מכי פנדל (57)
נשואה לרב דוד פנדל, ראש ישיבת ההסדר בשדרות, אם לשבעה ילדים וסבתא לנכדים. מתכנתת, מעבירה שיעורי תורה במדרשת שדרות ומשיבה בקו הטהרה של מכון פוע"ה. גרה בשדרות
מקום אהוב בארץ
בית החולים 'משגב לדך', היכן שילדתי את חמשת ילדיי הראשונים. כשאני עוברת בשכונת קטמון שבירושלים ליד בית החולים אני מיד מחייכת. ברוך ה' היו לי סיפורי לידה מאוד קלים וכיפיים, וכל לידה הייתה טובה. אני נזכרת בלידות, ביחס המקסים שקיבלתי שם, ובזכות המיוחדת להיות שותפה בהבאת נשמות לעולם.
סליחות שאת זוכרת במיוחד
כשהייתי בת שבע עשרה הגעתי מארצות הברית לארץ לשנה ראשונה במכללה, לבד בלי המשפחה. הוזמנתי לשבת אצל משפחה ישראלית בפתח תקווה, ונשארתי לישון שם במוצאי השבת כי לא הייתה תחבורה ציבורית. פתאום ביום ראשון הם העירו אותי לסליחות בשעה חמש וחצי בבוקר. הם אפילו לא אמרו לי לפני כן כי מבחינתם זה היה כל כך ברור…
כמובן שהייתי רגילה מבית אבא ללכת לסליחות בכל שנה לפי מנהג האשכנזים. אבל זו הייתה גם הפעם הראשונה שהלכתי לסליחות בארץ, וההרגשה הייתה שאומנם זה אותו נוסח אבל הרבה יותר קרוב לשמיים.
מה המלחמה שינתה אצלך?
את הקשר שלי לספר תהילים. לא הייתי מאלו שאומרות תהילים כל הזמן, ופתאום כשהמלחמה פרצה מזמורי התהילים דיברו בדיוק על המצב שלנו. לא משנה באיזה פרק פתחתי או על איזה חולה התפללתי, תמיד יש קשר ישיר בין המילים למצב.
הדבר השני שהשתנה בעקבות המלחמה הוא סדרי העדיפויות. חצי שנה היינו מפונים מחוץ לבית בדירה קטנטונת של 35 מטר מרובע. הבנתי שאפשר לשרוד ואפילו להיות שמחים. ההבנה שלא צריך בית גדול ומותרות כדי שיהיה טוב הייתה מאוד חזקה. היו לי ארבעה מגויסים בחזית, ואת הבנות והכלות הנהדרות שלי בעורף, והרגשתי המון חסד. ביקשו ממני להעביר הפרשות חלה ושיעורים וראיונות לחו"ל, והרגשתי שאני יכולה לעזור ולתת.
תפילה שאת מתחברת אליה
"אב הרחמים", על קהילות הקודש שמסרו נפשם על קידוש השם. לתפילה הזאת יש תוקף גדול בימינו. כשקראנו אותה בעבר חשבנו על השואה, אבל היום היא רלוונטית למה שקרה לנו. אני מאוד מתחברת אליה ואומרת אותה בכוונה רבה.
דמות שהשפיעה עלייך
הרב יהודה קופרמן ז"ל. כנערה שהגיעה מחוץ לארץ זכיתי להתארח אצלו בסעודות שבת. הרב היה ממייסדי המכללה בבית וגן, ובאותה שנה היה גם ראש המכללה והצטרף לכל הטיולים של הקבוצה. אני זוכרת אותו שר ומתבל את הטיולים בדברי תורה מתוקים. ממנו למדתי את הדרך ללמוד והיו לו אמרות חוכמה. היום כשאני מעבירה שיעורים אני מצטטת אותו הרבה, הוא היה משהו מיוחד.
עצה טובה שקיבלת מאמא שלך ואת מעבירה הלאה
אמא שלי תמיד אומרת: "לכל כדור יש שם וכתובת, והקב"ה הוא זה שמנהל את העולם, לכן אין מה לפחד". מאז שאנחנו גרים בשדרות אנשים שואלים אותי כל הזמן אם אני לא מפחדת, ואיך הבאתי ילדים למקום כזה? והתשובה היא הציטוט של אמא שלי. כמובן שאני חייבת לעשות את מה שמוטל עליי, וללכת לפי הנחיות פיקוד העורף, אבל אין פחד. העברתי את העצה הזאת גם לילדים שלי.
האתגר שלך כאשת רב
האתגר הוא בעיקר בתחום הזוגיות. למצוא את הזמן יחד, אפילו סתם לדבר שיחות יומיום, לצאת לאיזשהו ערב או לשבת יחד. קשה למצוא את הזמן הזוגי, אבל מצד שני יש פה ערך ענקי וחשוב שאני גאה להיות חלק ממנו.
מאכל מנחם
שוקולד וגלידת בן אנד ג'ריס. זו אחת החומרות שלא לקחתי על עצמי. אמרתי לילדים שאוהבים תמיד לעשות ההפך מההורים שלהם, שהם ייקחו את החומרה הזאת.
מנוחה בשבילך
אור, חיוך ושמחה. אם אני צריכה עצה או שאלה היא מבינה אותי ויודעת לייעץ, לפעמים היא המתווכת שלי בין המנטליות האמריקאית לישראלית. כל הילדים שלי מיוחדים ואני אוהבת אותם, אבל עם מנוחה יש לי גם יחסי עבודה. היא המנהלת במדרשה בשדרות שבה אני מלמדת, מה שהפך אותה להיות הבוסית שלי.
צילום מוריה שנהב
מנוחה ידלר (28)
נשואה ואם לארבעה. אברכית, מנהלת מדרשה לבנות בשדרות ומאמנת זוגות לחתונה. גרה בירושלים
מקום אהוב בארץ
שדרות. אני אומנם לא גרה שם היום, אבל נולדתי וגדלתי שם בכל המובנים. שדרות היא הבית, והיום הרבה ממרכז החיים שלי הוא שם. אני מנהלת את המדרשה מרחוק, ומגיעה פעם בשבוע ליום ארוך ומדי פעם בחגים ובשבתות. לכן רוב האנשים שמכירים אותי חושבים שאני עדיין גרה בעיר. יש שם אנשים מדהימים, וכשאני נכנסת לשדרות הלב שלי מתמלא באהבה.
סליחות שזכורות לך במיוחד
בכל תקופת האולפנה היינו יוצאות בקביעות לסליחות בישיבה, במשך 40 יום. זכור לי שהייתי מעמידה סיר של בשר ואז חוזרת מהסליחות והתבשיל כבר היה מוכן.
מה המלחמה שינתה אצלך?
המון. בעיקר את ההבנה שרוח ואמונה יכולות ממש להשפיע על כל הרגשות שלנו. כשהמלחמה פרצה הכול היה מפחיד. בנות מהמדרשה היו באחת הדירות שמאוד קרובה למשטרה, ולא היה לנו מושג מה קורה איתן כל השבת. בעלי הלך למילואים, הייתי עם הילדים והיו המון ופחדים ומחשבות.
אחר כך כמה נשים "חייבו" אותי לבוא לערבי נשים עם שיעורים, ומשבוע לשבוע הרגשתי שהם מחיים אותי. אני לא מישהי שכל הזמן הולכת לשיעורי תורה. אני אומנם מנהלת את המדרשה אבל בעלי לומד, אני מגדלת את הילדים בשמחה ובאהבה, וזה מספיק לנו. פתאום במלחמה הרגשתי איך דברי אמונה ורוח יכולים להחיות אותי, כפשוטו. פתאום הרגשתי פחות מפוחדת.
המלחמה גם לימדה אותי להיעזר. יש כל כך הרבה נוער מתוק שרק רוצה לעזור, ולמדתי למקד מה העזרה שאני צריכה ולקבל אותה באהבה.
תפילה שאת מתחברת אליה
התפילה שבסוף תפילת העמידה: "אלוקיי, נצור לשוני מרע ושפתיי מדבר מרמה. ולמקלליי נפשי תידום ונפשי כעפר לכול תהיה. פתח ליבי בתורתך ובמצוותיך תרדוף נפשי". המילים "פתח ליבי בתורתך ובמצוותיך תרדוף נפשי" הן מהממות בעיניי, וכשאני קוראת את התפילה הזאת נפתח לי הלב. סבא שלי חיבר לחן מקסים מלא כוונה על המילים הללו, ושרנו אותן לסבתא שלי ז"ל בימי חוליה ובעת קבורתה.
דמות שהשפיעה עלייך?
אבא שלי. אין לו דברים לעצמו, כל החיים הוא מסור לעולם. יש לו אומץ לומר את מה שהוא רוצה, בלי דין וחשבון איך יגיבו ומה יאמרו על זה. הוא אומר דברים שהרבה לא מעיזים לומר. הוא גם אף פעם לא מתעייף, ולא מבין את המושג לנוח או לקחת חופשה. אבא נמצא עם הפנים קדימה – איך מתפתחים, איך גדלים. "צריך לעשות מה שאפשר כדי להתמסר לתורה ולעם ישראל".
עצה טובה שקיבלת מאמא שלך ואת מעבירה אותה הלאה
אישה צריכה לדאוג לעצמה, לאכול טוב, לישון טוב, לשתות טוב. המשפט הזה נמצא לי בראש ואני מבינה שזו האחריות שלי לדאוג לעצמי.
מה האתגר שלך כאשת אברך?
קודם כול זו זכות עצומה להרגיש את התורה שהיא מרכז החיים ומעסיקה את הבעל, הבית נע סביב הציר של הלימוד. כל שיקולי הבית קשורים לכך, מההחלטות הכי קטנות של היומיום ועד ההחלטות הכי גדולות. מה שמאתגר, ומדהים בו זמנית, הוא שמדובר במים שאין להם סוף. אין אף פעם חופש מהעבודה הזאת, לומדים כל הזמן.
האתגר הוא למצוא את האיזונים המתאימים, את הבחירות הנכונות ואת המקום המדויק להרכב המשפחתי בכל פעם מחדש. בגלל שרצים לטווח הארוך, ולא רק שנה או שנתיים, חייבים שזה יגיע מתוך בחירה שלמה, שמחה ואהבה.
מאכל מנחם
סלט מפנק. בזכות החינוך של אמא שלי.
אמא בשבילך
אמא היא השראה וגבורה אמיתית של מסירות נפש. היא התמודדה עם הרבה דברים בחיים, כמו העלייה לארץ והמעבר לשדרות. יוצא לי הרבה לחשוב על מסירות הנפש שלה ולמדוד כמה אני מסוגלת מתוך זה לעשות. מבחינתי היא השראה שהיא מוסרת את כל חייה לתורה. לדוגמה, שנים רבות היא התעקשה על שיעור לנשים בשדרות והיו תקופות שהוא היה קטן, אבל עכשיו השיעור הפך לבית מדרש קבוע. אמא תמיד נמצאת בלמידה.
מתוך גיליון אלול תשפ"ד,
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן