חדוה גולדשמידט (53), בעלים ומנהלת של חברת הפצת הסרטים Go2Films, מעצבת גרפית, מאיירת וכותבת. נשואה לגילי, אם לחמישה וסבתא, מתגוררת בירושלים
אני מייצגת ומשווקת תרבות ישראלית לחו"ל דרך מכירת סרטים ישראליים עצמאיים, עלילתיים ותיעודיים, לרשתות שידור, לפסטיבלים וכדומה. בין היתר: 'שטיסל', 'עבודה ערבית', 'בית', 'ליל כלולות' ועוד. במקביל, אני מעבירה הרצאות על הפצה ועסקים, ומפרוץ המלחמה שותפה למאבק נגד גילויי אנטישמיות בענף שלנו. איירתי ספר ילדים ('רות שאהבה תחרות'), ובשנים האחרונות אני מוצאת את השילוב בין הנסיעות שלי בעולם לכתיבה.
הרגע שבו ניצת בך הניצוץ של היצירה
בילדות ציירתי תמיד ציפורים בקצות המחברת. המורה לאומנות ראתה ציפור קטנה שאיירתי, לקחה אותי לקיר ענק וריק של כמה מטרים ואמרה לי: הקיר שלך. עכשיו תציירי ציפורים על כל הקיר.
תחנה במסע שהשפיעה על האומנות שלך
גיליתי שיש לי השפעה על תוכן בעולם כשקניינית שוודית התלבטה לגבי סרט על ניצולת פיגוע ישראלית שעוברת טיפולי פוריות. היא חששה שהקהל שלה יתקשה לראות אישה על כיסא גלגלים כאמא, עד ששכנעתי אותה שדווקא כאישה וכעורכת תוכן יש לה תפקיד בהעברת המסר החשוב הזה. היא השתכנעה, והקהל באמת התחבר והתרגש מאוד.
יוצר שהיית שמחה לשבת איתו לכוס קפה
המנהל האומנותי של עולם הסרט 'אווטאר', אולי אוכל לקבל איזה תפקיד קטן בעיצוב.
צילום:דאפי ספונר
יצירה משמעותית שנחשפת אליה
ספר שאני חוזרת אליו מדי פעם הוא 'אל תיגע בזמיר' של הרפר לי. יצירה מצחיקה, מרגשת ומעוררת השראה על גזענות, סובלנות, ושפה שמייצרת תודעה.
יצירה בתחום שלך שאהבת ואת ממליצה עליה
שני סרטי תעודה מטלטלים שעוסקים באירועי השבעה באוקטובר: '06:30' (כאן 11), סרט ביכורים עם עדויות הניצולים שיצר אלון דניאל, ו'עוד נחזור לרקוד' על הטבח בפסטיבל נובה בבימויו של יריב מוזר.
מה הטעות הכי גדולה שעשית בדרך?
היה לי רעיון חדשני שהקדים את זמנו בישראל, ועל אף שלקוח גדול היה פתוח לשמוע, לא היה לי אומץ ללכת על זה. לקח לי שנים לבסס את הביטחון שלי בעצמי ובשליחות שאני עושה.
מה נותן לך השראה?
יצירות עמוקות באיכות קולנועית גבוהה, וגם – היוצרים שלי. זכיתי לעבוד עם יוצרים נפלאים. אחת מהם היא שי־לי עטרי, אלמנתו של הבמאי יהב וינר שנרצח בביתם בכפר עזה. מאז אנחנו במסע בין־לאומי עם הסרטים שלו. העוצמה שלה מעוררת השראה ונותנת לי כוח.
איפה תהיי בעוד 10 שנים?
בבריאות ובנחת עם האיש שלי, מוקפת נכדים וחתולים, משמשת מנטורית ויועצת ליוצרים וכותבת את הספר שלי.
עצה ליצירה
כשאני רואה סיטואציה אנושית מעניינת או מצחיקה או סיפור טוב, אני מצלמת או רושמת לי את זה בנקודות בפתקים בטלפון. אחר כך אני עורכת את זה, ובודקת אם זה בכלל רלוונטי ונוגע. לפעמים זה נשאר בפתקים, ולפעמים מתגבש ליצירה.