נטייתם של רוב האנשים אחר הטעם המתוק היא הישרדותית ביסודה.
הסוכר הוא החומר העיקרי המאפשר את תנועת החיים בגופנו. אלא שאם במינון הנכון הסוכר הכרחי לקיומנו, הרי שבמידה מופרזת הוא מקור לתחלואים ופגע.
תיעוש המזון הביא לכך שמרבית המוצרים המעובדים מכילים סוכר. יתרה מזו, זמינות המזון בכלל ושפע הפחמימות בפרט מובילים לכך שמרבית בני האדם אינם סובלים ממחסור בסוכר.
אולם משיכתנו הטבעית אחר הטעם המתוק והתחכמותנו המתנשאת על הטבע, הביאו אותנו למצוא דרך להכניס לפינו את הטעם המתוק בלי באמת לצרוך את הסוכר – על ידי שימוש בממתיקים מלאכותיים.
להערים על הגוף
הממתיקים המלאכותיים הם חומרים כימיים המיוצרים באופן סינתטי ומשמשים להמתקת המזון.
בין אלה שאושרו על ידי מינהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA) כתוספי מזון הם: סכרין (סוכרזית), אספרטיים,
אססולפאם K, סוכרלוז וסטיביה. הציקלמאט שהיה בשימוש עד שנת 1970 נאסר לחלוטין בארצות הברית משום שנמצא כחומר מסרטן.
לכאורה, אפשר כעת לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
מחד אנחנו מרוויחים את העונג שבטעם המתוק, ומאידך לא מסתכנים בהעלאת רמת הסוכר בדם, השמנה, עששת או הגברת הסיכון לחלות בסוכרת. אלא שאין דבר שאין לו מחיר.
ועל דרך האמת, לעולם לא נוכל לאכול עוגה ולהשאיר אותה שלמה.
המחיר של הממתיקים המלאכותיים כולל שלל תופעות לוואי שחלקן מצטברות. כאבי ראש, בחילות והקאות, שלשול, אלרגיות, איבוד זיכרון, ליקויי ראייה, עוויתות וסיכון מוגבר לסרטן הם חלק מתסמינים המקושרים לצריכה מוגברת או מצטברת של ממתיקים מלאכותיים.
בספרם 'הונאה מתוקה' טוענים ד"ר מרקולה וד"ר פירסל כי הממתיקים המלאכותיים הם בין המזונות המזיקים ביותר שהאדם צורך, ובנוסף לשלל התופעות שמלוות את צריכתם הם גם מחלישים את מערכת החיסון וחושפים את האדם למחלות נוספות.
ואם לא די בכך, מתברר שצריכת ממתיקים מלאכותיים לא עוזרת בהכרח להפחית במשקל.
במסגרת תחום המחקר אודות השפעת התזונה שלנו על חיידקי המעיים והאופן שבו החיידקים משפיעים על מצבנו הבריאותי, נמצא כי צריכת ממתיקים מלאכותיים משפיעה על אוכלוסיית חיידקי המעי באופן שמוביל לסוכרת. צריכת ממתיקים מלאכותיים מביאה לשגשוג של אוכלוסייה מסוימת של חיידקי מעיים המשפיעים על יכולת ניצול האנרגיה של הגוף, וכתוצאה מכך תורמים להשמנה ולעלייה ברמות הסוכר בדם.
לא כל הנוצץ זהב
יש הטוענים כי סטיביה, שהוא צמח טבעי שמעניק טעם מתוק אבל אינו מכיל סוכר, עדיף לשימוש על פני שאר הממתיקים המלאכותיים. אלא שגם כאן, ניסיונו של האדם להתחכם על הטבע גובה מחיר שיש לשלם.
אומנם צריכת תמצית סטיביה אינה גורמת לעלייה ברמות הסוכר והיותה טבעית הופכת אותה לאטרקטיבית וכשרה לכאורה, אבל יש לזכור שגם ארס של נחש צפע הוא טבעי ואף אחד לא רוצה לצרוך אותו.
לא כל מה שטבעי מיועד לאכילה, ומתברר שתמצית הסטיביה מכילה למעלה ממאה חומרים שנספגים בדם וברקמות הגוף, מצטברים בכבד וגורמים לנזקים לכליות.
לסיכומו של עניין אפשר לומר שתשוקתו של האדם להתגבר על הטבע פוגעת בבריאותו. אין ספק שהאדם מסוגל להתעלות מעל הטבע, אך עליו לעשות זאת דרך עבודת המידות ולא באמצעות הנדסת מזון המבקשת לשנות את הטבע.
שינוי לא קורה ביום אחד, אבל התחלה של שינוי והתמדה בו יביאו אותנו אל היעד הנכסף. יש לזכור שטעם הוא דבר נרכש, ולכן אם אין באפשרותך להוריד באחת את כל צריכת הממתיקים המלאכותיים, את בהחלט יכולה להתחיל להפחית כמויות. להחליט שאת המשקה הדיאטטי האהוב את שותה רק בשבת. שמהעוגיות ללא סוכר את מפחיתה. שבמקום שתי שקיות ממתיק את משתמשת באחת.
עד שתגיעי ליעד.
***
מתוך מדור בריאות במגזין פנימה
להצטרפות ורכישת מנוי לחצי כאן