזור זו לזו ולהכניס זו את זו לתעשייה, זו הדרך היחידה לפתור את העניין. העובדה ש־;she codes היא קהילת הנשים המתכנתות הכי גדולה בארץ, מאפשרת למי שבקהילה ורוצה לעבוד בחברה מסוימת פשוט למצוא מישהי מהקהילה שנמצאת שם ויכולה לעזור לה וללוות אותה".
דפנה קוראת לנשים לסדוק את תקרת הזכוכית בתוך עצמן ולפגוש את התחום ללא דעות קדומות. "חשוב לנטרל את כל התפאורה המדומיינת על כך שמדובר בתחום גברי או קשה, לשים בצד את כל החסמים הפסיכולוגיים, ולפגוש את התחום כמו שהוא. לקרוא מהו קוד ומה אפשר לעשות איתו, להתנקות קצת מהסטיגמות ולפגוש את התחום ממקום נקי, ואני חושבת שבאמת קשה שלא להתאהב בזה. אני לא רואה שום סיבה הגיונית שנשים יירתעו מהתחום, הרתיעה היא לא ממקום רציונלי. זה חסם שצריך לעבור אותו".
הרבה פעמים נשים צעירות חוששות להיכנס לתחום תובעני כל כך כמו הייטק, בשנים שבהן עול גידול הילדים הוא האינטנסיבי ביותר. אתן לא רואות בכך חסם?
רות: "דווקא בהייטק הגמישות הרבה יותר גבוהה, בטח היום עם הקורונה. ברוב חברות ההייטק רוב הזמן עובדים מהבית. זה היה קיים גם קודם לכן, כי הרבה מחברות ההייטק עובדות מול חו"ל. העבודה מהבית חוסכת פקקים, מאפשרת לאסוף את הילדים ולהמשיך לעבוד בערב אם צריך. גם יכולת ההשתכרות הגבוהה מאפשרת להביא עוד עזרה הביתה, לחיות באיכות חיים גבוהה הרבה יותר ולפנות יותר זמן שאפשר להקדיש לילדים".
שירת: "בהמון חברות הייטק יש היום שיח על איזון בין עבודה לחיים האישיים. גם גברים צעירים כבר לא מוכנים לעבוד עד עשר בלילה כל יום, וגם להם לא מתאים לחזור הביתה ולמצוא את הילדים ישנים. הקורונה הביאה לשינוי חשיבתי משמעותי בנוגע ליכולת לעבוד מהבית וליכולת של כל אחד לעבוד בשעות הנוחות לו. יש היום הרבה יותר אפשרויות והרבה נשים שפורצות את תקרת הזכוכית".
גם הגיוון בתחום, מוסיפה רות, מאפשר למצוא בו נישות שונות. "הייטק הוא תחום עצום. כל חברת הייטק שונה מהשנייה, יש חברות גדולות וסטרטאפים קטנים. יש כיום חוסר בכ־15,000 מתכנתים, וזו גם הסיבה שהתנאים והמשכורות עולים כל כך, זה עניין של ביקוש והיצע. מכיוון שהיום הביקוש לעובדים גבוה מאוד, עובדים יכולים לבוא עם דרישות רבות, וזה אפילו מקובל בתחום. הייתי מצפה מנשים שכמו שהן הולכות בהמוניהן לעבודה סוציאלית, ריפוי בעיסוק והוראה, שילכו בהמוניהן להיות מתכנתות. סביר מאוד בעיניי שככה זה יהיה בעתיד".
באמת רוב הנשים שסביבי נמצאות במקצועות על הרצף הטיפולי או החינוכי. אולי יש לנשים נטייה טבעית ללכת דווקא למקצועות האלה?
שירת: "אני יכולה להגיד לך חד וחלק שזה לא קשור לשום נטייה. זה לא שונה מלהיות רופאה או עורכת דין, והפקולטות האלו מלאות בנשים. יש הסללה רצינית, לא רק בציבור הדתי, אבל שם זה מאוד בולט. יש מסר כזה באולפנות – תעשי כל מה שאת חולמת, אבל תגיעי בארבע הביתה ותהיי שם בשביל בעלך והילדים".
הנטייה לנתב נערות למקצועות הנחשבים ל'קלים' או 'נוחים', הן מסבירות, דוחקת הצידה את השאלה מהי נטיית ליבן האמיתית ולמה הן מסוגלות, ולעיתים קרובות אף מורידה מן הפרק מקצועות שיש בהם משרות רלוונטיות לאימהות, רק בשל דעות קדומות או סטיגמות שלא בהכרח קיים קשר בינן ובין המציאות.
הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה טבת תשפ"ב
לרכישת מנוי למגזין לחצו כאן.
קרדיט צילום: אביטל אונגר.