הפוסט בשער המלך הופיע לראשונה ב-פנימה.

הפוסט מזור לכאב הופיע לראשונה ב-פנימה.

כדי לחסוך מהם את כל זה, אני מארגנת לילדים פעילות לשעות הפנאי ומכינה איתם קרטיבים של בריאות. מפנקים, יפים ובריאים, מפירות בלבד. כך הילדים נהנים גם מפעילות חווייתית וגם מתוצרת ביתית טעימה ויפה פרי ידיהם. 

כדאי לרכוש מראש מתקן עם שקעים וידיות לקרטיבים. אפשר למצוא כלים יפים אונליין להזמנה עד הבית ולהכין קרטיבים ביתיים בקלי קלות.

קרטיב תפוזים ואוכמניות

סוחטים מיץ תפוזים טבעי, שופכים אותו לשקעים במתקן הקרטיבים ומוסיפים 4-2 אוכמניות בכל שקע. סוגרים את הכלי ומכניסים להקפאה.

קרטיב אבטיח

מכניסים לבלנדר קוביות אבטיח שהגיע לשיא הבשלות, מוסיפים 3-2 תמרים וטוחנים היטב. מעבירים לכלי הקרטיב ומקפיאים.

ניתן להכין קרטיב מכל פרי רך ובשל, כמו בננה, תות או מנגו.

כותבת: הדסה אדלר

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט מתכון בריאות הופיע לראשונה ב-פנימה.

בשנים האחרונות ענף הדולאות פורח, ונדמה שהרבה נשים בוחרות במקצוע שתומך בנשים בתהליך של הבאת חיים לעולם. אבל מה קורה כשהיריון אינו מסתיים כמתוכנן? 

חני גולד מתמחה במקצוע ייחודי: היא קוראת לעצמה הַפָּדולה, ומלווה נשים בתהליכי פרידה מהריונות שהסתיימו טרם זמנם. שוחחתי איתה על דרכה המקצועית, על האתגרים שבדרך, ועל איך הופכים את רגעי השבר לחלקים מלאי עוצמה במעגל החיים. היא פקחה את עיניי להתבוננות מלאת אהבה על כל מה שאנחנו רגילות להדחיק ולכסות בשכבה עבה של "לא עלינו".

"כשאנחנו עובדות עם השער הזה של הרחם, הדבר שנדרש הוא אמונה. אמונה ביכולת של הרחם, אמונה שבאמת הכול מדויק. אמונה שהמוות הוא חלק מהחיים", פותחת חני ופורשת את משנתה. "אמון כל כך עמוק, כל כך מוחלט, דורש ממך התחברות לאיזשהו שורש. אחד הדברים הכי חמורים שקורים כשיש התערבויות רפואיות – שהן מצוינות כשיש מצב חירום – הוא ניתוק של האישה מהקול הפנימי שלה, מהתהליכים הפנימיים של הגוף שלה, מהחיבור שלה לעוצמות שלה ולעצמה, למה שהיא מביאה לעולם". 

כמו גבר גבר 

היא בת 45, נשואה ואם לארבעה, וגרה בקיבוץ שדות ים הסמוך לקיסריה, שבו גדלה. עד לפני 13 שנים עבדה במפעל והייתה מתפעלת מלגזות על בסיס יומיומי. "אבא שלי עלה מאפגניסטן ואמא שלי מפרס", היא מספרת על השורשים שמהם צמחה. "בתרבויות שהם הגיעו מהן, נשים היו חפץ. כשגדלתי, זה לא שאמרו לי את זה בבית, אבל איפשהו הרגשתי שהערך היותר גבוה נמצא במקומות הזכריים יותר, וככה התפתחתי להיות: היה לי רישיון על משאית, טרקטור, אופנוע. הייתי תקדים בצה"ל – קצינת תותחנים. ניהלתי מפעל, הייתי אלופת הארץ בשיט, ממש גבר גבר". 

נקודת המפנה חלה עם לידת בנה הבכור, שאותו בחרה ללדת בבית. "אף אחת לא ילדה בבית בתקופה ההיא. אמא שלי לא הייתה בעד, היא רצתה שנלך לבית חולים. זו לא הייתה לידה פשוטה, אבל היא הייתה מאוד מעצימה. אני זוכרת שהייתי בשוק מהכוחות שגיליתי שם, והבנתי בעצם שהכוח הגדול שלי טמון ברחם, לא בשכל או ביכולת שלי לפעול ולנהל. הוא טמון באמונה פנימית שיכולה לברוא מציאות". 

אחרי זמן קצר היא נכנסה להיריון שני, "הייתי על גג העולם", אבל הגג קרס כשיום אחד במפעל היא ראתה הכתמה. "לא הבנתי מה קורה, אבל כן הבנתי מה קורה. די בהיסטריה הלכתי למיון נשים, שם הרופאה אמרה לי שאין דופק". הרופאה המליצה באופן חד־משמעי על גרידה, והבטיחה שאין סיכוי שהעובר יוכל לצאת לבד. "אמרתי לה: מה זאת אומרת חייבת גרידה? עברתי עכשיו לידה בבית של תינוק בגודל מלא. איך יכול להיות שעובר בשבוע שמיני הגוף לא ידע להוציא לבד?"

חני חזרה הביתה והתחילה לקרוא. במשך שעות היא קראה כל חומר שמצאה על הפלה מחוץ לבית החולים. המחקר שעשתה שכנע אותה שזה אפשרי, וההפלה אכן קרתה בבית. "עשיתי מסע של עבודה עם עצמי ועם הגוף, הצירים התגברו, ובסוף הייתה לידה של ההיריון הצעיר. 

"בהפלה", היא מסבירה, "כמו בלידה, יש המון הורמונים. הרגישות הופכת למאוד גבוהה. באיזשהו שלב נכנסתי למעין מדיטציה כזאת, ושאלתי את עצמי למה זה קרה. הבנתי שאין לי בחיים באמת מקום לילד כרגע, שהחיים שלי לא מדויקים. היום אני יודעת להגיד שדם הרחם שומר את האישה על הנתיב שלה. 

לידה של ייעוד חדש 

עם השינוי המקצועי הגיע היריון נוסף, אך גם הוא הסתיים כמו קודמו, בהפלה שנייה. "הבנתי כמה זה נפוץ – אחד משלושה או ארבעה הריונות מסתיים בהפלה, זה כל כך נפוץ וזה לא מדובר". ההפלה הזו עברה על חני בצורה אחרת. היא הרגישה ביטחון כי כבר עברה את התהליך בעבר. 

"ידעתי מה עומד בפניי", היא מתארת. "הייתי במקום אחר מהמקום המבולבל, חסר האונים והמפוחד שהייתי בו בהפלה הראשונה. ואז אמרתי לעצמי: איך יכול להיות שאין לנשים הכוונה בתהליך הזה? הנה, עכשיו אני יודעת את הדברים, והרבה יותר פשוט לי! ברגע שראיתי את ההכתמה בהפלה השנייה, הבנתי שזה התפקיד שלי, זה הייעוד שלי, שאני אעשה כל מה שאני יכולה, אלמד כל מה שאני יכולה, כדי ללוות נשים בשער הזה. מאותו רגע, אם שאלו אותי במה אני עוסקת, אמרתי: אני מלווה נשים בהפלות. גם כשלא היה לי ידע ועוד לא התחלתי, אמרתי: זה מה שאני עושה. אני עוד לא יודעת איך אני אעשה את זה, אבל זה מה שאני עושה". 

היא התחילה ללמוד. כיוון שאין לימודים מסודרים בתחום, למדה כל מה שרק יכלה – טיפול רגשי, גינקולוגיה הוליסטית, רפואה אתיופית מסורתית ועוד. אט אט היא פיתחה את גישת "הפלה פעילה" והחלה להנגיש מידע בנושא לנשים בתהליכי הפלה וללוות אותן. לשיטה היא קוראת "השלה", והיא משלבת ליווי והדרכה בתהליך הפיזי של הפלה טבעית, לצד התייחסות לרבדים עמוקים יותר, של טראומה ואנרגיה, ציפיות ונשמה, אבל וחיים. 

מה קורה בהפלה פעילה?

"זו עבודה עמוקה מאוד. הגישה שלי מתבססת על מחקר של פיטר לוין, שבדק למה לחיות בר אין טראומות. הוא מדבר על מנגנון הפריקה האנרגטית. הרחם פורקת אנרגיה, זה התפקיד שלה. לפני שהיא אחראית על הבאת ילדים לעולם, היא אמורה לשרת את הגוף של האישה. המנגנון הזה מנוּון אצלנו לפעמים, אבל כשאנחנו מעירות אותו – עם ההפלה, או לפעמים גם אחריה – הרחם יכולה לפרוק דברים מאוד מורכבים. טראומות מיניות, טראומות מיילדותיות, טראומות ילדות. 

"הטיפול ארוך ומעמיק מאוד. הוא אורך לפחות שלוש שעות, ופוגשים בו הרבה רבדים. אנחנו מתייחסות לכל הסיפור דרך הרחם. כשאישה מחזיקה את התהליך הזה, עובדת עם הרחם ברבדים האלה, יש ריפוי מאוד עמוק שיכול לקרות, יש חיבור. היא יכולה להגיע במצב של אבל כבד, לפעמים אפילו אחרי לידה שקטה, ולצאת מהטיפול במצב אחר לגמרי. להיות מחוברת, להיות עם אמונה, להבין למה הנשמה הזאת הגיעה אליה, להצליח להיפרד בשלום ובאהבה". 

חני מספרת על אישה שעברה הפלה בשבוע 15, שביום ההפלה, בזמן לידת העובר, אמרה לה: זה היום הכי טוב בחיים שלי. "זו הזדמנות", מוסיפה חני. "הגיעה אלייך נשמה כדי לעזור לך לשחרר רבדים עמוקים שהיית צריכה להתייחס אליהם. זה שער מאוד מאוד גדול". 

מקום לתהליך 

בהיריון שמסתיים טרם הזמן, הגישה הרפואית הקלאסית לרוב מציעה שתי אפשרויות, בדרך כלל לפי השלב בהתפתחות העובר: זירוז כימי על ידי נטילת כדורים, או במקרה הצורך שאיבה ו/או גרידה, שהיא התערבות כירורגית פולשנית בהרדמה מלאה. 

"יש שתי תודעות: זכרית ונקבית", מסבירה גולד את גישתה. "הזרע הוא יעיל, מהיר, ממוקד מטרה. יש לנו בעיה – בואו נפתור אותה. יש תוכן ברחם – בואי נוציא אותו. אבל בהפלה יש שלב מאוד קריטי של המתנה, שאחריו מגיעים צירים, ולידה של שק ההיריון והשליה. נשים בעולם שלנו, המהיר והיעיל, לפעמים לא רוצות להמתין. חושבות שאם היריון מסתיים, למחרת הרחם נקייה וחוזרים לעבודה. אבל זה לא עובד ככה. זו תודעה של זרע. 

"יש כאן עבודה תודעתית עמוקה: להתחבר לתודעה של ביצית. להתחבר גם לתודעה של המוות, להבין שהוא חלק מהחיים. רחם בוראת חיים, היא יודעת גם לשחרר חיים ולהתאבל. זה תהליך שאם אנחנו עושות אותו כמו שצריך, הוא יכול להיות מאוד מעצים". 

חני מסבירה שהרבה פעמים הצורך של נשים לסיים מהר את ההפלה יושב גם על קושי רגשי חזק להכיל את הכישלון של ההיריון והמוות של העובר. "נשים חוששות שאם ההיריון הסתיים, זה אומר שיש להן בעיה ברחם. אבל מה שזה אומר זה שהייתה בעיה בחיבור הכרומוזומלי. העובר מורכב מחומר גנטי מסוים, ולפעמים זה לא עובד. אני אומרת: אם העוגה לא מצליחה, זה לא אומר שהתנור מקולקל. לרוב הבעיה היא במרכיבים ששמנו. 

"נשים מפחדות ואין להן סבלנות, כי אין תמיכה ואין ידע. אנחנו לבד בעולם מאוד מהיר. ואז הן אומרות: אני אעשה גרידה וזה ישחרר את זה ממני. כי גם ככה זה מורכב, זה מוות, וקשה לנו להתמודד עם המוות, קשה לנו להחזיק תהליך של אבל. כשאדם חי – יש קבורה, יש שבעה, יש שלושים. פה – את לבד. אז הן רוצות לסיים עם זה, להוציא את זה מעצמן". 

חני מדגישה שהגישה שלה לאו דווקא אומרת לוותר על התהליך הרפואי הקונבנציונלי ולעבור את ההפלה בבית, אלא בעיקר לעשות עבודה תודעתית. "אנחנו רוצות להיזכר איך לטפל ברחם שלנו. איך לנכס אותה בחזרה לעצמנו. איך לתמוך בה. גם לפני ואחרי גרידה אפשר לתמוך ברחם, לקחת עליה אחריות. הפלה היא לידה של היריון צעיר. אפשר להמתין שיתפתחו צירים טבעיים, אבל כל אחת תחווה את זה אחרת. יש נשים שבשלב ההמתנה יבחרו גרידה, או יבחרו זירוז בכדורים. ועדיין, זה יכול להיות תהליך מעצים. הכול עניין של איך את מתייחסת לרובד העמוק. לפרידה, לאבל, לחיבור לרחם".

