אני זוכרת מורה בבית הספר שבעשרת ימי תשובה הייתה כותבת כל בוקר על הלוח כמה ימים נותרו ליום הדין. כמה ימים עוד נשארו לנו להתחנן על חיינו, על כריתת בריתנו המחודשת. אני זוכרת שאף פעם לא הבנתי את הפחד הזה, את היראה הגדולה, כי אני תמיד הרגשתי אחרת ביום כיפור. עטופה, מחוברת.
במסכת אבות פרק ב משנה א כתוב "דע מה למעלה ממך: עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים". לרוב מפרשים את המשנה הזאת כסוג של אזהרה. היא כמו אומרת לנו: שימו לב! ה' רואה את כל המעשים שלכם, מקשיב לכל משפט שיוצא לכם מהפה, וכל מעשה שאתם עושים תשקלו היטב, כי הכול נרשם ב"פנקס האדום".
אך ניתן לפרש את המשפט הזה בדרך שונה, המאפשרת לסלול מתוך המילים שביל של חסד, שותפות ואמת. כשחז"ל אומרים לי ש"עין רואה", זה מספר לי שהבורא שם עליי את העין שלו, מבחין בי ורואה אותי. כמו אמא שיודעת לזהות גם בלי מילים למה התינוק שלה זקוק, כך גם ה' יתברך מזהה בדיוק מה אני צריכה, איפה אני מונחת ומה הכי יעזור לי לגדול.
"אוזן שומעת" – אמרי פי והגיוני ליבי תמיד נשמעים באוזני היושב במרומים. הוא שומע אותי מבקשת, מתחננת, מתפללת, לפעמים גם מתפתלת בתלאות החיים.
"כל מעשיך בספר נכתבים" – כמה חסדים פשוטים מרצפים את שביל חיינו, כמה דברים פעוטים אנחנו עושות יום יום בלי שאף אחד יודע. לחלוק את הכריך עם חברה מהעבודה שלא הספיקה להכין בבוקר, להישאר עוד כמה רגעים ברכב ולתקן את החניה כדי שיהיה מקום לאדם נוסף, להכין ארוחת ערב, מקלחות וליטוף של אהבה לפני השינה. להקריא סיפור, ועוד סיפור ועוד אחד למרות שהסבלנות כבר מזמן פקעה.
כמה ממלאת לב היא הידיעה שיש כאן אבא טוב שאפשר לסמוך עליו, להישען אחורה ולהתנדנד על הערסל שלו. לדעת שהוא רואה אותי, שם לב גם למעשים הכי קטנים של ידיי העמלות וכותב אותם, זוכר אותם, נותן להם תוקף. ונתנה תוקף.
כי באמת אל הכפרה, ההתחדשות והשיבה פנימה לא מגיעים ממקום של יראה, אלא מתוך האור. גם אנחנו בתור אימהות יודעות שהדרך המיטבית לחנך ילדים להיות אנשים ראויים ומחוברים פנימה, היא להעצים אותם כל הזמן, על כל דבר קטן. להזכיר להם כמה הם טובים, מאירים, מדהימים, כל אחד בתחומו ומקומו, על תכונותיו הייחודיות. להיות עם עין שרואה אותם, אוזן שקשובה למה שנמצא מעבר למילים, פנקס שכותב את האיכויות והרגעים.
כך הבורא יתברך מנהיג ומנחה אותנו בעולמו, להתחדש ולתקן את הדין על ידי המתקה, להתחבר אל הנצח מתוך שייכות אל הטוב. להאמין שיום הכיפורים משיב אותנו להיות בטהרה מוחלטת. אהובים. אהובים. אהובים.
הכותבת היא ביבליותרפיסטית, מרצה ומנחת סדנאות, מלווה תהליכי חיבור פנימי דרך כתיבה
כותבת: אוריה אהובה לוי
המשך הכתבה בגיליון מוסף תשרי תשפ"ו,
לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן