כמה פעמים היית בטוחה שאמרת לו כשבעצם רק דמיינת שאמרת לו? כמה פעמים ביקשת משהו בצורה מדויקת והוא הביא משהו אחר כי זה נראה לו אותו דבר? כמה פעמים מה שנראה לך מאוד פשוט, נראה לו פשוט אחרת?

הבנה הדדית בזוגיות היא עניין שצריך לעמול עליו. יש לזה מחירים, אבל בדרך כלל הרווח משמעותי מספיק כדי שלא נתייאש ונמשיך לחיות יחד. 

נסי להיזכר איך הכול היה לפני שהתחתנתם. ודאי דיברתם על מה שחשוב לכם בארגוני החתונה. אך האם עצרתם ושאלתם את עצמכם מה אתם מצפים מהחיים המשותפים שלכם?

מדברים ערכים

אני פוגשת לא מעט זוגות בכל שלבי החיים. רוב בני הארבעים פלוס מסיימים את הפגישה באנחה ואמירת "איפה היית לנו לפני עשרים שנה?", כי מבאס לסחוב אי־הסכמות ופערים ערכיים במשך כל השנים האלה ולהילחם בחוסר ההבנה והציפיות. 

בחברות מסוימות מבצעים שידוכים על בסיס ערכי ולפי ניואנסים חברתיים מאוד מדויקים. בחברות אחרות מתחתנים מאהבה ומבחירה חופשית. על הרצף שביניהם נמצאים כל מיני נושאים, שחלקם מדוברים וחלקם בכלל לא. אחד הנושאים שנעלם מהשיח הזוגי בהתחלה הוא נושא הכסף. 

כסף מממן את הערכים שלנו, שאינם תמיד מדוברים בבהירות. גדלנו בבתים שונים ויש לנו ציור שונה של רעיונות. את בטוחה ששולחן חג אמור להיראות בצורה מסוימת, ואצלו בראש יש בכלל ציור אחר. שניכם אומרים את המילה "ספה", את מדמיינת משהו צבעוני ורך והוא מדמיין עור בצבע חום. במקרים רבים מתעוררים מאוחר לדון בשאלות כבדות משקל כמו איזה בית כל אחד חולם לבנות וכמה מדפים להכין בספרייה בסלון. ואז, לפעמים, נהיה ממש קשה לצלוח את האתגר.

לטפל בכסף שלנו זה בעצם לבנות את עמוד השדרה הערכי של המשפחה שלנו. וככל שנעשה זאת בשלב מוקדם יותר, כן ייטב לקשר הזוגי. מגיעים אליי גם זוגות צעירים שקיבלו מפגש לתכנון כלכלי כמתנה לאירוסין. בשלב הזה של הקשר זה בעצם מפגש עם ה"אני בעוד עשרים שנה". הנהרה הכנה על פניהם בתום הפגישה מבהירה לי שאין דרך אחרת חוץ מפתיחות, הכרה ושיח ממש בנקודת החיבור, עוד לפני שבחרנו את צבע המפיות בחתונה. 

שאלות שכדאי לשאול במהלך יישור הקו הזוגי:

1. באיזה בית גדלנו – איך התייחסו לכסף? כמה אוכל בישלו? כמה אוכל זרקו בסוף הארוחה או בסוף השבוע? מה נתנו לנו ההורים, ועל מה היינו צריכים לעמול בעצמנו?
2. מה התחושות שלי מול הבית והדרך שבה גדלתי – האם אני כועסת? מעריכה? מכבדת? רוצה לשחזר? רוצה לעשות בדיוק ההפך?
3. איזה בית אני רוצה להקים – מהם הערכים שאשמח לממן? על מה אין מצב שאוציא כסף? מי יעבוד וכמה? מתי נהיה עם הילדים? איך ובאיזה קצב נתפתח מקצועית?

רק מתוך השיח הערכי נוכל לבנות תוכנית כלכלית ערכית שתיקח אותנו קדימה בנחת. חשוב לזכור שכל תוכנית היא בסיס לשינויים, ויש לבצע את שאילת השאלות הזאת לפחות פעם בשנה כדי לוודא שאנחנו בכיוון.

חלוקת תפקידים מותאמת אישית

בכל שנה כדאי לשאול מחדש: מה התפקידים שלך ומה שלו? במה את טובה ובמה הוא? לא כולנו צריכים ליהנות או להיות טובים בהכול, ובהחלט ראוי לחלק תפקידים לפי נטייה טבעית וכישרון. אך חשוב מאוד להיות בבקרה על החלוקה במשך הזמן ולוודא שיש תחושת שוויון במטלות ושמחה בלבבות. כמו כן, קריטי להבין איך את יכולה בכל זאת לבצע את המטלות שלו והוא את שלך, כדי שהבית יתפקד גם כשלמישהו נמאס או אם קורה משהו משמעותי שלא מאפשר לאחד מכם להיות באחריות מלאה.

אחרי שמצאתם את מה שאתם טובים בו וחילקתם ביניכם את המשימות, שימו לב ששום משימה חשובה אינה נופלת בין הכיסאות. אצל זוגות רבים אחת המשימות שנדחקת לסוף הרשימה היא הטיפול בפיננסים, משום שרבים מרגישים חסרי ביטחון בתחום, בטענה שאף אחד לא לימד אותם איך לטפל בכסף שלהם. 

אם יש מטלה שאף אחד לא קיבל על עצמו, מצאו תקציב למיקור חוץ ושלמו לאשת או איש מקצוע. כן, זה ממש לגיטימי ששניכם לא אוהבים לגהץ או לא טובים בזה ועדיין רוצים חולצה מגוהצת מדי פעם. שלמו למישהו אחר שיגהץ, או קנו רק בגדים שאינם צריכים גיהוץ.

כדאי לכם לבנות שפה שבה אתם מבינים זה את זה. ישרו קו בעולם המושגים שלכם וצרו מערכת של סדרי עדיפויות שעובדת לכם. אם מה שיצרתם לא עובד, המשיכו לחפש את שיטת העבודה הנכונה. 

רק אל תזניחו

כמו בכל תחום, גם בכסף שלכם, הזנחה יוצרת מערבולות של חוסר שביעות רצון והאשמות הדדיות שלא יעשו טוב לזוגיות.

התרכזו במה שחשוב, היו בתנועה, חפשו את מי לשאול (רמז – מי שמעורר בכם השראה, שהצליח בעצמו או הצליחה בעצמה בתחום שבו אתם רוצים להצליח). גם זה תקף לכל תחום – מחינוך ילדים ועד בחירת מסלול הפנסיה.

רק אל תישארו בעמידה במקום. הפחד יתפוגג כשתהיו בתנועה. אין איפה להתחבא מתשלום חשבונות ומיציאה לעבודה, אבל יש שכר לפעולות האלה, והוא מתוק־מתוק. שקט ויציבות כלכלית מתוך תוכנית פעולה שבה שניכם פועלים היא נוסחה לקשר זוגי בריא וטוב שמאפשר צמיחה ושמחה.

הכותבת היא יועצת כלכלית ומנהלת מיזמים להשכלה פיננסית, מחברת הספר 'לא חייבת כלום לאף אחד'. 

מתוך גיליון ניסן תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט שותפים לעסק? הופיע לראשונה ב-פנימה.

מנהלת תקציב מגיל 14, כרמי אור. צילום: אביטל הירש

כשהתקשרתי לכרמי אור בפעם הראשונה, והצעתי להתלוות אליה לסיבוב שופינג לקראת פסח כדי ללמוד ממנה דבר או שניים על התנהלות כלכלית בימי ניסן עתירי הקניות, תגובתה הייתה צוננת ביותר. "אני לא עושה שופינג", היא פטרה אותי. "אז אולי קניות בסופר?" ניסיתי את כוחי. "את הקניות בסופר אני עושה בעיקר און-ליין. זה חוסך לי הרבה זמן וכסף", אמרה. "ומתנות לחמות? להורים?", הקשיתי, הרי לא יכול להיות שבימים שבהם כולנו בקדחת של קניות חייה של כרמי יתנהלו על מי מנוחות. למרבה ההפתעה, מתברר שגם מתנות לא גורמות לה לחרוג מהתקציב המחושב להפליא.

"בכלל, אני לא מבינה למה פונים אליי תמיד דווקא לפני פסח. כל השנה מתאימה כדי לבנות תקציב משפחתי וחבל לחכות לדקה ה-90", הסבירה את משנתה על רגל אחת, והפעם בחיוך.

"תשמעי, אני חייבת ללמוד ממך איך את עושה את זה!", עברתי לתחנונים. "אחת החוויות האהובות עליי ביותר במהלך השבוע היא לצאת לסיבוב קניות בסופר, ועל הדרך גם להשלים למי שחסר: גרביים, נעליים, חצאיות, פיג'מות… לפני כחודשיים בעלי לקח על עצמו את התפקיד הנחשק. מאז, כמובן, ההוצאות ירדו בחצי", התוודיתי בפניה בצחוק מהול במבוכה.

"ואתם לא רעבים ללחם, נכון?", היא קרצה לי מעבר לקו.

"ממש כך. אבל אני מתגעגעת לבילוי השבועי שלי", חייכתי.

"אז יש לי הצעה בשבילך. אני אתלווה אלייך לסיבוב שופינג לקראת החג", אמרה המלווה הכלכלית המחושבת, שהבינה סוף סוף עם מי יש לה עסק.

שפה כלכלית

כרמי (42), נשואה בשנית לבועז, יועץ פוליטי, ואימא לארבעה בנים, בני 13, 17, 19 ותינוק מתוק בן שנה. היא נולדה לזוג מורים צעירים וחדורי אידיאלים, וכשהייתה בת 12 יצאה משפחתה לשליחות בסטוקהולם. לאחר שנתיים בגולה, שאותן היא מתארת כחוויה מכוננת שאין דומה לה, החליטה לחזור ארצה לבדה, היישר ללימודים באולפנת כפר פינס.

"תכל'ס ניהלתי תקציב מגיל 14", סיפרה פעם בפוסט גלוי במיוחד בעמוד הפייסבוק שלה. "חזרתי לארץ וקיבלתי מהוריי הקצאה חודשית לנסיעות, בגדים, ציוד לימודים וכו', ועם זה התנהלתי. בעידן שבו לא היו סקייפ או ווטסאפ, דיברתי עם ההורים מטלפון ציבורי בערך פעם בשבוע והייתי עצמאית לחלוטין. כבר אז הייתי צריכה להחליט אם לקנות לחמנייה בתחנה המרכזית, גרביים חמות או מחברת חדשה. אני מעריכה ששם התחלתי לעבוד לפי שיטת 'מה ישמח אותי יותר'. מאז, דרך השירות הלאומי עם משכורת רעב וגם כסטודנטית שמממנת לעצמה את התואר ונשואה צעירה לחייל בסדיר – תמיד הייתי בפלוס".

כשהיא מזכירה את השיטה שלה ("מה ישמח אותי יותר"), שנפרשה באריכות בספרה המרתק 'לא חייבת כלום לאף אחד', אני נזכרת שזה בדיוק מה ששבה אותי אצלה. היא נרתעת ממילים כמו חיסכון וצמצום, ובמקומן משתמשת בביטויים כמו "מגדלורים", "חלומות להגשמה", "בחירה מושכלת בין אלטרנטיבות" ו"דיאלוג בין בחירות".

פחות זה יותר. כרמי אור. צילום: אביטל הירש

לפני כשנתיים, אחרי שנים של מגורים ביישוב יקיר, עברה כרמי יחד עם משפחתה לעיר הגדולה. במקביל למעבר הם נפרדו לשלום מרכב אחד, וכרמי מדווחת שזה מסייע לא רק לכלכלת המשפחה אלא אף לשלום הבית. "כל מוצ"ש אנחנו יושבים יחד, מתכננים את הלו"ז השבועי שלנו ומחליטים מי ישתמש ברכב ומתי. הרווחנו על הדרך גם זמן זוגי", היא מחייכת.

"לפני שנתיים הייתי בתהליך כתיבת הספר שלי וידעתי שאני רוצה להוציא אותו לאור. באותם ימים בדיוק סיימתי את עבודתי כראש תחום הסברה פיננסית ב'חבר', והחזרתי את הרכב לחברה. חשבנו יחד והחלטנו שבינתיים ננסה להסתדר עם רכב אחד. העובדה שרציתי לסיים לכתוב את הספר ולפרסם אותו, מה שכרוך בהשקעה כספית לא קטנה, גרמה לי לא לסבול מזה שאין לי עוד רכב ולא להרגיש ענייה. כי הייתה לי מטרה חשובה יותר".

כרמי טוענת שעיקר הקושי שלנו בכל הנוגע להתנהלות הכלכלית טמון בכך שפעמים רבות אנחנו מוציאים כסף בלי לעשות דיאלוג בין מטרות, בלי לבחון מה עומד מול מה. "כשאין לי מטרה ארוכת טווח, שאני מתכננת אותה והיא במודעות שלי – מה שאני קוראת לו בספרי 'מגדלור' – אז הרבה יותר קשה לי לוותר על דברים שאני רוצה כאן ועכשיו, כי אני לא זוכרת שיש לי בשביל מה. אבל כשיש לי מטרה מול עיניי, אני יודעת שמה שאני באמת רוצה ישמח אותי הרבה יותר. זה מקל עליי לעשות את הבחירה כרגע ולא לקנות".

את השמלות כמובן השארתי בחנות ואצנו רצנו יחד אל השלב הבא: מתנות לחמות ולהורים. בעודי שמה פעמיי לחנות סבונים מפנקת ויוקרתית, כרמי מתעצבנת. "זה עולה פי ארבעה במחיר ואף אחד לא באמת צריך את זה. אנחנו מבזבזים ים של כסף על מתנות שאף אחד לא משתמש בהן, ועל דברים קריטיים כמו ביטוח חיים או ביטוח דירה אנחנו מוותרים בהינף יד".

"חברה סיפרה לי לא מזמן על מישהי שנשרף לה הבית ואוספים לה כסף עכשיו. ואני שואלת: איך זה שאין לכולנו ביטוח דירה? איך זה שאנחנו מעדיפות להוציא כסף על שמלה חדשה שאנחנו לא באמת צריכות, וכשחס וחלילה מגיע מקרה כזה של שריפה, או של אירוע רפואי חס וחלילה, אנחנו מוצאות את עצמנו מול שוקת שבורה וצריכות לאסוף מגבית? תרבות השפע וחברות האשראי הן המצאה חדשה שמבלבלת מאוד את סדרי העדיפויות שלנו".

מה את קונה לחמותך לחג?

"בדרך כלל דברים מתכלים שמשתמשים בהם באופן יומיומי, כמו שמן זית איכותי. כל דבר שנביא בחיוך ועם ברכה יפה יעשה את העבודה. אין טעם לקנות חפצים שאין להם שימוש".

מבזבזים ים של כסף על מתנות. צילום: אביטל הירש

איך מתנהל ליווי פרטני של אנשים שמגיעים אלייך?

"אנחנו סוקרים את המצב הכלכלי כפי שהוא, בודקים איפה הם רוצים להיות בעוד עשר שנים ומשרטטים את הדרך לשם. מחזקים את החוזקות שלהם, בודקים מה משמח אותם ובונים את הסיסטם הנכון כדי שזה יקרה. לכל משפחה יש את הנוסחה שלה. עיקר העבודה היא לגלות מה יותר חשוב לי ממה. ברגע ששמתי את התובנה הזאת על השולחן, אני מנהלת כל הזמן דיאלוג נכון עם הצרכנות שלי ועם החברה שמסביבי – כי יש משהו שהוא יותר חשוב לי, למשפחה שלי".

כרמי כותבת בספרה כי מי שרוצה להצליח להגשים את החלומות שלו חייב לעשות ויתורים, שלפעמים נוגדים את המוסכמות החברתיות. בשביל זה צריך לא מעט אומץ.

"יושבים אצלי אנשים שמוציאים עשרות אלפי שקלים על חתונות יוקרתיות, ואין להם ביטוח בריאות. אני למשל לא עשיתי בר מצווה לאף ילד. בעלי עזב את הבית, גידלתי את הילדים לבד ובאותה תקופה לא היה לי תקציב לזה. בר מתוקים? הבן שלי הלך עם סבא שלו לקרוא בתורה, והייתה שמחה גדולה על כך שהוא הפך ליהודי אמיתי. חגגנו עם המשפחה ואחר כך עשינו לו מסיבה בחצר עם החברים שלו בלבד. כך עשיתי עם שני הגדולים שלי וכך בעזרת ה' יהיה עם השלישי. תאמיני לי שרוב החברים שלי ממש ישמחו שלא אטרטר אותם על כל אירוע. תחשבי איך זה נראה מצד האורחים – כולם מוזמנים לכל כך הרבה אירועים גנריים שמהווים מטרד. כששמחים בחוג הקרוב ביותר, בלי תפאורה מיותרת, השמחה אמיתית יותר והיא לא עול לאורחים ולבעלי השמחה".

זו לא בחירה שגרתית.

"אנשים יקנו עגלה יוקרתית, צעצועים לתינוק וחבילת לידה משילב באלפי שקלים, ואימהות ייכנסו לדיכאון אחרי הלידה כי הזוגיות לא מקבלת מספיק מקום ואת בחוסר שעות שינה חמור. ומה יקרה אם ב-5,000 השקלים האלה תקני עזרה? לתינוק לא אכפת מה הוא לובש והכי כיף לו לשחק עם סתם בקבוקים ריקים".

מעדיפה קניות באונליין. צילום: אביטל הירש

"אני מעדיפה למשל לוותר על עוזרת בית אבל להיות יותר עם התינוק. כי כבר 11 שנה לא היה לי תינוק בבית", היא מתרפקת, "מעדיפה לא לאכול בחוץ בשביל להיות עוד שעה עם הילד שלי. הזמן הוא הדבר היחיד שמוגבל לנו בחיים. אנחנו הרי לא יודעים מתי נעלה מפה, ונראה לי מופרך לעבוד כל כך הרבה שעות בשביל להתחתן באולם יוקרתי או לקנות חבילת לידה בשילב".

מה יעשו משפחות שרוצות להתנהל נכון מבחינה כלכלית וגם לארח בחג את כל הילדים הנשואים על טפם?

"זה האושר שלי, לארח את כולם. אבל צריך להתכונן לזה, להתאמץ כדי שזה יקרה וכדי שלא נשלם את המחיר עד ראש השנה הבא. אפשר לשאול את עצמנו: אם חשוב לנו שכולם יהיו ביחד בשמחה, אולי לא חובה להגיש שלושה סוגי בשר? אולי לא צריך שתייה קלה על השולחן, קינוחים בכוסות מיוחדות ויין יקר? אולי השנה נשתנה ונשמח באורחים שלנו באמת, בלי להיבהל מחשבון האשראי בחודש הבא? או שנעבוד יותר, או שנצרוך פחות, צריך לבחור. אולי השמחה של היחד חשובה לנו יותר מלשלם אחר כך עד ראש השנה בחמישה תשלומים שווים?".

את סיבוב הקניות הזה סיימתי כשההוצאה היחידה שלי הייתה 25 שקלים על חניה. אבל האמת היא שחזרתי הביתה עשירה הרבה יותר ממה שהייתי בצאתי, כי את הדברים שלמדתי הבוקר אי אפשר לקנות תמורת שום מחיר.

הפוסט אישה זהב הופיע לראשונה ב-פנימה.

לא סתם מתחילים לתקוע בשופר לפני ראש השנה. החג הזה דורש הכנה, חשיבה, תכנון, התמקדות. זה תהליך שמתאסף ונבנה לקראת הרגעים המתוקים של מעמד הר סיני שהוא בבחינת "זיכרון ליום ראשון".
יש לבנות את העומק, להזיז את המוכר והאוטומטי כדי לראות מבעדו את ההתחדשות והראשוניות.

קריאת השופר באה לעורר אותנו משנת השגרה. מהותה של התשובה, היא היכולת להתחדש, הערת יכולת האדם להיות הוא עצמו, במקום להיות רק העתק של הדברים; העתק של תמונות פרסומת מתוך עיתון, העתק של השכנים, או אפילו העתק שלו עצמו… ('אור פני מלך' / הרב עדין שטיינזלץ).

נכון, זה קצת מאוחר מידי לכתוב עכשיו על ראש השנה, הוא ממש כאן וימי ההכנה אליו כבר עברו, אז קחי בחשבון שאני כותבת את הדברים מכל הלב וההמלצה שלי היא לגזור ולשמור ולפתוח שבועיים לפחות לפני כל חג.

כרמי אור | צילום: דני כתרי

חגי תשרי מביאים איתם את בשורת הסתיו הנהדר ואת התחדשות הדברים. מאידך, זה חודש מלא אמוציות, מפגשים משפחתיים וקהילתיים, סיומו של קיץ עמוס ובעיקר המון צרכנות שנובעת מהרגלים. האם ההרגלים האלה מתאימים לך ? מתיישבים עם המטרות שלך בחיים?
קחי למשל את החג הקרב, שימי לב כמה את חוזרת על שנה שעברה וכמה מחדשת.
רוב הסיכויים, שאם את נשואה אי אלו שנים רוב החגים נראים פחות או יותר אותו הדבר. יכול להיות שאת מאוד שמחה בהם כפי שהם, אבל גם יכול להיות שלא.
אולי את רוצה יותר פנאי לתפילות? אולי נמאס לך לבשל כל כך הרבה (האם הם באמת אוכלים את כל מה שהכנת? לרוב לא..) ואולי הנסיעות להורים כשהמשפחה גדלה כבר פחות מתאימות?

האם עצרת רגע לחשוב ולפתוח את הראש לרעיונות חדשים?

ביקשתי מחברי קבוצת הפייסבוק שלי "מרתון פיננסים" לתת את הטיפים שלהם רגע לפני החג, וכתבו שם דברים מעניינים ויפים כמו; להכין רשימות לקנות לפי המתכונים, לזכור כמה אוכל זרקתם בחג שעבר ולבשל כמויות מתאימות יותר, לקנות מספיק זמן מראש כדי להימנע מהלחץ של ערב חג.
אבל התגובה הכי מרעננת הייתה של מישהי שכתבה שלארח עולה לא מעט כסף ואולי שווה לוותר כי כשאת מארחת פתאום צריך שתי מנות בשר ושלוש תוספות ודגים וחמישה סלטים וכמה סוגי קינוחים, לעומת ארוחה משפחתית שכוללת שניצלים טריים, אורז סלט ופופאייסים לקינוח. ואז, היא הוסיפה את שורת המחץ ששימחה אותי מאוד – "אפשרות אחרת: להזמין אורחים בראש קליל ולקבוע מראש: בואו נזרום על ארוחה קטנטונת, קלילה" – אם המטרה היא ליהנות מאורחים, צאו מנקודת ההנחה שלאורחים שלכם אין קיבה גדולה יותר משלכם ולא צריך להרשים אף אחד (אולי קצת את חמותך 😉 ) בשביל ליהנות ולהיות שבעים בפשטות.

לעורר אותנו משנת השגרה. תקיעת שופר מתוך מאגר שאטרסטוק

טיפים זה אחלה, אבל חשוב לזכור ששינוי עמוק הוא תהליך שמצריך תכנון ארוך טווח ולמידה של ידע והרגלים חדשים שיתמזגו לאורח חיים מלא ושלם.

הרב עדין שטייזלץ היטיב להסביר זאת:
"בצירוף הלשוני "שנה חדשה" יש מעין סתירה פנימית. "שנה" פירושה דבר החוזר ונשנה שוב ושוב, ו"חדשה" מלשון שינוי, יציאה מאותו מחזור של חזרה. אכן, שנה רודפת שנה ויכול אדם לבלות את כל ימי חייו בחזרה על דברים חיצוניים וכל שנה תהיה עבורו עוד שנה ישנה, מעגל שאין ממנו יציאה.
לשם כך נשמע קולו של שופר! הקול הזה, שכולו צעקה פשוטה שאין בה מילים כלל – פעמים בתרועת יללה על מה שהיה, על מה שאבד, פעמים שהוא תרועת אזהרה ופעמים שהיא קול ניצחון – של הבטחה, כי בכל זאת אפשר, ואפשר השנה, שהחיים לא יהיו רק חזרה בלבד, שבתוך מעגל הזמנים יש פתח של תקוה, שתהיה באמת שנה חדשה."

יהי רצון שנקשיב לשופר של עצמנו ונוודא שנתחיל מחדש באמת, בלי מסיכות, בלי הרגלים לחוצים, רק פשטות ושמחת הבחירה.

שנה טובה ומתוקה!

הפוסט בין כסף לעשור: תכנון כלכלי לתקופת החגים הופיע לראשונה ב-פנימה.