ריבוע, בבקשה - פנימה

במסגרת ניסיון לחזור בתשובה, מדי פעם אושיב את עצמי בכוח בתוך קופסה. אבל אז אני לא מבינה איך אפשר לשבת בה. ויש לי קוצים. ואני משתעממת. והופ, כבר אין צורה לקרטון. וכשמופיע לנגד עיניי אדם שהוא פשוט קופסתי מטבעו, אני נמלאת קנאה. יא אללה, הוא הצליח. והוא אפילו לא התאמץ

אני חייבת לפצח את ההיקסמות שלי ממרובעים! מי שבאופן קבוע מעוררים בי פליאה והערכה, הם אנשים שגרתיים. מי שאימשך להיות בקרבתם הם סולדי הסיכונים, מתעבי התנודות. ומי שמרתק אותי הם נעדרי הגמישות ובעלי הקיבעון המחשבתי.

אני יודעת, רוב אוכלוסיית העולם תתרגש מהיצירתיים, בועטי דופן החדר, יוצאי דופן הקופסה. רוב בני האדם יחשבו שספונטניות או חריגה ממוסכמות הן תכונות אטרקטיביות. אבל אני מתרגשת מחשיבה קונקרטית. עיניי נוצצות כשאני פוגשת במי שנצמד לכללים. ויש בי הערכה גמורה למי שמחזיק בהרגלים קבועים.

תחשבו על התכונה שאין לכן, אבל מפעימה אתכן כשאתן פוגשות בה באחרים. נראה שאנחנו מתמגנטות למשהו שיש לנו איזו נגיעה בו, אבל אין לנו אותו באופן השלם, הנונשלנטי, הפנוי ממאמץ כפי שאנחנו רואות באחר. הרי לא אתפעל ממשהו שאין לי שום יד או רגל בו. לא גאונות מתמטית, לא יכולות ספורטיביות ולא בר רפאליות. אני מתרגשת מתכונה שיש לאחרים ואני רק ליד, או כמעט. אעריך מה שקרוב אליי, והייתי רוצה יותר ממנו.

הברוש והלהבה

אז מצד אחד המוח שלי מפותל ומופשט, בועות של סודה קופצות לי בוורידים, ובין מגירות המחשבה אין מגירה אחת סגורה. מצד שני, המגירות עצמן מסודרות. אני מיליונית מרובעת בעצמי! אני וונאבי־ריבוע בריבוע.

אני זקוקה לשקט, ואני לא יכולה להיות בו בעצמי. אני אוהבת סדר, אבל כל הזמן מתבלגן לי הראש. הפתרון שמצאתי: אני חיה ליד מרובעים, מתחברת אליהם, ונושאת אליהם אישונים מתרחבים בשאיפה להצליח להיות כמותם. כך שני הבעלים שלי, הראשון והאחרון. כך החברות הטובות, והקהילות שבהן אני חיה (היי טלמון, היי בית הכנסת שלי בירושלים), ומוסדות החינוך של הילדים. כל אלו מניחים לפתח נפשי תזכורת לכמיהה העמוקה ביותר שלי: להיצמד לנהלים.

הברוש והלהבה מופיעים שוב ושוב בחיי, בטח מול שייקה. אתה אשכרה מקפיד על אימוני הקלרינט? וזהיר בבורסה? וחוצה כהולך רגל רק בירוק? ומשתמש באותה כמות מים בכל נטילה (מדדתי)? זה אמיתי שאתה ככה, לא מנסה להיות מיוחד? ובסדר לך ללכת לעבודה כמו מיליונים בעולם, עם תיק על הכתף, בלי לנסות לתקן עולם? ואתה רואה בציור הזה פשוט כתם צבע? כמה שקט יש לך בראש.

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן