אופן ההכנה:
טוחנים בעזרת בלנדר מוט או מג'ימיקס קטן את חצי מכמות התירס.
לאחר מכן מערבבים בקערה את התירס הטחון ואת התירס שנותר בצורתו המקורית.
מוסיפים את הביצים, הקמח, פירורי הלחם, המלח והפלפל, ומכניסים להקפאה למשך כ‑ 20 דקות כדי שהתערובת תתייצב.

פריך מבחוץ, רך מבפנים| צילום: דעאל סבטיה

לאחר שהתערובת התייצבה יוצרים כדורים קטנים ושטוחים בעזרת ידיים משומנות.
אם לאחר ההקפאה עדיין קשה לעבוד עם התערובת, אפשר להוסיף מעט פירורי לחם.
טובלים את הכדורים הקטנים בביצה ולאחר מכן בפירורי לחם.
אפשר לטגן את השניצלים או לאפות אותם.

לטיגון:
מחממים מחבת עם מעט שמן ומכניסים את השניצלים לשמן החם. ממתינים עד להזהבה והתייצבות, הופכים את השניצלים לצידם השני וחוזרים על הפעולה.

לאפייה:
מניחים את השניצלים על נייר אפייה ואופים בתנור בחום של 180 מעלות למשך 20 דקות מכל צד.

מגישים לצד מטבלי מיונז, טחינה או קטשופ.
בתאבון!

הפוסט שניצל תירס ביתי – זה פינוק אמיתי הופיע לראשונה ב-פנימה.

חומרים:

• לוח עץ
• קופסאות שימורים בגדלים שונים ומכסים
• ספריי בגוונים שונים
• דבק חם
• אלמנטים לקישוט
• מכשירי כתיבה

שלב אחר שלב

1. מסדרים את קופסאות השימורים בגבהים שונים על גבי לוח העץ, כאשר הקופסאות הנמוכות נמצאות בחלקו הקדמי. כדאי לבדוק מראש אילו סוגים של מכשירי כתיבה יאוחסנו בקופסאות שעל גבי הלוח, והאם יש צורך בכלים נוספים לאחסון מדבקות, ניירות וחומרי יצירה שונים.
2. מדביקים בעזרת דבק חם את הקופסאות ללוח העץ. מי שאינו רגיל להשתמש בדבק חם יכול לחבר את הקופסאות על ידי קדיחת בורג בתחתית כל קופסה.
3. מרססים בספריי את לוח העץ ואת הקופסאות שעליו.
4. כדי להעניק ללוח אופי מעניין, אפשר להוסיף אלמנטים לקישוט בהתאם לקו עיצוב החדר וכן לפי הגיל והעניין. לוח האחסון שאני יצרתי נועד בשביל הבן שלי, שהחל להתעניין לאחרונה בדינוזאורים, ולכן בחרתי להוסיף אותם כאלמנטים משלימים.
5. מרססים את הדינוזאורים בצבע ששונה מצבע הלוח. אני בחרתי לשלב בין שני צבעים, כחול וזהב. את הכחול ריססתי כצבע בסיס עיקרי, ולאחר שהתייבש הוספתי עליו מעט נגיעות של זהב.
6. מדביקים את הדינוזאורים במקומות שבחרתם בעזרת דבק חם.

הפוסט זה הדבר הבא שתעשו עם הילדים בחופש! הופיע לראשונה ב-פנימה.

ילדים חכמים, שואלים ועונים באותו המשפט. מובן שמשעמם לו, והאוכל שאתן לא ייתן מענה לזה, כי הוא יאכל משהו ועוד משהו קטן אח"כ, ועוד דבר, וכשיגיע זמן הארוחה הוא לא יהיה רעב.
אך מצד שני, איך אני בתור אמא יכולה לסרב לילד שמבקש אוכל? זה לא בדנ"א שלי.

איך ניתן לומר פחות 'לא' לילדים, ולתת תחושה כמה שיותר טובה בבית? וכמובן איך לא לשאת תחושה שהותרתי ילד רעב ואומלל כי אמרתי לו 'לא'…?

סיפרו לי על בית ספר ישראלי בגישה 'ליברלית', שמאפשר לכל ילד להחליט מתי הוא מעוניין לקחת לעצמי הפסקת אוכל. על פניו נשמע נפלא, כך כל ילד קשוב לתחושות הפנימיות שלו. לא מקבל הנחיות מן החוץ, ממבוגר שרק חושב שהוא יודע טוב ממנו.

מהניסיון בבית השיטה הזו לא עומד במבחן המציאות, הם עוד לא בשלים לכך: ילד אחד אומר שהוא רעב יש עוד כמה בעקבותיו, ואז חלקם מעוניינים ואוכלים וחלקם לא וכך חלק מהאוכל פשוט נזרק לזבל.
ילד אחד רוצה שאכין לו מזון שונה מהאחרים. ואז כשאותו אחד שדחה את הארוחה שלו נזכר שהוא מעוניין- מריבות למה הוא כן ואני לא. ותתני לו פחות כי הוא קיבל מקודם. ועוד ועוד.

עושים סדר

כשהייתי אמא לראשונה וילדתי תאומות, העצה הכי טובה שקיבלתי הייתה לאמץ סדר יום מובנה. העצה הזו ממש שיפרה את איכות החיים, כך פתאום היו לי זמנים של שקט ומנוחה לעצמי. מאז אני מנסה לשלב את הפטנט הזה כמה שיותר בחיים האישיים, וגם המקצועיים.

גם לתקופה של החופש יש לנו סדר יום. אנחנו משתדלים לדבוק בו כמה שיותר בימים שאנחנו מבלים בבית, ומגלים גמישות ללוח הזמנים בימים שיוצאים. אחד הדברים החשובים ביותר בסדר היום הוא שזמני הארוחות יהיו מסודרים.

מתחילים את היום עם ארוחה טובה ומשביעה, יש ארוחת פרי ב'נוהל'. בין לבין מאפשרים מנוחה לבטן, כן כן, גם לה מגיע, וכך אני לא צריכה לומר 'לא' לילדים.
במהלך היום אני אומרת 'כן'. כן עכשיו אוכלים. כן עכשיו זמן מנוחה, וכך יש לילדים רעיונות כיצד להעסיק את עצמם חוץ מהאוכל.

לו"ז לדוגמא:

שותים תה
תפילה
ארוחת בוקר
מפנים שולחן
פעילות
טיול
ארוחת פרי
מסדרים את הבית
סרט
ארוחת צהריים
משחקי קופסה.

החכמה היא להשתדל לבצע כמה שיותר אלמנטים מהרשימה, ולגלות גמישות עם המציאות.
בברכת חופש נעים ושפוי לכולנו.

הפוסט למה הם כל הזמן רעבים בחופש? הופיע לראשונה ב-פנימה.

אין לנו יכולת לשלוט במסע שלהם, רק ללוות. נירית ראוכברגר. צילום: אולפני חן

כמה מאתנו זוכרים את הקיץ הראשון שהמתבגר הכריז "אני יוצא לטיול בצפון שלושה ימים עם חברים", לצד ההלם (ואולי התרגשות?) איך הזמן כל כך מהר עבר, מגיעות הדאגות והמחשבות.
חופשת הקיץ מפנה מקום לשפע אפשרויות אבל גם יוצרת וואקום: הרבה זמן פנוי ומעט מידי מחויבויות. הצורך "לזרום", להרגיש משוחררים ממטרות ויעדים שהגבילו אותם כל השנה, לגמרי מובנים מצד שני איך מוודאים שהם מוגנים מפני פיתויים בעטיפות שונות המשווקות היטב "כמשחררי דאגות", איך שומרים על קשר כשנראה לנו, ההורים, שהם רוב הזמן בחוץ, חומקים לנו בין האצבעות. אנחנו מבינים שבוואצפ השכבתי החלטות מתקבלות במהירות ובצורה חד ערכית (אתה מגיע) מפעילים מנגנון לחץ מסוים. כמה חשוב לנו לגדל מתבגר שיהיה למבוגר בעל זהות עצמית ומגובשת ועם זאת לשמור שלא יתבלבל בדרך. כמה מחשבות ידועות ומוכרות שתמיד טוב שוב לשמוע.

הגל השקט

הרבה מהמתבגרים אוהבים לזרום. הבילוי דומה לאירוע מתפתח. כשהמתבגר יוצא מהבית לבילוי עם חברים וקורה משהו שגורם לו להרגיש לא נח (החברים החליטו לעשות משהו אחר שלא מתאים לי/ הסתבכתי/פגעו בי), ציר תקשורת פתוח עם ההורים הוא כמו אור בקצה מנהרה חשוכה ומפותלת. אלפי שיחות עם מתבגרים, במצבים שונים, לימדו אותי כמה חשוב שידעו וירגישו שהבית פתוח והנייד זמין לכל מצוקה. שאם מטרידים אותי ואני משתף/ת אז לפני הכל אני אמיצ/ה. דווקא אז כשהמתבגר בחוץ, אור דולק בבית הוא מקור יציבות הכרחי. מערכת יחסים טובה נבנית הרבה לפני הסמכות והגבולות: ליצור שיח לשם השיח בלי מטרה, לפנק באוכל טוב מידי פעם, לצחוק, לשתף, וגם לשתוק.  העיקר לתחזק קשר בכל צורה. כמה פשוט וכמה מורכב.

לפעמים זה קשה במיוחד מול מופע חיצוני של חוצפה/ תעוזה / הליכה על הקצה הגוררת אותנו להרגיש האשמה ולהגיב מתוך תסכול וכאב. הספרות המקצועית של גיל ההתבגרות מלמדת אותנו שהתנהגויות אלו הם חלק מהתפתחות ולא, בהכרח, מאשרות את ההצלחה או הכישלון שלנו כהורים.

דמות דיוקנו של אביו

יוסף מתמודד עם אשת פוטיפר. נתון למעמד חברתי מורכב, פיזית הוא לבד אבל מבחינה תודעתי הוא שואב את הכוח מהבית. זה נכון שהמציאות היום מורכבת מתמיד: זמינות הידע והמסרים, תרבות הבילויים, הניידים שמטשטשים את הגבול בין החוץ לבית. סקרים וקטעי עיתונות דואגים לתדלק את החששות שלנו מפני הפיתויים והסכנות שיש לעולם להציע. המתבגרים גדלים לעצמאות זה חלק טבעי מההתפתחות שלהם. במסע הזה אין לנו יכולת לשלוט או לבחור במקומם אבל יש לנו היכולת להתמיד וללוות אותם. פרופסור חיים עומר הגדיר זאת כ"נוכחות מנטלית". עצם הידיעה היכן הוא מבלה ומיהם חבריו מנכיחים את ההורה בתודעה של המתבגר. רובנו מבינים שמציאות הורית אינה יכולה להסתכם בדרישת "ככה אמרתי!" אבל סיכום עם המתבגר לשלוח סמס בשעה מוסכמת, הגדרת שעת חזרה יוצרת נוכחות הורית גם בהעדרם. מחקרים מראים קשר מובהק בין נוכחות הורית לירידה בהתנהגויות סיכון.

להקדים תרופה

"הבור ריק אין בו מים אבל יש בו נחשים ועקרבים" כל ריק נוטה להתמלא.
החופש מייצר הרבה זמן של ריק. ארוחת ערב משותפת, פרויקט מעניין, אתגר משותף, זמני תפילה, התנדבות במקום מעניין, הגדרת הספקים בתחומים שבמהלך השנה לא קיבלו מקום או הערכה (תחביב/ תחומי עניין), כל אלו עשויים להיות עוגנים במהלך היום או החופשה כולה. נסו לייצר אלטרנטיבה טובה שתמנע מהריק להתמלא בנחשים ועקרבים
שתהיה לכולנו חופשה נעימה ומקרבת.

הכותבת היא ראשת התמחות קידום נוער בסיכון במכללת 'אורות ישראל'

הפוסט ברוכים הבאים לחופש הגדול הופיע לראשונה ב-פנימה.

אחת הבעיות הרציניות שלי מול הילדים היא עצם היותי אימא שלהם. כבר הבנתי שכתוב לי על המצח במקום שרק הם רואים “כבר התלוננת היום?". לא משנה מה אבחר לעשות, הם יתלוננו. הם מתלוננים מהיום שהגיחו לאוויר העולם, ומאז התלונות משתנות בהתאם לגיל. מרגע שהם נולדים עד שהם לומדים לדבר (גיל אפס עד
שנה) : “אהההההה". מרגע שהם לומדים לדבר עד שהם ממש לומדים לדבר (גיל שנה עד שנתיים) : “א ב א… א בא… אבא…". מרגע שהם ממש לומדים לדבר עד שהם הופכים לאושיית אופנה (גיל 2-5) : “לא בא לי את החולצה הזאת!" מרגע שהם הופכים לאושיית אופנה עד שהם מתבגרים (גיל 5-10): “למה אורז עם דג ולא שניצל עם צ'יפס?!" מרגע שהם מתבגרים עד שהם ממש מתחילים להתבגר (10-15):  “למה מבקשים תמיד רק ממני?!" מרגע שהם ממש מתחילים להתבגר עד שהם חושבים שהם כבר מבוגרים (15-20): “למה?!"
הם ימשיכו להתלונן עליי גם לבן הזוג שלהם, לפסיכולוגית שלהם, לאורחים שלהם, למשפחה המורחבת שלהם, לילדים שלהם, לחברים שלהם ולכל מי שיקשיב להם.
זה שלהם.

עושה כמיטב יכולתי

לא מפרידה כוחות אין לי כוח לחופש, לא לחופש של הילדים.
אני עושה כמיטב יכולתי ויכולתי מוגבלת. החופש מותח את יכולתי עד קצה הגבול שלה, ויש לכך כמה סיבות או הצדקות. כואב לי השכל רק מלהתחיל לחשוב על עיסוקים שמותאמים לגיל שנתיים עד עשרים, ואל תמליצו לי להפריד כוחות, אין לי כוחות לזה.
מהו חופש אידיאלי בשבילי? אז ככה, אחרי שבדקתי המון יעדים בארץ ובעולם, בחרתי בסוף – בסוף. סוף המסלול. היום שבו יוחלט שסיימתי את עבודות השירות פה ואחזור לחבק את השם יתברך.
הרגע שבו אשמע בת קול משמיים שתכריז בקול עמוק עם אפקט אקו מרגש: “הגעת ליעד!".
אחרי פרוצדורות מעוררות לתשובה אהיה מוכנה לקבורה, יגידו עליי אי אלו הספדים (תקצרו בבקשה, אתם מעכבים לי את תחילת החופש הכי גדול). הליכה איטית להניח אותי במקום השקט בעולם (למה אתם הולכים כל כך לאט?!) , ואז תהילים ועניינים ואחר כך יכסו בחול את מה שקוראים לו אני. כמעט שקט.
"בַּמֵּתִים חָפְשִׁי כְּמוֹ חֲלָלִים שׁכְֹבֵי קֶבֶר" (תהילים, פ"ח, ו).
עכשיו הם יניחו עליי אבנים בלי לדעת למה ויתנצלו על זה שהם חיים (לכו הביתה כבר!), ורק אז הם ילכו – והחופש
שלי יתחיל. איזו שלווה, אימא'לה. איזה שקט. חופש.

ברור לי שרגע אחרי השקט אשמע קול רעש גדול. שופרות, בלגן ורעש. “כולם לקום! תחיית המתים!".
במתים חופשי.

מתוך הטור החודשי במגזין פנימה

להצטרפות ורכישת מנוי לחצי כאן!

הפוסט במתים חופשי? על החופש ועל המוות הופיע לראשונה ב-פנימה.

פעם, ללכת לסרט בקולנוע היה בילוי עם הוצאה סבירה. היינו הולכים לקולנוע עם החברים או ההורים, או לדייט אחרי כמה מפגשים מוצלחים ובמחיר סביר פלוס דלי פופקורן יכולנו לתפור ערב בכיף. היום, שווה לשקול שוב אם כדאי ללכת לסרט או שכבר עדיף להזמין מקום לסופ"ש הקרוב באווירה פסטורלית באיזה קיבוץ בגליל.

בדיוק בגלל זה עיריית ירושלים מזמינה אותנו לצפות בסרטים -חינם! עם כל ההטבות של סרט ובלי החסרונות. בלי מזגן מקפיא, בלי הפנס של הסדרנית. אולי מישהו יזרוק לכם "ששש!" עצבני, אבל בסך הכול, האווירה של צפייה משותפת בסרט על מסך ענק נשמרת.
אחרי ההצלחה של הפרויקט בשנה שעברה, מידי ערב בחודשי יולי אוגוסט לאורו של ירח, אפשר ליהנות  מקולנוע בכיכר הירח מתחת למיצג ענני ענק, כשעל הדרך, מקבלים גם אוויר הרים צלול כיין, פופים, מחצלות, מתקן בועות סבון משגע והפתעות נוספות לילדים ולילדים שבכם.

כל הטוב הזה קורה ברחוב הלל 25 בירושלים. את רשימת הסרטים ושעות ההקרנה תוכלו למצוא באתר "ירושלים של עכשיו" ומה שעליכם לעשות הוא רק לבחור באיזה סרט לצפות.

הפוסט קולנוע לאור ירח – הבילוי שלכם לקיץ הופיע לראשונה ב-פנימה.