חודש שבט מביא איתו חיים, ריענון, צמיחה והתחדשות. חיפשתי את הנשים שעוסקות בכל אלו ביומיום שלהן, והנה יצא כפול – מיכל פינגרהוט ויעל בר־בנות (39), אחיות תאומות.
מיכל מטפלת קונסטלציה מעצימה ומלווה נשים בהיריון ולקראת לידה. יעל קרמיקאית ובעלת משתלת 'שפת המדבר' בגיתית, שם צילמנו את המדור. שתיהן מביאות איתן עבודת כפיים, רוח וחיבור לארץ ישראל.
"בחרתי לעסוק בקרמיקה מתוך חיבור לאמא אדמה. האפשרות לקחת חומר, להפיח בו חיים וליצור ממנו יש מאין היא פלא", אומרת יעל, ומיכל כמו משלימה את דבריה: "אני מתרגשת כל פעם להיות עדה לפלא של הגעת חיים לעולם, ובמיוחד בשנה האחרונה".
חיבור בין תאומות הוא דבר מיוחד – היו רגעים שבהם הן היו ממש מסונכרנות זו עם זו. הן הסתובבו לתמונה באותה הפוזה, צחקו יחד, ונראה שהן מבינות אישה את אחותה בלי הצורך לדבר. כששאלתי אותן איך זה להיות אחות תאומה, לא הופתעתי מהתשובה המרגשת. "זה הדבר הכי מדהים שיש בעולם, הקשר הכי קרוב שיש לעצמי", יעל אמרה, ומיכל הוסיפה: "להיות אחות תאומה זה אדיר! לדעת שתמיד תהיה שם מישהי בשבילי ולא משנה מה יקרה. אני יכולה לספר לה הכול".
מיכל ויעל הן נשים פשוטות שחיות את היומיום בשמחה גדולה. כשדיברתי איתן על המקום של הלבוש בחייהן, יעל צחקה ושיתפה שהיא כבר שנה נמצאת בתוך בגדי הקרמיקה ולא מצליחה להתלבש מעבר בגלל הזמנות רבות שצריכות להגיע לקונים, בארץ ובחו"ל.
אז בגדים קצת רחוקים מיעל ביומיום הרגיל, אבל היא שיתפה על המקום העמוק שלהם: "בגד הוא גם מסתיר אבל גם מגלה. היום יש נטייה להתייחס המון ללבוש ולמראה החיצוני של האדם, והייתי רוצה שהמפגש שלי עם אנשים יהיה מפגש יותר פנימי ופחות חיצוני. הייתי רוצה פחות לקטלג אנשים לפי הלבוש שלהם, ולנסות להיות קשובה לחלק הנסתר הנשמתי שמכוסה".
מיכל אמרה שהיא מתלבשת בנוחות, אבל הצבעוניות קיימת גם בעיסוקה כדולה. "בגד בעיניי הוא ראי לנפש שלנו, ואני אוהבת להיות בבגדים נוחים, צבעוניים ומלאי חיים".
כלי הקרמיקה שיעל מעצבת מבטאים את אהבתה הרבה לארץ ישראל. "כבר כמה שנים אני מחפשת את דרכי בעולם החומר ואת השפה המיוחדת שלי. לבסוף הצלחתי ליצור צלחת שמבטאת גם את הצבעים של הארץ היפה שלנו וגם את הצורה שלה – המפה. כשהתחלתי לייצר כמות גדולה של 'צלחת ארץ ישראל', פרצה המלחמה, והחיבור שלי לצלחת רק העמיק. הכנתי צלחות ובכיתי. התפללתי מעומק הלב על החטופים ועל חיילים שמסרו את חייהם על הארץ הטובה, ארץ אהבתנו. הרגשתי שבצלחת יש הרבה נחמה ותקווה לימים טובים יותר".
יעל מוסיפה גם היא מילים של נחמה. "דרך הטבע אני רואה את ה'. גלגל השנה והפריחה מזכירים לי שתמיד אחרי הקיץ והיובש יגיע החורף שירווה את האדמה עד לבוא האביב. גם אנחנו, הנשים, מחזוריות, וכמה חשוב להחזיק את האמונה שיהיה רגע שבו יצמח הפרי.
"ככל שנהיה קשובות ומחוברת יותר לעצמנו, נוכל להיות מחוברות יותר לעבודת ה' וטובות יותר למשפחה שלנו ולעם ישראל. כולנו בתור נשים עוברות דברים מאתגרים בחיים. בואו נשחזר קצת את חיי השבטיות שהיו פעם ונהיה שם זו למען זו בלי שיפוטיות ועם חמלה".
בין שלל השתילים והצמחים במשתלה הייתה חגיגה של בגדים וסטייל, ובתוכה שתי נשים מיוחדות במינן. בלי ששמו לב הן הלבישו את הצמחים בבגדים של שמחה ועטפו אותם באור.
המשך הכתבה בגיליון שבט תשפ"ה,
צילום: ענבל למברגר
הפקה וסטיילינג: מלי סגל – 'מלילבוש'
איפור יעל: ספיר נודלמן
איפור מיכל: שקד בירמן
שיער: ספיר נודלמן
בגדים: הודיה לוביץ, שדה בר
משתלה ועגלת קפה: שפת המדבר בגיתית
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן