מכיוון שמדובר באחד הנושאים שמפתיעים את בני שיחתי המזדמנים, ובתחום המשמש כר פורה לשאלות ולשיחות עומק, החלטתי לכתוב את השו"ת השלם לצמחונית (הלא לוחמנית) שהנני.

1. איך נהייתי צמחונית כבר בגיל חמש?

"הילדה וגטארית", נהגה אמי ע"ה לומר לאורחים שישבו אל שולחננו ותהו למה הילדה, כלומר אני, אוכלת רק את התוספות. לא ידעתי שיש דבר כזה, צמחונות; פשוט החלטתי סופית, כבר בהיותי בגן: אני לא רוצה לאכול משהו שהיה פעם חי. בגיל צעיר יותר עוד אכלתי בשר, אהבתי צלי עם תפוחי אדמה ומרק עוף עם שברי מצה בפסח, אך אט אט הצטברו הנסיבות: מראה של בשר באטליז, ההבנה שה"בשר" הוא פרה, שה"עוף" היה תרנגולת ושאפילו הגפילטע פיש התמים היה פעם דג שהתחבט לו באמבטיה של מוכר הדגים.

2. ואמא שלך הסכימה?

אמי האהובה לא התעלפה מההחלטה ולא ניסתה להכריח אותי לאכול בשר, וגם אבי קיבל את הבחירה שלי. עם השנים הבנתי כמה התמזל מזלי. שמעתי על אימהות שהגיבו בלחץ להחלטות דומות של ילדיהן, והתחננו שיחזרו בהם, תוך סחיטה רגשית ברמות שונות. אם אחת ששוחחתי איתה הגדילה לעשות והגניבה לתבשילים של ילדיה בשר טחון בטענה שהוא סויה. היא הסבירה לי כי זה "חיוני לבניית הגוף". אני תהיתי ביני וביני מה עם בניית אמון, נראה לי חיוני לא פחות.

אמי, לעומת זאת, שלחה אותי בתיכון לאגודת הצמחונים והטבעונים, שייעצו לי מה כדאי לאכול. הלכתי גם למטפל טבעי שהמליץ לי לאכול "לחם חי", אך באותם ימים קמח מלא או לחם מחיטה מלאה היו מצרך נדיר. נסעתי עד לחנות טבע בחיפה כדי לקנות לחם מחיטה מלאה, תארו לכן. היום, ארבעים שנה מאוחר יותר, המוצרים הללו כבר זמינים בכל סופרמרקט.

3. ובאמת, מה עם הבריאות?

על אף הקלות שבה קיבלו הוריי את העניין, בכל תוכנית תזונה שנמנעים בה ממאכלים מסוימים חשוב להיות מודעים לרכיבי המזון ההכרחיים לגוף וכיצד להשיג אותם. ייעוץ תזונתי מקצועי הוא הכרחי ויכול למנוע צורך בנטילת זריקות בלתי נעימות של ויטמין B12, לדוגמה.

4. ואם יגישו לך סטייק טוב, תאכלי?

השאלה הזו חוזרת על עצמה בווריאציות שונות: "ולא בא לך לאכול מכל הבשרי שאת מכינה?" או "אם יכינו לך סטייק משובח, לא תאכלי?"

אז ככה: אני מבשלת בשר ודגים כבר 36 שנה, מעולם לא טעמתי מהם ואין לי שום שאיפה לטעום אותם. אני אפילו חוששת שמא יאכילו אותי באוכל בשרי אם יום אחד אהיה חלילה פחות בעניינים.

5. קרה שאכלת בשרי? נהנית?

קרה אולי שלוש פעמים, בטעות, במשך השנים, ובכל פעם נבהלתי וניסיתי לבטל את הטעם באכילת משהו אחר. לא נהניתי בכלל.

6. חשבת להפוך את הבית לצמחוני?

אני לא "צמחונית לוחמנית", וודאי לא טבעונית. יש חידה ידועה: איך יודעים שמישהו טבעוני? תשובה: הוא כבר יגיד לך. אז אני אשמח אם אנשים יאכלו פחות בשר, אבל זו לא האג'נדה שלי, אני לא חושבת ש"בשר זה רצח". יש היררכיה בין בני אדם לבעלי חיים.

7. אז איך את מבשלת משהו שאת מסתייגת מאכילתו?

אומנם הסובבים אותי אינם צמחונים, אבל הם ממש נחמדים, ואני רוצה שיהיה להם טעים. למרות ההימנעות שלי מאכילה, ולמרות אי־הנעימות שבטיפול בעוף ובבשר, נחמד לי כשמאכל שלי יוצא טעים, ואני שמחה לפנק בו את משפחתי ואת אורחיי. למרבה הפרדוקס, שניים מתוך שלושת המאכלים שלי שהוכתרו אצלנו כטעימים ביותר הם בשריים – מרק עוף ושניצלים, ולא טעמתי מהם מעולם. את עוגת השוקולד, לצערי, טעמתי יותר מפעם אחת.

מתוך מגזין פנימה תמוז תשפ"ג. לעוד תוכן איכותי הצטרפו למגזין בלחיצה כאן

הפוסט חסה על החי: התקופה בה כולנו קצת נהפכים צמחונים הופיע לראשונה ב-פנימה.

"יש לי יכולת להתנהל בכל מקום בצורה שבה אני לא מדכאת את עצמי ואת דעותיי וגם לא מתנגשת עם המערכת", היא אומרת. "המטרה שלי אינה להגיע דווקא לבמה שמאלנית, אלא שיאפשרו לי להתבטא כמו שאני רוצה וחושבת, בלי צנזורה".

דרומי רגילה להיות שונה. "מילדות, בכל מקום שהייתי בו, הייתי חריגה", היא מעידה על עצמה, ומסבירה כיצד למרות היותה אשת ימין מובהקת, היא מרגישה בנוח גם במעוזי השמאל: "אני אוהבת לגור בתל אביב, שם אני מרגישה בנוח עם הזהות שלי. נולדתי בטבעון, מקום שמאלני מאוד, וההורים שלי היו ועודם מאוד ימניים. גדלתי בבית פוליטי: אני זוכרת את רפול מבקר בבית הוריי, אבא שלי היה לוקח אותי לאוהל של צומת באלונים, אני גם זוכרת הערות שהמורות שלי הפנו כלפיי בנוגע לדעותיי".

צילום: שיר טורם

במחאות האחרונות נגד הרפורמה המשפטית היו בתל אביב הפגנות גדולות והרבה זעם כלפי הימין. כתל אביבית, הרגשת שזה פוגש גם אותך?

"לא. במובן מסוים, עכשיו כשאני יותר מוכרת, אני אפילו מרגישה בסוג של שליחות. פונים אליי בשקט אנשים מהשכונה, מחמיאים לי על ההופעה שלי בטלוויזיה, או קורצים לעברי ושואלים אם אני מגיעה להפגנת הימין הערב. אני גם משמשת כתובת. התקשרה אליי אמא שהבן שלה לומד בבית הספר של הילדה שלי. הילד שלה חזר הביתה ושאל: 'למה אומרים שאבא טיפש?' הוא הסביר לה שאמרו לו בבית הספר שמי שמצביע לביבי הוא טיפש. אני לא יכולה לתאר לך כמה ההורים שלו משכילים, בכירים במקצועם וליברלים, והילד שלהם צריך ללכת עם המטען הזה. קבוצות ווטסאפ של הורים הפכו לפוליטיות וללוח מודעות להפגנות. מישהי אמרה לי פעם: 'אצלנו אין אף ימני, כולם שמאל'. שאלתי אותה אם היא לא חושבת על האפשרות שאולי הימניים מפחדים לדבר בקול".

להרתיע במקום להכריע

לפני חודשים ספורים יצא לאור ספר הביכורים של דרומי, 'פרחים בקנה'. הספר, בהוצאת סלע מאיר, עוסק בשינוי האתוס ההתקפי של צה"ל, ומתייחס לראשונה בצורה מקיפה, עמוקה ומסודרת לתהליכי עומק המשנים את הצבא מבפנים. דרומי מאבחנת וסוקרת את השינויים הטקטוניים, פוליטיים וחברתיים כאחד, שעובר צה"ל מאז המהפך של שנת 1977, עם עליית בגין והימין לשלטון, ועד היום. הספר זכה לשבחים רבים ולפרס מולדובן לספרות צבאית.

אף ששירתה בצה"ל כמדריכת שריון וכקצינה, דרומי מבהירה כי לא עברה הצבאי הוא שהוביל לכתיבת הספר: "צריך בסך הכול סקרנות, אכפתיות ועיניים פקוחות כדי להבין שמשהו לא טוב קורה בצה"ל".

התהליך שעבר על צה"ל בעשורים האחרונים, מאז עלה הליכוד לשלטון לראשונה, שינה את מטרות הצבא מהכרעת האויב והבסתו – להרתעתו בלבד, אומרת דרומי. לצורך הספר היא ערכה ראיונות עומק רבים עם אנשי צבא בכירים כמו האלוף לשעבר יאיר גולן, תת־אלוף צ'יקו תמיר, שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון ורבים אחרים.

מה הוביל אותך לבצע צלילת עומק אל תוך קרבי הצבא הישראלי?

"הרבה זמן הלכתי עם המחשבה שתגובת השמאל למהפך של 77' לא הסתיימה רק בהפיכה המשפטית ובאקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק, אלא נכנסה והשפיעה גם על מערכת הביטחון. איך יכול להיות שמפא"י הייתה מיליטריסטית מאוד, ואילו דור ההמשך שלה, אנשי המערך, פתאום התחילו לדבר על שלום ועל ויתורים? הבנתי שלא מדובר רק ברחמים על הפלסטינים, ושחלק גדול מזה הוא תגובת נגד לעליית הימין לשלטון".

דרומי מתארת בספרה כיצד בעשורים האחרונים מתרחשים תהליכים אנטי־מיליטריסטיים בצבא, המכרסמים בחוסנו וביכולותיה של מדינת ישראל להגן על עצמה. הדבר מתבטא, בין היתר, בכניסתם של גופים אזרחיים בעלי תפיסות של פמיניזם רדיקלי, פציפיזם וכדומה, אל תוך שערי הבסיסים. עם שינויה של התפיסה הצה"לית, וככל שהדרג הפיקודי הפנים כי מטרתו של צה"ל אינה הכרעת האויב אלא הפעלת מנופים ולחצים כלפיו, כמו פתרונות מדיניים או לוחמה פסיכולוגית, הסכר נפרץ, ולצבא פרצו תפיסות שאינן קשורות לביטחון כי אם לפוליטיקה, מגדר וחברה.

צמרת מנותקת

ספרה של דרומי עוקב לא רק אחר השפה הצה"לית שהשתנתה, אלא גם אחר המחירים הכבדים ששילמו חיילים וקצינים בעקבות השינויים האלו: מושגים מעורפלים כמו "הוגעה", "מנופים" ו"אפקטים פיזיים ותודעתיים" הפכו לשגורים בפי הדרג הבכיר, אך היו לא ברורים למפקדים בשטח.

בצמרת צה"ל אולי חשבו שמושגים אינטלקטואליים ודיון ערכי מפותל בחדרי ישיבות ממוזגים יכולים להיות מתורגמים ללחימה בשטח, אך בפועל הם יצרו בלבול וטשטוש בשדה הקרב כאשר מפקדים לא ידעו כיצד להתאים וליישם אותם במלחמה אמיתית. הפער הזה עלה בחיי אדם.

אחרי כל זה, את חושבת שאמא בישראל יכולה לשלוח את ילדיה לצבא ולהאמין שישמרו עליהם?

"אם לא נוכל להאמין בזה אנחנו בבעיה גדולה. אנחנו חייבות להאמין בזה".

אם היית עכשיו אמא לילד בגיל גיוס, היית שולחת אותו לשירות קרבי?

"ליחידות הכי קרביות", היא עונה בלי היסוס. "אין לנו צבא אחר, אין לנו מדינה אחרת".

את מתארת בספר כיצד הצליחו ארגונים פמיניסטיים להיכנס לתוך הצבא ולחולל מהפכה מתחת לאפם של בכירי צה"ל. מה הוליד את המהפכה הזו?

"גם הסיפור הזה התאפשר כי צה"ל ויתר על עקרונות צבאיים בסיסיים. אני מביאה בספר את ההיסטוריה של הפמיניזם והקשר בין הפמיניזם לפציפיזם, שהפך להיות עיקרון מוביל של ארגוני הנשים. בישראל הפמיניזם הרדיקלי מעורבב עמוק עם השמאל הרדיקלי. הנשים שהביאו את הרעיונות האלה לצבא לא באו מתוך דאגה לנשים, אבל זה היה סיפור כיסוי טוב, כי אישה שתבוא ותגיד שצה"ל הוא צבא כובש ושלדעתה צריך להחליש אותו, מי יקשיב לה?"

את חושבת שהמצב שהגענו אליו הוא בר־תיקון?

"זה תהליך שייקח שנים, אבל במובן מסוים מה שקרה עם הסרבנות במחאה נגד הרפורמה הוא התחלה של תיקון. על אחד השלטים בהפגנת הימין נכתב 'תודה לטכנאים על המטס'. הסרבנות בעצם הובילה למחאת נגד ופקחה את עיניהם של רבים, לכן אני חושבת שהשינוי יגיע מלמטה. הצבא קשוב לציבור, שומע את הביקורות וזה מחלחל.

"אני בשום אופן לא מספידה את צה"ל. המבצע האחרון היה נחוץ לא רק לביטחון ישראל אלא גם כדי להזכיר שעל אף המשבר הגדול, הצבא עדיין חזק. האויב חשב שהחברה הישראלית חלשה בגלל המחלוקות הפנימיות, והמבצע החזיר את ההרתעה מול אויבינו, ולהבדיל אלפי הבדלות – הראה למתנגדי הרפורמה מהו הקו האדום"

דרומי סבורה כי הידלדלות המחאות והידרדרותן לגבולות הגרוטסקה קשורות גם לעובדה שהן נגעו בצה"ל, ציפור נפשו של הציבור הישראלי. "במשך שנים השמאל זועק שצה"ל הופך לצבא של סרוגים, ופתאום הוא אומר שהצבא שלו בטאבו. בעיניי השמאל הישראלי מצוי במשבר גדול מאוד. תראי איך הוא זנח לגמרי את הסוגיה הפלסטינית – המהירות שבה הם השליכו את דגלי אש"ף ולקחו את דגלי ישראל כדי להוכיח שהם פטריוטים מראה כמה אין שם עקרונות מלבד אנטי־ימניות".

תיק תקשורת

מאחורי דרומי עבר תקשורתי עשיר, על אף שמלכתחילה היא כלל לא דמיינה את עצמה כעיתונאית. היא סיימה תואר ראשון בפוליטיקה, ממשל והמזרח התיכון, תואר שני בלימודי מדינת ישראל ויהדות ארצות הברית, וכן למדה בתוכנית המצטיינים לזהות ומדיניות של המכללה למדינאות.

את דרכה בתקשורת החלה בערוץ 20 כמגישה של תוכניות שונות. ב־2016 החלה לכתוב טורי דעה בעיתון 'הארץ', כתיבה שנמשכה חמש שנים והסתיימה בטריקת דלת. כיום היא לוקחת חלק בתוכנית 'מבקרי המדינה' בערוץ הכנסת, מגישה מספר תוכניות קבועות בערוץ 14, בעלת טור קבוע ב'מקור ראשון', כתבת מגזין באתר מאקו וכותבת טורי דעה ב'ישראל היום' וב'ידיעות אחרונות'. כמו כן, דרומי מכהנת כמנהלת 'פורום המזרח התיכון' בישראל.

אירוע טלוויזיוני

תרבות הפוליטיקלי קורקט, אומרת דרומי, הרסה את היכולת לנהל שיח, ואילו 'הפטריוטים' לא מיישרת קו עם תרבות הדיבור החדשה הזו. "אנשים אוהבים לשמוע את האמת כמו שהיא. אצלנו צוחקים על הכול. חוץ מזה, אנחנו אוהבים אחד את השני וזה עובר גם לצופים", היא מעידה, ומספרת על יחסים קרובים עם חברתה למסך, הסופרת והפובליציסטית עירית לינור. "אני מתייעצת איתה, אנחנו נפגשות מדי פעם ומעבירות זו לזו קישורים לבגדים של זארה".

כתבת: הדס צורי

צילום: שיר טורם

איפור: רותם זוהר מרפלד

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין פנימה של חודש תמוז

להצטרפות למגזין לחצי כאן 

הפוסט העיתונאית והפובליציסטית נוה דרומי בריאיון נוקב ואישי במגזין פנימה הופיע לראשונה ב-פנימה.

מושקי לנדאו למדה להפוך את הלימונים שהחיים גלגלו לפתחה ללימונדה. קלישאתי, אבל נכון. היא מלאת ביטחון, אמביציוזית ומדברת בלהט. את ההתמודדות שחוותה עם בנה שניאור, ילד עם צרכים מיוחדים, היא מינפה להקמת ארגון 'הנני', במטרה לתת מענה לאימהות של ילדים במצב דומה.

אני מגיעה לפגוש אותה בכפר חב"ד בשעת בוקר קיצית. האווירה ברחובות נינוחה ופסטורלית וקולות נשמעים מהחיידר הסמוך לביתה. מושקי מקבלת אותי בפנים קורנות, פוסעת בעקבים ובצעדים נמרצים על רצפת הפרקט בביתה, ותוך כדי כבר מסריטה אותנו במיומנות ומעלה סרטונים קצרים לאינסטגרם.

"הייתי הכי רחוקה מזה", היא אומרת בחיוך ומגלה שאתגרי החיים עצמם הובילו אותה לפעילות הענפה והחשובה שלה ברשת ובכלל. אנחנו מתיישבות בפינת האוכל, על הקיר לידנו תלויה תמונה של מושקי כתינוקת בידי אמה, מקבלת דולר מהרבי. היא מתחילה לגולל בפניי את סיפורה, ואני משקפת לה כמה עוצמה היא משדרת, לנוכח סיפור חייה הלא פשוט.

"את חושבת שתמיד הייתי ככה?" עיניה מתרחבות בתדהמה, והיא ממהרת להבהיר שהעוצמה רק משקפת את עומק השבר שקדם לה. "הפוך. כאבתי, וכאבתי המון. אני חושבת שהגעתי למקום שאני נמצאת בו היום בזכות העובדה שנתתי לעצמי לכאוב. נפלתי, בכיתי, הסתכלתי לכאב בעיניים.

"אומרים שיש חמישה שלבים לאבל – אני לא חושבת שדילגתי על אף אחד מהם", היא אומרת בגילוי לב. "אולי הסביבה לא ידעה, אולי אנשים לא ראו, אבל אני אומרת לך – הייתי שם. וחשוב לי שזה יהיה כתוב".

 "עוד לא התחלנו את החיים"

היא נולדה לפני 34 שנים בכפר חב"ד (שסביה היו ממייסדיו), בת אחת לפני האחרונה במשפחה של 12 ילדים. את ילדותה בכפר היא מתארת כעוטפת ומיוחדת: "יש פה המון ירוק, קהילה חמה ואנשים מדהימים, המון שמחה ונתינה לזולת. הרבי קרא לזה 'ופרצת' – מעין קו מנחה שאומר: יש לך אור פנימי? יש לך דברים לתת? אל תישארי עם זה לבד".

מגיל 12 התנדבה מושקי עם ילדים עם צרכים מיוחדים. "הייתי באה מיוזמתי ועוזרת למשפחות – לוקחת את הילדים לסיבוב אחרי הדלקת נרות או באמצע השבוע, כדי שההורים יוכלו לנוח. עשיתי את זה באופן טבעי. היום בתור אמא לילד מיוחד אני מבינה איזה דבר עצום עשיתי, ושבשעה הזאת נתתי לאמא הזו עולם".

אחרי התיכון למדה תואר ראשון בהוראת המתמטיקה, ובשנת הלימודים האחרונה, לקראת גיל 22, הציעו לה להכיר את זכריה לנדאו, שעלה בילדותו מארגנטינה וגר בקהילת חב"ד בצפת. לאחר בירורים הם נפגשו, וגילו שיש להם הרבה מן המשותף. ארבע פגישות ארוכות ושבוע אחד לאחר מכן השניים התארסו.

מושקי הרתה זמן קצר לאחר החתונה, וזכריה החל לעבוד בעמותה למען ילדים עם צרכים מיוחדים שהקים אחיה של מושקי. לימים הוא אף מונה למנכ"ל העמותה. השניים הפכו הורים למנדי, בנם הבכור, נכנסו מייד להיריון שני, ובמקביל קיבלו הצעה שהייתה התגשמות חלומותיהם – להקים בית חב"ד בארגנטינה. הם תכננו ללדת בארץ וזמן קצר לאחר מכן לצאת עם שני ילדיהם הרכים לשליחות חייהם.

מושקי הייתה רק בת 23 כשכבר הייתה אם לשניים – מנדי ושניאור. "מייד אחרי הלידה אמרתי לזכריה: הכול קרה כל כך מהר, עוד לא התחלנו את החיים, אני בקושי מכירה אותך'".

אחרי הלידה שבה מושקי הביתה עם תינוק קטן שהיה לא רגוע בצורה קיצונית. "שניאור בכה המון, היה לא רגוע ברמה מטורפת. הגיע גיל חודשיים־שלושה, והילד לא מתהפך, לא יוצר קשר עין בסיסי, לא מוציא מהפה הברות בסיסיות, ואני מבינה שמשהו לא תקין בהתפתחות".

מושקי לא התעלמה מהמצב, ויום אחד התייצבה במכון להתפתחות הילד במרכז הרפואי אסף הרופא. "הגעתי לשם ואמרתי להם: 'תטפלו לי בילד. משהו לא תקין'. הצוות שם הסתכל עליי ולא הבין מה אני רוצה". בדיקה רדפה בדיקה, אבחון רדף אבחון, ומושקי הבינה כי אין ביכולתה לחזור לעבודה, וכי גם חלום השליחות בארגנטינה הולך ומתרחק מהם, "עוד לא הבנתי שהוא כבר לא יקרה אף פעם".

"כשנולד ילד מיוחד הרבה חלומות מתנפצים איתו", אומרת מושקי. "היה לי חלום על משפחה ברוכת ילדים. הייתי עוצמת עיניים ומדמיינת שולחן שבת באורך שלושה מטרים, עמוס בילדים שקופצים, רוקדים ומשתוללים. בדייט הראשון עם זכריה הוא אמר שהוא ממשפחה של שבעה ילדים, ושאלתי אותו: 'רק?'" היא מחייכת.

"תמיד חלמתי גם על קריירה משמעותית, האמנתי שאהיה מנהלת בית ספר. אבל אפילו חלומות קטנים או בסיסיים, כמו לצאת עם כל הילדים לבד לגינה, דברים נורא קטנים ומינוריים, נעשו כמעט בלתי אפשריים. כשנולד ילד מיוחד את משתנה, הזוגיות שלך משתנה, ההורות הרגילה שלך משתנה. הכול כל כך אחר".

צילום-רות שרעבי

העובדה שהיה לשניכם ניסיון עם אוכלוסיות מיוחדות עזרה?

"התנדבתי שנים עם ילדים מיוחדים וזכריה עבד בעמותה, אבל כשזה הגיע אלינו לתוך הבית, 24/7, הכול נראה אחרת. פתאום כל מה שידעתי וראיתי עד אז, וכל מה שדמיינתי – על סטרואידים אצלנו בתוך הבית".

את מסכת האבחונים של שניאור ליווה מתח רב. "התחלנו מעקבים ובדיקות ולא ידענו מה יש לו. אני זוכרת את עצמי יושבת שעות בבית מול שניאור, אומרת לו: אני ממש רוצה שתתפתח, שתצליח להרים כבר את הראש. זכריה היה חוזר בערב מהעבודה והייתי מקבלת אותו לפעמים בפיג'מה, כשעוד לא שתיתי את כוס הקפה שלי מהבוקר. הייתי עושה עם שניאור המון תרגילים מהפיזיותרפיה, כל כך רציתי שהוא יתפתח. אני חושבת שזאת הייתה השנה הכי קשה שלנו. כל מה שראיתי בשנה הזאת היה את שניאור", היא מתארת בכאב.

מה היה עם מנדי בתקופה הזו?

"הוא היה חוזר מהגן ומכניס הביתה קצת שמחה. הוא היה מהמם ומגיל קטן שניאור נורא אהב אותו.  מובן שלטפל בשני תינוקות קטנים זה גם אתגר בפני עצמו. מנדי היה לי גם באיזשהו מקום שיקוף לאיך ילד רגיל צריך להתפתח".

המתח, הימים שחלפו ללא התקדמות והעצבות שאפפה אותה, גרמו למושקי להבין שהמצב אינו יכול להימשך כפי שהוא. "לא עוד. החלטתי שאני רוצה לחזור לעבודה ויהי מה. לקום בבוקר, להתאפר, להתלבש ולצאת".

לקראת ספטמבר היא מצאה עבודה בבית הספר הרב־תרבותי בלוד, והכניסה את שניאור בן השנה למעון בכפר חב"ד. "הגעתי למעון ואמרתי להם שהוא קצת זוחל על הגחון, ועדיין לא עושה הרבה דברים, אז חשוב לי שנכניס אותו לכיתה מתחת לגיל שלו, כדי שהוא לא יהיה עם ילדים בני גילו שיעלו ויטפסו עליו, וגם בשביל הביטחון שלו. הכנסנו אותו לתינוקייה, עם תינוקות בני חצי שנה".

שניאור נכנס למעון, מושקי החלה עבודה חדשה, ונראה היה שהחיים מתחילים להיכנס למסלול. "אחרי החגים הגעתי איתו לבדיקה באסף הרופא. הפיזיותרפיסטית והנוירולוגית לקחו אותי לצד ואמרו לי ששניאור צריך להיכנס לכיתה קטנה. אמרתי להן שהוא נמצא בכיתה קטנה בכפר. הן אמרו לי: 'מושקי, הכוונה למעון שיקומי, מעון לילדים מיוחדים באסף הרופא'".

"אני זוכרת שהחזקתי את עצמי ממש פיזית לא ליפול באותו רגע. להכניס אותו למעון בתוך בית חולים? אבל אז הנוירולוגית אמרה לי משפט שלא יצא מהראש שלי: 'מושקי, מה שנעזור לשניאור לעשות עכשיו, כשהוא קטן, וייקח שבוע – כשהוא יגדל זה יכול לקחת שנה. כשהמוח קטן, קל יותר לעזור להם להתפתח'". מושקי לא היססה לרגע, ונענתה להצעת הצוות הטיפולי.

בגיל שנה וחצי שניאור נכנס למעון השיקומי באסף הרופא. "אני זוכרת את הבגד שהלבשתי לו ביום הראשון, אני זוכרת אפילו איפה החנינו את הרכב. זה היה בשבילי יום מכונן – להכניס אותו למעון בתוך מתחם של בית חולים. בכיתי את חיי שם. השלב הזה היה מאוד מאוד קשה, כי הרגשתי שהוא כמו מין חותמת. עד אז לא ידעו מה יש לשניאור, והייתה בתוכי איזושהי אשליה שאולי נצליח, שאולי יום אחד שניאור ילך לחיידר שמול הבית שלי. האשליה הזאת עזרה לי לעמוד על הרגליים", היא משתפת בכנות.

הצוות המסור באסף הרופא לא דאג רק לשניאור, אלא גם למושקי עצמה. העובדת הסוציאלית במקום עודדה אותה ללכת לטיפול כדי לא לשקוע רגשית. "היא אמרה לי: תוציאי את הכול. אל תישארי עם כלום לבד. זה מאוד קשה. אני זוכרת טיפולים שבהם הוצאתי את הקישקעס, הנחתי הכול על השולחן הקטן שהיה ביני ובין הפסיכולוגית. אחר כך הרגשתי כאילו מישהו לקח דייסון והעביר לי אותו בתוך הגוף. הוצאתי את המחשבות הכי קשות שלי, את הדברים שלא העזתי להגיד לאף אחד".

למושקי חשוב להדגיש כמה קריטי היה התהליך שעברה. "הרבה פעמים אנשים מסתכלים עליי ואומרים לי: 'את מדברת על שניאור עם אור בעיניים', 'איזה מרגש', 'כמה את עושה בתחום'. אבל לא תמיד הייתי שם. זה בסדר בהתחלה לכאוב, זה בסדר להתאבל. אני חושבת שהיום אני יכולה לדבר עליו עם חיוך ועם אור ולעסוק בתחום דווקא בזכות העובדה שטיפלתי בעצמי, שלא פחדתי לדבר על הכול".

איך את מרגישה כשאת פוגשת אימהות שנמצאות בתחילת הדרך, במקום שאת היית בו?

"כשאני רואה אימהות שנולד להן ילד מיוחד והן אומרות 'זה האור שלי',  'זו המתנה של חיי' ו'כמה אני לומדת ממנו', קשה לי עם המשפטים האלה, כי זה מאוד יפה בתור משפט, אבל כשאת בתוך זה, כשזה מגיע אלייך הביתה, יש כאב עצום. עצום", היא מדגישה. "אני מאמינה שמי שלא עוברת את זה בלידה או באבחון, מתישהו תחזור לזה, כמו שדיכאון אחרי לידה לפעמים לא מגיע ישר אחרי הלידה. יש כאב, הוא נמצא שם, נוכח. השאלה היא אם נותנים לו מקום".

 מאבחון לאבחון

במשך כשנתיים היה שניאור במעון באסף הרופא, במקביל לאינספור בדיקות גנטיות ואבחונים. "כשהוא היה בן שלוש שלחו אותנו לוועדת מש"ה – מוגבלות שכלית התפתחותית, מה שבעבר נקרא פיגור שכלי. גם זה רגע שנחרת לי עמוק בזיכרון – איך אנחנו עולים שם, במסדרון בבניין הישן בתל אביב, והולכים עם שניאור למקום שבו אנשים זרים הולכים לאבחן אותו ולחרוץ את גורלו על פי התרשמות של דקות ספורות".

מושקי מסבירה שכשנולד ילד מיוחד, ההורים שלו חייבים ללמוד להיאבק עבורו. "לא רק שאת מתמודדת עם ילד מיוחד ונאבקת לשרוד את היומיום, את גם יוצאת למלחמה על כל הזכויות שמגיעות לך. את חושבת שביטוח לאומי באו ואמרו לי, 'היי מושקי, מגיע לך תו נכה'? או 'היי מושקי, קחי את קצבת הנכות שמגיעה לך?' את ממלאת טפסים והולכת לוועדות קשות, שום דבר לא בא בקלות. כשאני אומרת את זה בהרצאות מול הורים לילדים מיוחדים, כולם מהנהנים".

בגיל שלוש קיבל שניאור אבחנה של ילד עם מוגבלות שכלית התפתחותית בינונית־נמוכה, ועבר ללמוד בגנים של 'עזר מציון' בבני ברק במשך שלוש שנים. בהמשך, בעקבות התעקשות של מושקי וזכריה ואבחון פרטי, הגיעה גם האבחנה של אוטיזם, ולאחריה עבר שניאור ללמוד בגן תקשורת בכפר חב"ד. כך לראשונה, בגיל שש, הוא החל ללמוד ליד הבית, וקיבל מענה ספציפי שאפשר לו להתקדם בצורה משמעותית.

כחלק מהטיפולים בגן התקשורת, הודיעה הגננת למושקי כי ההורים מקבלים פגישות עם פסיכולוגית זוגית פעם בשבועיים. "לא הבנתי מה הקשר בין זה ובין הטיפולים של שניאור", מודה מושקי. "בפעם הראשונה שהגענו לפסיכולוגית פתאום היינו צריכים לשפוך הרבה מאוד דברים, וזה היה נורא קשה. אני זוכרת שאחרי הפעם הזאת אמרתי לגננת שאני לא יודעת אם ארצה להמשיך".

ובכל זאת המשכתם.

איכשהו הלכנו פעם ועוד פעם, ראינו מה זה נותן לזוגיות שלנו. אף פעם לא יצא לי לדבר עם זכריה ולשאול אותו, 'איך אתה לקחת את זה? מה זה היה בשבילך? האם זה שינה אצלך משהו?' ופתאום כשהפסיכולוגית שאלה אותנו שאלות נוקבות וישירות, היינו צריכים גם לתת תשובות, לא היה לאן לברוח. אז דיברנו, למדנו להכיר אחד את השני וכל אחד את עצמו לעומק, ועברנו איתה תהליך מדהים".

זה לא הציף את המקומות היותר קשים והכביד את ההתמודדות?

"הטיפול מביא לדיבור על מקומות קשים וכואבים, וכשיוצאים מהחדר יש כבדות כזאת. יחד עם זאת, במבט לאחור אני בטוחה שזה מה שעזר לנו להתקדם. הכי קל לברוח, עד היום, אבל למדנו לעצור, לשהות בכאב, ואז גם להרים את הראש".

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין פנימה של חודש תמוז

להצטרפות למגזין לחצי כאן 

הפוסט הגעתי למקום שאני נמצאת בו היום בזכות העובדה שנתתי לעצמי לכאוב. נפלתי, בכיתי, הסתכלתי לכאב בעיניים הופיע לראשונה ב-פנימה.

אחד הניסים המופלאים של הגוף שכאשר נולד פג החלב הראשוני נשאר עד לסיום הפגות ומותאם לצרכיו של פג. ביום השלישי לאחר הלידה, הגוף המופלא שלנו מופיע במלוא תפארתו והשדיים מתמלאים בחלב. המלאות שמגיע ביום השלישי מעידה כי ההריון הסתיים מבחינת הגוף והתינוק צריך כמויות חלב גדולות יותר כדי שיגדל ויתפתח.

חבל הטבור לאמא

כמות החלב שאישה תייצר תלויה בכמה גורמים, אבל הגורם המשמעותי ביותר הוא כמות הגירוי שהשד יקבל. כאשר אישה מניקה או שואבת חלב מועבר מסר למוח להפריש הורמון פרולקטין שמייצר את החלב. ככל שיהיה יותר פרולקטין, כך כמות החלב תהיה גבוהה יותר, בטווח הקצר והארוך של משך ההנקה.

היתרונות במגע עור לעור והנקה בשעות הראשונות אחרי הלידה ברורים ומשפיעים על תהליך ההנקה. תינוק שיונק יציג ערכי סוכר וצהבת (בילירובין) טובים יותר, המערך החיידקי (המקרוביום) של התינוק יהיה דומה יותר לזה של האמא. כמויות החלב של האם יהיו טובות יותר לאורך זמן, הסיכוי לדיכאון אחרי לידה מופחת ובאופן כללי מגע עור לעור אחרי הלידה מאפשר התאוששות טובה יותר של האמא והתינוק.

בימים הראשונים אחרי הלידה תינוק יונק בתדירות גבוהה מאוד, בין 8-14 פעמים ביממה. גופו יודע שככל שינק יותר כמות החלב תהיה גבוהה יותר באופן טבעי. לעיתים נשים נבהלות כאשר התינוק שלהן מראה סימני רעב בתדירות כל כך גבוהה ולא יודעות שבעצם, מדובר בתהליך טבעי.

בחלב אם ישנם כ- 3000 מרכיבים בניהם מרכיבי חלבון ייעודיים למין האנושי, אנזימים, הורמונים, שומנים במבנה מולקולרי ייעודי, מינרלים ואפילו סוכרים המיועדים להזין את החיידקים במעי של התינוק במטרה לייצר עבורו מערך חיידקי טוב יותר.

חלב אם משתנה כל הזמן ומתאים את עצמו לגיל התינוק ולסביבה שלו. כך לדוגמה אם יש אח חולה בבית, האם מייצרת נוגדנים למחלת האח עבור מערכת החיסון של התינוק שיונק, או חלב שומני יותר בחורף ומימי יותר בקיץ.

המלצת ארגון הבריאות העולמי היא הנקה מלאה ובלעדית עד גיל חצי שנה והנקה בשילוב מזון החל מגיל חצי שנה ועד לפחות גיל שנתיים.

מתחילים ברגל ימין

אחד המיתוסים הגדולים ביותר בהנקה הוא "הנקה כואבת לכולן בהתחלה". נשים רבות לא יודעות שהנקה לא אמורה לכאוב בכלל. בחיבור נכון ועבודה נכונה, הנקה יכולה להיות הנאה גדולה וחיבור מדהים בין אמא לתינוק. ולכן, אם אישה מרגישה כאב בהנקה, חשוב מאוד להתייעץ עם יועצת הנקה שתעזור בחיבור, תנחה ותלווה את האם בתחילת הדרך.

גם אם לא הצלחת להניק בימים הראשונים אחרי הלידה וגם אם לא ידעת מה לעשות, ככל שתקבלי מוקדם יותר עזרה בהנקה, כך תצליחי ביתר קלות. יועצת הנקה יכולה לעזור לך לייצר תוכנית עבודה שתתאים לגישת ההנקה שלך, תעזור לך לייצר חוויית הנקה טובה בלי כאב, ובעיקר תיתן לך כלים לתת לתינוק שלך את הטוב ביותר בעולם.

להצליח להעניק

1. הניקי בשעה הראשונה אחרי הלידה או כמה שיותר סמוך ללידה.
2. הקפידי על מגע עור לעור ממושך בימים שאחרי הלידה.
3. ככל שתקבלי מענה בסמוך ללידה כך תוכלי לייצר חווית הנקה טובה יותר לך ולתינוק שלך אבל, גם אם לא הצלחת, הזמיני ייעוץ כמה שיותר מוקדם עד הבית.
4. כל עוד התינוק מבקש לינוק, הניקי אותו, אין דבר כזה יותר מידי הנקה.
5. אחרי הלידה העזרי והתמכי על ידי כל מי שאת יכולה, בין אם מדובר בתמיכה רגשית, עזרה במטלות הבית, הכנת אוכל ו"פינוק" היולדת.
6. למדי והתכונני להנקה, יש המון קורסי הכנה להנקה שמלמדים את עקרונות ההצלחה בהנקה, מנפצים מיתוסים ומסייעים בחווית הצלחה טובה יותר בהנקה.

הכותבת שלומית הולצברג חיים, יועצת הנקה IBCLC  , דולה ומטפלת בנשים בהריון ואחרי לידה. לתגובות: 058-5858564www.atoofa.co.il

הפוסט ההענקה שבהנקה / שלומית הולצברג חיים הופיע לראשונה ב-פנימה.

"נכון להיות מדובר על 40% מהישראלים שסובלים מבעיית ראיה, אך אנו יודעים שהמספרים ממשיכים לעלות מידי שנה – הן בשל חשיפה מוגברת למסכים, והן בשל מיעוט השהיה מחוץ לבית. שתי מגמות אותן הקורונה הקצינה אף יותר", מרחיבה אורטל סבג אופטומטריסטית בכירה ומנהלת חטיבת מחקרים בחברת –      CooperVision.

מחקר ישראלי שנערך בראשותו של פרופ' יאיר מורד, ראש מחלקת עיניים ילדים בבית החולים יצחק וכלל 150 ילדים בגילאי 6-12, השווא בין קצב העלייה של קוצר הראיה ממרץ 2019 עד מרץ 2020 (לפני סגר הקורונה) לבין קצב עליית המספר בתאריכים מרץ 2020- מרץ 2021 בשנה שבה התקיימו שלושת הסגרים המשמעותיים בישראל. ממצאי המחקר מצביעים על עליה של כ- 30% בקצב עליית המספר בקרב הילדים שנבדקו במהלך תקופת הקורונה (מרץ 2020-מרץ 2021) יחסית לקצב העלייה בשנה שקדמה לה. לא רק בישראל הובילה הקורונה להידרדרות ניכרת במצב הראיה של הילדים: מחקר שנערך בסין ובדק את ראייתם של 123,535 ילדים בגילאי 6 עד 13 – לאחר סיום הסגר הראשון, בחודש יוני תוך השוואת התוצאות לבדיקות הראייה של ילדים באותם הגילאים בחמש השנים שלפני הקורונה. המדענים מצאו הידרדרות בראייה, בתוצאות דרמטיות יותר מן המצופה. בגילאי שש, למשל, מצביעים הממצאים על קפיצה של מעל 400%: מ-5.7% ילדים בלבד שסבלו מקוצר ראייה בשנת 2019, ל-21.5%, כלומר כל ילד חמישי, בסוף הסגר הראשון ב-2020.

פרט לתלות המוחלטת במשקפיים או בעדשות מגע, קוצר ראייה שמתחיל בגיל 6 או 7 יחמיר במרוצת השנים כאשר ככל שהמספר גבוה יותר כך גדל הסיכוי לפתח מחלות עיניות כמו סיכון מוגבר למחלות עיניים, היפרדות רשתית, קטרקט, פזילה, גלאוקומה ואפילו סיכון מוגבר לאבדן ראייה.

אז איך נוכל להאט את קצב התפתחות קוצר הראייה בילדים?

