לכבוד שנת תשפ"ז, תהא שנת פלא זוגי, הכנתי עבורכן ערכת מנהגים ועצות לטקס הקדוש והנשגב של החתונה. מברכת כל אחת ואחת מכן, יחד עם כל עם ישראל, שתזכו להשתמש בכל הנכתב כאן בשמחה גדולה השנה. הקו המנחה בהכנות ובתהליך הוא שמחת החתן והכלה. כך היה אומר סבא, הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, והיה מדקדק בזה מאוד.

בסוד ההלכה והמנהגים

שבירת הצלחת באירוסין
באירוסין יש מנהג לשבור צלחת, זכר לחורבן בית המקדש, בדומה לכוס ששוברים תחת החופה. בפנימיות כתוב שצלחת היא מלשון הצלחות. השאיפה היא לבוא לקשר בנקיות, בפשטות. להניח מאחור את ההצלחות, התארים והדרגות שלנו ולהגיע פנויים וחדשים למפגש הנשמות המרגש.

ההינומה
הכיסוי בהינומה הוא סמל לכך שהחתן עוטף את הכלה ומכניס אותה תחת כנפיו. כשהחתן מכסה את הכלה, זהו מעמד של השראת שכינה, של גילוי אור אלוקי. מקובל בידינו ש"אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" (תענית ח', ע"ב). כך במעמד הגדול הזה ולקראת הברכות בחופה מכסים את הפנים כדי שהברכות יתגלו ויתקבלו.
בגמרא ההינומה נקראת "דְּמְנַמְנְמָא" (כתובות י"ז ע"ב), מלשון נמנום. זו מעין קריאה פנימית לכלה 'להרדים' בתוכה אזורים מסוימים: להרדים את עץ הדעת, להרדים מחשבות טורדות, להרדים חשבונות ואזורים מהעבר. וכשהאזורים האלה רדומים, מתעוררים אזורים עמוקים ופנימיים.

הליווי לחופה
סדר הליווי לחופה על ידי ההורים נקבע על פי רצון החתן והכלה, בדרכי שלום ובהתאם למה שמשמח אותם. מנהג מקובל הוא שבזמן הליווי לחופה ההורים נושאים בידיהם אבוקות אור או נרות, גם כדי להוסיף שמחה וחגיגיות, וגם, בעומק, כדי להזמין את נשמות הסבים והסבתות להצטרף למעמד וללוות איתם ביחד את החתן והכלה.
כשהחתן והכלה צועדים לחופה יד ביד עם הוריהם, טוב שתהיה להם ולהורים כוונה פנימית שהיד השנייה, הפנויה, אוחזת בקדוש ברוך הוא: "אָחַזְתָּ בְּיַד יְמִינִי" (תהלים ע"ג) והכניסה לקשר החדש הזה היא איתו ובברכתו. "בּוֹרֵא עוֹלָם בְּקִנְיָן הַשָּׁלֵם זֶה הַבִּנְיָן". כשהחתן והכלה וגם האימהות והאבות המלווים אותם מחזיקים בתודעה הזאת, כל הקהל מרגיש את זה.

ליווי הנשמות
מקובל בידינו על פי הזוהר שהנשמות עד שלושה דורות אחורה מגיעות לחתונת הצאצאים שלהן וזה דבר מרגש ונשגב מאוד. לפני החתונה אפשר ללכת לבית הקברות להזמין אותם, להדליק עבורם נר, ולקרוא להם גם תחת החופה עצמה.

ההקפות בחופה
מנהג עדות אשכנז הוא שהכלה מקיפה את החתן בחופה שבע פעמים, על פי הפסוק "נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר" (ירמיהו ל"א, כ"א). האישה היא "האור המקיף" של הגבר והיא מעין חומה רוחנית ששומרת עליו. בדומה להקפות בשמחת תורה, ההקפות גורמות לחיבור ולהתקשרות עמוקה עם הדבר שמקיפים. שבע ההקפות הן כנגד כוחות הנפש שלנו: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. בשבע ההקפות הכלה מביאה להיקשרות והידבקות בין כוחות הנפש שלה לבין כוחות הנפש של החתן וזה דבר גדול. בכוחן של ההקפות גם להפיל חומות, אם הן קיימות בין בני הזוג, כמו ההקפות שהקיפו ישראל סביב יריחו.

הטלית החדשה
בהתעטפות בטלית החדשה, החתן מכניס את הכלה תחת כנפיו בעוד ממד: "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ" (רות ג', ט') ונהוג שהכלה קונה לחתן את הטלית. סבא היה מדריך את החתנים: "תברכו שהחיינו בשמחה גדולה, וכל החיים שלכם יהיו בשמחה גדולה" והיה קורא לבחורים הפנויים להחזיק את הטלית מעל החתן והכלה כסגולה לחתונה.

סוד הטבעת
ההדרכה של סבא על פי הבן־איש־חי הייתה לקנות טבעת מכסף, כי כסף זה רחמים, בצורה מרובעת מבחוץ ועגולה מבפנים, ובתוכה חקוקה האות ה'. וכך הוא כתב: "והוא לסימן טוב ולמזל טוב, שלא יהיו שני הפכים חלילה, אלא יולידו זה מזה וזה מזו, בהתחברות ואיחוד כשר וקדוש, בקדושה ובטהרה. והעושה טבעת קידושין כזו מממון בעלה דווקא, יהיה מובטח שלא תהיה אשתו עקרה כל ימיה".

ההדרכה הזו מגיעה מהקבלה, ועוד צדיקים היו נוהגים כך. זו סגולה לכך שהאישה לא תהיה עקרה, ושיהיה בין בני הזוג איחוד כשר וקדוש, בקדושה ובטהרה. סבא היה אומר שגם מי שכבר התחתנה יכולה לבקש מבעלה טבעת כזו, וזה יביא לה ברכה גדולה.

סבא לימד אותנו מהפנימיות שהטבעת היא כנגד האות י', היד של החתן כנגד האות ה', האצבע של הכלה כנגד האות ו', והיד של הכלה היא כנגד האות ה'. וכשהחתן מניח את הטבעת על אצבעה ומקדש אותה, שם ה' המלא נקרא עליהם.

וכששואלים את החתן: "האם קנית את הטבעת הזאת מכספך?" מתכוונים בעומק גם לשאול אותו: האם זה הגיע מהכיסופים והגעגועים שלך אל הכלה שלך? שואלים אותו גם: "האם היא שווה פרוטה?" האם יש לה ערך של פרוטה. וגם, האם היא פורטת על נימי החיים? האם היא מגיעה ממקום פנימי של פריטה מלב אל לב? כשהחתן מעניק את הטבעת לכלה, הוא אומר לה: "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי" – אני איתך לגמרי ואת קדושה בעיניי. זה סוד גדול לכל זוג, לכל החיים.

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן