בילדותי,
היה לאמא ארון, בחדר השינה שלהם, ששמו הפרטי היה "ארון מתנות"
תמיד היו בו מתנות שיכולנו לקחת כדי לתת לחברים בימי ההולדת
מתנות שאמא נתנה לחתונות וכמובן, מתנות עבורינו.

כשהתחתנתי ויזכיתי ונודלו הילדים,
מצאתי את עצמי בלי מודע,עושה לי מעין ארון מתנות שכזה.

כשאני נוסעת ורואה בטופ-טן איזה מחקים יפים, אני קונה שיהיה לבת שלי, לאוסף שלה.
או לחילופין, מוצאת שם איזה סט טבעות כייפי, שאני יודעת שישמח אותה.
גולות, לצ'ופר של חיזוק המוטיבציה של אותו ילד בעניין שהוא היה צריך בו חיזוק וחיבוק.
כשאני עוברת בחנות ספרים יד שנייה האהובה עלי, אני אוהבת לקנות ספרונים וספקים והנה, לפני מבחן, אני מצרפת עם הקדשה בתיק של הגדולה, והיא מוצאת את המחשבה הזו רגע לפני המבחן ומשתמחת.
ועיניו של בננו השני מתרחבות וחיוך נפרס על פניו, לקבלת ספר חדש לכבוד ראש חודש.

בסלסלה שלי אני אשתדל שיהיו לי מתנות לחג המתקרב ובא,
כאלה שקניתי מבעוד מועד.

אגב, אני מאמינה שלשמח ילד אפשר לא רק במתנות יקרות.
הנה לדוגמא, פסח לפני שנה, היינו בטירוף של הוצאות וקנינו לילדים בקבוק שתייה רב פעמי עם הציורים האהובים עליהם. צירפנו עוד סוג של גולות והגדה פשוטה והם היו בשמיים!
למזלינו, הם לא שמעו מאחרים על זה שצריך להיות רף בגודל או עלות המתנות.
והם שמחו.
הם שמחו ובתוכי התפללתי שהשיעור הזה יעבור אליהם, יזרום בדמם.


לפני הלידה של לביא שלנו,נכנסתי עם בעלי לטופ-טן, קניתי שרשרת לזו שחשבתי שתלווה אותי. בעלי קונן באוזניי שהוא כבר לא קונה לי תכשיטים כי אני קונה לעצמי בזול. הראיתי לו שרשרת יפהיפיה שהייתה שם,ואמרתי לו, הנה, הנה לך מתנה בשבילי ללידה, ב30 שקלים משמחי- לב.
והוא קנה,וביקש כמובן שיעטפו באריזת מחשבה ואהבה.

כמבוגרים,לפעמים גם אנחנו  נורא רוצים איזה משהו יקר, ולא תמיד יש באפשרותנו, מפאת סדרי עדיפויות.
אני חושבת לעצמי שמה שאנחנו לרוב רוצים, זה את החוויה שבהתחדשות, החוויה בלקבל משהו חדש. את התחושה שמישהו חשב עלינו וקנה במיוחד בשבילנו.
ואת החוויה ואת המחשבה, אפשר גם לקנות בזול, ולשמוח באמת.