1. עודדו את הילדים לצאת החוצה – פעילות מחוץ לבית באור יום הוכחה כיעילה בעיכוב זמן הופעת קוצר הראייה ובהאטה של התקדמות קוצר הראייה.
2. האריכו ככל הניתן את זמן השהייה מחוץ לבית – ככל ששוהים זמן רב יותר תחת כיפת השמיים, ישנה ירידה של שכיחות קוצר הראייה. מחקר מצא שאפילו הוספה של 40 דקות בלבד ביום של שהייה מתחת לכיפת השמיים – תצמצם את שכיחות קוצר הראייה אצל ילדי בית הספר.
3. הרימו את העיניים – במידה ויושבים מול מסך מחשב / טאבלט /טלפון נייד לזמן ממושך, יש לבצע הפסקות מפעם לפעם על מנת לתת לעיניים לנוח ולהסתכל גם למרחק גדול יותר.
4. שמור מרחק – מידת הקרבה למסך משפיעה גם היא על הנזק המצטבר. כשיושבים מול מסך כלשהו כדאי להשתדל שלא להיצמד אליו יתר על המידה עם העיניים.
5. תזונה – נמצא כי ויטמינים ומינרלים מסוימים יכולים לסייע בהגנה על העין ושמירה על בריאותה. מזונות שעשירים בוויטמין C, B2, A, אבץ ואומגה 3 כמו למשל גזר (כדברי המיתוס הידוע), תרד, ברוקולי, ביצים, שקדים, דגים ודגנים מלאים.
6. התייעצו עם הרופא לגבי טיפול – לצד פתרונות תיקון ראיה כמו משקפיים ועדשות מגע, קיימים כיום מספר פתרונות להאטת קצב גדילת המספר כמו עדשותמגע מולטיפוקל, עדשות ללילה וטיפות אטרופין, שנמצאו יעילות בהאטת התפתחות קוצר הראייה.

הפוסט כמו זוג עיניים הופיע לראשונה ב-פנימה.

בערב חם ומלא לחות, בו אנו חוששות לצאת מהמזגן מבלי שהאיפור ייזל לנו בדרך, הפתרון האולטימטיבי הוא איפור עמיד ונקי עם קריצה שובבה. אז רגע לפני שאנחנו מתכנסים לחגוג ומקבלים את השנה החדשה, קבלו מאיתנו את כל השלבים ליצירת לוק שיעניק לכן תחילת שנה חגיגית ומלאת שיק.

1. מראה איפור מושלם לחג, כזה שכולם יחמיאו לכם עליו, מתחיל עם בסיס איפור בו העור נראה במיטבו. כדי להגיע לתוצאה כזו, בחרו במייקאפ בעל עמידות גבוה במיוחד וכיסוי מלא שיעניק לעורכן מראה חלק וגוון אחיד לצד תחושת קלילות ורעננות מתמשכת. את הגוון של המייקאפ התאימו לגוון העור באזור קו הלסת, הנקודה המחברת בין גוון העור בצוואר לגוון עור הפנים וכך תייצרו המשכיות טבעית של צבע ללא הבדלים נראים לעין. השתדלו לא להעמיס חומר על מנת למנוע מראה כבד שמדגיש קמטוטים והתחילו עם שכבה דקיקה ואחידה של מייק אפ בעזרת מכחול או ספוגית מתאימה, אחרי שהמייקאפ יכסה את עור הפנים באופן אחיד החליטו האם אתם זקוקות לשכבה נוספת לקבלת כיסוי גבוה יותר. עשו זאת בעדינות, שכבה אחר שכבה עד שתגיעו לרמת הכיסוי הרצויה מבלי להעמיס חומר ולשמור על מראה טבעי ולא מתאמץ.
2. לקיבוע המייקאפ, השתמשו בפודרה. את הפודה יש להניח בעדינות בעזרת מברשת רחבה או פאף ולהקפיד על שכבה אחידה מעל שכבת המייקאפ על מנת להגביר את העמידות שלו ולהבטיח איפור עמיד במיוחד לאורך כל הערב מבלי לחשוש. הפודרה מעניקה כיסוי מלא בפני עצמה, כך שאם אתן מעוניינות במראה טבעי וקליל יותר, ניתן להשתמש בפודרה ישירות על עור פנים נקי ולוותר על השלב של המייקאפ.
   
3. ליצירת מראה עיניים בעלות עומק ומראה חגיגי אך לא מוגזם, השתמשו בצלליות בגוונים טבעים. בחרו צללית בגוון בהיר וגימור מטאלי והניחו אותה בנדיבות על כל גלגל העין עד אזור הקפל של שקע העין. בעזרת מכחול נקי, הניחו צללית כהה יותר בגימור מאט בשקע העפעף וטשטשו אותה באלכסון לכיוון הגבה והחוצה על מנת לייצר מראה רך שמשתלב עם צורת העין באופן טבעי.
   
4. אם אתן מעוניינות להדגיש את העיניים יותר ולהעניק למבט שלכן מראה עמוק, תחמו את העין בעזרת עפרון שחור ועמיד על מעקה העין, מעל קו הריסים התחתון. ניתן להשתמש באותו העפרון גם עבור תיחום קו הריסים העליון ליצירת מראה זוויתי ומלוכסן.
5. אי אפשר לסיים את מראה העיניים בלי טאץ' של מסקרה. השתמשו במסקרה עמידה במים המעניקה נפח עוצמתי ועמידות חסרת פשרות. הברישו ממנה 2-3 שכבות על הריסים עד שתגיעו לרמת הנפח הרצויה. הקפידו להבריש את הריסים היטב עם המסקרה, החל מהשורש ועד לקצוות הריס בתנועות סיבוביות. אל תוותרו גם על הברשת הריסים התחתונים, כך תקבלו מראה חגיגי במיוחד ומראה עיניים בובתי.
   
6. את המראה החגיגי שיצרנו, נמשיך גם בגזרת השפתיים וזה בדיוק המקום להתפרע ולהעניק ללוק את הקריצה האופנתית. בחרו בשפתון בגוון יין לפי העדפתכן האישית, כזה שיעניק מראה חיוני לשפתיים, יקפיץ את הלוק וימשוך אל השפתיים את הפוקוס. השתמשו בליפסטיק עמיד שיישאר איתכן לאורך כל הערב מבלי להימרח, גם במהלך ארוחת החג. עכשיו, כשאתן זוהרת ומוכנות לערב החג שלו חיכינו כל כך.

הפוסט איפור מושלם לערב שכולו חג הופיע לראשונה ב-פנימה.

אז מה זה קשקשים? קשקשים זו בעיה נפוצה אשר יכולה להיות סממן קליני יחיד או חלק מבעיית עור מורכבת יותר כמו סבוריאה או פסוריאזיס. מדובר בהצטברות של מעין פתיתים בגוון לבן צהבהב אשר מורכבים מתאי עור מתים. תאי העור של הקרקפת (כמו כל תאי העור) מתחדשים ונושרים באופן קבוע, לרוב אנו לא מבחינים בהם, אולם כאשר התהליך (מסיבה זו או אחרת) מואץ ומצטבר הקשקשים הופכים לנראים לעין. פעמים רבות הבעיה איננה מהווה בעיה רפואית אולם היא מהווה מטרד אסתטי משמעותי. כמו כן,  כאשר הבעיה מחמירה היא עלולה לגרום להצטברות מוקדי קשקשת על הקרקפת וקשה יותר להסירם.

ד"ר אקרמן אומרת: "חשוב לדעת, לרוב מדובר בבעיה שמחמירה ומשתפרת כל תקופה, עם נטייה להיות כרונית ולכן חשוב מאד הטיפול השוטף והקבוע. טיפול קבוע בבעיה בצורה פשוטה ולא מציקה יכול להקטין את הבעיה כך שלא תפריע לשגרת החיים ולא תהווה מטרד. טיפול נכון ושוטף  יעזור להרחיק את ההתקף המשמעותי הבא וזו עוד סיבה לטפל".

מה תורם לקשקשת? רמות גבוהות של טסטוסטרון, מכיוון,  שבלוטות החלב מושפעות מהפעילות ההורמונלית בגוף, והקשקשים מופיעים באזורים שבהם מרוכזות בלוטות החלב, בעיקר בתקופות שבהן גוברת הפרשת הטסטוסטרון. מרכיב נוסף שיש לו  קשר לתופעה הוא מלסזיה, פטריית שמר המצויה על עורו של כל אדם, באזורים העשירים בבלוטות חלב. ובמקרים מסוימים הגורם לקשקשת הוא חסר באבץ.

מומחי המותג וישי רכזו מספר טיפים  ועצות לטיפול בקשקשת:

• ראשית, מומלץ לפנות לרופא עור לקבלת אבחון. לעיתים מדובר בקשקשים שהם חלק מבעיית עור נרחבת יותר ונדרש פה גם אבחון נכון וגם טיפול נכון וגם טיפול רפואי בעזרת תכשירים במרשם בעיקר בהתלקחויות.
• חשוב להבין שטיפול קבוע בתכשירים כמו שמפו ייחודי כמו שמפו דרקוס אשר מצד אחד ינקה את הקרקפת (כמו פילינג עדין לקרקפת) ומצד שני לא יגרה את עור הקרקפת (בזכות רכיבים ייחודיים כמו גליצרין, חומצה סליצילית, ניאצין אמיד ועוד)- זה הבסיס החשוב ביותר לטיפול בקשקשים- מכיוון שמדובר בבעיה הנוטה לחזור יש חשיבות מכרעת לטיפול מתחזק משמר ומונע.
• מומלץ לחפוף פעם ביומיים בממוצע בשמפו פילינג כגון דרקוס המפחית עד 100% ממראה הקשקשים כבר מהשבוע הראשון, באמצעות שילוב של מרכיבים פעילים השמפו מאזן את המיקרוביום בקרקפת. הפורמולה מכילה 1% פירוקטון אולמין + 1.3% חומצה סליצילית וגליצרין המנקים את הקרקפת, מאזנים את הקילופים ומסירים אותם, בנוסף למים טרמליים ממעיינות וישי בצרפת, המסייעים להרגעת העור.
• חשוב להבדיל בין טיפול מתחזק ומונע אשר ירחיק את ההתקף הבא וישמר על מצב רגוע לבין טיפול בעת התקף.
• במידה ויש כבר קשקשת שדבוקה לקרקפת לא לנסות בכוח לקלף אותה אלא למרוח למשך מספר שעות תכשיר שומני ואז להשתמש בשמפו המכיל חומצה סליצילית ולסרק את שיער בעדינות עם מסרק סמיך. טיפול כזה ירכך את הקשקשים ויסיר אותם בעדינות מבלי לתלוש שיערות.
• לא לפחד לחפוף את הקרקפת. חפיפה נכונה ללא סירוק אגרסיבי איננה מחמירה נשירת שיער (בניגוד למיתוס הרווח).
• ניתן לאחר החפיפה להשתמש במרכך שיער הרגיל, הקיים בבית.
• מומלץ לסרק ולהברי שאת השיער, שכן היא עוזרת להסרה טבעית של הקשקשים.
• אנשים בעלי עור יבש עשויים לפתח קשקשת שאינה שומנית. אוויר חורף קר בשילוב עם חדרים מחוממים מעודד את הנטייה לעור יבש.

הפוסט קשקשים בשיער: כיצד לאבחן ולטפל בצורה היעילה הופיע לראשונה ב-פנימה.

סמנתה קלייטון–  ראש מחלקת חינוך גופני בהרבלייף מעניקה  טיפים שיעזרו לכם לשלב אימון ביום שלכם:

1. התעוררות נכונה – בוקר שמתחיל בטוב:

הפעילו את השעון המעורר 30 דקות מוקדם יותר!  נשמע כמו עצה מובנת מאליה?  בהחלט נדרשת מוטיבציה כדי לא ללחוץ על כפתור ה"נודניק" ולחזור לישון. בשבועות הראשונים לבשו טרנינג נוח לשינה או הניחו את בגדי האימון ונעלי הספורט שלכם ממש ליד המיטה. כשהשעון המעורר יתחיל לזמזם, גרבו את הגרביים והנעליים לפני שתקומו לכבות אותו. כשהגוף שלכם יתרגל ללוח הזמנים החדש, הוסיפו 10 דקות כדי שתוכלו להסתרק ולצחצח שיניים לפני שאתם יוצאים.

2. נוחות זו לא מילה גסה:

אימון בבית או קרוב לבית הוא הדרך הטובה ביותר להתחיל, מכיוון שהוא מבטל כל תירוץ שאולי יהיה לכם לגבי הצטרפות לחדר הכושר או הצורך להגיע למקום כלשהו. אין ספק, ריצה על חוף הים בזריחה אולי נשמעת כמו רעיון מצוין, אבל במציאות אתם כנראה צריכים להשלים את האימון שלכם ולהתארגן מהר ככל האפשר.

3. תוכנית חלופית:

אם אתם לא אנשים של בוקר, הגיע הזמן לתוכנית חלופית: הליכת צוהריים. קבעו אותה כפי שהייתם קובעים תור לרופא השיניים או למספרה. זה מצחיק שלא היינו חולמים לא להסתפר, אך לפעמים אנחנו מתעלמים מהדאגה לבריאות שלנו. ארזו את בגדי האימון שלכם וקחו אותם איתכם לעבודה

גם הפסקה של חצי שעה תספיק ואם תבקשו מחבר לעבודה שיצטרף אליכם, זה יספק לכם את המוטיבציה הנוספת לא לדלג על אימון.

4. חוק הצבירה:

אם קשה לכם למצוא 30 דקות מלאות, נסו לבצע לפחות שלושה אימונים קצרים יותר. זה בסדר לצבור את זמן האימון לאורך היום.

• אפילו עבור אימהות הנמצאות בבית עם ילדים צעירים, זו מטרה ריאלית משום שלהשגיח על ילד במשך 10 דקות בזמן אימון היא מטרה ריאלית.
• אם אתם עובדים במשרד ויושבים כל היום, נסו לפנות 10 דקות כדי להימתח או להסתובב במשרד. זה עשוי לשפר את רמת האנרגיה והריכוז שלכם.

זיכרו: הפיכת הפעילות לחלק מאורח החיים שלכם ולא למטלה מקלה על השגת התוצאות!

הפוסט מתחילים להתאמן? הופיע לראשונה ב-פנימה.

המשמעות היא שכלל היכולות החברתיות שלנו מבוססות על תפקוד הזיכרון: זיהוי פרצופים, זכירת שמות של אנשים, זיכרון מרומז וזיכרון של אינטראקציות קודמות. המרכיבים הללו משפיעים באופן ישיר על היכולות שלנו לבניית מערכות יחסים עם האנשים שמסביבנו ועל חיי חברה תקינים ובריאים.

"המוח שלנו, שרגיל לאחסן כמויות אדירות של מידע, עובד כך שהוא כל הזמן יוצר קשרים חדשים ומחזק קשרים קיימים. במצבים של סגר ובידוד, לא נוצרים אינטראקציות חברתיות כגון פגישות, כנסים ומפגשים חברתיים, כך שבהתייחס לזיכרון החברתי הקשרים העצביים הקיימים במוח נחלשים ונוצרים פחות קשרים חדשים, מה שמשפיע באופן ישיר על תפקוד הזיכרון"  מסביר איתי עניאל, מומחה לפיתוח אסטרטגיות לשיפור הזיכרון.

המחקר שפורסם באוניברסיטת וירג'יניה מרכז נתונים ממספר מחקרים שבחנו בעלי חיים בעלי מבנה מוח דומה לאדם והראו כי אפילו בידוד זמני בתקופת הבגרות פוגע בזיכרון החברתי, כמו גם בזיהוי פנים מוכרות, ובזיכרון עבודה (למשל להיזכר במתכון בזמן הבישול).

בני אדם מבודדים נוטים לשכוח באותה מידה: משלחות מחקר אשר יצאו בעבר לחודשי משימה באנטארקטיקה ונבדקו עם חזרתם הראו פגיעה משמעותית בהיפוקמפוס – המבנה המרכזי במוח שאחראי על תפקודי הזיכרון ועל קליטת זיכרונות חדשים, כבר לאחר 14 חודשים של בידוד חברתי. "באופן דומה, מבוגרים עם מעגלים חברתיים קטנים נוטים יותר לפתח אובדן זיכרון וירידה קוגניטיבית בהמשך חייהם", מרחיב עניאל.

מחקר נוסף מצא כי קופים מזן המרמוסט ששהו בידוד, התקשו בתחילה לאחר חזרתם לאינטראקציה חברתית, אך הסתגלו במהרה ואפילו בילו זמן רב יותר עם חבריהם החדשים. "ניתן לייחס זאת ליכולות המוח הגמיש ולאופן בן הוא יודע להסתגל למצבים חדשים ומשתנים, זאת לצד היכולת לקשר דרך הזיכרון את המצב החדש שנוצר למצב קודם שאיתו הוא התמודד בעבר", מוסיף עניאל.

אז מה כדאי לעשות על מנת לשמור על זיכרון חברתי בימים של בידוד או סגר?

1. צרו חוויות חברתיות מעניינות שונות:

המוח שלנו זוכר קולט וזוכר מצוין חוויות חברתיות מעניינות מהעבר. לכולנו יש הוכחות רבות לכך מאירועים חברתיים שקרו לפני עשרות שנים ושאנחנו זוכרים היטב מאחר והם היו חווייתיים ומעניינים עבורנו. אם כך, חשוב שניזום וניצור אירועים חדשים כאלה המאפשרים לנו ליצור מפגשים חברתיים במגבלות הקיימות, בין אם מדובר במפגשים מקוונים ובין אם מדובר במפגשים פרונטליים מצומצמים וכך להמשיך ולאמן את המוח לזכור שמות של אנשים, פרצופים ונושאים מעניינים שקשורים אליהם. חשוב לציין בנוסף, שבכל פעם שאנחנו יוצרים קשרים חברתיים חדשים ומחזקים קיימים כך אנחנו במקביל יוצרים קשרים חדשים בין תאי עצב במוח, הנקראים סינפסות ומחזקים בו קשרים קיימים. כמו כן, ככל שהחוויה החברתית תהיה מעניינת יותר עבורנו כך נצליח לזכור אותה למשך זמן רב יותר ולכן חשוב שניזום וניצור חוויות מעניינות.

2. מיקוד המוח והגדרת מטרות:

הגדירו למוח מטרות ברורות בהתאם למה שחשוב לכם לזכור מכל מפגש חברתי ובהתאם לכך תרגלו אותו והציבו לו יעדים לשיפור. לדוגמא: לזכור את כל שמות האנשים במפגש החברתי, איפה כל אחד מהם גר ובמה כל אחד מהם עוסק. ההחלטה שתקבלו לזכור את הפרטים הללו, גם אם הם לא ממש חשובים עבורכם, אלא רק כדי לאמן את הזיכרון, תעזור למוח שלכם לשתף פעולה ותאפשר לו להתמקד בפרטים, להקשיב להם בזמן המפגש החברתי ולהצליח לקלוט אותם טוב יותר לזיכרון. מומלץ לבצע תרגולי ביניים תוך כדי המפגש ובמידת הצורך לחזור על הפרטים שוב כדי לוודא שהם נקלטו בזיכרון ובנוסף בתום המפגש לסכם בקצרה בכתב את הפרטים החשובים בהתאם למטרות שהגדרנו כסוג של מבחן זיכרון ותרגול נוסף.

3. אימוני זיכרון חברתיים:

קיימות דרכים רבות לאמן את הזיכרון באינטראקציות חברתיות שכמובן ניתן להתאים למגבלות הקיימות, הן דרך למידה משותפת של נושאים חדשים, משחקי חשיבה וזיכרון, השתתפות בהרצאות, מימוש תחביבים וכו'. בדרכים אלה ניתן גם לאמן באופן יעיל את הזיכרון החברתי וגם ליהנות במקביל.

4. קיימו שיחות מעניינות:

כמות המידע שאנחנו קולטים ושולפים מהזיכרון במהלך שיחות  גדולה משמעותית מכפי שאנחנו בד"כ מעריכים אותה. ככלל, שיחות מעניינות הן דרך מצויינת לאמן את המוח לשפר את הזיכרון בכלל ואת הזיכרון החברתי בפרט. בשיחות אנחנו גם לומדים על האדם שאיתו אנחנו משוחחים תוך חיזוק הקשר איתו וגם על עצמנו כאשר אנחנו בוחרים ושולפים מהזיכרון את המידע הרלוונטי לשיחה, את המילים הנכונות ואת כל מה שהמילים מתארות כגון תמונות, אירועים, שמות, מקומות, זמנים, קולות, ריחות וכו'. בנוסף, במהלך קיום השיחות אנחנו מתרגלים ומחזקים את הזיכרון דרך תהליך הרה-קונסולידציה (התגבשות מחדש) שהוא עובר באופן בלתי פוסק. בתהליך זה, בכל פעם שאנחנו שולפים מידע מהזיכרון אנחנו במקביל גם קולטים אותו מחדש פעם נוספת וכך מחזקים אותו.

הפוסט לקראת סגר? כך משפיעים הסגרים על הזיכרון האנושי הופיע לראשונה ב-פנימה.

בטטות אפויות במילוי תפוח עץ וחומוס עם ראס אל חנות

רכיבים

לבטטות:

2 בטטות גדולות

1 בצל קטן קצוץ

1 תפוח עץ קטן, קצוץ

2 שיני שום טחונות

400 גר' גרגירי חומוס רכים (מקופסת שימורים או לאחר הרתחה)

2 כפיות ראס אל חנות

2 כפית דבש

חופן כוסברה, קצוצה דק

מלח

פלפל שחור טחון

לרוטב:

1 יוגורט יווני

1 כפית פפריקה מעושנת

מלח

הוראות הכנה:

שוטפים את הבטטות ולחצות לאורכן. להכניס לתנור לכ-30-40 דקות בחום של 200 מעלות עד לריכוך.

מטגנים קלות את הבצל והתפוח בשמן במשך 3 דקות, מוסיפים את השום וממשיכים לטגן במשך 4 דקות נוספות.

מוסיפים את גרגירי החומוס, מתבלים בראס אל חנות, מלח ופלפל, מטגנים  5 דקות נוספות, מוסיפים דבש, מקפיצים מעט ומסירים מהאש, מפזרים מעל כוסברה ומניחים בצד.

גורפים בתוך הבטטות וממלאים בתערובת החומוס, מגישים לצד שאר הכוסברה והיוגורט.

פירה תפוחי אדמה ויין אדום

רכיבים

לתבשיל

1 בצל חתוך לחתיכות גדולות

3 שיני שום קצוצות

3 גזר

300 גרם עגבנייה משומרת טבעית

20 גרם משחת עגבניות

500 מ"ל יין אדום

2 עלי דפנה

גבעול רוזמרין 1

2 גבעולי טימין

2 כפיות פלפל מתוק

½ כפית אגוז מוסקט

¼ כפית פלפל שחור

30 גרם שוקולד מריר (70%)

מלח לטעמכם

לפירה

3 תפוחי אדמה גדולים

50 מ"ל חלב צמחי ללא סוכר

50 מ"ל שמן זית כתית מעולה

מלח ופלפל לבן לפי הטעם

גרידת לימון (אופציונלי)

כרובית 1

מלח ופלפל לפי הטעם

הוראות הכנה:

מטגנים שום, בצל, עלי דפנה, טימין ורוזמרין עם קורט מלח. כשהם רכים מוסיפים גזר חתוך לחתיכות ומבשלים. מוסיפים מחית עגבניות ומערבבים.

מוסיפים גם עגבניות משומרות ותבלינים ומערבבים שוב. מבשלים על אש בינונית במשך 15 דקות.

מוזגים יין ומביאים את הרוטב לרתיחה עד שהאלכוהול מתאדה. מכסים ומבשלים על אש נמוכה, ככל שתבשלו יותר כך התוצאה תהיה טובה יותר.

מוציאים באמצעות כף את עלי הדפנה מהרוטב, מוסיפים לרוטב את השוקולד, מבשלים עוד כמה דקות ומוסיפים מלח במידת הצורך. אם הוא חומצי מדי, ניתן להוסיף שתי כפות סוכר חום.

לפירה, קולפים וחותכים תפוחי אדמה. מרתיחים אותם במים עם מלח עד שהם רכים.

מסננים ומשתמשים במטחנה להכנת הפירה. מוסיפים חלב, שמן, מלח ופלפל לבן, מערבבים עד לקבלת מרקם קרמי ומניחים בצד. ניתן להוסיף גרידת לימון לטאץ' רענן.

חותכים כרובית לחתיכות גדולות ומטגנים בשמן עד שנתחי הכרובית חומים זהובים. סופגים בעזרת נייר סופג ומוסיפים מעט מלח ופלפל.

מניחים את הפירה על הצלחת, ולצידו את התבשיל עם כמה חתיכות כרובית מטוגנות מעל. לבסוף ניתן להוסיף מעל עשבי תיבול טריים ואגוזי לוז קלויים.

המתכונים באדיבות מחלקת התזונה של מותג מוצרי החשמל Teka. מתכונים יצירתיים נוספים תוכלו למצוא בעמוד הפייסבוק של החברה

הפוסט מתכוני תפוח אדמה מפתיעים הופיע לראשונה ב-פנימה.