פגעי השיער
השיער הוא האזור הראשון שבא במגע עם השמש, וכמו בגיהוץ בגד -בהתחלה החימום מועיל ומחליק את הבגד, אך אם נניח עליו את המגהץ זמן רב מדי הוא יישרף.
בנוסף לכך, בכל טבילה במקור מים כמו בריכה או ים, אחוזי הכלור והמלח הגבוהים פוגעים במבנה הביולוגי של השיער. הם מותירים אותו יבש, ולפעמים אפילו משנים את הגוון שלו – בעיקר אצל נשים שצובעות את שערן, אז ייתכנו גוונים ירוקים לא רצויים.

גם עיצוב וכימיקלים כמו צבע, פאנים והחלקות מחלישים את השיער, וגורמים לו להיות הרבה יותר פגיע ורגיש לתנאי מזג האוויר.
לכן ריכזתי בשבילכן כמה טיפים שיעזרו לכן לשקם את שיערכן.

♥ לאחר כל חפיפה השתמשי במרכך שיער, ופעם בשבוע במסיכת הזנה לשיער.
חשוב: את המרכך או המסכה אל תניחי על שורש השערה, אלא עלי בעדינות מהקצוות כלפי השורש, כך שריכוז החומר יהיה על הקצוות ולא על השורש – בשונה משמפו.

♥ השתמשי בשמפו עדין לחפיפה יומיומית, ומרחי כף שמן זית או שמן שקדים על הקצוות בתום החפיפה. בחנויות הפארם תוכלי למצוא סרומים עם בישום שמעניקים לשיער מראה חי ולחות.

♥ קצוות שיער פגועים הם הזדמנות מעולה לתספורת חדשה. גזירת קצוות שרופים תעניק לשיערך מראה בריא לימות החורף הקרבים ובאים, תרענן את השיער מתחת למטפחת ותעודד אותו להתחדש ולצמוח.

♥ למפזרות השיער מומלץ דווקא לאסוף את השיער ולשחרר אותו בערב, כדי שיישמר.
גם לעטורות המטפחת כדאי לשחרר מעט את השיער בסוף היום ולשנות מדי פעם את כיוון איסוף השיער, כדי שלא יישאר קו או שיער לאחור.

♥ כובע מבודד את השיער מקרני השמש ונותן לו הגנה מרבית, ולכן הוא חשוב מאוד. עם זאת, כשאת יכולה תני לשיער גם מעט אוויר ושמש.

♥ שתי לפחות עשר כוסות מים ביום. המים מעניקים לשיערך מראה בריא. אכלי פירות וירקות עשירים בסיבים תזונתיים, שמחזקים את שורש השערה ומונעים נשירה.

♥ אל תייבשי את השיער עם מגבת חזק מדי, אלא טפחי עליו קלות והשלימי בייבוש טבעי. אל תאטמי את השיער מתחת למטפחת מיד אחרי המקלחת. חשוב לייבש אותו מעט ואז לחבוש, אחרת את עלולה לסבול מנשירה וקשקשים.

♥ לאמיצות שביניכן – בסוף החפיפה העבירו על השיער מים קרים במשך דקה. המים הקרים ממריצים את זרם הדם לקרקפת ומעניקים לשיער מראה מלא ברק.

מתוך המדור טיפ טיפוח של אסתר בן אלבז במגזין פנימה
להצטרפות לחצי כאן והשאירי פרטים 

הפוסט על חוט השערה הופיע לראשונה ב-פנימה.

"ניסיתי הכול והכול כואב", אמרה לי חברה שילדה לא מזמן את ילדה החמישי בלי אפידורל.
מצד שני, תמיד תהיינה גם מי שתספרנה בעיניים נוצצות על התנוחה החדשה שמצאו שהפכה את חוויית הלידה שלהן לקלה ונוחה הרבה יותר. כיום לא מעט נשים כבר לא מסתפקות בלידה תקינה. הן מבקשות לחוות, לבחור ולהיות פעילות בתהליך מתוך קשב לגופן ולעצמן, כך ש"חוויית הלידה" ו"עיבוד הלידה" הפכו למושגים שגורים. אם כן, האם לידת מים היא אכן בגדר בשורה, או שמא היא דרך חדשה שמצאו המחלקות בבתי החולים השונים להתחרות על ליבן של היולדות, ועל התקציבים הבאים בעקבותיהן?

חיבוק מיימי
הראשון בעולם המערבי שהעלה את הרעיון כי שהייה במים יכולה להקל על כאביה של היולדת בזמן הצירים הוא הגינקולוג הצרפתי מישל אודן. עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת התקין אודן בריכה מתנפחת פשוטה ליד חדר הלידה בבית החולים שבו עבד, ותוך שנים אחדות השתמשו בבריכה אלפי נשים וכמאה מהן אף ילדו בה. אודן גילה כי המים מפחיתים את הכאב, מסייעים ליולדת להגיע להרפיה ומקצרים את השלב הראשון של הלידה.
מראשית שנות השמונים ואילך, הלך והתפשט השימוש בבריכת מים בלידה במדינות רבות בעולם.
בבריטניה, למשל, לידת מים נחשבת כיום לאופציה שגרתית לנשים בריאות שהריונן בריא.

התינוק מוגן על ידי רפלקס הצלילה. צילום: אילוסטרציה

"יש הרבה אלמנטים במים שעוזרים ליולדת", מספרת רווית פרידמן, דולה שמלווה לידות במים. "קודם כול הטמפרטורה של המים. המים בלידה לרוב מחוממים ל 35- מעלות, דבר שנותן תחושה של עיטוף ויש לכך אפקט מרגיע. גם הלחץ של המים על הגוף הוא כמו חיבוק שעוזר כשכואב. את גם רואה שכשאישה נכנסת למים משהו אצלה משתנה. זה נכון שעדיין היא כאובה, אבל היכולת שלה להכיל את הכאב גדלה".

מיכל רוזן, מיילדת מוסמכת ומקימת 'קורה' – קליניקה וקהילה לנשים, ילדה בעצמה בשתיים מתוך ארבע לידותיה בתוך בריכה ותומכת מאוד בלידות אלו. "אנחנו יודעים כבר המון שנים שלידות מים מאוד מקלות על נשים", היא אומרת.

האם הרגשת שהלידות שילדת במים הפחיתו את הכאב לעומת הלידות הרגילות שחווית?
"לגמרי, חד משמעית. גם צריך להבין שהתחושה של המתיחה של העור היא מאוד שונה. בלידה יש מצב של crowning , שבו הראש של התינוק מותח את העור, ובתוך מים חוויית הכאב עקב המתיחה מופחתת. אין מחקר שהוכיח זאת, אבל אין כיום גופים בעלי אינטרס לחקור לידות מים. מבחינת החוויה, נשים שילדו במים יגידו לך שזה לא דומה לשום דבר אחר. חוויה שהתינוק עובר ממים למים, תחושה שהעור פחות נמתח והפחתה בחוויית הכאב. אנחנו גם רואות מהניסיון שיש פחות קרעים, אבל אין אף מחקר שמוכיח שיש הפחתה של קרעים בדרגה שלוש, שהם הקרעים החמורים יותר, לצערנו".

האם המיילדות עוברות הכשרה מיוחדת ליילד במים?
"כל בית חולים שפותח את האפשרות ללידות מים מבצע הכשרות ייעודיות לכך. אני עצמי השתתפתי בשלוש הכשרות כאלה. יש עקרונות מאוד חשובים בלידות מים. קודם כול, צריכה להיות ציפה של הגוף כדי שתהיה הפחתה של הכאב. זאת אומרת שאי אפשר ללדת במים בגובה של 30 סנטימטרים. דבר נוסף הוא שברגע שראשו של התינוק יצא מהמים אי אפשר להחזיר אותו למים. לומדים גם מה קורה אם פתאום צריך לחלץ את האימא במהירות מהמים, אם יש איזה קושי בלידה. לפעמים כשהלידה מתעכבת אנחנו דווקא נמליץ לאישה לצאת מהמים, מכיוון שהציפה מפחיתה מעט את כוח הכבידה, ולכן לפעמים היא לא מקדמת את הלידה".

יודעים כבר שנים שלידות מים מקלות על נשים. אילוסטרציה

אבל מה עם התינוק שנולד במים? האם לא עלולה להיגרם לו מצוקה נשימתית?
התינוק למעשה מוגן על ידי "רפלקס הצלילה" – הוא סוגר באופן אינסטינקטיבי את דרכי הנשימה שלו וממשיך לנשום דרך חבל הטבור עד שפניו ייחשפו לראשונה למגע עם האוויר.
בארצות הברית, בשונה ממדינות אחרות, קיימת הסתייגות מלידות במים, והאקדמיה האמריקנית של רופאי הילדים והגינקולוגים נמנעת מלתמוך בהן מאז 2014 , בעקבות מקרים נדירים ובודדים שבהם התרחשו סיבוכים ביילודים, כמו מצוקה נשימתית ושאיפת מים נגועים בדם. במקרים אחרים תינוקות שנולדו בלידת מים ביתית באריזונה לקו ב"מחלת הליגיונרים" (דלקת ריאות חיידקית) בעקבות ברזים שהיו נגועים בחיידק. לפיכך פרסם המרכז לבקרת ומניעת מחלות בארצות הברית כי לפני לידת מים יש לברר את בטיחות מקור המים ואיכות החיטוי שלהם.

"היה מחקר אמריקני שיצא לפני כמה שנים והראה שיש סיכון בלידות מסוג זה", מספרת רוזן, "היתרונות של לידות מים ידועים המון שנים, וכיום מבינים שהמחקר ההוא לא היה מספיק מקיף".
"לא קיימת כל סכנה לתינוקות בריאים, גם בשל מנגנון הצלילה וגם בשל חוסר בטריגרים לשאיפה מתחת למים", מסבירה שירי נגר, אחות סגנית חדר לידה בלניאדו. "הסכנה לשאיפה היא רק בתינוק שסובל מהיפוקסיה, מצב של חוסר באספקת חמצן, ולכן לידות מים מתבצעות עם ניטור עוברי תקין. הניטור מתבצע לסירוגין לאורך כל הלידה, וכך מוודאים שהתינוק אינו במצוקה. כפי שהתינוקות לא שואפים מים ברחם כל עוד הכול תקין, כך אין סכנה שישאפו כשהם יוצאים למים".

כמה זמן התינוק יכול להיות מתחת למים?
"כל עוד התינוק לא יצא מהמים הוא מקבל חמצן דרך השליה", אומרת שירי. "לוקח כמה דקות לשליה להתנתק באופן מוחלט מקיר הרחם, ולכן הדופק בשליה ממשיך עוד כמה דקות לאחר הלידה, כך שבאופן תיאורטי התינוק יכול להיות דקות אחדות מתחת למים בלי בעיה. עם זאת אנחנו לא משתהים, ומרגע שכל הגוף יוצא מהמים, בתוך כמה שניות אנחנו מוציאים את התינוק החוצה. היציאה מחוץ למים היא מיידית אך לא מהירה, לצורך שמירה על בטיחות – כדי שלא ייקרע חבל הטבור, לדוגמה. אם חבל הטבור כרוך סביב הצוואר או כל חלק אחר בגופו של התינוק, מתירים אותו מתחת למים בנחת ומוציאים כשהכול משוחרר"

רונן מוסיפה כי טענה נוספת של המתנגדים ללידות מים במשך השנים הייתה שכאשר התינוק עובר דרך תעלת הלידה, הוא נחשף לסביבה החיידקית של האימא שתהיה חלק ממערכת החיסון שלו, ואם הוא עובר דרך המים נשטפת ממנו השכבה הזאת והוא יהיה פחות מחוסן, "אבל כיום יודעים שלא סביר שהחיידקים יישטפו", היא אומרת.

