כשה' נותן את התורה הוא אומר למשה: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבית ישראל". אומרים חז"ל: "בית יעקב" – אלה הנשים, "בית ישראל" – הגברים. לנשים – "תאמר".
מה פירוש? אִמרה היא המכפלת, הקצה הרך והנשרך של הבגד. משה מתבקש לומר את התורה לנשים בקול רך. ולגברים – "תגיד", דברים קשים כגידים. נכון שהחיים דורשים קשיחות. בעבודה, בלימודים, בחברה. אבל בתור בת זוג, הרכות היא הכרחית, היא קריטית ממש. כמה חשוב, בתור בת זוג, להיות רכה. לעשות תנועות רכות, לדבר בקול רך ולומר מילים רכות. במקרה הטוב שכחנו את זה, ובמקרה הפחות טוב מעולם לא למדנו את זה.
מדוע צריך לדבר אלינו ברוך, בפוצי מוצי? כי אנחנו
רכות ושבריריות?
לא, כי אנחנו… מסוכנות.
אמר הקב"ה: עכשיו אני נזהר. בבריאת העולם דיברתי אל הגבר ראשון. חוה כל כך התעצבנה ומהעצבים חירבה את העולם. לכן כה תאמר לבית יעקב. דבר אל הנשים ראשונות, ותעשה את זה יפה. והלוא משה אמר לגברים ולנשים את אותו הדבר. אז מה פירוש "כה תאמר"? כותב האור החיים הקדוש: אישה היא דין. חייבים לאזן אותה ולהחדיר בה תודעת דיבור רך. כותב רש"י הנפלא: תאמר להן "בלשון רכה!"
למד אותן לדבר ברוך! נשים, דברו ברוך. היו רכות, כך ה' אמר לנו במתן תורה.
שובי אל ביתך
נדמה לי שזה המשפט של הדור הנשי הזה. אומר ר' נחמן מברסלב: "חדלו מלהיות עניים! שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים בהם". חדלו מלהיות עניים – עניות היא בחירה. את יכולה להיות אישה של "אין לי", ואת יכולה לומר יששש! עד שיבלו שפתותייך מלומר די. שובו אל האוצרות שלכם – שובו הביתה. הבית שלנו מאוים. למדנו תמיד שבית יהודי הוא מקדש מעט.
מקדש – הבנו. מה זה מעט? בבית היינו לבד, מוגנים, בני המשפחה ביחד. לא עוד. בבית יש הרבה הרבה הרבה אנשים.
הייתי השבוע בכנס גדול בלונדון בהשתתפות מחנכים ופסיכולוגים שדנו בדיכאון, אובדנות ואנורקסיה בקרב בני נוער. אחת המומחיות אמרה שם שילד זקוק לדמות שממנה הוא יינוק השפעה וביטחון, אבל הדמות הזאת, אימא ואבא, חפורים בסלולרי ולכן מי שישפיעו עליו יהיו האלפים ברשת החברתית. הוא יצטרך להתאים את עצמו לקריטריונים של מראה, צורת ביטוי וצורת חשיבה. זו השפעה מסיבית מדי, אלה דרישות רבות מדי ואי אפשר מטבע הדברים לעמוד בהן!
שובו פנימה. אל האוצרות שלכם. אל מקדש המעט הזה – והיו משתמשים בהם.
שכחנו להיזקק לבן הזוג שלנו. אנחנו באמת יכולות לעשות הכול לבד, ואנחנו עושות את זה בשמחה. שכחנו להיעזר בילדים שלנו, להשתמש בהם! בעזרה במטלות הביתיות, עם האחים הקטנים, עם סבא וסבתא שבגרו. לא להיעזר בהם, זה לא פחות מחוסר כבוד כלפיהם. אי הבעת אמון ביכולות שלהם. אם הם אכן כאלה אוצרות – למה את לא משתמשת בהם וגורמת להם להבין שהם באו לכאן כדי להפוך את העולם למקום טוב יותר? זה הרמז שרומזת בתיה בת פרעה לילד העזוב שהיא מצילה: אל תהיה רק משוי. היה מושה אחרים!
שישתמשו בך, כמו השמש – פני משה כפני חמה. זה לא ניצול, זו הצלה.
"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב", אמר דוד המלך, חדלי מלהיות ענייה. שובי אל האוצרות שלך והיי משתמשת בהם. כל כבודך בת מלך שכמותך הוא פנימה, הואילי להפנימה! (שולי רנד).
