כשהייתי קטנה הדבר שהכי אהבתי לעשות היה להופיע. הייתי נעמדת באמצע שולחן שבת ומחקה את ריטה, את דוד ד'אור, את רבקה זוהר ואת בלה הריתמיקאית של גן חרמון. כשגדלתי מעט הופעתי בהכתרה של כיתה ח' בתפקיד ראשי, ולאחר מכן גם בהכתרה בתיכון מול מאות אנשים בתפקיד הראשי (אותו כתבתי לעצמי כשכתבתי את הטקסט להצגה ולאחר מכן בחרתי את עצמי לתפקיד. בלי פרוטקציות חס וחלילה. בחרתי את הטובה ביותר פשוט).

כשהתחילו כל תכניות השירה בטלוויזיה, הייתי מסתכלת על המסך המרצד ומדמיינת כיצד אני שרה מול השופטים כשבראש עוברות התלבטויות לא מעטות באיזה שיר אבחר לשיר באודישנים ואת איזה שיר אשמור לגמר. ההורים שלי לא הפסיקו לעודד אותי ולהציע שאעשה ערבי שירה באולפנות ובתי ספר, והחברות תמכו גם הן, אבל מתישהו, כל זה נעלם.
לא רק נעלם, אלא התהפך בקיצוניות מוזרה לצד השני עד כדי כך שהיום מול הפסנתר בביתי, אינני מוכנה שאנשים ישמעו אותי מנגנת או שרה מלבד משפחתי הקרובה ביותר, ובעת הנגינה אני סוגרת את חלון החדר כדי שהשכנים לא ישמעו.  

כשעבדתי ברדיו כקריינית חדשות – לעיתים הייתי נתקפת בחרדה מול המיקרופון בידיעה שיש אנשים ששומעים אותי, וקולי היה נאלם.
הייתי מתכסה אגלי זיעה, לא מסוגלת להוציא מילה מהפה, מנסה לסיים את המהדורה מהר מהר לפני שיהיו פאדיחות, סוגרת את המיקרופון בין משפט למשפט כדי לנשום אוויר ולנסות להרגיע את עצמי. ולעיתים בעלי היה מגיע עד לאולפן כדי לתת לי יד במהדורה כדי שלא אלחץ. עד כדי כך. (וכל הכבוד לו על זה כמובן)

ניסיתי לחשוב מתי קרה המהפך הזה באופי שלי, מתי הביטחון העצמי שלי התערער עד כדי כך וגרם לי לפחד לפתוח את הפה שלי מול אנשים ולהסתיר את הדבר שאני הכי אוהבת לעשות?

מתי הביטחון העצמי שלי התערער עד כדי כך?. אילוסטרציה

חילקתי את חיי לחלקים: תיכון, צבא, לימודים ונישואין ונזכרתי באחד המחזורים הקשים ביותר שפיקדתי עליהם בעת שירותי בצבא כמפקדת של חיילים שנשרו מהתיכון, בו התערערה כל סמכותי כי החיילים לא עשו לי חיים קלים, עד כדי כך שכל פעם שהייתי עולה לכיתה, הרגשתי שאני מגיעה למופע אימים שאני רק מחכה שייגמר.

בזמן האחרון הבן המתוק שלי שמאוד אוהב לשיר, גילה את ההנאה שבהופעה. כל שבת הילד עולה על הכיסא ולא מוכן להיפרד מהבמה למשך דקות ארוכות הכוללות לופים של השיר "אדון עולם" ו"נר לי דקיק" כדי להראות לצופים את יכולותיו.

ואז אני נזכרת באותם חיילים בצבא שכל כך ערערו את הביטחון העצמי שלי והשאירו בי צלקת עצובה בנפש ומקווה שאצליח לרפא אותה ביום מן הימים. בינתיים אני מסתכלת על הבן המתוק שלי ששר בגרון ניחר ומחייכת בליבי בתקווה שימשיך כך תמיד. שהביטחון העצמי שלו ימשיך להיות יציב ואיתן כדי ששום דבר לא יעצור אותו לעשות את הדברים שהוא אוהב לעשות.

כי מי כמוני יודעת שאפשר לגדול להורים וסביבה תומכת ומאפשרת, ולהיפגש במהלך חיינו עם דברים אחרים שיסדקו את הביטחון שלנו ויקלקלו את הכל.
נותר לי רק להתפלל שהעננים המסתירים כרגע את השמש שלי יהיו רגעיים ויחלפו מעצמם, ושאם בני הקטן יפגוש יום אחד בעננים שכאלו, הקרניים שלו יהיו מספיק חזקות כדי לחדור דרכם ולהמשיך להאיר דרך החושך.

הפוסט פחד במה הופיע לראשונה ב-פנימה.

התגובות היו מדהימות. שיר גובס

הכירו את שיר גובס, בת 25 ומורה לתאטרון שרק לפני שנה סיימה את לימודיה במכללת אמונה בירושלים אך מתמודדת עם קשיי ההתאקלמות בצעדיה הראשונים במערכת החינוך. בשבוע שעבר, הוזמנה גובס להופיע בפני הוועדה בכנסת שעסקה בנושא קליטת מורים חדשים בהשתתפות שר החינוך נפתלי בנט, ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון, איל רם, ד"ר שרה זילברשטרום, ורדה צימרמן ומנהלים ומפקחים ממוסדות חינוך שונים.

נושא הוועדה סב בעיקר סביב הנושא של נשירת מורים איכותיים וחדורי אידיאולוגיה ממערכת החינוך בניסיון להבין את מקור הבעיה ולשמוע את הקולות מהשטח, ודרך אמנות הספוקן וורד (שירה מדוברת), הצליחה שיר להביא את הנושא בצורה ברורה ונוקבת, ואף מתובלת בהומור.

"הרעיון היה להעלות ולהציף את הקשיים של המורים החדשים," מספרת שיר, "כתבתי את כל החומרים ששמעתי ממורות ומורים חדשים, את הקשיים שהם הציפו, היו אפילו משפטים שאמרו לי שלא נגעתי בהם, השארתי כמו שהם, והתגובות בוועדה היו מדהימות. הרגשתי שממש הצליחו להבין לעומק את הדברים ולהזדהות."

על ההצעה המפתיעה להופיע בפני הוועדה אחראית ראש החוג לתאטרון, רחל מימון- שוורץ, שמלווה ומטפחת את הסטודנטיות ובוגרות המכללה, והקטע שהוצג נכתב בהנחייתה של צביה מרגליות, אחת מאמניות הספוקן וורד המוערכות בארץ, שמנחה את הסטודנטיות במכללה בקורס לשירה מדוברת זו השנה השלישית.

קטע הספוקן וורד בפני הוועדה לכבוד יום המורה בכנסת >>

המילים:

שיחת השיבוץ הראשונה שלי:
מה אמרת שההתמחות שלך? תיאטרון? מ ע ו ל ה ! אז תלמדי תנ"ך!
תעשי להם המחזות.
תלמדי היסטוריה- דרך דמויות.
זה יסתדר לך בדיוק עם השעות.
איזה יופי אני כל כך שמחה שאת איתנו
לא לא תלכי …אני נורא רוצה אותך איתנו בצוות המורות
אני אבדוק מה אני יכולה לעשות.

השיעור הראשון שלי:
ארז..נעמה…אלון…מוריה- אה היא לא הגיעה? מוריה זה בן? אוקיי
גיא..יפעת..(?) יסכה
קורל..נועם ואפיק.
טוב אז אני שיר ואני כאן בשבילכם- ולא רק לתעודה.
תמיד. בכל רגע בכל דקה, גם בהפסקה
אענה על כל שאלה
רק אם אפשר באצבע בבקשה
בכל זאת אני מורה חדשה
ארז? ארז נכון? אה סליחה אלון
ה..פלאפון? אפשר בתיק? תודה

אז הכנתי לכם פעילות היכרות ממש מדליקה
כל אחד יגיד את שמו, תחביב, ו- מה הפסקה?
טוב, שמחתי להכיר אתכם.
נתראה שבוע הבא בבוקר

בוקר טוב תלמידים יקרים,
איך עבר עליכם השבוע?
אה איזה יופי..מזל טוב! נהנית שם? איזה כייף
ארז, נעמה, אלון, מוריה- כייף שאת-ה פה.
גיא, יפעת, יסכה
קורל, נועם, ואפיק.
טוב להוציא בבקשה מחברות, אני מתחילה
ארז? אה, אלון, הפלאפון..? תודה
היום-
לאן את הולכת נעמה? טוב מהר.
אפיק זה לא רלוונטי לשיעור בת כמה אני.
25, מספיק. אפיק.
לא אין לי ילדים עדיין אני לא נשואה.
אלון…לא לדבר בבקשה

אה! זה רק תרגיל חירום
לשבת. לקום.  לא להיבהל.
זה רק תרגיל, נראלי
אמרו לכם משהו על זה?
יופי, נבהלתי.
שלא אמרו לכם.

חדר מורים
היי… אני שיר.
אני המורה ל… בעיקרון לתיאטרון
אבל כרגע אני מורה לתנ"ך והיסטוריה דרך דמויות.
זה משהו נסיוני. בכל מקרה אני…
מתה לקפה.
אולי את יודעת איך זה עובד פה עם הכוסות?
זאת התארגנות פרטית של כמה מורות … אוקיי
אז אני אביא לעצמי מהבית
תגידי …אלון, מה הסיפור איתו? ואפיק?
לא, אין לי שום בעיה איתם
פשוט חשבתי שיש משהו שאני צריכה לדעת, את יודעת .
כן שנה ראשונה אבל נתקלתי במקרים…עשיתי עבודה מעשית
אני כבר משופשפת.
כמה שנים את במערכת?
תגידי מי אמור להודיע על אירועים מיוחדים, פעילויות, תרגילי חירום?
בטח שהכניסו אותי לקבוצה! פשוט ה..וואטסאפ שלי..הפלאפון קרס ו…

או. צלצול!
טוב גם לך המשך יום נהדר
נתראה מחר בבוקר.

בוקר טוב
מחברות
עיניים אליי
אלון , פלאפון
אפיק, גש אליי
אתמול דיברתי עם אמא שלך אפיק
ואני רוצה לספר לה רק דברים טובים עליך
אבל זה תלוי בך
כי אני לא אמציא פשוט דברים
כדי לרצות את ההורים , אתה מבין?
קורל שקט בבקשה
גיא די
לא אני לא עונה על זה עכשיו סליחה
לא סליחה
תוריד את הכיסא אתה השתגעת או מה?
נעמה תרדי מהשולחן מיד! אני מדברת אלייך!!
לא את לא מרססת פה עם דאודורנט בכל הכיתה
לא מעניין אותי שחזרתם משיעור ספורט
לא סליחה
אני מחכה לשקט
אני-מחכה- לשקט.
אני לא ארים את הקול שלי
אני לא ארים את הקול שלי
אני לא ארים את הקול שלי!!!!!!!

מי אני?
אני כישלון
אני המורה שלא רציתי להיות
מה עשיתי לא נכון?
הכל לפי הכללים
כבר קיבלתי את הכלים
ואולי זה בכלל עניין של …אופי?
יופי, למה למדתי 4 שנים.
הכל הולך כל כך רע
כנראה שאני לא ראויה להיות מורה

אני עוזבת…
אני לא עוזבת
מה קרה קצת קשה אני נשברת?
הרי ידעת לאן אני נכנסת
בדיוק בשביל זה באתי.
בשביל לראות את אלה שכבר לא כ"כ רואים.
בשביל לגרום להם להאמין בעצמם שהם טובים ויכולים.
בשביל להראות שאפשר לראות אותם לא רק כמספרים
בשביל לגרום להם לצחוק, או קצת לחייך.
רק תגידו לי אתם-
איך?

הפוסט לראשונה: מופע ספוקן וורד בוועדת החינוך של הכנסת הופיע לראשונה ב-פנימה.

—

רוצה לפרסם שיר במדור? שלחי לנו מייל  עם שירים מקוריים שלך.

הפוסט האורות הגדולים באמת \ שיר של יום ראשון הופיע לראשונה ב-פנימה.

בגיל 40 חזרה רזאל לשיר ולהופיע בפני קהל הנשים. בימים אלו היא מוציאה את אלבום הבכורה שלה הנושא את השם- "יום אחד".

הכול מאהבה, ריקה רזאל, צילום: יוחאי סמט

לקראת השקת האלבום, מוציאה רזאל שיר חדש "הכל מאהבה", אותו היא מבצעת ביחד עם בתה הבכורה מיכל (22). השיר, שהוא דואט של השתיים, מדבר על מורכבויות הקיימות בהורות ועל רצון הילדים לעצמאות ולחופש.

"כשכתבתי את  השיר, היה לי חשוב לדבר על חיבור של הורים וילדים. מדובר על מערכת יחסים מורכבת ובינינו, לא תמיד קל להיות הורה וגם לא תמיד קל להיות ילד"- אומרת רזאל.
בעוד כחודש וחצי תערוך רזאל מופע ההשקה של האלבום "יום אחד". המופע המיועד לנשים, ויתקיים בזאפה ירושלים. במופע תארח רזאל את אחיה יונתן ואהרן, וכן את בתה מיכל, בדואט "הכל מאהבה".

הפוסט שרה מאהבה: הדואט החדש של ריקה רזאל והבת שלה הופיע לראשונה ב-פנימה.

"השיר מדבר על געגועים לחבר ילדות, יש בו גם את הקריאה הפרטית של אדם לחבר שלו, אבל גם מסתתרת שם מבחינתי זעקה, הקריאה של השומרון לעם ישראל לשוב אליו. ש בשיר הרבה מהתחושות, אני חושבת, של תושבים בשומרון, שמבקשים מחבריהם בשאר המדינה להתגבר על התחושה הזו של מגורים מעבר להרי החושך ולהגיע להתחבר, והוא גם מבחינתי פשוט שיר כיפי, שיר נסיעה שמתאים לכל זמן".

"אמנים חוששים לעסוק בנושא מחשש לחרם". אריאל זילבר, ראש המועצה יוסי דגן והמקהלה. צילום: שמואל אדלמן

ההפקה המוזיקלית של השיר נעשתה ע"י בני שוורץ והופק בסיוע וועד מתיישבי שומרון ובהובלת דוברת המועצה אסתר סילם- אלוש שגם סייעה בכתיבת השיר. הקליפ הופק ע"י יהודית פסל עבור מועצה אזורית שומרון ששמה לה למטרה בכל התחומים להפסיק את "החרם השקט" כלשונם של יוצרים מהאזור.

"לא תמצאו ספר, לא סרט, לא שיר, לא סיפור ולא סדרה על השומרון" אומר יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון. "לזה אני קורא החרם השקט. זה חרם שלא מדברים עליו אבל אני בטוח שהוא מורגש עבור תושבי השומרון ועבור רבים אחרים במדינה. אין ספק שיש כאן המון חומרים ליצירה, זה אזור ייחודי, ואחד האזורים המדוברים בעולם לטוב או לרע.
"אמנים חוששים לעסוק בנושא מחשש לחרם של 'הברנז'ה'. אנחנו שמנו לנו למטרה באופן מודע, להלחם בחרם הזה. בקיץ האחרון הצלחנו להביא לראשונה מאז הקמת המדינה את חברת הפקות הסרטים אולי הכי גדולה בארץ – יונייטד קינג, לצלם את סרט הילדים של הקיץ דווקא בשומרון. בעקבות המהלך שעשינו המילה שומרון פחות זרה לתעשיית הקולנוע וכבר צולם סרט נוסף שיעלה בדצמבר הקרוב בבתי הקולנוע, כעת פעלנו לעידוד והפקת השיר הזה, ואנחנו מבטיחים עוד הפתעות רבות בתחום".

היוצר אריאל זילבר מוסיף
"זה השומרון שלנו, 70 שנה לישראל ואלפי שנים לשומרון, צריך מדי פעם לעשות לו שיר. זה הזמן. תמיד זה הזמן.  צריך להביא למודעות הזו שזה המקור שלנו, פה היה יהושע, עם כל העם. הכל התחיל מפה. זה הערש שלנו והסיבה שאנחנו פה בעצם.

"אני לא עזבתי את התל אביבים והכל בסדר, הם יבואו להנה עוד מעט כולם, כל העולם יבוא. יהיה פה כמו שאמר יואל משה סלומון על פתח תקווה שהיו ביצות; פה דונם יעלה מליונים פעם, תדעו לכם, אז אני אומר –  פה כל דונם יעלה מליונים, תדעו לכם. כדאי עכשיו – עכשיו לקחת בידיים את הארץ הזו. אנחנו צריכים לדעת שאנחנו לא צריכים להתנצל. אנחנו פה בזכות."

הפוסט שירו של החרם השקט: אריאל זילבר ומקהלת לשם עלי זהב בסינגל חדש הופיע לראשונה ב-פנימה.

מָצָאת אֶצְלוֹ פִּינָּה חַמָּה שֶׁהָפְכָה שֶׁלָּךְ
חָזַרְתְּ אֵלָיו תְּמִימָה בְּסוֹף כֹּל יוֹם
אֲפִילּוּ כְּשֶׁיָּדַעְתְּ שֶׁהוּא הוֹרֵס אוֹתָךְ
לֹא דִּמְיַינַתְּ לַעֲזוֹב אוֹתוֹ פִּתְאוֹם

הוּא נִיצֵּחַ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּפָה שֶׁבַּשָּׁמַיִים
הִתְגַּבֵּר עַל רֵיחַ גֶּשֶׁם זַךְ וְטוֹב
הוּא צָבַע לָךְ כְּבָר אֶת כּל הַמִּשְׁקָפַיִים
שֶׁלֹּא תּוּכְלִי לִרְאוֹת דַּרְכָּם וְלֶאֱהוֹב

וְהִתְרַגַּלְתְּ לְסַפֵּק אֶת הַדְּמָעוֹת שֶׁלּוֹ
וְלִלְגּוֹם תָּמִיד רַק חֵצִי כּוֹס רֵיקָה
וְהַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ נִמְחַק מֵהַיּוֹמָן אֶצְלוֹ
וְנֶעֱלַמְתְּ לְתוֹךְ עַצְמֵךְ כָּךְ בּשְּׁתִיקָה

וְהֵם אָמְרוּ לָךְ תִּבְרְחִי מִמֶּנּוּ וּמַהֵר
וְלֹא הֵבַנְתְּ אֵיךְ הֵם הִצְלִיחוּ בְּעַצְמָם
אֶת כּל הַמְּעַטִּים בָּהֶם לָדַעַת לְחַבֵּר
וּלְסַלֵּק אוֹתוֹ לְגַמְרֵי מִתּוֹכָם

וְאָז הִגִּיעַ אֵיזֶה רֶגַע שֶׁל כִּסְלֵיו
שֶׁהֵצִיף בָּךְ מִן גְּבוּרָה פִּתְאוֹם
לִזְכּוֹר אֵיךְ הִצְלִיחַ לְנַצֵּחַ אֶת הַפַּחַד
וְלִימֵּד אוֹתָךְ כֵּיצַד לִבְחוֹר בָּאוֹר

וְהֶחְזִיר אוֹתָךְ לְהִתְרַפֵּק עַל הַנִּיסִּים
וּלְסוֹבֵב לָךְ אֶת הַלֵּב בְּאַהֲבָה
וְהוּא הִצִּית בָּךְ מֵחָדָשׁ שִׂמְחַת חַיִּים
שִׁימֵּן לָךְ אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהִמְתִּיק בִּלְבִיבָה

וְאָז הֵבַנְתְּ זֶה אֶפְשָׁרִי
וְצָרִיךְ פָּשׁוּט לִבְחוֹר
לְהַדְלִיק בָּךְ אֵיזֶה נֵר
לָצֵאת מֵחוֹשֶׁךְ אֶל הָאוֹר.

יוצאת אל האור לחיים חדשים. אילוסטרציה

רוצה לפרסם שיר באתר? שלחי אלינו מייל >>
pnima.webmagazine@gmail.com

הפוסט לבחור באור: שיר של יום ראשון הופיע לראשונה ב-פנימה.

שירה רונן וביתה אביגייל. צילום: משה גלבר

"כניסתה של אביגייל למשפחתנו הובילה אותי לעשייה התנדבותית למען ילדי תסמונת דאון. עשייה שאני מגדירה כייעוד בחיי", משתפת רונן בהתרגשות.
בנוסף לאביגייל, שכיום בת 11, לבני הזוג שירה וגדי רונן עוד שני ילדים- איה בת 21  ונבו בן 15, ובני הזוג עובדים יחד כמטפלים בעזרת בעלי חיים ומנהלים חווה טיפולית בשומרון.
"אביגייל שלנו נולדה  משנים של חלום. בלבי אני יודעת שהיא נועדה למשפחתנו ואנו לה. מבחינתי היא אבן חן מתוך אוסף נדיר, ייחודי ואיכותי של אוצרות ילדי תסמונת דאון", מספרת רונן, שהיתה בין מקימות העמותה "תסמותק" וכיום משמשת כמנכ"לית העמותה.

מה הביא להקמת "תסמותק"?

"עמותת "תסמותק" הוקמה לפני כארבע שנים אחרי שראינו, אימהות נוספות ואנוכי, את הצורך בהעלאת המודעות הציבורית לנושא של ילדי תסמונת דאון, ואת הצורך של המשפחות בליווי ובתמיכה," עונה רונן. עוד היא מציינת כי אחת המטרות המרכזיות של העמותה היא שיפור וקידום זכויותיהם של ילדי תסמונת דאון ומשפחותיהם, וצמצום התופעה של נטישת תינוקות הנולדים עם התסמונת.

קול המלאכים

לפני כשלושה חודשים, בעקבות מפגש של שירה רונן עם המוזיקאי ישראל כסיף, נולד לשניים פרויקט חדש ומרגש במיוחד שנקרא "קול המלאכים". פרויקט המעניק לילדי "תסמותק" אפשרות להביע את עצמם בשירה, בריקוד ובכל סוג של השתתפות אחרת. "המפגש  של הילדים עם ישראל היה מאוד מרומם וה'קליק' היה מיידי. ישראל ישב עם הגיטרה וניגן את 'שלום עליכם', והילדים התקבצו סביבו לשירה משותפת. מכאן בעצם נרקם החלום שהפך במהרה ל- 'קול המלאכים', שעמותת 'תסמותק' נרתמה אליו בשמחה", מספרת רונן.

ילדי תסמותק באולפן. צילום: משה גלבר

איך הפרוייקט יעזור לילדי תסמונת דאון?

"אחרי שראינו את השפעתה החיובית והעצומה של המוזיקה על הילדים, התחלנו לחשוב איך אנחנו מנגישים את הנושא באופן שוטף ותדיר לילדים. כיום אנחנו עובדים על הקמת מרכז מוזיקלי לילדים בעלי צרכים מיוחדים שיקום באולפני "קלמנטינה" שבקיבוץ משמרות. הילדים יגיעו למרכז עם ההורים ושם ייקחו חלק בלהקת "תסמותק"- ישירו, ינגנו, יקליטו ויוציאו סינגלים וקליפים."

על מנת שהחלום יהפוך למציאות, מופעל בימים אלה פרויקט גיוס המונים להקמת מרכז "קול המלאכים". הכספים שיגויסו בפרויקט יממנו את פעילות המרכז והדרכת הילדים ובני משפחותיהם במשך שנה שלמה, הפקת אלבום "קול המלאכים" – ילדי ה"תסמותק" בשיתוף אמנים אהובים ומוכרים, ואפילו סל ליולדת שנועד לאמהות לילדי "תסמותק".

"ילדי 'תסמותק' הם  אלו המביאים איתם לעולם את החמלה, הקבלה והרעפת הטוב. לא סתם הם מהווים 0.1% מאוכלוסיית העולם בעבר ובהווה. למרות ובזכות", מסכמת שירה רונן.

ילדי תסמותק עם המוזיקאי ישראלי כסיף. צילום: משה גלבר

לפרטים נוספים והשתתפות בפרוייקט "קול המלאכים"   https://www.causematch.com/he/projects/kol-hamalachim-3055/

הפוסט קול המלאכים: פרויקט גיוס המונים למען ילדים בעלי תסמונת דאון הופיע לראשונה ב-פנימה.

כִּי יָדַעְתִּי, אַחֲרֵי מוֹתִי כִּי-הַשְׁחֵת תַּשְׁחִתוּן, וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם; וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים–כִּי-תַעֲשׂוּ אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם

זהו נאומו האחרון של משה, רגע לפני שהוא נפטר ועוזב את בני ישראל, שמשה היה בעבורם המנהיג הראשון והיחיד שהכירו.
את שירת האזינו נותן משה לישראל מתוך ראיה עתידית, לאחרית הימים ומעניק להם אותה כצידה לדרך, כמו שיר בפנקס קטן שאפשר יהיה להוציא ולקרוא כדי לקבל חיזוק או תזכורת.

במדרש ספרי נאמר:

"גדולה שירה זו, שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא" ולזה רמז הכתוב שאמר "ויבא משה וידבר את כל דברי השירה זאת באזני העם" הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו,"

האזינו השמיים והארץ

משה מזמן עדים שיהיו נוכחים במעמד הזה, יזכרו אותו ויהיו אחראים להזכיר גם לישראל אם ישכחו, עדים נצחיים שתמיד יהיו: השמיים, והארץ.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי

השמים והארץ היו הראשונים שנבראו, ומלווים את עם ישראל לאורך הדורות, ועל כן משה מזמן אותם כ"זקני השבט" שכבר ראו הכול ועוד יראו. אך אם נשים לב, משה כלל לא קורא להם להעיד בלבד, אלא פונה אליהם ישירות לכל אורך השירה ועם ישראל הוא רק גוף שלישי שמדבריו עליו.
ובכלל, השירה הזאת לא ממש מלאה בדברי חיזוק לישראל, בלשון המעטה:

עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם….ַ יִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ…. הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל,
כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם;  וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם

לא מחמיא במיוחד.

שירה שהיא צידה לדרך ארוכה | תמונת אילוסטרציה

מחוייבים לדורות

והנה מגיע השיר לסיומו ורק אז, בארבעת הפסוקים האחרונים מקבל השיר תפנית ומעט נחמה, אך שוב – הפניה היא אל השמיים והארץ:

כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי; וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם.
אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי, וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי, וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.
אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם, וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר;
מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה, מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.
הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ, כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם;
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו, וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

אפשר לראות בשמיים והארץ עדים, עדים חשובים – אך אם נביט פנימה ( 😉 ) נראה שהם שני השחקניים הראשיים במשחק!

משה ביומו האחרון,יודע עד כמה קשה יהיה לעם ישראל באחרית הימים, בגלות. הוא יודע שהוא לא ממשיך איתם את הדרך ושמעתה עליהם להתמודד עם הנהגה אחרת, לכן הוא מגייס לא רק את מי שתמיד היו ויהיו קיימים, אלא גם מי שתמיד יהיו שם איתם לאורך הדרך והוא יודע, שיבוא יום וכל מה שיישאר ליהודי לעשות זה לשאת תפילה אל השמיים ולאחז בכול כוחו בקרקע.

כשמבינים זאת כך – מצליחים להבין עד כמה נפלאה השירה הזאת: משה מודיע לעם ישראל, רגע לפני הפרידה, שגם ברגעים הכי קשים, גם בחטאים הכי גדולים, בהסתרה שבהסתרה – השם לא יעזוב אותם.
כול עוד השמיים למעלה והקרקע למטה הם מחוייבים לשמור וללוות את העם עד וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

שבת שלום וחג שמח

הפוסט שירה חדשה ישנה: פרשת האזינו הופיע לראשונה ב-פנימה.

קשה שלא לאהוב את הניה מהרגע הראשון ; היא צוחקת על הכול ועל עצמה, היא מלאת קסם וחום אנושי יחד עם ציניות עוקצנית,  וכמו סטנדאפיסטית טובה – היא מדייקת בניואנסים הקטנים והיום- יומיים ומעצימה אותם לכדי פילי קרקס ענקיים במופע החיים. הבמה נראית כמו ביתה הטבעי והיא מצליחה להעמיד מופע יחיד של שעה וחצי וללהטט בין טקסט בועט לשירים מצחיקים וחלקים נוגעים ומרגשים באופן חלק וטבעי.

אך לא תמיד הבמה הייתה אזור הנוחות שלה. מי שרואה את שוחט על הבמה עם מיקרופון מריצה פאנצ'ים – לא יכול לנחש שעד לפני שנה היא ישבה על כיסא משרדי במחלקת גביה, ומנהלת חשבונות של לקוחות. המעבר המפתיע הוא ללא ספק אחת המתנות שקיבלנו לשנה החדשה – מופע נשי, אמיתי ודוקר ובלי הרבה מילים מפוצצות – פשוט מצחיק וטוב.

במופע שלה, שוחט מדברת על הכול; על עדות וגזענות בסמינרים, על שידוכין, הורות, אוכל ועבודה וגם על המקום ההוא שכל הנשים הולכות אליו אך לא מדברות עליו, הטאבו על המקווה. גם מי שלא מתמצא בשפה החרדית או בסלנגים הבני-ברקים – יכול היה להבין היטב את הג'יבריש שמתנהל אחרי נטילת ידיים או לצחוק איתה על ההלם במגזר החילוני כשמגלים שהיא חובשת פאה, וכמה היא עלתה.

מרגישה בבית על הבמה. צילום מתוך המופע 'דברים שעיבדתי בדרך'

הקהל מלא בנשים עם פאות מכל הסוגים והסגנונות, אך ממש לא רק. במשך חייה, כך מתגלה לאורך כל המופע – אספה שוחט מעגלי חברות מכל הקשת, והיה מקסים לראות נשים ממעגלים שונים ומתקופות שונות בחייה –  מהסמינר ומהעבודה הקודמת כמו גם קולגות למקצוע האמנות – באו, פינו ערב, שילמו כרטיס וצחקו יחד עם 300 הנשים שהיו באולם, בלי להרגיש שזה מופע חרדי או דתי – אלא מופע שמדבר לכל אחת, לכל אמא, לכל אישה.

כי אין אישה שלא תתחבר לקרב המתנהל תמידית מול המשקל, או על הקושי בחינוך ילדים נורמליים ולהשאר אף היא שפויה – ובכישרון רב היא משחקת דמויות רבות שעברו בחייה, כאלה שכל אחת פגשה אף היא מתי שהוא; אם זו פקידת העירייה, הבלנית או השכנה המאנפפת שמעירה לה על איך לחנך את הילדה שלה.
הקוטביות המשעשעת שהיא מציגה – בין החצי האשכנזי לחצי הספרדי שלה מצליח לייצר תמהיל מדויק בין העולמות ומציג בצורה הומוריסטית יחד עם ביקורת עקיפה כלפי הגזענות הסמויה או הבלתי סמויה בה נתקלה בעיקר בשנות ילדותה – כששמה הניה הציל אותה לעיתים אך הקוסקוס מבית הסגיר אותה.

באותנטיות נוגעת ללב, מצליחה הניה שוחט להצחיק עד דמעות לאורך כל המופע אך גם לרגש גם כן עד דמעות, כשהיא מודה לקהל שוב ושוב על שהגיע ולספר עד כמה זה לא מובן מאליו עבורה. קולה המקסים חודר ללבבות בשירה כשחתמה את הערב עם הפיוט "אוחילה לא-ל" לקראת ראש השנה.
אם אנסה כן לסכם במשפט את הערב הזה – שוחט יצרה מופע הדוק, מצחיק ונוגע ומוכיחה כי כשיש כישרון ודבקות במטרה – השמיים הם הגבול.

הפוסט דברים שעיבדתי בדרך: ביקורתרבות הופיע לראשונה ב-פנימה.

המוזיקאי יצחק מאיר חלם לקיים הופעה שונה, אחרת ומקרבת, בלי אולמות גדולים, בלי פנסים מסנוורים ובלי הגברה. פשוט מעגלי שירה ותפילה, במטרה שאנשים יגיעו ויביאו את הלב שלהם תחת כיפת השמיים. ואם לצטט אותו: "משהו שכשאתה יוצא ממנו, אתה מקבל את עצמך בגירסא משודרגת. חוזר לחיים חי יותר ומשמעותי".
אז לשמחתנו, מאיר מגשים את החלום ולנו ההזדמנות להיות שותפים לדרך וליהנות מערב של התרוממות רוח ושדרוג רוחני.

מעגלי התפילה מגיעים בדיוק בזמן. יום אחרי שהתחלנו לספור את הימים עד לראש השנה אפשר כבר לחוש את ימי אלול באוויר, והמעגל המשלב בין ניגון, תפילה וחיבור לעם ישראל – עוזר לנו להרגיש, ולחזור אל עצמנו, פנימה (!).

לוח ההופעות של מעגלי התפילה

איפה?

המעגלים מתקיימים בארבעה מוקדים בחודש הקרוב: בעין כרם, בגולה בפתח תקווה, בתקוע ובלב שכונת נחלאות בשאיפה להמשיך ולקיים ערבים כאלה גם בהמשך.
כמה?
מלבד היתרון הרוחני המהנה – יש גם יתרון חומרי והוא שההופעה ללא תשלום, ובמהלך הערב, כך מספרים, יועבר בין הקהל כובע בו כל אחד מוזמן יהיה לשים את אשר ידבנו ליבו.

איפה אפשר להתעדכן על הופעות נוספות?
באתר אודות מעגלי התפילה  של מאיר, שם יש גם קישור לקבוצת וואטספ לעדכונים בלבד (בלי הודעות מיותרות) על מעגלי שירה נוספים, דרכי הגעה למעגלים השונים, עדכונים בדבר שינויים ועוד.

ועכשיו, נשאר רק ליהנות!

הפוסט מעגלים של תפילה הופיע לראשונה ב-פנימה.