***
הכתבה המלאה במגזין פנימה
גם אני רוצה לעשות מנוי למגזין בקליק!

הפוסט מים. חיים הופיע לראשונה ב-פנימה.

מכיוון שכך, הרי שלעתים קורה ואדם שצם חש תופעות פיזיולוגיות הקשורות לטיהור ולניקוי שגופו עובר, כמו אי נוחות, עייפות, סחרחורת, בחילות וכאבי ראש. הסיבה לכך שהגוף מתחיל להתנקות באופן עמוק דווקא כשאנחנו מפסיקים לאכול היא שרק כשאין כניסה יכולה להיות יציאה. כל עוד הגוף עסוק בעיכול, בספיגה, בהטמעת המזון ובשימוש בחומרי הגלם שבו לבנייה, הרי שהוא לא יכול לקיים פעולות כמו פינוי פסולת וניקוי עמוק.

הדוגמה הטובה ביותר לכך היא הופעתן של הפרשות שונות מגופנו דווקא בבוקר, כשאדם קם משנתו. במהלך הלילה, בזמן שאדם ישן, מתרחשות רוב פעולות הניקוי בגוף. בלילה רוב האנשים ישנים ולמעשה לא אוכלים, וכך יכול הגוף להתפנות מתהליכי העיכול והבנייה ולהפנות את כל משאביו לפעולות ניקוי, פירוק וריפוי. ומעניין שבשפה האנגלית משמעותו המילולית של הביטוי "ארוחת בוקר" היא "לשבור את הצום" (breakfast). ברגע שמתחילים פעולות חיים כמו אכילה – מפסיק תהליך הניקוי.

דוגמה נוספת שממחישה את העובדה שכל עוד אין כניסת חומרים יכול הגוף לשחרר ולפנות חומרים אפשר לראות אצל אנשים שמעשנים. רוב המעשנים מדווחים על שיעול ופינוי ליחות דווקא בבוקר. שוב, מכיוון שכל הלילה לא התרחשה פעולת עישון, הגוף אוגר כוחות ומתחיל להפריש את כל משקעי העישון. לאחר הסיגריה הראשונה של היום ייפסקו השיעול והפרשת הליחה – עד הפעם הבאה שתהיה הפסקה ארוכה דיה בהכנסת עשן הסיגריות לגוף.

להתכונן לניקיון

וכמו בכל פעולת ניקיון – ככל שההכנה טובה יותר הניקוי יהיה יסודי יותר, ועם פחות אי נוחות. אמנם מטרתנו העיקרית בצום לא מתמקדת בניקוי הגוף, ולרוב יממה אחת לא מספיקה על מנת לפרק את כל הרעלים הצבורים ברקמות, אבל אפשר בהחלט להתכונן לצום כך שתופעות הלוואי שהוזכרו לעיל תהיינה מזעריות, אם בכלל.

ברוב המקרים אי הנוחות במשך הצום נובעת מירידה ברמת הסוכר בדם, גמילה מחומרים מעוררים, חומציות יתר בדם או פינוי רעלים. קשה להימנע מירידה ברמת הסוכר בדם, כי כדי לעשות זאת יש לשבור את הצום, אבל בהחלט אפשר לאכול בארוחה שלפני הצום מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך.

ערך גליקמי משמעו מהירות פירוק הפחמימה שבמזון לסוכר פשוט (גלוקוז). מזון בעל ערך גליקמי גבוה הוא מזון שמכיל פחמימות שמתפרקות מהר יותר ממזון בעל ערך גליקמי נמוך. ככל שהפחמימה מתפרקת מהר יותר כך רמת הסוכר בדם עולה מהר יותר, וזה גורם לתגובה מהירה של הפרשת כמות גדולה של אינסולין לדם.

תפקיד האינסולין הוא להכניס את הסוכר לתאים, ואת העודף להפוך לשומן. העניין הוא שברגע שרמת הסוכר בדם עולה בבת אחת (בגלל שהערך הגליקמי של המזון גבוה) מופרשת כמות גדולה יותר של אינסולין, שמצדו מוריד את רמת הסוכר בדם כי הוא מכניס אותו לתאים. כתוצאה מכך, לאחר שעה או שעתיים רמת הסוכר בדם נמוכה מאוד ואנחנו שוב רעבים.

מזונות בעלי ערך גליקמי נמוך שמתאימים לסעודה שלפני הצום הם דגנים מלאים, ובמיוחד חיטה ושיבולת שועל, בטטה, סויה, שעועית לבנה, אפונה, עדשים ולחם שיפון.

תהליך ניקוי שמתחיל רק כשהגוף במנוחה. | תמונת אילוסטרציה מתוך מאגר שאטרסטוק

טיפים מעשיים

כדי להפחית את הסבל מהתופעות הנובעות מכך שגופנו עובר תהליך של ניקוי בזמן הצום, רצוי ומומלץ כשבוע לפני הצום להפחית בהדרגה את כניסת החומרים הבעייתיים, ולמעשה להתחיל את מלאכת הניקוי כדי שבשעת הצום הניקוי יהיה מינימלי.

• כעשרה ימים לפני הצום כדאי להפסיק לצרוך או להוריד למינימום את כל החומרים המעוררים כמו קפה, קקאו על מוצריו, קולה ושאר משקאות אנרגיה ותה שחור, ועד כמה שניתן להפחית או להוריד סיגריות, על מנת שמשבר הגמילה יתרחש לפני הצום ולא במהלכו.
• כשבוע לפני הצום כדאי לעבור לתזונה בסיסית כדי לא להגיע לצום במצב של חומציות. באופן כללי רצוי להימנע מחלבון מן החי – בשר, עוף, מוצרי חלב, דגים וביצים. כמו כן רצוי ומומלץ להימנע מצריכת סוכר לבן, קמח לבן, חומץ, אלכוהול, ירקות כבושים, מזון תעשייתי ומזון מטוגן.
• רצוי לאכול מזון טבעי ונקי ככל האפשר עם כמה שפחות תבלינים חריפים ומלוחים, ממתקים, צבעי מאכל וחומרים משמרים.
• בערך יומיים לפני הצום יש לבסס את התזונה על מזון מן הצומח ובעיקר פירות, ירקות, אגוזים וטחינה, וכמות קטנה של דגנים וקטניות (עד כוס).
• ביום שלפני הצום יש להרבות בשתייה ובאכילת פירות וירקות. למי שחייב אוכל מבושל – אפשר מנה של דגן מבושל וקטניות.

לשבור את הצום

בשבירת הצום אכלו ארוחה קלה, רצוי מנת פרי או כוס מיץ ירקות טריים. חשוב שהמזון יהיה בטמפרטורת החדר.

והכי חשוב – לנצל את הזמן הזה להתחלה חדשה. הנביאים במקרא ובעקבותיהם חכמים העבירו ביקורת על תענית שנעשית מן השפה ולחוץ בלי שינוי פנימי עמוק. זכרי שמטרת הצום היא לעורר לתשובה, והשתדלי לא לחזור לשגרת החטא בבוקר שלמחרת.

שיהיה שכר לפעולתך.

המדור מתוך מגזין פנימה

 להצטרפות למגזין פנימה – מגזין הנשים המוביל לחצי כאן!

הפוסט עשרה בטבת: כך תעברו את הצום בקלות הופיע לראשונה ב-פנימה.