כותבת: ליאור סימנטוב

הפוסט קצת צבע לחיים הופיע לראשונה ב-פנימה.

בעודי מתפעלת מיכולת הדמיון של הבנות ומנסה להכיר אותן דרך הדברים שהן אומרות, אני קולטת שעוד רגע מגיע תורי. הדבר הראשון שעלה לי היה סוודר אוברסייז גדול ומחמם, אבל לקח לי רגע להבין מה הקשר שלי לפריט. מדהים שהרעיון עלה ורק אחר כך הגיעו ההיגיון וההבנה שלי את מהות העניין.

"האימהות שלי", עניתי, ״היא דגל משמעותי בחיים שלי״. הבגד העוטף התחבר לי לאימהות וליכולת הכלה. 

בעיניי, בגדי חורף הם הכי כיפיים בעולם. סוודר אוברסייז גדול, יש בו משהו שעוטף ומעניק תחושת חיבוק נעימה ומפנקת.

אומנם עברו כמה שנים טובות מאותו דימוי שעלה לי על עצמי, אבל מאז, בכל פעם שאני קצת חסרת סבלנות או כוחות מול אחד מילדיי, אני מבינה שעם קצת דמיון אני יכולה לעטוף אותו בחיבוק חם, ובקלות רבה להרגיע אותו. ולא פחות, להרגיע גם את עצמי.

כיום גזרת האוברסייז טרנדית מאוד, והיא נמצאת על המדפים כבר כמה עונות. אפשר למצוא את הגזרה הזו בחולצות טי־שרט, בז׳קטים, וגם בסוודרים ובכל בגד שבו הבד רחב ולא נצמד לגוף אלא נותן לו מקום. 

טיפים מתא המדידה

איך נכון ללבוש אוברסייז ושכבות בחורף בלי לטשטש את קווי המתאר של הגוף ובלי ליצור נפח מיותר ונראות עמוסה? 

נבנה נפח מדורג – מהדוק למרווח, כך שנוצרת הגדרה לגוף גם כשיש הרבה שכבות:

-שכבה ראשונה, הכי קרובה לגוף: דקה, מחממת, נושמת. למשל גולף צמוד, חולצה דקה מבד תרמי או ויסקוזה.

-שכבה שנייה: פריט מגדיר צורה – ז’קט קצר, חולצה מכופתרת או וסט שמוסיף מבנה.

-שכבה שלישית: משהו עם נוכחות – סוודר, מעיל, צעיף גדול.

נשמור על קו המותן:

-הכניסי את החלק הקדמי של הסוודר לחצאית. העדיפי חצאית מבד עבה ויציב יותר מהבד של החלק העליון.

-השתמשי בחגורה מעל שכבה דקה או אפילו מעל סוודר אוברסייז – זה שובר את הקו הרחב ומחזיר פרופורציה.

-הוסיפי וסט קצר או ז’קט שמסתיים בדיוק בקו המותן.

נשלב טקסטורות: 

אם כל הבדים עבים, נוצר מראה מתנפח. לכן כדאי לשלב סוגי בד וטקסטורות שונים: סוודר סרוג עם חצאית עור/פליסה חלקה; חולצה מכופתרת מתחת לסוודר עם מרקם, וכן הלאה.

ניצור קווי אורך – שכבות באורכים שונים (למשל חולצה ארוכה מתחת לסוודר קצר) מאריכות את הגוף:

-העדיפי שכבות בצבעים מאותה משפחה, זה שומר על זרימה ומצמצם את תחושת העומס בנראות.

-פתיחת מעיל או קרדיגן ארוך מלפנים יוצרת קו אנכי מחמיא, כשמתחת יש חולצה או גולף בגזרה קרובה לגוף שמוכנסת לתוך החצאית. 

-חולצה מכופתרת עבה יכולה לשמש גם כז׳קט דק. אפשר ללבוש אותה פתוחה מעל שמלת סריג דקה ולהוסיף חגורה.

כותבת: ליאור סימן טוב

הפוסט עטופה באהבה הופיע לראשונה ב-פנימה.

נקודת החיות הזו האירה לי בהקשר של חנוכה ובהקשר שלנו כנשים שברוך ה׳ פועלות, מתמודדות, מזינות את הסובבים אותנו ומתפקדות לעיתים בכמה פנים – כנשים, כבנות זוג, כאימהות, כחברות, כגיסות, כמנהלות, כמטפלות וכמורות, וכל מעגל כזה דורש מאיתנו אופנים שונים של גילוי עצמי. החיים עצמם, השגרה והמציאות היומיומית עלולים לשחוק ולעמעם אצלנו את נקודת החיים שבנו. בקלות יחסית אנו עלולות להרגיש שאיבדנו את עצמנו ושמשהו בתשוקת החיים יורד.

אני מציעה, בתור התחלה, לתת לעצמנו חיבוק ולא להיבהל, לתת לזה מקום, להבין שזה טבעי ונורמלי, ואז להתבונן איך נכון עבורי עכשיו, בנקודת הזמן הזו, להתחבר מחדש לחיות שלי. כנראה מה שעבד לי עד עכשיו כבר לא מתאים, ונדרשת פה התאמה מחודשת.

בתוך הימים הארוכים והחשוכים של חנוכה, יש לנו שעת רצון מדי ערב. בהדלקת הנרות יש רגע כזה של הבערת האש, הניצוץ. אומנם פעולה של מספר שניות, אך בכוחה לשנות מציאות, מחושך לאור. אז ברגעים האלה נתפלל על החיות שלנו, על התשוקה שלנו, על החיבור המחודש שלנו לאש התמיד שקיימת בנו.

טיפים מתא המדידה:

צבעים חמים

האנרגיה שלהם משדרת דרמטיות, עוצמה וקצת עזות, וחלקנו חשות שזה יותר מדי. נתבונן איך ניתן לשלב בעדינות את צבעי האש: אדום, צהוב וכתום במלתחה שלנו

1. בחרי בגוון שמדבר אלייך – לא כל אדום חייב להיות עז, ולא כל כתום חייב לצרוח. אדום יין או בורדו משדרים עומק ובשלות. כתום אפרסקי הוא עדין, וצהוב חרדל וצהוב בהיר רגועים יותר מגון הלימון.
2. שלבי עם צבעים ניטרליים – צבע חזק אוהב ליווי שקט. אדום עם בז’, אפור בהיר או קרם יוצרים איזון נהדר. כך גם כתום עם חום, זית או שמנת. צהוב הולך נהדר עם לבן, קאמל או ג’ינס בהיר.
3. שילוב בפריטים קטנים – שפתון אדום או טבעי עם אאוטפיט רגוע, צעיף כתום דק עם לבוש מונוכרומטי, נעל צהובה או תיק קטן כטוויסט מפתיע.
4. שלבי בתוך הדפסים – הצבעים הבולטים מרוככים בהדפסים והופכים לחלק מהתמונה. נסי למצוא הדפס פרחוני עדין עם נגיעות כתומות, או משבצות עם טיפת צהוב.

   כותבת: ליאור סימן טוב

   המשך הכתבה בגיליון כסלו תשפ"ו,

   לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות  לחצי כאן

הפוסט בליבי בוערת אש הופיע לראשונה ב-פנימה.

כמה עקרונות שיעזרו לך ליצור שילוב יפה בין המסגרת לאיפור:

מסגרת דומיננטית – אם המשקפיים שלך דומיננטיים ובעלי נוכחות, העדיפי איפור עדין וצבעים רגועים שייתנו איזון והרמוניה.

מסגרת עדינה ושקופה – אפשר לשלב איפור עיניים מודגש יותר.

קרם עיניים – עדשות המשקפיים מבליטות את אזור העיניים, ולכן חשוב לטפח אותו היטב. לפני שאת מורחת את קרם הלחות בבוקר ובערב, מרחי קרם עיניים להפחתת כהויות, נפיחויות וקמטוטים. זהו האזור הדק ביותר בעור הפנים, ולכן הוא נוטה להיראות עייף מהר יותר.

טשטוש כהויות – אם יש כהויות מתחת לעיניים, הניחי עליהן קונסילר בגוון מעט כתמתם. מרחי שכבה דקה והמתיני שתי דקות לייבוש. עליה הניחי שכבה דקה של מייקאפ בגון העור שלך. 

אייליינר – ציירי קו דק ונקי שלא ייצור עומס. אפשר ליצור שפיץ קטן בזווית החיצונית של העין.

צלליות – העדיפי גוונים טבעיים ובהירים שיפתחו את המבט, וותרי על צבעים כהים מדי שעלולים לצמצם את העין מאחורי הזכוכיות.
גבות – הגבות בולטות במיוחד מאחורי המשקפיים. השתמשי בג’ל גבות שקוף או בצבע עדין למראה מלא, מסודר וטבעי.

שפתון – אם המשקפיים עבים ודומיננטיים, העדיפי שפתון עדין בגוונים טבעיים. אם המסגרת דקה מאוד, אפשר להעז עם שפתון צבעוני שישלים את המראה ויוסיף חיים.

איפור עם משקפיים דומיננטיים:

1. התחילי במריחת קרם עיניים להזנה וריכוך העור העדין. הניחי מתחת לעיניים ועל העפעף שכבה דקה של קונסילר בגוון מעט כתמתם כדי לנטרל כהויות. המתיני שתי דקות.
2. הניחי על כל הפנים מייקאפ בגון העור, בשכבה דקה ואחידה. חשוב לטשטש היטב את המעבר בין הפנים לצוואר.
3. לחיטוב: מתחת לעצמות הלחיים השתמשי בקונטור חום עדין, טשטשי כלפי מעלה ליצירת מראה מחוטב ורך. בתפוחי הלחיים הניחי נגיעה של סומק וטשטשי כלפי מעלה כדי למזג עם הקונטור.
4. בעזרת צללית בגוון חום בהיר סמני בעדינות את שקע העין מהזווית החיצונית פנימה, וטשטשי היטב. הוסיפי צללית בגוון מעט כהה יותר בזווית החיצונית של העין, ליצירת חיטוב עדין ואלגנטי. במרכז העפעף הניחי צללית בהירה במרקם מט.
5. שרטטי עם אייליינר קו דק מאוד לרוחב העפעף, קרוב לקו הריסים, ומשחי את הריסים במסקרה.
6. סדרי את הגבות בעזרת ג’ל שקוף (או בגוון טבעי למילוי קל), לשמירה על מראה מלא ומסודר.
7. בחרי שפתון עדין בגוון טבעי שישלים את הלוק כולו בהרמוניה עם גוני העור והאיפור.

המצולמת: רות אהרונוב, בעלת מותג מטפחות בוטיק בעבודת יד rutharonov1@

כותבת: עדי אריה

צילום: ענבל למברגר

הפוסט סיפור מסגרת הופיע לראשונה ב-פנימה.

נערות נדרשות הרבה פעמים להתלבש כמו כולן: לבית הספר יש תלבושת אחידה, לסניף צריך להגיע בכחול־לבן או בחולצת תנועה, ובכלל, נוח לקנות בגדים איפה שכולן קונות. אבל האחידות הזאת יכולה להיות גם קצת מתסכלת לפעמים, נכון?

את קמה בבוקר, פותחת את הארון וחושבת: איך אני יכולה לבטא את עצמי אם כולן לבושות בדיוק כמוני? דווקא שם, בין הגבולות והחוקים, מסתתרת היצירתיות האמיתית שלך. אז הנה כמה דרכים קטנות למציאת הטאץ' הייחודי שלך:

1. הטאץ’ הקטן שעושה הבדל

בחרי פריט אחד שהוא שלך – גומייה צבעונית, סיכה ייחודית, טבעת עם משמעות. לא צריך הרבה. אפילו רק פריט אחד שאת מחוברת אליו ושמאיר אותך מבפנים.

2. סדר

גם תלבושת אחידה נראית אחרת כשהיא מסודרת אחרת. הכנסת חולצה לחצאית, קשירת חגורה, שרוול מקופל – אלה פרטים קטנים שמשנים את הלוק.

3. משחק עם שכבות

החורף הגיע, והוא מאפשר שילוב פריטים בשכבות, כמו עליונית, וסט, צעיף או ז’קט. כל שכבה יכולה לשדר משהו אחר: רצינות, רוך, ביטחון או קלילות. שחקי עם זה.

4. צבעים בתלבושת

גם כשיש צבע קבוע שכולן צריכות ללבוש, עדיין יש מקום לגוון עם האקססוריז. גרביים, נעליים, תכשיטים, תיקים, קלמר ואפילו בקבוק הם פריטים שאפשר להכניס איתם קצת צבעוניות בלי לשבור את הכללים.

5. טיפוח הוא חלק מהסטייל

תסרוקת, ציפורניים נקיות, חיוך – אלו לא שטויות. השקעה בטיפוח היא הדרך שלך לשדר לעולם שאת שמה לב לפרטים. והפרטים האלה מדייקים אותך באור אחר.

6. נוכחות

סטייל הוא לא רק מה שאת לובשת, אלא איך שאת נוכחת. העמידה, המבט וההליכה שלך מספרים סיפור עלייך ועל מי שאת. כשתהיי שלמה עם עצמך, זה ייראה בקלות גם בחוץ.

הפוסט הנערות הללו הופיע לראשונה ב-פנימה.

בתיה נולדה על גדות הנילוס הכחול בצפון אתיופיה. עד גיל 11 הוריה הסתירו ממנה שהיא יהודייה. לילה אחד דפקו שליחים מישראל על דלת הבית, ובישרו: “הדרך לירושלים נפתחה”. אביה בן ה־80 שמע את הבשורה, פרש ידיו לשמיים ואמר לה': "תודה שלא שכחת אותנו". זו הייתה הפעם הראשונה שבתיה ראתה אותו בוכה. "את השמחה שהייתה שם אי אפשר לתאר", היא מספרת. בתוך כמה ימים הם התארגנו, והמשפחה יצאה למסע לארץ ישראל.

הקליטה שלה בארץ לא הייתה פשוטה, והיא מתארת איך מילדה תוססת הפכה ל”שקופה” בכיתה: "הם לא ראו אתיופים לפני זה, וזו הייתה שנה מאתגרת בלשון המעטה. מאז החלטתי שאני אהיה ישראלית כמוהם. עברתי לג'ינסים ולמותגים, צבעתי את השיער לבלונד והפסקתי לדבר עם ה'. 

"הדור הראשון בארץ היה צריך להילחם בשביל הכול, ולהשיג הכול בלי קשרים, רק ביזע ודמעות", משחזרת בתיה. "אמרו לי שלא אוכל לעשות בגרויות, אז עברתי לבית ספר אחר כדי להיבחן. התעקשתי להתגייס וקיבלו אותי לשייטת 13, ואז גם הכרתי לראשונה את הד, בעלי". 

אחרי הצבא היא יצאה לשליחויות בארץ ובעולם, שם הלב שלה התעורר מחדש לתשובה. "אחרי שנה בלוס אנג'לס החלטתי לחזור לישראל. הבנתי שאם אני חיה בדור שזוכה לחזור מהגלות לארץ, אז אין מצב שאני מבזבזת את זה על שטויות, ועליי לחיות חיים של משמעות". וכך היא עשתה. היום הם מתגוררים יחד עם שלושת ילדיהם בכפר האומנים עין הוד, שם גדל בעלה.

השליחות מלווה אותה בכל תחום לאורך החיים. היא עבדה כמגייסת כספים עבור כפר הנוער ימין אורד, יצאה לשליחות בדרום אפריקה מטעם הסוכנות היהודית, עבדה בארגון השומר החדש והובילה פרויקטים לנשים מהקהילה האתיופית. לצד כל זאת, לאורך השנים הם אירחו בביתם את מטיילי שביל ישראל כ"מלאכי שביל".

מאז פרוץ המלחמה הפכו בתיה והד את ביתם למתחם שמיועד למפגשי חוסן. הם מארחים חיילים וקבוצות עיבוד למילואימניקים, וגם ניצולי הנובה מוצאים אצלם פינה של ריפוי ואור. המתחם מציע סדנאות אומנות, פינות ישיבה וגם פודטראק כשר, שזכה במקום השביעי בארץ מתוך 300 עגלות קפה.

“אני אף פעם לא אומרת לא", מחייכת בתיה, "אני מאמינה שכל משימה נשלחת אליי מה', ותמיד חושבת, 'מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות'. כל אתגר שקיבלתי בחיים היה מתנה. למדתי לא להתבכיין. אף אחד לא חייב לי כלום – הכול מתנות מאת ה’. המשימה שלי היא פשוט לעשות טוב, איפה שאני יכולה. עם ישראל צריך אותנו, הנשים, שנמשיך להפיץ אור”.

המפגש שלי עם בתיה היה פשוט קסום. למדתי ממנה שהבגד הוא לא רק לבוש, אלא כלי שמספר סיפור שלם – של זהות, אמונה ושליחות. 

היא רואה בבגדים שפה של זהות. פעם רדפה אחרי מותגים ובלונד, היום היא מחפשת נוחות, איכות ותחושת מלכות. “אני לא מוכנה ללבוש בגד חונק או נעליים שסובלים בהן. הבגד צריך לשרת אותי, לא להפך”.

ויש לה גם מסר ברור לנשים: “אל תפחדו להיות כנות, אתן לא חייבות להיות כמו כולן. אם יש לכן חלומות – תממשו אותם, ותחיו את החיים במלואם. תשתחררו ממה שמכאיב ומייסר. לכו על החיים במלוא העוצמה, העדינות והאהבה – ותהיו מלכות אמיתיות”.

לוק ראשון:

שמלת מקסי רחבה עם הדפס בגוני נחושת ושחור, שמשלב בין דרמה לאלגנטיות. כיסוי הראש השחור, קשור גבוה ומרשים, יוצר מראה מלכותי ומלא נוכחות, והעגילים הארוכים ממשיכים את הקו הדרמטי.

לוק שני:

שמלת מקסי בצבע זית רך, עם שכבות וולנים רומנטיים שמוסיפים תנועה. כיסוי ראש מרהיב בבד צבעוני שמביא איתו שמחת חיים. התכשיטים המוזהבים – צמידים, שרשראות ועגילי חישוק גדולים – מעניקים נגיעה מלכותית ומזכירים בגודלם ובצבעם תכשיטים מאתיופיה. 

לוק שלישי:

שמלה לבנה ארוכה ומלכותית שאמא שלה קנתה לה, רקומה בדוגמאות צבעוניות בגוני שחור, צהוב ואדום. כיסוי הראש הלבן עם אותן נגיעות צבע משלים את המראה כמו כתר.

הלוק הזה משדר שורשים, זהות וחיבור עמוק למסורת. זו הופעה שמספרת סיפור של עם, משפחה ואמונה – כשהבגד הוא לא רק בגד, אלא זיכרון חי ועתיד מתחדש.

קרדיטים:

הפקה וסטיילינג: מלי סגל – 'מלילבוש'

צילום: מיכל קלירס 

איפור: גלאם – רחל באיה Rahel Menkir Makeup Artist

בגדים:

שמלה ירוקה: SHEIN

גלביה שחורה ונחושת: תמרה

שמלה מסורתית: אוסף אישי

לוקיישן: כפר האומנים עין הוד

המשך הכתבה בגיליון חשוון תשפ"ו,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט הוד והדר הופיע לראשונה ב-פנימה.

יצאנו ביום שישי מוקדם בבוקר ליפו, כשהעיר עדיין מתעוררת והשמש מטילה אור זהוב על הרחובות הציוריים. נפגשנו בדירה קסומה להתארגנות, כשמסביב קפה חם, פירות טריים ואווירה של אחווה נשית. האתגר היה ליצור לוקים מאותו הצבע שיהיו מחוברים לאישה שלובשת אותם – לא תחפושת, אלא דרך להעצים את האישיות שלה. בדים שונים, שילובי מרקמים וטקסטורות וגוונים מדויקים – כל פרט נבחר בקפידה.

בחרתי דווקא במתולתלות, כי הן מוסיפות ייחודיות שעוד לא הייתה אצלי בין דפי המדור, וכנראה הגיע הזמן שלהן! אז קבלו אותן: רחלי שלזינגר (21) – מדריכה באולפנת דולב, ציון ארציאל (21) – לומדת ייעוץ וריקוד, מרגלית הדסה (22) – מורה למחול וסטודנטית, הדסה סעדה (24) – סטודנטית, ואמונה ארציאל (21) – גננת. 

"אז מה זה בשבילך להיות מתולתלת?" שאלתי אותן, והן ענו תשובות מפתיעות.

ציון: "מי שמתולתלת יש לה אופי ייחודי, אני אוהבת את התלתלים שלי ולא הייתי מחליפה אותם. כיף שבכל יום יש צורה אחרת לשיער, מה שיוצר עניין".

מרגלית: "השיער הוא אפיון הדמות שלי. תלתלים דורשים השקעה, אבל התוצאה שווה. הם מיוחדים וטבעיים, מתנה משמיים".

לעומתן, רחלי מעידה על עצמה: "כשהייתי ילדה לא הסתדרתי עם השיער. היה לי מורכב לסדר אותו בכל בוקר ושנאתי אותו. בכיתה ח' עשיתי החלקה, עד שהתגעגעתי לטבעי שלי וחזרתי לתלתלים אחרי ארבע שנים. מאז, ביני ובין השיער שלי יש סיפור אהבה. בכל מקום מחמיאים לי על השיער וזאת חוויה ממש נעימה".

אמונה אומרת שתלתלים זה משתלם: "בזכות השיער שלי אני מזהה את עצמי מהר בתמונות עם הרבה אנשים".

לכל משתתפת חיברתי צבע המשדר מסר ועומק: רחלי – כחול עמוק ושקט, מלא אלגנטיות. מרגלית – סגול מסתורי, מלא נשמה ורוח. ציון – אדום עוצמתי וחי. הדסה – ירוק טבעי ורענן. אמונה – צהוב מואר ומלא חיים.

כשהפקנו את הצילומים ברחבי יפו, נדהמנו לראות איך כל צבע מדבר בשפה שלו, ואיך התלתלים משתלבים בטבעיות עם הגלים של הבדים, עם הרוח, עם העיר החיה מסביב. סיפור של נוכחות, של ביטוי עצמי, של חגיגת נשיות במלוא הדרה.

המשך הכתבה בגיליון אדר תשפ"ה,

קרדיטים:

צילום: בת שבע פז

הפקה וסטיילינג: מלי סגל – מלילבוש

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט סטיילינג עם הבלונים הופיע לראשונה ב-פנימה.

קריית שמונה היא הבית של משפחת סלאב. עבור אביטל, רפאל וחמשת ילדיהם, העיר הצפונית הייתה תמיד המקום הבטוח, עם גנים ומסגרות שמתאימים להם בדיוק, ושגרה צפונית מלאה בירוק ובמים חיים.

"הגענו לצפון בעקבות הלימודים של רפאל בישיבה", משתפת אביטל, "היינו אמורים לגור שם שנתיים, שבינתיים הפכו ליותר מעשור. החיים מתקדמים בקריית שמונה בקצב אחר, עם המון צמחייה, כמויות של אהבה במערכת החינוך, המון חופש ואנשים טובים. עד לפני הפינוי הייתי עונה שעדיין לא ברור אם זה המקום שלנו לעולם. אבל דווקא עכשיו, יותר מתמיד, ברור לי שכן".

מאז שפרצה המלחמה בסוף תשרי, נשמטה למשפחת סלאב הקרקע הבטוחה, והם נאלצו לנדוד הרחק מגבול הצפון. הם התגוררו בבית מלון במשך עשרה ימים, ומאז עברו שתי דירות בתוך ירושלים, מנסים ליצור בית חם בין קירות לבנים וזמניים ולבנות סדר ומסגרת בתוך חוסר הוודאות. 

הבית בקריית שמונה נותר ריק, ובתחילת הקיץ עמד בפני שריפה, שנעצרה ברגע האחרון.

"בניגוד לדעה הרווחת שילדים הם סתגלניים, אני יכולה לשתף שהתקופה הזו לא פשוטה עבור אף אחד מהם", מתארת אביטל את הטלטלה שזימנה להם השנה האחרונה. "הגדול שלנו מאוד חברותי ומתגעגע לחברים שלו מבית הספר. בת החמש מתגעגעת עד דמעות לגננת האהובה שלה, ובת השנתיים מפחדת לישון בלילה בכל מעבר. השינוי הפתאומי הזה והמסע הלא צפוי השפיע על כולנו, אנחנו חיים בחוסר ודאות לגבי העתיד והחזרה הביתה, וברור לי שכאמא אני צריכה להיות סלע יציב עבורם".

רפאל הוא מנהל פרויקטים במחוז צפון של OU ישראל, ואביטל מגדלת את הילדים באהבה ובשמחה ומשתפת זאת כבלוגרית ברשתות החברתיות. מי שמכיר אותה יודע שהיא אישה מלאת שמחת חיים, אמיתית וכנה. הכנות שלה מועברת גם ברשת, וזה מה שגורם לאלפי העוקבות להתחבר אליה כל כך.

בחיי היומיום שלה, אביטל מחוברת מאוד לעולם הלבוש. "מצד אחד אני מאמינה שהאדם עושה את הבגד, ועם זאת אני חושבת שהבחירות שלנו מעידות עלינו המון. הבגד הוא מה שאת מספרת לעולם על עצמך עוד לפני שאת מספיקה לחייך או להוציא מילה מהפה. זה כרטיס הביקור שלנו בעולם".

פניתי אל אביטל כדי לשמוע ממנה על החיים שלה כישראלית, כאמא וכבלוגרית מאז שמחת תורה, והבנתי שיש כאן סיפור של משפחה שלמה, שמתמודדת עם המציאות הכבדה שהנחיתה עלינו המלחמה. משם צץ הרצון לספר את סיפורם בעזרת לוק משפחתי משותף: בצבעים בסיסיים וניטרליים שמזכירים את ארגזי הקרטון שמלווים את החיים הזמניים ובתוך הבית הארעי, בין הקירות החשופים ומיעוט הרהיטים. יחד דייקנו את התלבושת המשפחתית והפקנו כמה רגעים כיפיים ומשפחתיים של כולם, וכמה רגעים מלאי תקווה וסטייל לאביטל עצמה.

לאורך השיחה שלנו לאביטל היה חשוב לשמור על האופטימיות האופיינית שלה: "אני מאמינה שעם כל הקושי והאתגרים שבהחלט קיימים בדרך, אנחנו נצא מהתקופה הזאת מחוזקים, קרובים ואוהבים יותר".

לוק משפחתי

לאחרונה נהיה מאוד טרנדי ליצור לוק משפחתי עם תלבושת אחידה או פריטים דומים לאירועים שדורשים הגעה בהרכב מלא, כמו אירועים משפחתיים. לפעמים זה מגיע כדרישה מהכלה שרוצה שכל המשפחה תגיע בצבע מסוים, לפעמים כתלבושת שתיצור גאוות יחידה בטיול משפחתי, ולפעמים זה רק עניין אסתטי שישדרג את יום הצילומים המשפחתי.

איך עושים את זה נכון?

צילומים משפחתיים:

התאמה אישית – עוד בהכנה לצילומים המשפחתיים כדאי להתייעץ עם הצלמת על בחירת הבגדים בהתאם לציפייה שלכם מהתוצר. חשוב להתאים את הבגדים למזג האוויר, לעונה, לקלילות או לרצינות שרוצים לשדר.

בחירת אובייקט מוביל – בצילומים משפחתיים כדאי לבחור אלמנט שיחבר בין התלבושות של כל הדמויות במשפחה. זה יכול להיות פריט אחיד כמו כובע, סוג בד כמו ג'ינס, או צבע שחוזר על עצמו בכל התלבושות.

תהליך לפי שלבים:

1. קובעים תאריך, שעה ומיקום עם הצלמת עבור התמונות המשפחתיות.
2. בוחרים את הצבעים והאקססוריז הנצרכים לכל דמות במשפחה.
3. מחפשים פריטים קיימים בארונות הבגדים. 
4. אוספים פריטים שחסרים להשלמת הלוק (נעליים, גרביים, פפיונים, כובעים, חולצה מסוימת ועוד).
5. אורזים בצורה מסודרת את כל הפריטים לכל אחד בשקית עם שם ושומרים עד ליום הצילום.
6. מתלבשים יפה רגע לפני שמתחילים.  

הסבר על הפריטים המשפחתיים:

בחרנו את הצבע כאלמנט המקשר, והלבשנו את כולם בפריטים שונים בצבעים ניטרליים: לבן, חום ובז'. הטאצ' המיוחד נמצא בכך שהצבעים חוזרים על עצמם במגוון וריאציות: הבנים עם חולצה בצבע אחיד ומכנסיים בגוונים חומים, הבנות עם סט מיוחד בפני עצמו, ולאביטל הרכבנו לוק מבגדים מבית רייצ'ל ומפריטים מהאוסף האישי שלה.

צילום: טל מרנץ

איפור ושיער: ספיר נודלמן

בגדים: רייצ'ל

מטפחות: אתכסיא, הדרא, רות אהרונוב 

בגדי ילדים: הוניגמן

חולצה לגבר: פננס בגדי גברים

המדור המלא פורסם בגיליון תמוז תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט לשוב הביתה הופיע לראשונה ב-פנימה.

רות כהן ואמונה כהן אינן אחיות, אך הן חולקות את אותו שם משפחה, אותה מידת נעליים, אותה אולפנה, ואת העובדה ששתיהן הוכתרו ככלות התנ"ך, לאחר שזכו במקום הראשון בחידון התנ"ך העולמי, במרחק שלוש שנים זו מזו. רות זכתה בשנת תש"פ, ואמונה זכתה ביום העצמאות לפני שנה בדיוק. כנהוג בחידון, הזוכה מהשנה שעברה משתתף כשופט בחידון בשנה שלאחריה, ולכן אמונה תשתתף גם השנה בחידון, הפעם על כס השופטת.

התנ"ך נמצא איתן תמיד בתיק, בחוץ, בלב ובנשמה. כשנפגשנו בדרך האבות בגוש עציון כדי לחגוג את יפי ארץ התנ"ך בתלבושות כפריות, סנדלים תנ"כיים ותכשיטי זהב, היה לשתיהן ברור שגם ספר הספרים יגיע איתן להפקה. כל אחת מהן אוחזת ספר תנ"ך מרופט שנראה כי הודפס לפני עשרות שנים. למעשה הספרים הודפסו לפני שנים בודדות, אלא שכל דף ודף בהם נהפך שוב ושוב בשנים רבות של לימוד. כל דף רצוף הדגשות וכתב יד באותיות קטנות, ושולי הדפים כבר השחירו ממגע כף ידן.

"בשנה שניגשתי פרצה מגפת הקורונה, ואי־הוודאות ניכרה גם בהכנות לחידון", משחזרת רות כהן (20) ממרכז שפירא. "בגלל ההגבלות נאלצו לשנות את זמני המבחנים, ופתאום הודיעו לנו בהפתעה שהמבחן המסנן באחד השלבים הוקדם ליום המחרת. הייתי בהלם מוחלט – כמתמודדת שלומדת עם לו"ז מסודר וחומר לכל יום, הופתעתי. בבוקר הבחינה עשיתי את המבחן, הרגשתי שיכולתי יותר וממש התאכזבתי. שחררו אותנו הביתה ואמרו שיודיעו בערב את התוצאות".

רות מספרת שהשעות אחרי המבחן היו מורטות עצבים. "הייתי בלחץ. נכנסתי הביתה, נעלתי את החדר, ישבתי על המיטה ופשוט בכיתי. לא האמנתי שכל ההשקעה שלי והוויתורים שעשיתי לקראת החידון ירדו לטמיון, ועוד על חודן של כמה שאלות קטנות. אחרי כמה דקות מחיתי את הדמעות ואני זוכרת שאמרתי לה': 'יש הרבה ילדים שלומדים תנ"ך, הרבה שמוותרים על חברים וזמן משפחה, הרבה שמשקיעים ומשננים, אבל מישהי כמוני אין לך. באמת תוותר על לימוד התורה שלי?!' ידעתי שהלימוד שלי מלא ברגש. סוער כמו ים. באמת. בלימוד שלי עולים רגשות ולא רק פסוקים, התנ"ך קם לתחייה. אז כבר ידעתי שאני לא בתחרות הזו כמו שחשבתי כשנכנסתי אליה, שלא באתי רק כדי לזכות. באותם רגעים הרגשתי ממש כמו רות המואבייה. עלו בי קולות שכמו נעמי אמרו לי: למה לך? אולי תעזבי? אבל ידעתי כבר שזה המקום שלי. שאני שייכת. ונכון, את רוכשת ידע בתחרות וצוברת חוויות, אבל עבורי הניצחון הזה היה קודם כול האישור שה' חפץ בי, ברות שבחרה ללמוד תורה". 

הזכייה של רות בחידון הייתה ההשראה של אמונה (18) מבני נצרים. "כילדה לא התחברתי במיוחד לשיעורי תנ"ך. מה ששינה לי את המבט קרה בנסיעה משפחתית ביום העצמאות כשהייתי בכיתה ח'. שמענו אז ברדיו את השידור של חידון התנ"ך ואת ההכרזה על הזוכה – 'כלת התנ"ך רות כהן, בת 16 מאולפנת בהר"ן". באותו רגע אבא שלי שאל אותי: 'נו, מתי תורך?' כמובן, צחקתי ואמרתי, 'מה לי ולתנ"ך?' אבל באותו רגע משהו נדלק בי. בערב צפיתי בחידון והתחברתי. החלטתי שאני הולכת על זה בכל הכוח. כתבתי בגוגל 'איך לומדים לחידון התנ"ך?' וכבר באותו ערב התחלתי ללמוד, ממש מאפס". 

מספר חודשים אחר כך נפגשו רות ואמונה במסדרונות האולפנה, ורות החלה ללוות את אמונה בהכנות לחידון. "עד ליום החידון עצמו כל התהליך של הלמידה היה חוויה אישית שלי", משתפת אמונה, "אבל ברגע שעמדתי ליד ראש הממשלה בנאום שלו, פתאום הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול". 

כיום רות ואמונה ממשיכות בשליחות – כל אחת במקומה וגם ביחד. הן הקימו יחד תוכנית ללימוד תנ"ך לבנות בזום בשם 'אורייתא', שנמצאת כיום כבר בסבב השני, שתיהן שותפות לפרויקטים שקשורים לחידון התנ"ך עצמו והן מלמדות תנ"ך במוסדות.

"חשוב להבין שהעולם לא מתחלק מראש לאנשים שנולדו מצליחים ואנשים שנולדו רגילים", אומרת אמונה, "אלא שבעזרת כוח רצון, אמונה והתמדה, אפשר לכבוש כל יעד ולהגיע להגשמה עצמית. צריך לשבור את החומות שמונעות מאיתנו להיות מי שאנחנו רוצים להיות באמת, ולעוף על החלומות שלנו בלי לוותר".

עדי עדיים

לרגל ההפקה התנ"כית שוחחתי עם איטל כהן, המלמדת תורה ועבודה פנימית, ויחד העמקנו במהות של קישוטי האישה והסטיילינג במקורות:

צמידים – הצמידים נועדו להצמיד אישה אל עצמה, אל בוראה ואל אישהּ. רבקה אמנו קיבלה שני צמידים לקראת הנישואין עם יצחק, ומכאן המסורת המיוחדת הנהוגה בעדות מסוימות לקנות שני צמידים לאישה.

רעלות – בתנ"ך מדובר על התכסות ברעלה פעמיים: אצל רבקה ואצל תמר. אלה אינן הרעלות שאנו מכירות היום, אלא רעלות מבד טבעי ונושם, שדומה יותר לבגדים המסורתיים של בני העדה האתיופית. היו בהן רקמה מיוחדת והרבה צבע. הרעלה נועדה גם לעזור לאישה להתכנס פנימה, וגם לשמש אמצעי חיזור ופיתוי לבעלה.

נעליים – גם הנעליים מלמדות בתנ"ך על תהליכים רוחניים. הנעליים מחזיקות את כל הגוף והן מתייחסות למקומות הלא נראים תמיד, או הפשוטים יותר. הנעליים הן תזכורת לאן אנחנו הולכות ולבירור מה הייעוד שלנו. כך למשל בבית המקדש נדרשים ללכת יחפים, ללא נעליים, כדי ללמד שלא הכול קשור לאדם, ושיש לו חיבור תמידי לבריאה. 

שמלות – שמלה היא כמו עטיפה של כל חלקי הנפש שלי. וכבת מלך אני נותנת כבוד לכל החלקים שלי. גם אלו שזקוקים לתיקון ולבירור.

תכשיטים לנפש-  בספר ישעיהו הקב"ה מסיר מהנשים את כל הקישוטים בשל חטאיהן. בפנימיות מסבירים שהתכשיט הוא כמו איבר חי לנפש האישה, שמגיב ופועל על האישה. כאשר היא אינה בנקודת ציון פנימית נכונה לה, התכשיט מוסר, על מנת להשיב אותה בחזרה אל עצמה ואל העבודה הפנימית שלה.

צילום: דאפי ספונר

הפקה וסטיילינג: מלי סגל 'מלילבוש'

שיער: ספיר נודלמן

איפור: דלית שפיר

בגדים, תכשיטים ופשמינות: רני – בגדים כפריים כפר עציון

נעליים: אוסף אישי

המדור המלא בגיליון אייר תשפ"ד

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט כלות התנ"ך הופיע לראשונה ב-פנימה.

נוית צור (29), נשואה לרועי ואמא לשניים מבית שמש, היא שחקנית קומית, סטנדאפיסטית בתחילת הדרך ובעלת תואר שני בטיפול בפסיכודרמה. בשנים האחרונות היא מופיעה, מעבירה הרצאות וסדנאות ויוצרת סרטונים להעלאת המורל ברשת.

במהלך שנותיה של נוית הקב"ה זימן לה כמה ניסיונות לא פשוטים שבהם ראתה פעם אחר פעם איך חייה ניצלים בנס. קחו נשימה רגע ואז תקראו את מה שהיא מספרת: "בגיל 15 הייתה לי מחלה נדירה שבעקבותיה נאלצתי לעבור ניתוח ראש בארצות הברית, שברוך ה' הציל את חיי. כמה שנים אחר כך, שלושה חודשים אחרי שהתחתנתי, פגע בי רכב במעבר חצייה. חודש אחרי זה ניצלתי מפיגוע. באותה שנה ילדתי את בתי הבכורה, ובגלל שאחרי הלידה הייתי בסכנת חיים, הרדימו אותי". 

גם אחרי ההחלמה מהלידה העניינים לא זרמו על מי מנוחות, ונוית סבלה מדיכאון אחרי לידה. "יחד עם כל זה התפרצה אצלי פוסט־טראומה", היא מוסיפה בגילוי לב, "זאת הייתה תקופה מאוד קשה של שנה וחצי. ואז התחלתי טיפול נפשי, שעד היום מציל לי את החיים".

את הלימונים בחייה היא בחרה להפוך ללימונדה של צחוק ושמחה בעזרת פסיכודרמה וסטנדאפ. "בגיל 15, כשהייתי חולה, התחלתי להאמין שלכל אדם יש שליחות בעולם, וזה מה שעזר לי להתמודד באותה תקופה. היום אני מאמינה שהשליחות שלי היא לספר על האתגרים שעברתי ולשמח אנשים. אני חושבת שאני אדם שמאוד מנרמל את המורכבות של החיים, מדברת על האתגרים שעברתי ומאוד שמחה להגיד שאני מטופלת בטיפול נפשי כבר הרבה שנים. אחרי תשע שנות טיפול אני מבינה כמה חשוב להשקיע בבריאות הנפש. אני מאמינה שטיפול נפשי בהכרח מוביל להתפתחות אישית". 

נוית ורועי, בעלה, התחילו בשנה האחרונה ליצור סרטונים מצחיקים על זוגיות ומסרים להרמת המורל. המיקום המועדף עליהם הוא במרפסת ביתם, כשהיא עושה שמח מול המצלמה והוא תולה כביסה ברקע. 

אני חושבת שהסיפור הזה של צחוק, טראומה, ניסים, זוגיות וישראליות הוא בדיוק מה שאנחנו צריכות לראות עכשיו.

מהשנייה שהגעתי עם צוות ההפקה לביתה הקסום של נוית, כולם התאהבו בה. היא אירחה אותנו ברוחב לב וכל הזמן דאגה שכולם ירגישו בנוח. זה היה יום ארוך, מלא תלבושות פלוס תחפושת, ובזכות הרוח הטובה של נוית, הכול עבר בכיף ובטוב.

כמו נשים רבות שאני פוגשת, גם נוית שיתפה אותי בתסכול שלה מקניית בגדים. היא אמרה שהיא תמיד מתקשה למצוא לעצמה בגדים יפים בגלל הנתונים שאיתם היא מגיעה: נמוכה ורחבה יותר מהדוגמנית הממוצעת. אולי דווקא בגלל זה היה כל כך כיף להפתיע אותה עם לוקים מחמיאים ומגוונים, שהיא אפילו לא הייתה חושבת לנסות.

צילום: דפי ספונר

נוית הזהירה אותי מראש ואמרה לי: "מלי, קשה למצוא לי בגדים!" עקב היותה גם נמוכה וגם מלאה יחסית. זה אומנם מאתגר, אך בהחלט אפשרי.

אז מה בעלות מבנה רחב ונמוך לובשות?

קווי אורך – הוסיפי ללוק קווי אורך כמה שאפשר: בהדפסים, במבנה הבד וכדומה. כל מה שיכול ליצור לך אורך ולא ידגיש את הרוחב, יתקבל בברכה: ז'קט, כתפיות, קרדיגן, מעיל, חצאית פליסה. כל מה שיוצר קווים מלמעלה למטה נותן מראה צר וארוך יותר. לעומת זאת, כל מה שיוצר קו אנכי, מימין לשמאל הגוף, מדגיש את הרוחב ומבליט את הגובה.

מה לא? שמלת קומות.

צילום: דפי ספונר

הדפסים – כדאי להעדיף הדפסים בגודל בינוני. מצד אחד ההמלצה לבעלות מבנה גוף מלא היא שההדפס יהיה עם נוכחות משמעותית, בפרופורציה שתואמת את גודל הגוף. מצד שני ההמלצה לנמוכות היא להעדיף הדפס בפרופורציה לא גדולה מדי. לכן לנשים שהן גם נמוכות וגם מלאות כדאי ללכת על האמצע – גודל בינוני. 

מה לא? הדפסים ענקיים.

צילום: דפי ספונר

עקבים – עקבים מעניקים לגוף האישה מנח מחמיא יותר (עם זאת, מאחר שזה פחות בריא לגוף, מומלץ להימנע מנעילת עקבים באופן קבוע). כדי לפצות על הגובה הנמוך כדאי לנעול עקבים, אך לשים לב שההגבהה תהיה פרופורציונלית לכל הגוף.

מה לא? נעליים שטוחות.

צילום: דפי ספונר

חולצה וחצאית, זה אפשרי – אומנם החיתוך המחבר בין החצאית לחולצה יוצר פס רוחב, אך אי אפשר לוותר על שילוב כה בסיסי וללבוש רק שמלות. כדי לחפות על פס הרוחב, כדאי להוסיף הרבה קווי אורך. 

צילום: דפי ספונר

איפור ושיער: ספיר נודלמן

בגדים: תמנון, דיסקרט&הילה, קמיליון

כיסויי ראש: רות אהרונוב, קמיליון

המדור המלא בגיליון אדר ב' תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט לא תנצחו אותה הופיע לראשונה ב-פנימה.