 כולן היו שכנותיה 

כשאני מבקשת ממנה לספר על ההפלה הראשונה שליוותה, היא מספרת שזה היה עוד לפני שלמדה והתמקצעה בתחום, רק מתוך הניסיון האישי שלה. "הייתה לי שכנה שחוותה הפלה, ופשוט הייתי איתה בזה. תמכתי בה בכך שזה אפשרי, אפילו בלשאול מה שלומה ולהיות איתה. כשמישהי יודעת בזמן אמת מה עובר עלייך, ואת לא לבד עם הדבר הזה, זה הרבה". 

כבר שנים היא מקבלת נשים מכל הארץ, אבל במובן מסוים, כולן היו שכנותיה. "הגישה שלי בטיפול היא מאוד שבטית. אני יושבת עם האישה כמה זמן שהיא צריכה. אם אישה מאחרת או מבטלת – אני אף פעם לא כועסת, זה תמיד בסדר. זה חלק מלקבל אותה כמו שהיא, כדי להצליח להיות איתה איפה שהיא נמצאת ולהביא לשם רפואה. אם אני רואה שחסרים לה בגדים לילדים, אני אקח אותה לחנות היד שנייה בקיבוץ. אם צריך, אדאג לה לארגז של אוכל, אעזור לה להוציא רישיון. אם נוצרה הדינמיקה המתאימה, אני אעזור לה לבנות את החיים שלה מתוך המקום של ההפלה. זו תפיסה הוליסטית". 

ההוליסטיות – תפיסה של החלקים כשלם – נעוצה גם עמוק בתוכן הטיפול עצמו, ולא רק במסגרת שלו. "במצב שאני שואפת אליו, יש אחדות פנימית של הראש, הלב והרחם. לא ממדרים את הרחם מהתהליך כי הראש חושב שהוא יודע לנהל. להפך – אפשר לנהל מתוך אינטואיציה, לחיות מתוך חיבור. כשחיים מתוך אינטואיציה הדברים קורים בצורה מרהיבה, הרבה יותר מאשר אם אנחנו חושבות מהראש". 

מעגל החיים 

ההפלה יושבת על התפר העדין שבין הכמיהה לחיים ובין המוות. אני שואלת את חני כיצד היא מתמודדת עם העיסוק התמידי באבל ובמוות, והיא משיבה שהנושא הזה מאוד מעובד אצלה. "אני לא מרגישה שזה מוות. אני מרגישה שזה החיים, החיים עצמם. אם אנחנו מדחיקות את המוות, או לא יודעות להתאבל, זה לא מאפשר באמת את החיים. אם אנחנו לא מרשות לעצמנו להרגיש עצב או פחד, באותה מידה אנחנו לא יכולות להרשות לעצמנו להרגיש שמחה ואהבה. התנועה של האבל חיונית בשביל השגשוג. 

"גם דם הווסת הוא סוג של אבל. בחודש הנשי יש ביוץ – שהוא השיא, אחר כך טרום וסת, ואחר כך הווסת. בווסת את שומטת, מתאבלת, וזה נותן לך כוחות להתמלא שוב אחר כך. גם במעגל של היום והלילה, הלילה הוא זמן של נסיגה והתכנסות. אנחנו לא יכולות להיות כל הזמן בהיי, בפרודוקטיביות. הצד השני חשוב. אם אנחנו לא נותנות מקום למוות, זה יוצר דיכאונות, חרדות, מצוקה. אם אנחנו מדחיקות את פחד המוות, הוא מנהל אותנו. אבל אם אנחנו מסכימות להתמסר לפחד המוות – אנחנו מגלות אהבה". 

מה כדאי לזכור ברגע הזה?

"הייתי רוצה לפתוח את השער להבנה שתהליך ההפלה הוא לא רק פיזי. קשה להתמודד עם אבל, אבל האבל הזה הוא שער. יכול להיות בזה הרבה ריפוי. לא משנה באיזה אופן אנחנו בוחרות לרוקן את הרחם, משנה התודעה שבה אנחנו עושות את זה. אז בשביל הפריון, בשביל ההיריון הבא, בשבילכן – תעשו את זה בצורה הוליסטית. תזכרו את השער". 

צילום: אבישג שאר־ישוב 

איפור: דליה יניב 

הכתבה מלאה פורסמה בגיליון סיוון תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט  שער הרחמים  הופיע לראשונה ב-פנימה.

במצבי לחץ מתמשך הגוף נכנס לסטרס כרוני שבו היכולת לאכול חוזרת, אך הקורטיזול ממשיך לנכוח בגוף. לשילוב בין אכילת יתר ובין כמויות גדולות של קורטיזול עלולות להיות השלכות קריטיות על בריאות הגוף.

איך מגינים על הגוף מהשפעות המתח הכרוני ומשפרים את תפקוד מערכת העצבים?

תזונה נכונה עשויה לעזור במידה רבה. באופן כללי, מומלץ להימנע מיצירת מרווחים ארוכים מדי בין הארוחות, ולהעדיף ארוחות קטנות במרווחי זמן קטנים (כל שעתיים־שלוש), כדי לספק לגוף אנרגיה זמינה. כמו כן כדאי להעשיר את התפריט במזונות שמכילים ויטמינים מקבוצת ויטמיני B, חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה 3 ומזון טרי, גולמי וטבעי ככל הניתן, שמספק לגוף את כל המרכיבים התזונתיים החיוניים לשלמות תאי הגוף ולתקינותם, להפחתת מצבי דלקת ולתפקוד תקין של מערכת העצבים.

הידעת?

טריפטופאן היא חומצת אמינו חיונית שמהווה בסיס ליצירת מלטונין המבטיח שינה טובה יותר, וליצירת סרוטונין המגן מפני חרדה ודיכאון. אכילת מזונות עשירים בטריפטופאן מסייעת גם בירידה במשקל. חשוב לדעת שתזונה דלה בחלבון מסייעת לספיגת הטריפטופאן, ולכן דיאטה עתירת חלבון מצריכה אכילת יותר מזונות עשירים בטריפטופאן.

מדור בריאות המלא תמצאי בגיליון אדר א' תשפ"ד,

לעוד תוכן ערכי, נשי וישראלי הצטרפי היום למגזין פנימה, להצטרפות לחצי כאן

הפוסט  להוריד מתח הופיע לראשונה ב-פנימה.

הצטברות פסולת היא אחת הסיבות העיקריות למחלות בגופנו. הפסולת יכולה להגיע ממקורות חיצוניים כמו מזון מעובד, חומרים מזיקים ואכילת יתר, וגם ממקורות פנימיים, כתוצאה טבעית של הליך חילוף החומרים בגופנו. 

בעולמנו המעורבב טוב ורע, תמיד יהיה מיותר. גם אם המזון שלי אורגני וטבעי, בתהליך עיכולו יהיו חומרים שייספגו בגוף, ואילו אחרים יופרשו החוצה בשל היותם מיותרים לקיומו השוטף. 

כל עוד הגוף מצליח לסלק את חומרי הפסולת באותו קצב שהם נוצרים, הגוף נשאר במצב נקי ובריא.

אם המצב אינו כך והפסולת אינה מופרשת לאלתר, היא מתחילה להצטבר בגוף, בכמות שהולכת וגדלה וגורמת לשיבושים בתפקודיו השגרתיים. 

הדרך המהירה והיעילה ביותר לפינוי הפסולת היא צום מים. "צום" פירושו הימנעות מכל סוג של מזון. הדבר היחיד שהאדם הצם מכניס לגופו הוא מים, ומים בלבד. לאחר 48 שעות שבהן אין כניסת מזון לגוף מתחיל תהליך של אוטוליזה – פירוק עצמי. המפליא בכל הסיפור הוא שהגוף יודע לפרק קודם את הרקמות הלא חיוניות, כמו רקמות שומן, שבהן מצטברת הכי הרבה פסולת, וכן מיומות וציסטות, שומות ושאר מיני גידולים (למעט סרטן). רק אחר כך הוא יפנה לפירוק רקמות שריר. רקמת הלב כמעט לא תיפגע (1%), ורקמת המוח לא תיפגע כלל.

במהלך הצום מתרחש בגוף ריפוי המתאפשר הודות לכך שאנו נותנים לגוף מנוחה, שהיא התנאי הראשון לכל החלמה. הצום נותן לאיבר החולה מנוחה פיזיולוגית המאפשרת ניקוי של חומרי הפסולת והתחדשות התאים. הניסיון מראה כי שיטת הטיפול בצום מועילה במחלות רבות ובהן אנמיה, שיגרון, דלקת בקיבה, מחלות לב, מחלות אוטואימוניות, בעיות עור, מחלות תשישות כרונית ועוד. 

חשוב לציין כי צום רפואי חייב להתבצע תחת פיקוח רפואי צמוד ואין לעשותו ללא השגחה מקצועית! 

אז מה עושים? 

גם אם מדובר בצום בן יום אחד – ובמיוחד אם הוא צום דתי, שאינו כולל שתיית נוזלים – לעתים בגלל רעילות הפסולת שמתפנה מהגוף, נחווה תופעות כמו כאב ראש, סחרחורת, בחילה וגירויים בעור. על מנת להקל את תופעות הניקוי כדאי להכין את גופנו אליו: 

שבוע לפני הצום:

מומלץ להימנע לחלוטין מצריכת קפה, תה, חומץ, סוכר, אלכוהול, חומרים משמרים וצבעי מאכל, להרבות בתזונה צמחית חיה (פירות, ירקות ואגוזים), ולאכול מנת עמילן אחת בלבד ביום, בכמות שאינה עולה על כוס (דגן מבושל/בטטה אפויה). 

שלושה ימים לפני הצום: 

כדאי להימנע לחלוטין מחלבון מהחי. 

בארוחה האחרונה לפני הצום:

• להעדיף פחמימות בעלות ערך גליקמי נמוך כמו דגנים מלאים או לחם מלא. 
• לאכול סלט ירקות גדול עשיר בסיבים תזונתיים שתורמים לתחושת שובע למשך זמן ארוך יותר.
• לאכול מנת חלבון קטנה להארכת תחושת השובע. לאכול כמות קטנה של שומן כמו שמן זית או טחינה. 
• להמעיט בתבלינים ובמלח שעלולים להגביר את תחושת הצמא. 
• לוותר על קינוח שמעלה בצורה חדה את רמת הסוכר בדם לטווח הקרוב אך גורם לירידה חדה ברמתו לאחר העיכול, מה שעלול לעורר תחושת רעב עוד באותו ערב. 

ביציאה מן הצום:

דבר ראשון, לשתות שתי כוסות מים בטמפרטורת החדר. ללגום לאט. לאחר רבע שעה – המזון הראשון שאוכלים הוא פירות טריים עסיסיים או מיץ ירקות. לאחר לפחות שעה, רק אם עדיין רעבים – צלחת מרק קטנה. 

שיהיה גמר חתימה טובה וצום קל ומועיל!

מתוך גיליון תשרי תשפ"ד

להצטרפות למגזין פנימה לחצו כאן

הפוסט צום ברפואה הטבעית הופיע לראשונה ב-פנימה.

אבא, השותף הסודי שלנו, מחבר אותנו למי שיהיה המלאך שלנו – פרופסור מרגליות, ראש מחלקת IVF בשערי צדק. העברנו לו את כל החומרים, ואנחנו עולים לירושלים לפגישה ראשונה, מלאי חשש וללא כל ידע.

במסדרון שלפני המשרד אנחנו רואים קירות מלאים בתמונות של ילדים מחייכים וזוגות אוחזים תינוקות, ואנחנו חולמים, האם נזכה? הרי הבעיה שלי היא כל כך נדירה, כך חשבתי. פרופסור מרגליות ראה ברגישותו את המבט שלנו על הקיר, ורגע לפני שהתחיל בפגישה הוא אמר: "אסתי, משה, גם לכם תהיה תמונה כזו, זה התפקיד שלי". נאחזנו באמירה הזו כמו בול עץ בנהר גועש.

 סדר העבודה 

פרופסור מרגליות מסביר שהבעיה שלי לא נדירה כמו שחשבתי. זה עדיין לא הרגיע אותי ולא נתן לי מנוחה. שלא כמו היום, לא היה אפשר לבדוק כל דבר אצל ד"ר גוגל. אנחנו נשאלים אם נהיה מוכנים לעשות כל מה שצריך, האם אנחנו מגויסים עד הסוף למשימה, ומבלי להבין את המחויבות, אנחנו עונים "נעשה ונשמע". 

לימים קראנו לטיפולים "סדר העבודה" על שם עבודתו של הכהן הגדול בבית המקדש – סדר קדוש, נוקשה, ללא גמישות, שמסך שתיקה מכסה אותו. סדר חודשי שאי אפשר לסטות ממנו.

מוסבר לנו כי ברמה הבסיסית מדובר על בדיקות חום של אסתי, בדיקות דם של אסתי, אולטרסאונד – ניחשתם נכון – של אסתי. כדורים וזריקות, שוב של אסתי. אם נגיע לשלב הבא, נידרש להגיע למחלקה, והזרע שלי יושבח ויוזרק ישירות עם פיקוח לרחם של אסתי. הרופא גם מסביר שאם זה לא יעבוד, נעלה לרמה של IVF – ביצוע הפריה חוץ־גופית, אירוע מורכב עוד יותר. 

כקצין, אני מיד מתרגם את הדברים לטבלת כוחות ומשימות, ומתחיל לחוש אי־נוחות. כמו בבית משפט שבו השופט מפרט את סעיפי העונש, וכאן אין משפט צדק. למרות שהאשם הוא בך, משה, מי שסופגת את העונש היא אסתי. 

אדוני השופט, הרופא, למה את אסתי אתה מעניש? אני האשם… בשלב זה עדיין לא הבנתי עד כמה התחושה הזו תלווה אותי בעתיד מדי חודש בחודשו. בכישלונות, בבכי, כי אנחנו הגברים בוכים רק בלילה. ואני מתחיל להבין: משה, אתה פוגע באסתי.

רגשות אשם 

לימים, כשיש לנו כבר שלושה ילדים משלנו, אנחנו מופיעים במופע זוגי על המסע שעברנו. גשם יורד בחוץ, ואני מזהה זוג בקהל שיושב בסערת רגשות ומזיל דמעה.

בסוף ההופעה הגבר ניגש אליי, מחבק אותי חזק, אומר "תודה" ויוצא. אני רואה את אשתו מדברת מעט עם אסתי, ונראה שהיא רוצה לדבר גם איתי ומהססת. בסוף היא פונה אליי ומבקשת: "משה, אני חייבת עזרה. תוכל לעמוד לצידי?" אני לא מבין אבל מהנהן בראש, ומסמן לאסתי שאני לוקח חלק מהציוד לרכב.

בחוץ טיפות יורדות. היא מסבירה לי שהיא חייבת לבקש סליחה ממנו, מבעלה, מהאיש שלצידה, ואין לה אומץ. החניה חשוכה, ורק אור פנימי מאיר את הרכב. דמות יושבת בכיסא הנהג, רכונת ראש.

אני מלווה אותה והיא ניגשת, נסערת כולה, פותחת את דלת המכונית, כורעת ברך על הרצפה הרטובה, אוחזת בידו, מלטפת, ואומרת מילה אחת: "סליחה". 

הוא בוכה ואומר לה שזה הוא שצריך לבקש סליחה.

אני עוזב אותם. נראה שאת חלקי סיימתי. אבל היא שואלת: "משה, אתה רוצה הסבר?" וממשיכה: "כמוכם, גם הבעיה שלנו אצל בעלי. עברנו טיפולים עד שבאו הילדים. עשר שנים שהוא כאב את כאב הכישלונות, ואני כעסתי עליו כל השנים – מה אתה מתלונן אם אני זו שסובלת? לא הבנתי אותו. ועכשיו", היא פונה אליי, "אני חייבת לך תודה. כי רק עכשיו אני מבינה מה עבר עליו בכלל. עשר שנים, אתה קולט?" 

אני שומע אותה, ובראש שלי רק מהדהדות המילים: אדוני השופט, למה את אסתי אתה מעניש למען ה'? אני האשם. אני האשם.

הפוסט משפט לא צודק הופיע לראשונה ב-פנימה.

שבוע לאחר מכן הציעה לי העורכת במקרה (או שאין מקרה, כפי שאומרים) לראיין את מקימות הקבוצה, ומיד קפצתי על ההצעה. אולי אלמד כמה יסודות חשובים על בריאות וכושר, ועל הדרך גם אבין מה החידוש וסוד הקסם שסחף אליו נשים כה רבות. השיחה עם רונה ואונור מתקיימת בשעת בוקר, ושתיהן כבר אחרי אימון. מסתבר שהסנדלר, במקרה הזה, לא הולך יחף.

לחזור למידה של לפני הלידה. צילום אילוסטרציה

אונור (רימון בפרסית) הייתה מעצבת אופנה שעשתה הסבה לאימון כושר. "התאהבתי בכושר בגיל מבוגר יחסית", היא מספרת. "התחלתי להתאמן בגיל 25. אני אוהבת לעשות דברים עד הסוף ונכנסתי לזה בכל הכוח, ובהמשך הלכתי ללמוד אימון כושר".

את קבוצת הפייסבוק 'אמא חוזרת לג'ינס' פתחה אונור כשהייתה לאחר לידה, וכל חברותיה היו עדיין רווקות. באין חברות שאיתן תוכל להחליף חוויות, היא פנתה לרשת. "לא ממש מצאתי את עצמי בעולם האמיתי, אז פניתי לפייסבוק, לחפש אימהות אחרות שאיתן אוכל לדבר ולקשקש. גיליתי שיש קבוצות על הנקה, או קבוצות בסגנון 'איך מרדימים את הילדים', אבל אף קבוצה לא דיברה עלינו, האימהות, ואמרה 'בואי נעשה לנו טוב'. החלטתי לפתוח את הקבוצה מהמקום שלי, של הכושר, וככה זה התחיל.

"התחלנו עם אתגרי כושר ואתגרי תזונה, ומשם הכל קרה ביחד. הרבה בנות רצו להתאמן איתי, התחלתי לאמן באופן אישי, ובהדרגה עזבתי את עיצוב האופנה ונשארתי בתחום הכושר. במהלך הזמן הייתה חסרה לי הצלע שלי, מישהי שתדבר באופן מקצועי על תזונה, ואז הכרתי את הבלונדינית פה", היא צוחקת. "רונה בעצם השלימה את התמונה, וכשהתחברתי אליה היו לנו את כל הכלים לתת לבנות בקבוצה שלנו".

רונה, את בעצם היית חברה בקבוצה עוד לפני שניהלת אותה.

"אני עקבתי אחרי אונור. עד היום אני עוקבת אחריה", היא אומרת בחיוך. "ראיתי את הקבוצה 'אמא חוזרת לגי'נס' ואמרתי 'וואו, מדליק', והצטרפתי. בתור רונה, לא בתור דיאטנית".

גם את הרגשת כמו אונור, שאימהות לא מקבלות מקום לעצמן?

"בניגוד לאונור, לי היה נראה טבעי שאישה שילדה תדבר על התינוק. לאונור יש יכולת מדהימה להסתכל על סיטואציות ולצאת מהקופסה. בתור חברה בקבוצה נהניתי מאוד, היה בה תוכן מגניב ושונה".

יורדת מהמשקל

"לא מכריחה אף אחת להיכנס לטבלה". רונה אבן. צילום: רעות אשכנזי

רונה הגיעה לתחום התזונה דווקא לאחר שנכוותה ממנו כשהייתה בצד השני של המתרס. "כשהייתי בת 20 גילו שיש לי הפרעה גנטית של שומנים בדם (טריגליצרידים). גם אבא שלי סובל מכך. הערכים בבדיקת הדם שלי היו גבוהים מאוד, כמו של אישה בת 90, והדיאטנית שהופניתי אליה נבהלה והודיעה שעליי להיכנס למשטר של דיאטה מופחתת שומנים, סוכרים ופחמימות. היא נתנה לי רשימה ארוכה של המון מאכלים שאני צריכה להוריד מהתפריט. אחרת, כך אמרה, לא אגיע לגיל 40. החזקתי מעמד כמה חודשים, אבל זה היה בלתי אפשרי, זו הייתה דיאטה נוראית. ירדתי במשקל מהלחץ, כי שומנים בדם הם לא דבר שרואים או מרגישים".

בהמשך החליטה רונה להיות דיאטנית בעצמה, אך בסגנון שונה מזה שהכירה. "כשטיילתי בהודו התלבטתי מה לעשות כשאהיה גדולה, ובאה לי ההברקה שאני רוצה להיות דיאטנית, אבל לא מהמקום שמבקש לגרום לאנשים להיות רזים יותר".

במהלך ההתנסויות בלימודים גילתה רונה עד כמה הדוק הקשר שאנשים עושים בין יופי לרזון, דבר שכמעט והביא אותה לפרוש מהתחום. "בלימודים נחשפתי לקשר שבין דיאטניות ליופי. כשהיו מדברים על יופי, היו שואלים לאיזה דיאטנית את הולכת. קודם לכן אף פעם לא נחשפתי לעולם הזה, וזה הפריע לי מאוד, כי לא הגעתי לתחום מהסיבה הזו".

"אני לא חושבת שכל אישה שיש לה קצת בשר צריכה להוריד אותו", היא אומרת, "ואני לא חושבת שתפקידי לעזור לנשים שבאות עם כפל קטנטן שרק הן רואות ורוצות להעלים אותו. אין לי אמונה בזה. בעלי ייעץ לי לסיים את הלימודים ואחר כך לעשות את הדברים כמו שאני מאמינה. אני כן בעד לחזור לגזרה שלך, לעוף על איך שאת נראית, לשמור על הבריאות ועל החיוניות, אבל אני לא מכריחה אף אחת להיכנס לאף טבלה. נשים צריכות להיות בריאות ולדאוג לעצמן, ואני לא אוריד נשים במשקל אם הן לא רוצות. אני כן אכריח אותן לעשות ספורט ולבשל לעצמן, לדאוג לעצמן, לבחור נכון ולבחור בעצמן".

תאהבי את עצמך

התוכן בקבוצה 'אמא חוזרת לג'ינס' הוא חינמי. אונור ורונה מעבירות שם שידורי לייב על תזונה וכושר, יש אתגר כושר חודשי שמשתנה כל פעם, ובנות הקבוצה יכולות להתייעץ עם שאר הנשים בנושאים שונים. נשים רבות מעלות פוסטים עם תמונות שלהן, משתפות בתהליכים שעברו וכיצד הן מצליחות לשלב אימונים קטנים בחיי היום יום. "כמו שאונור ורונה אומרות, גם ארבע דקות אימון הן ניצחון", כתבה אחת מחברות הקבוצה.

פתחה את הקבוצה מתוך צורך אישי. אונור אוקשטיין. צילום: רעות אשכנזי

לאחר שהקבוצה גדלה והביקוש עלה, נולדו גם הסדנאות. "בנות בקבוצה ביקשו שנפתח משהו קטן יותר ושנלווה אותן באופן אישי, ואז נולדו הסדנאות, גם הן וירטואליות", מסבירה אונור. "בסדנה יש גם מנטוריות, נשים שעברו בעצמן את התהליך ומלוות את הנשים".

בעצם הקדמתן את התרופה למכה בתקופת הקורונה.

רונה: "הסדנאות נפתחו עוד לפני הקורונה, ב־2018. כשפתחנו אותן היו מי שהרימו גבה ואמרו 'סליחה, מה זאת אומרת שאני לא אפגוש את הדיאטנית ואת מאמנת הכושר שלי?' ואני עניתי, 'רגע, מתי הייתה הפעם האחרונה שפגשת את סוכן הביטוח שלך?' היום נראה שזה בזבוז זמן לפגוש אותו. הקדמנו את זמננו".

אונור: "הפגישות היחידות שקורות בעולם האמיתי הן מפגשי קהילה אחת לחודש, כל פעם בנושאים שונים כמו אימון משותף או הופעות. אבל בעיקרון אנחנו וירטואליות, כי יש לנו בקבוצה נשים מכל הארץ וגם מהעולם".

מה נשים מוצאות בקבוצה מעבר לעובדה ששמים אותן במרכז? הרי יש אצלכן נשים בגילאים מגוונים, לא רק אימהות צעירות.

אונור: "האמת היא שזה לא עניין של גיל, יש לנו גם סבתות בקבוצה. אני חושבת שמה שתפס באמת הוא שבנות מרגישות אצלנו בית. זר לא יבין. אלו נשים שקמות איתנו, הולכות לישון איתנו, נשים שמשתפות אותנו באירועים הכי משמחים והכי עצובים בחיים שלהן. אלו נשים שברגעי קושי פורקות בקבוצה ומקבלות תמיד כתף חמה, ותמיד ירימו אותן למעלה. זו נהייתה קהילה מגובשת, שבט של נשים, ונוצרו חברויות חזקות וטובות".

רונה: "הקבוצה חוצה מגזרים, זה כור היתוך ענק. הקורונה הביאה לתחושות של בדידות אצל הרבה אנשים, וגם אצל נשים אחרי לידה זו תחושה נפוצה. אצל נשים יש שלב בחיים שבו אנחנו חוות הרבה בדידות. יש מסר של 'שימי את עצמך בצד'. ואז באנו ואמרנו, לא, אל תשימי את עצמך בצד, שימי את עצמך באמצע, אל תהיי בודדה, בואי תהיי איתנו. והקבלה הזו חוצה מגזרים וגילאים".

הן מספרות על מקרים מרגשים שמלווים אותן בעשייה עד היום ונותנים להן כוח. "הייתה בחורה שכתבה לי בפרטי שדברים השתפרו מאוד ביחסים שלה עם בעלה", משתפת רונה. "קודם לכן היא הייתה מדוכאת מהדמות שהשתקפה מולה במראה. היא אישה רגילה לחלוטין, לא ענקית שהפכה לרזונת, אבל בזכות התהליך שעברה היא מסוגלת היום לעשות דברים שלא עשתה. צריך לדעת לשים זרקור, לדבר על הכל ולהאיר את כל הנקודות הכי חשוכות שלנו, וגם לדעת שמה שרואים היום באינסטגרם ובפייסבוק תמיד מצטלם באור יפה, אבל בסופו של דבר אנחנו משתדלות להצטלם באופן אמיתי ולהראות שלכולנו יש פגמים. צרת רבים חצי נחמה".

צילומסך מתוך 'אמא חוזרת לג'ינס'

גם אונור נזכרת בסיפור שהיא לא יכולה לשכוח. "בחורה כתבה לי הודעה יום לפני סדנה, כשכל הכרטיסים נמכרו, 'אני כבר כמה שנים בטיפולי פוריות, לאחרונה הגעתי למשקל שיא ואמרו לי שאני חייבת לעשות עכשיו הפסקה בטיפולים ולרדת במשקל. בבקשה תכניסו אותי, אני חייבת את זה'. היא ממש התחננה. אמרתי לה, 'בסדר, נכניס אותך, אבל את אחראית לעשות את התהליך מאל"ף ועד תי"ו כמו שצריך". היא הבטיחה, ומאז לא שמעתי ממנה. אחרי כמה חודשים היא שלחה לי צילום אולטרסאונד. היא נקלטה להיריון, והדבר המדהים הוא שהיא נקלטה באופן טבעי, בלי שום טיפול, אחרי שנים של טיפולי פוריות. היא אמרה לי, 'אונור, אתן שיניתן לי את החיים. הכל השתנה, ירדתי במשקל והתחלתי לחיות בריא'. היא כתבה לי גם אחרי הלידה. אני חושבת שזה הסיפור הכי מרגש שקרה לי בחיים".

מטרות הקבוצה, כאמור, לא כוללות יעדים לירידה במשקל. "אפשר להגיד שיש לנו שתי מטרות", מסבירה אונור, "הראשונה היא שנשים יתחילו לחיות בריא, על כל מה שמשתמע מכך. אגב, יש הרבה נשים שיחיו בריא ולא ירדו במשקל כי אין להן שום צורך בכך. המטרה השנייה היא שיאהבו את עצמן, וזה בכלל לא תלוי במשקל. ברגע שאת אוהבת את עצמך, אוכלת בריא ומתאמנת, אנחנו עשינו את שלנו".

מה הטיפ הכי חשוב שאתן יכולות לתת, שהרגשתן אותו על עצמכן?

"בכל דבר שאני עושה אני שואלת את עצמי איך ארגיש אחרי", עונה אונור. "זה עוזר לי מאוד. אני תמיד אומרת לבנות שאני לא אוהבת את הביטוי 'בא לי'. אני שואלת את עצמי, איך ארגיש אחרי הכושר? כי אם אשאל אם בא לי לעשות כושר, אז לא, אין לי כוח. אבל איך ארגיש אחרי? מדהים".

תמיד נראה שמאמני כושר אוהבים להתאמן בכל מצב.

"זה מה שאנשים משדרים, אבל אני הרבה פעמים אומרת שאין לי כוח, וזו האמת. כמו שאנחנו לא קמות יפות מהשינה, וצריכות לסדר את השיער, להתלבש ולהתאמן, גם למאמני כושר לא תמיד בא לעשות כושר".

לא מלחיץ להיות מנטורית, כשמסתכלים עלייך בצורה בוחנת ואת צריכה להוות דוגמה?

"ברור, אבל מה שמוריד מהלחץ הוא שאנחנו תמיד מראות את האמת, ואז אני יכולה בכיף לצלם את עצמי אוכלת שוקולד או סוכריית גומי, ולא צריכה לפחד מזה. אם כל הזמן הייתי צריכה להצטלם עם חסה, זה באמת היה מלחיץ לעמוד באיזשהו רף, אבל כל עוד אני מראה את האמת כמו שהיא, אני חיה כרגיל. אנחנו לא מראות אידיאל, אנחנו נשים רגילות, גם באופן שבו אנחנו מתנהלות וגם במראה שלנו".

הכתבה המלאה פורסמה בגיליון חשוון. להצטרפות למגזין פנימה לחצי כאן

הפוסט חוזרות בגדול: מייסדות הקבוצה הפופולארית אמא חוזרת לג'ינס מלמדות לחיות אורח חיים בריא ואוהב הופיע לראשונה ב-פנימה.

אחד הניסים המופלאים של הגוף שכאשר נולד פג החלב הראשוני נשאר עד לסיום הפגות ומותאם לצרכיו של פג. ביום השלישי לאחר הלידה, הגוף המופלא שלנו מופיע במלוא תפארתו והשדיים מתמלאים בחלב. המלאות שמגיע ביום השלישי מעידה כי ההריון הסתיים מבחינת הגוף והתינוק צריך כמויות חלב גדולות יותר כדי שיגדל ויתפתח.

חבל הטבור לאמא

כמות החלב שאישה תייצר תלויה בכמה גורמים, אבל הגורם המשמעותי ביותר הוא כמות הגירוי שהשד יקבל. כאשר אישה מניקה או שואבת חלב מועבר מסר למוח להפריש הורמון פרולקטין שמייצר את החלב. ככל שיהיה יותר פרולקטין, כך כמות החלב תהיה גבוהה יותר, בטווח הקצר והארוך של משך ההנקה.

היתרונות במגע עור לעור והנקה בשעות הראשונות אחרי הלידה ברורים ומשפיעים על תהליך ההנקה. תינוק שיונק יציג ערכי סוכר וצהבת (בילירובין) טובים יותר, המערך החיידקי (המקרוביום) של התינוק יהיה דומה יותר לזה של האמא. כמויות החלב של האם יהיו טובות יותר לאורך זמן, הסיכוי לדיכאון אחרי לידה מופחת ובאופן כללי מגע עור לעור אחרי הלידה מאפשר התאוששות טובה יותר של האמא והתינוק.

בימים הראשונים אחרי הלידה תינוק יונק בתדירות גבוהה מאוד, בין 8-14 פעמים ביממה. גופו יודע שככל שינק יותר כמות החלב תהיה גבוהה יותר באופן טבעי. לעיתים נשים נבהלות כאשר התינוק שלהן מראה סימני רעב בתדירות כל כך גבוהה ולא יודעות שבעצם, מדובר בתהליך טבעי.

בחלב אם ישנם כ- 3000 מרכיבים בניהם מרכיבי חלבון ייעודיים למין האנושי, אנזימים, הורמונים, שומנים במבנה מולקולרי ייעודי, מינרלים ואפילו סוכרים המיועדים להזין את החיידקים במעי של התינוק במטרה לייצר עבורו מערך חיידקי טוב יותר.

חלב אם משתנה כל הזמן ומתאים את עצמו לגיל התינוק ולסביבה שלו. כך לדוגמה אם יש אח חולה בבית, האם מייצרת נוגדנים למחלת האח עבור מערכת החיסון של התינוק שיונק, או חלב שומני יותר בחורף ומימי יותר בקיץ.

המלצת ארגון הבריאות העולמי היא הנקה מלאה ובלעדית עד גיל חצי שנה והנקה בשילוב מזון החל מגיל חצי שנה ועד לפחות גיל שנתיים.

מתחילים ברגל ימין

אחד המיתוסים הגדולים ביותר בהנקה הוא "הנקה כואבת לכולן בהתחלה". נשים רבות לא יודעות שהנקה לא אמורה לכאוב בכלל. בחיבור נכון ועבודה נכונה, הנקה יכולה להיות הנאה גדולה וחיבור מדהים בין אמא לתינוק. ולכן, אם אישה מרגישה כאב בהנקה, חשוב מאוד להתייעץ עם יועצת הנקה שתעזור בחיבור, תנחה ותלווה את האם בתחילת הדרך.

גם אם לא הצלחת להניק בימים הראשונים אחרי הלידה וגם אם לא ידעת מה לעשות, ככל שתקבלי מוקדם יותר עזרה בהנקה, כך תצליחי ביתר קלות. יועצת הנקה יכולה לעזור לך לייצר תוכנית עבודה שתתאים לגישת ההנקה שלך, תעזור לך לייצר חוויית הנקה טובה בלי כאב, ובעיקר תיתן לך כלים לתת לתינוק שלך את הטוב ביותר בעולם.

להצליח להעניק

1. הניקי בשעה הראשונה אחרי הלידה או כמה שיותר סמוך ללידה.
2. הקפידי על מגע עור לעור ממושך בימים שאחרי הלידה.
3. ככל שתקבלי מענה בסמוך ללידה כך תוכלי לייצר חווית הנקה טובה יותר לך ולתינוק שלך אבל, גם אם לא הצלחת, הזמיני ייעוץ כמה שיותר מוקדם עד הבית.
4. כל עוד התינוק מבקש לינוק, הניקי אותו, אין דבר כזה יותר מידי הנקה.
5. אחרי הלידה העזרי והתמכי על ידי כל מי שאת יכולה, בין אם מדובר בתמיכה רגשית, עזרה במטלות הבית, הכנת אוכל ו"פינוק" היולדת.
6. למדי והתכונני להנקה, יש המון קורסי הכנה להנקה שמלמדים את עקרונות ההצלחה בהנקה, מנפצים מיתוסים ומסייעים בחווית הצלחה טובה יותר בהנקה.

הכותבת שלומית הולצברג חיים, יועצת הנקה IBCLC  , דולה ומטפלת בנשים בהריון ואחרי לידה. לתגובות: 058-5858564www.atoofa.co.il

הפוסט ההענקה שבהנקה / שלומית הולצברג חיים הופיע לראשונה ב-פנימה.

"נכון להיות מדובר על 40% מהישראלים שסובלים מבעיית ראיה, אך אנו יודעים שהמספרים ממשיכים לעלות מידי שנה – הן בשל חשיפה מוגברת למסכים, והן בשל מיעוט השהיה מחוץ לבית. שתי מגמות אותן הקורונה הקצינה אף יותר", מרחיבה אורטל סבג אופטומטריסטית בכירה ומנהלת חטיבת מחקרים בחברת –      CooperVision.

מחקר ישראלי שנערך בראשותו של פרופ' יאיר מורד, ראש מחלקת עיניים ילדים בבית החולים יצחק וכלל 150 ילדים בגילאי 6-12, השווא בין קצב העלייה של קוצר הראיה ממרץ 2019 עד מרץ 2020 (לפני סגר הקורונה) לבין קצב עליית המספר בתאריכים מרץ 2020- מרץ 2021 בשנה שבה התקיימו שלושת הסגרים המשמעותיים בישראל. ממצאי המחקר מצביעים על עליה של כ- 30% בקצב עליית המספר בקרב הילדים שנבדקו במהלך תקופת הקורונה (מרץ 2020-מרץ 2021) יחסית לקצב העלייה בשנה שקדמה לה. לא רק בישראל הובילה הקורונה להידרדרות ניכרת במצב הראיה של הילדים: מחקר שנערך בסין ובדק את ראייתם של 123,535 ילדים בגילאי 6 עד 13 – לאחר סיום הסגר הראשון, בחודש יוני תוך השוואת התוצאות לבדיקות הראייה של ילדים באותם הגילאים בחמש השנים שלפני הקורונה. המדענים מצאו הידרדרות בראייה, בתוצאות דרמטיות יותר מן המצופה. בגילאי שש, למשל, מצביעים הממצאים על קפיצה של מעל 400%: מ-5.7% ילדים בלבד שסבלו מקוצר ראייה בשנת 2019, ל-21.5%, כלומר כל ילד חמישי, בסוף הסגר הראשון ב-2020.

פרט לתלות המוחלטת במשקפיים או בעדשות מגע, קוצר ראייה שמתחיל בגיל 6 או 7 יחמיר במרוצת השנים כאשר ככל שהמספר גבוה יותר כך גדל הסיכוי לפתח מחלות עיניות כמו סיכון מוגבר למחלות עיניים, היפרדות רשתית, קטרקט, פזילה, גלאוקומה ואפילו סיכון מוגבר לאבדן ראייה.

אז איך נוכל להאט את קצב התפתחות קוצר הראייה בילדים?

1. עודדו את הילדים לצאת החוצה – פעילות מחוץ לבית באור יום הוכחה כיעילה בעיכוב זמן הופעת קוצר הראייה ובהאטה של התקדמות קוצר הראייה.
2. האריכו ככל הניתן את זמן השהייה מחוץ לבית – ככל ששוהים זמן רב יותר תחת כיפת השמיים, ישנה ירידה של שכיחות קוצר הראייה. מחקר מצא שאפילו הוספה של 40 דקות בלבד ביום של שהייה מתחת לכיפת השמיים – תצמצם את שכיחות קוצר הראייה אצל ילדי בית הספר.
3. הרימו את העיניים – במידה ויושבים מול מסך מחשב / טאבלט /טלפון נייד לזמן ממושך, יש לבצע הפסקות מפעם לפעם על מנת לתת לעיניים לנוח ולהסתכל גם למרחק גדול יותר.
4. שמור מרחק – מידת הקרבה למסך משפיעה גם היא על הנזק המצטבר. כשיושבים מול מסך כלשהו כדאי להשתדל שלא להיצמד אליו יתר על המידה עם העיניים.
5. תזונה – נמצא כי ויטמינים ומינרלים מסוימים יכולים לסייע בהגנה על העין ושמירה על בריאותה. מזונות שעשירים בוויטמין C, B2, A, אבץ ואומגה 3 כמו למשל גזר (כדברי המיתוס הידוע), תרד, ברוקולי, ביצים, שקדים, דגים ודגנים מלאים.
6. התייעצו עם הרופא לגבי טיפול – לצד פתרונות תיקון ראיה כמו משקפיים ועדשות מגע, קיימים כיום מספר פתרונות להאטת קצב גדילת המספר כמו עדשותמגע מולטיפוקל, עדשות ללילה וטיפות אטרופין, שנמצאו יעילות בהאטת התפתחות קוצר הראייה.

הפוסט כמו זוג עיניים הופיע לראשונה ב-פנימה.